הפועל ת"א 2015/16:: ורואה עתיד וחושב תמיד - שהכוונה נותנת אמונה.

מצאתי פלטפורמה נוספת לכתוב על הפועל, ואני לא מדבר על פורום שדים - אלא על הקבוצה הגדולה בפייסבוק.
הנה עוד סיכום אישי שלי על מה שקורה:

- אני בינתיים כותב רק דברים רעים בקבוצת אוהדים הזו, כדי שאנשים יבינו עד כמה המצב הוא חמור ועוד מהפכה בינואר לאו דווקא תעזור. תמוז? יגיע בלי כושר משחק, אם בכלל. לוטם זינו הוא אינייסטה ולא ידעתי? אביחי ידין? לא התקדמנו מ-2011? ומה עם שכטר, מתי הוא יעלה בהקשר הפועל?

גילי נאות: השנה כמיטב המסורת עשיתי שוב מנוי לשער 5. בעבר הייתי מגיע שעה וחצי לפני משחקים. עם הצבא ו'חיות אחרות' דברים השתנו, כיום אני סטודנט לתקשורת במכללה למנהל. אני מגיע למשחקים חצי שעה לפני. כבר לא יושב 'בדיוק באמצע' עם האולטראס ליד השער אלא נוטה הצידה. לא מעודד בטירוף עד צאת הגרון וצאת הנשמה, לא מוריד חולצה וקופץ כמו משוגע. ועדיין, כואב לי על הפועל, אני אוהב אותה. מחפש את הקבוצה שגדלתי עליה. האמת, זה ככה כבר שלוש שנים..

- אבו-אביד בנוי מהחומר הנכון, במשחקים הראשונים הוא באמת נלחם, היה אגרסיבי, ניסה לדחוף קדימה, אבל עוד מוקדם בשבילו לקבל את הסרט קפטן. לא הייתי מתנגד לבחירה בהרוש כקפטן אבל כל בחירה היא סוג של התפשרות לפחות מבחינתי. ליגנאנה שחקן ליגה לאומית במקרה הטוב וזה לא מעניין. הפועל כבר שנתיים משלמת על ההרס של רב"ש שקיבל תקציב עתק ובנה קבוצה חלשה מאוד - הדחה מאירופה, הדחה מהגביע בבלומפילד מול הפועל חיפה, נכשל בזרים, לא ניצח אף קבוצת צמרת עד הפלייאוף ועוד ועוד. אבל בעונה שעברה עוד קיבלתי את זה שיש 'עונה פיננסית', עד שעברו את הגבול ונתנו את שער 8 לבית"ר והעבירו את ורמוט למכבי. חשבתי שאחרי רמון לא יכול להיות יותר גרוע - וטעיתי. אני גדלתי על הפועל של הדאבל, אבל לא זו של 2010 שהייתה הקבוצה הכי מדהימה. על הפועל שאי-אפשר לתת לה גול, שהשלם עולה על סך חלקיו. זו של גרשון(כן, יודע שהוא בוגד), של אלימלך, של אבוקסיס, אפילו אנטבי. תמיד היו להפועל מנהיגים, גם בעונות חשוכות כמו עם לנדאו, גם בעונה שגיא לזון נכשל - באדיר, אבוטבול, אניימה, גם בעונה שעברה. הפועל ת"א היא האקמול של הליגה. הסגל העונה משמעותית טוב מאשתקד, כן, גם עם ורמוט, אני בטוח בזה. אבל משהו רקוב.

- חשבתי בזמנו שאם יש שחקן שיוותר על כסף למען האהבה והבית זה שמעון. מצד שני ההנהלה לדורותיה סיימה ברע עם כל הסמלים, משלום תקווה ועד אלימלך ואפילו אבוטבול וטועמה. הבן שלו(של גרשון) משחק בהפועל. הוא אוהב את הפועל, אני מדבר איתו פה ושם.

- מסכים בגדול שנפלנו עם חלוץ ושלומי אזולאי יותר טוב מדודו ביטון למשל וחתוכה מקבל גול באשמתו בכל משחק. כשאין חלוץ אחד נורמלי צריך לשחק עם שניים. מבחינתי שגיב באנקר כל העונה.

- ועוד שלוש נקודות:
1. הליגה פה כל-כך חלשה ולכן זה עוד יותר הזוי כמה הפועל בולטת בחולשתה אפילו בליגה כזו, אולי הכי גרועה שאני זוכר. הדוגמא הכי טובה היא בית"ר ירושלים. קבוצה מקום שלישי, מרחק קטן מאוד מהצמרת. היא שיחקה נגדנו פעמיים ועשתה כלום ושום דבר. משחקים משלמים והיא בקושי מאיימת על השער. בקיץ היא מכרה את שני הישראלים הכי טובים שלה חוץ מאצילי ונפרדה מעוד שני זרים טובים וגם קיבלה 5 באירופה - נאמנים למסורת. אם קבוצה כזו במקום השלישי זה מוכיח הכל.

2. בלומפילד שם ביפו זו הכתובת. הפועל סיימה סיבוב ראשון עם ניצחון ביתי אחד! זה מתכון לירידת ליגה. להפועל כבר היו קבוצות חלשות, לצערי ההנהלה לא תמיד יציבה ולפעמים כשהיה כסף נעשו טעויות - אבל אף-פעם קבוצות לא ניצחו אותנו בכזו קלות וכואב לי להזכיר את התוצאות אפילו - 3:0 נגד ק"ש, 4:0 נגד סכנין, 3:0 נגד מכבי חיפה(בסדר, זה היה בנתניה). לא כבשנו שער בבלומפילד מאז סוף ספטמבר. בלומפילד הפך לבית זונות, סליחה על המילה, בית קברות. אין בעיה לנצח את הפועל. אני זוכר את בית"ר של הדאבל ב-2008 אמנם עושה מהפך נגדנו במקדש אבל יורקת דם כדי לנצח, והפועל הייתה אז עם עדי סבג, ליאור אסולין ועוד שחקנים שזרים לענף.

3. יש גבול כמה אפשר להאשים את המאמן. כן, בליגה רוב המאמנים הם אותו דבר. להפועל לא היה אפילו את 'אפקט המאמן החדש' שאמור לשפר את התוצאות לפחות בטווח הקצר. שחקנים צריכים לקחת אחריות בעצמם. אם בומבה רואה את אנטל פנוי ולא מוסר לו - זו בעיה. ואם אנטל לא עבר שחקן מאז המשחק נגד כפר-סבא - זו גם בעיה. ואם גוטליב החלוץ הכי טוב שלנו אבל בהגנה הוא חור - זו גם בעיה. יש לשחקנים אחריות. גיא לוי לא מאמן גדול אבל הוא לא חאפר. הוא לא יכול לתת גול במקומם.
ביום שבת משחק על החיים ועל המוות נגד נתניה, יאללה הפועל.

 

אני לא מדבר כרגע על חודש ינואר, אני מדבר על המהלכים שהפועל עשתה בקיץ. אני משוכנע שוב, שגם אם נפלנו עם השוער(אולי היה כאן חוסר אחריות שלא העריכו נכון את המצב של הרוש) והחלוץ(שלומי אזולאי יותר טוב מדודו ביטון למשל ואם תמוז ובן-שהר היו יקרים אז היו צריכים ללכת על חלוץ זר) - הקבוצה הזו הייתה חייבת להיראות טוב יותר. המהפכה בסגל הייתה נחוצה. מה שהזוי הוא שרוב השחקנים שהגיעו - גם אני הייתי מצרף אותם אם הייתי הבעלים: אבו-אביד, גוטליב, אלטמן, בן-רייכרט, בומבה - כולם צעירים עם פוטנציאל; פינטילי, אנטל, וינטרה - זרים עם רזומה(לגבי אנטל הוא בעיקר הרשים בארץ) ואפילו שיימן ו-ורטה הם רכש בסדר, כשמחמיד שחקן ספסל. סיראז' נאסאר שחקן לא רע גם אם לא הייתי מהמתלהבים כשצירפו אותו כי חשבתי שיש עומס בקישור. מסכים איתך לגבי חלוקת הציונים שלך, הפארסה הכי גדולה היא בעמדת המאמן.

* בקיץ רק תמוז ובן-שהר שכלל לא היו חלק מהדאבל - הוזכרו בהקשר הפועל. אף-אחד לא דיבר על ידין או שכטר שבכלל לא מעניינים גם היום. גוטמן? הוא מאמן מצוין גם אם בנבחרת הוא היה כישלון. מה שונה הרצון של הפועל להחזיר את גוטמן מהרצון של מכבי חיפה להחזיר את רוני לוי? הכל שאלה של מה שיש בשוק.

 

שמעון גרשון: "היום אוהדי הפועל תל אביב אומרים לי שתמיד הייתי ג'נטלמן, אולי כי יש להם רפרנס אחר"

הבלם לשעבר מדבר על הפיו-פיו של ערן זהבי ("צריך לתת את הכבוד למקום שממנו הגעת"), המעבר המתוקשר לבית"ר ירושלים ("אני יודע שאכזבתי את האוהדים, אבל הפועל תמיד נשארה בלב"), השילוב בין מוזיקה לכדורגל ("נכנסתי לחדר של קשטן, ואמרתי לו 'היי דרור, אני מוציא דיסק'") והבחירה של בנו שסגרה ת'פינה ("הוא הבין כנראה שהפועל זה המקום הכי טבעי בשבילו")

http://www.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2803157.1450713776!/image/1646776490.jpg_gen/derivatives/landscape_1105/1646776490.Xxx

שמעון, ספר קודם כל על ספר הילדים החדש שלך, המשך ל"סודות הכדורגל של נועם".
זה ספר שני בסדרה, שמלווה את אותו גיבור בהרפתקאות חדשות ובמדינה חדשה, כשנועם נוחת בליוורפול אחרי שהסקאוט שלהם מזמין אותו למבחנים. הוא לומד את סודות הכדורגל מכל מיני כוכבים.

למה דווקא ליוורפול? לדמות כבר יש סוכן?
האמת שההחלטה היתה בגלל יוסי בניון. יש כל מיני פרטים בספרים שקשורים לאנשים שאני אוהב ומעריך. לליוורפול כמועדון יש גם מסורת מטורפת וליוורפול תמיד נשמעה לי מסתורית. המספר של נועם בספר זה 14, בחרתי בזה בגלל שלום תקווה.

דיברנו גם כשהוצאת את הספר הראשון ושאלתי אותך אם זה נכון שהבן שלך, נועם, משחק בהפועל תל אביב, ואמרת שזו סתם שמועה והוא רק בן שלוש וחצי.
עכשיו הוא באמת משחק שם.

הנה, השמועה הגשימה את עצמה.
כן. תראה, לי זה היה מאוד ברור שהוא ישחק בהפועל תל אביב. יש לו חברים שהלכו לכל מיני קבוצות אבל הוא לבד רצה לשם. הוא מכיר את ההיסטוריה שלי והבין כנראה שזה המקום הכי טבעי בשבילו.

הוא יהיה בלם?
זה עוד גיל כזה שאין ממש תפקידים אבל אני רואה שיש לו נטייה הגנתית עם הרצון לפרוץ קדימה.

אתה מאמין שיום אחד הוא יוכל להיות שחקן בוגרים בהפועל ת"א?
אני חושב שכן, אם הוא ממש יתמסר לזה הוא יוכל לעשות משהו בכדורגל. זה מוקדם אבל אני מאמין בו, אני רואה את האישיות שלו ואני רואה בו הרבה דברים שמזכירים אותי – האחריות, הרגישות, שיקול הדעת וקור הרוח. זה מאוד מגניב בשבילי לראות אותו משחק בהפועל, אחד הדברים הכי כיפים בשבוע שלי.

אתה ואשתך מלי גם עשיתם קאמבק מוזיקלי אחרי תקופה ארוכה. עברו הרבה שנים מאז הדיסק הראשון.
הדיסק הראשון יצא עוד כששיחקתי כדורגל, עשינו ממנו חגיגה, הוא הצליח, אבל זה גבה מחיר.

מבחינה תדמיתית?
כן, אבל זה היה מובן לי והייתי מוכן לשלם את המחיר כי זה חלק ממני כבן אדם. היה קטע שנכנסתי לחדר של דרור קשטן, המאמן הכי קשוח בארץ, ואמרתי לו "היי דרור, תקשיב, אני מוציא דיסק, מוזיקה". תאר לך את הסיטואציה.

איך הוא הגיב, בתור אחד שהשעה את מילאן אוסטרץ רק כי צבע שיער לבלונד פלטינה?
הקשר שלי עם דרור תמיד היה מדהים, הוא עיצב אותי כשחקן וכבן אדם. הוא פשוט זרם, אמר לי "עניין שלך, קח רק בחשבון שלדברים האלה יש מחיר. אתה צריך להיות עכשיו סופר מקצוען אם אתה רוצה שיקבלו את הפרויקט המוזיקלי בצורה שקטה".

לא יעזור כלום, הלהיט המוזיקלי הכי גדול שלך עד היום זה "הפועל ת"א מחזיקת הגביע". זה שיר שכתבת לילה לפני הגמר, נכון?
זה סיפור שאני מספר בהופעה שלנו, שמעיד עד כמה המוזיקה תמיד היתה חלק מהחיים שלי. לילה לפני הגמר, אני שחקן צעיר, אחרי 11 שנים שהפועל ת"א לא זכתה בכלום, ואני מתקשר לאחי, סבי, ואומר לו "תקשיב, כתבתי כמה מלים לשיר גביע, תכתוב גם אתה כמה ותקפוץ למלון". כפיר אודי היה שותף שלי לחדר והסתכל עלי "איזה חוצפן, יש מחר גמר גביע והוא חושב על שיר". סבי בא עם הגיטרה, כתבנו מלים ולחן והתחלנו לנגן. יצרנו את השיר לילה לפני הגמר כשאותו גמר התנקז לפנדל מכריע שלי. אותו פנדל הכריע לא רק את גורל הגביע אלא גם את הקריירה המוזיקלית שלי. אני זוכר שפשוט הרגשתי שאני מרחף שם מעל הדשא באיצטדיון רמת גן. זה היה תואר שפתח את הדרך בהפועל ודברים התחילו להיבנות ממנו, שחקנים צעירים התחילו להאמין ושנה אחרי זה לקחנו דאבל והכל נגרר לכיוון חיובי.

עברת הרבה חוויות באיצטדיון רמת גן. אחד המשחקים הזכורים והמבאסים שלך שם זה ה-1-1 של הנבחרת נגד אוסטריה. הבקעת פנדל בפאננקה שעד היום אני לא יודע איך היה לך את הביצים לבעוט ככה.
הפנדל הזה היה התפתחות של הבעיטות שלי, רוב הזמן הייתי בועט ימינה גבוה עם הפס, שזה מסוכן וגם ראיתי שהשוערים מתחילים לקלוט את זה ולזנק לכיוון. גם הייתי צריך לגוון כי השתעממתי מהר, כמו בחיים. הצ'יפ זו בעיטה שהתאמנתי עליה הרבה ואחרי זה התחלתי לעשות את זה יותר, גם בליגה. איך עשיתי את זה פעם ראשונה דווקא במשחק כל כך חשוב מול 40 אלף איש באיצטדיון? לא יודע, השראה של רגע.

ואז מקבלים את השוויון בזמן פציעות אחרי עבירה שלך על איביצה ואסטיץ' רחוק מהכדור. יש כתבה שרואים אותך דקה קודם לכן...
גמור.

כן, ואז דני ענבר מנתח שזה סיפור הכדורגל הישראלי, שעשית את הפאול כי לא היה לך כושר גופני.
היו שחקנים עם כושר גופני הרבה יותר טוב ממני. היה לי כושר גופני בסדר גמור, לא מהמדהימים, אבל הייתי מאוד דומיננטי במשחקים בקטע של לעלות להתקפה ולרדת. תראה וידאו שמוטי אקסמיט הכין לי ותראה כמה הייתי אוהב לעלות הרבה יותר מבלמים אחרים.

היית אחד הבלמים עם משחק רגל ויציאה קדימה הכי טובים שראיתי בארץ.
באותו משחק, אני זוכר שבאמת הגעתי לאיזושהי אפיסת כוחות. היתה תקלה עם הפאול הזה ואז הכדור עבר בין הרגליים של כולם בחומה. זה רגע שפחות נרצה לזכור, היינו יכולים לעלות להצלבה.

היריבות עם האוסטרים אז היתה גדולה. הפינג פונג של "אוטו באריץ' בן זונה" באיצטדיון רמת גן מצד לצד זה משהו שרק אתה זכית לחוות.
כן, אמא שלי בהתחלה לא ידעה איך לאכול את זה, אבל אחר כך היא התחילה ליהנות. אמרתי לה "אמא, זה בסדר, זה מתוך ריספקט".

זה היה בעיקר אוהדי בית"ר.
נכון.

כשבאת לעבור לבית"ר זה לא עבר לך בראש?
המעבר לא היה פשוט, הוא היה מלווה בהרבה חששות. מגיל 10 עד גיל 28 הייתי שחקן וקפטן של הפועל ת"א. הייתי מאוד מזוהה, בגלל זה קיללו אותי תמיד. גם האוהדים יודעים שהיום מקללים אותך ולמחרת אם אתה עובר לקבוצה שלהם ותורם, אז יעודדו אותך. ההנהלה של הפועל ת"א אז (מוני הראל ושחר בן עמי; ע"צ) לא ניהלה אתי משא ומתן בתום לב לצערי, והייתי צריך לקבל החלטה, אם אני נשאר כקורבן של המערכת או לוקח את גורלי בידי. הצד הכלכלי היה ברקע, אבל הם פשוט לא תקשרו אתי בצורה כנה והוציאו לאוהדים כל מיני ידיעות סותרות. מצד שני, אתה רואה מועדון שמאוד בונה עליך ורוצה שתוביל אותו. היו לי שם ארבע שנים מדהימות עם חמישה תארים.

היתה את מסיבת העיתונאים שבה בכית, היו אנשים שאמרו שאלה דמעות תנין. מה התחולל אז בתוכך?
מי שכתב את זה לא מבין דבר או חצי דבר, לא בכדורגל וגם לא באנשים. המטרה של מסיבת העיתונאים היתה אחת, לכבד את התקשורת ויותר מזה את האוהדים של הפועל. לנסות להסביר להם את השיקולים ושניסו להטעות אותם. חמש דקות לפני עוד הייתי בקור רוח אבל ברגע שאתה אומר מול כולם "אני רוצה להודות לכל השחקנים ששיחקו אתי", המשפט הזה מכיל כל כך הרבה תמונות, חוויות, אמוציות ואימונים שרצו מול העיניים.

תגיד, בילדות שלך היית אוהד בית"ר, נכון?
(חושב) לא, האמת שבתור ילד – ואני רואה את זה גם על הבן שלי – לא היה לי אף פעם אופי של אוהד. כל הזמן העדפתי לשחק כדורגל בשכונה וכשהתחלתי לשחק בהפועל הייתי הולך לראות את הפועל. לא אהבתי לראות משחקים, זה היה ארוך לי מדי, אהבתי שהכדור אצלי.

ערן זהבי עבר למכבי דרך קבוצה באירופה וגילי ורמוט עשה את זה ישירות. אתה בטח יכול להבין את זה.
אני יכול להבין שחקנים, זה לא דומה לשום דבר אחר. תחשוב שבן אדם עובד באפל ורוצה לעבור לעבוד במתחרה, אבל כל הלקוחות של אפל אומרים לו "לאאאא, אתה הסמל שלנו!". אני בטוח שלגילי ולערן היו החלטות מאוד קשות ובסוף צריכים להיות שלמים איתן, וגם האוהדים צריכים להבין שהקריירה של שחקן כדורגל קצרה. אני מתחייב בפניך שאף שחקן לא מקבל החלטה ברמה עסקית נטו, רק בגלל כסף. החשיבות קיימת אבל לא כמו שזה נראה לאוהדים מהצד, יש התנהלויות מאחורי הקלעים שהאוהדים לא רואים, למשל כשאומרים לשחקנים "אנחנו חייבים שתעבור קבוצה כי אין כסף, זה המצב".

מצד שני, לעלות כקפטן בדרבי כשאתה יודע שאחרי המשחק אתה עובר ליריבה - בעייתי.
בעייתי, אבל תאמין לי שגילי לא ישן בלילה בגלל זה.

כשעברת לבית"ר תמיד היית מסויג מול הפועל, מעולם לא חגגת בצורה מוחצנת במיוחד, לא התגרית באוהדים, אפילו כשקיללו אותך כהוגן.
כשהייתי בבית"ר כל פעם הכניסו אותי לפינה ואמרתי "אני אוהב את הפועל ת"א, אבל אני שחקן של בית"ר היום". הבאתי את כל המקצוענות שלי אבל אף פעם לא התביישתי בזה שאני אוהב את הפועל. לא זו בלבד, הספר הראשון שלי שיצא על נער שגדל בהפועל ת"א וזכה איתה בסוף בגביע, נכתב כשהייתי שחקן פעיל בבית"ר. זה שמעון. וכן, התנהגתי בצורה ג'נטלמנית עם האוהדים כי גם הבנתי את המקום שממנו הם מגיעים, וזכרתי שאני חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הפועל. אני פוגש היום אוהדים והם אומרים לי שתמיד הייתי ג'נטלמן, אולי כי היום יש להם רפרנס אחר.

זהבי. אותו ואת הפיו פיו אתה מבין? בכל זאת הוא במכבי היום וזו יריבות גדולה.
שמע, אני לא יודע מה גרם לו להתנהג בצורה כזו, אולי הדליקו אצלו כל מיני כפתורים, אבל אתה רואה גם בעולם שחקנים שעברו ליריבה והם מצניעים את החגיגות. צריך לתת את הכבוד למקום שממנו הגעת.

יש שני רגעים ביחסים שלך מול הפועל כשחקן בית"ר שזכורים במיוחד. הראשון, הדאבל שלקחת עם בית"ר על הראש של הפועל בגמר גביע של 2008, כולל פנדל מכריע שלך. השני, הדאבל שהפועל לקחה על הראש שלך ושל בית"ר בטדי ב-2010. איכשהו תמיד כשהפועל ובית"ר מעורבות בהקשר שלך זה נגמר בדאבל.
(צוחק) באותה עונה (2009/10; ע"צ) לא היינו בקרב האליפות והפועל כן, אז במבט אחורה אני שמח שאני הייתי מרוצה, הם היו מרוצים בעונה אחרת.

המשחק ההוא בטדי היה אחד האחרונים שלך בקריירה. כאב לך שהפועל לקחה עליכם דאבל או שזה עבר לידך?
הם היו קבוצה נהדרת באותה שנה. לא כאב לי. עשינו את הכי טוב שלנו, הגיע להם, לקחו דאבל, עדיף הם מאשר מישהו אחר.

קפצת על ערן זהבי בגליץ' בגול שלו.
יכול להיות, אני צריך לראות את זה.

והפנדל ההוא נגד הפועל בגמר גביע?
האמת שזה היה גמר מאוד אמוציונלי בשבילי. היה לא פשוט פתאום לראות את התמונה מהצד השני. הגיעו הפנדלים ואמרתי לשומי "תקשיב, אני לא בועט". ישב עלי משהו מאוד מוזר, אמרתי לו "אני כרגע לא בועט, אם צריך הבעיטה תגיע אלי". לא הייתי בחמישייה, וזה לא שהחלטתי שאני בועט שישי. פשוט הסתכלתי הצידה וראיתי שחקנים מפורקים, אחד הקיא, השני תופס את הרגל עם קרח. אמרתי "טוב, אין ברירה, הבעיטה הגיעה".

לקראת סוף התקופה שלך בבית"ר עם הבעיות הכלכליות והקיצוצים בשכר, רצית לחזור להפועל. היו גורמים, כולל אחיך, שדחפו לזה אבל האוהדים בלמו את המהלך.
האמת שאני לא לחלוטין זוכר, היו כל מיני דיבורים בזמנו, לא ממש פרקטיים. האוהדים היו מאוד אמוציונליים לגביי, אני יודע שאכזבתי אותם וכל הדבר הפך למשקע שתמיד נמצא שם. היה צריך לקרות משהו גדול כדי שחזרה כזו תקרה. אבל סיימתי איפה שהייתי צריך, פרשתי בגלל הבעיה בלב. תמיד התגעגעתי ותמיד אתגעגע להפועל, זה תמיד בלב.

בזכותך הציבור הישראלי גם נחשף למילה פוצ'ימוי.
כן, עם הכוכב ארקדי.

איך הרגשת בעקבות הקטע ההוא שבו גיידמק העליב אותך בצורה כל כך בוטה?
יש מקרים בחיים כשחקן שצריך להסתכל עליהם ולומר "אוקיי, זה הסרט שהבן אדם הזה חי בו, אני לא מצטרף לסרט. תן לרגע לחלוף". הדברים חלפו, גם הבן אדם חלף, הוא ממש חלף.

כשקראת שהוא הלך לכלא מה עבר בראש?
כלום. הוא עשה עבודה מדהימה בתחילת דרכו בדברים חברתיים אבל ביקש לעשות קיצורי דרך שאין להם היתכנות. אני באמת מצטער עם מה שקרה לו.

אני יודע שאחיך מורדי חזק בעניין של הסיינטולוגיה. אתה ומלי גם נכנסתם לזה?
האמת שלא. אחי מורדי הוא סיינטולוג. זה תחום שיש עליו הרבה דיסאינפורמציה ויחסי ציבור לא טובים שעושים לארגון הזה. מה שיצא לי להיחשף דרך אחי זה דברים מעניינים כמו תקשורת עם ילדים, דברים נורא פשוטים והגיוניים. סיינטולוגיה מההגדרה שלה היא מהמילה science, וזה לא משהו דתי. זה כלים לחיים יותר טובים ומאורגנים. אני יודע שבארגון לומדים חרדים, מוסלמים, חילונים.

יש שאומרים שזה נגד היהדות, שזה סוג של כת.
מהמעט שנחשפתי לא פגשתי משהו שהוא נגד היהדות או נגד דת. הם נלחמים בריטלין ובסמים, עושים עבודה חברתית מאוד מבורכת.

מכיר את הסדרה "סאות' פארק"?
אנימציה, כן. לא ראיתי.

יש שם פרק שמספר מה באמת הסיינטולוגיה טוענת ומאמינה בו על סמך כתבי רון האוורד, ומציגים שם איך האמונה הסיינטלוגית היא שיש נשמות של חוצנים שכלואות בתוך הגוף של בני אדם והם הגורם לכל החששות והפחדים שלנו.
(צוחק) אני חושב שהסיינטולוגים צוחקים על העניין הזה. אם תגיד לאחי משהו לא במקום, הוא יגיד לך "החייזרים תכף יבואו". שטויות כאלה של הומור עצמי, אבל זה לא הכיוון בכלל.

 

התפתח דיון די מעניין בפורום שדים על הנושא ובכלל המשולש הזה: גרשון-זהבי-ורמוט. יש לא מעט שמצדיקים את גרשון אגב.
בגדול הנה ניתוח הדברים:
שמעון גרשון - הבוגד הכי גדול, בשר מבשרה של הפועל ת"א, העדיף את הכסף. הנק' זכות כביכול: הג'נטלמניות.
ערן זהבי - לא עשה את המעבר ישירות, ידוע שההנהלה כלל לא רצתה אותו בחזרה. הבעייה: כל עניין ההתססה והיריקה לבאר ממנה שתה.
גילי ורמוט - נטש את הספינה השוקעת וחמור מכך - עלה לשחק בדרבי האחרון כשהוא כבר סגור במכבי ת"א. האליבי: רצו למכור אותו.

הנה אחת התגובות:
סיפור המעבר עם גרשון זה גדול הספינים של ההנהלה המגעילה ההיא, בניצוחו של שחר בן עמי החזרזיר.
למיטב זכרוני גרשון ניסה להיכנס איתם למו"מ, אבל הם לא פחות ממנו ראו את הדולרים בעיניים ובמקום לשפר לו את החוזה החדש הם נפנפו אותו בהצעה מופרכת לחוזה עם קיצוץ בשכר ולא הותירו לו שום ברירה. לבסוף, בפינאלה מושלמת של הרצחת וגם ירשת שנראתה כאילו נלמדה בביה"ס להסתה ע"ש ביבי, הם גלגלו את כל האש אליו בתור הבוגד והם יצאו מהפרשה ללא שריטה כי הוא מצדו היה ג'נטלמן מדי בשביל להחזיר את האש אליהם וכנראה שגם לא רצה לשרוף גשרים במעין נטייה קצת פוליטית שיש לו של לצאת בסדר עם כולם.
לפחות לחיים רמון זה כבר פחות הצליח עם ורמוט והוא נאלץ לפנות את הכיסא מיד לאחר מכן.

והנה תגובה אחרת: על הקשר של שחר בן עמי וטועמה:
סיפרתי כאן את הסיפור 200 פעם לאורך השנים, מיסטר שחר בן עמי היה הסוכן של טועמה ( ושל עוד מלא שחקנים, בזמן היותו בהפועל, כן? זכורה לרעה כתבתו של עיתונאי ששרץ גם בפורום על האינטרסים הסותרים שלו, שפרסם אותה בעיתוי מופלא ערב גמר גביע ) והקליינט ביקש לבוא הביתה מזרועות הלוזונות. רק שהם רצו כסף והרבה וגם הקליינט דרש משכורת מכובדת, והיו צריכים למצוא מקורות. אדון גרשון נפל להם משמיים, גררו אותו חודשים בלי הצעה. בסוף הצליח להם וגיידאמק/דודו דהאן פנה אליו ומכאן והלאה זה היה רק שאלה של סיפור הכיסוי. גרשון היה מספיק מטומטם לחשוב שהוא אשכרה יוכל לחזור להפועל אז לא סיפר מה שקרה -פעם ראשונה בראיון הזה ששומעים ממנו חלק ממה שהיה- והמציאו סיפור על מו"מ שכביכול מתנהל ולא צלח ובלה בלה. בסיכומו של דבר בן עמי ומוני, שני טינופות מתועבות מעולם לא קיבלו כלום על מה שעוללו למועדון, הקליינט של בן עמי חזר לביתו האהוב באותו קיץ וריפד את הכיס שלו ושל הלוזונות, וגרשון סתם את הפה והלך לעשות כסף ותארים. והאוהדים? האוהדים ממשיכים לעצום עיניים, גם היום מה שיאכילו אותם יפתחו פה ויבלעו בשקט, אם זה עידו חג'ג', מני וייצמן, תאומים, רמון או היקיר החדש כבירי.

תגובה אחרת שקוטלת את גרשון:
לא היה ולא יהיה יותר גרוע משמעון גרשון. מי שכותב אחרת הוא או צעיר מדי או בעל זיכרון קצר מידי ( כרגיל). הסיפור עם שמעון שנחשב סמל אמיתי שגדל במועדון השאיר לכל אוהד פצע פתוח. המקרים של זהבי וורמוט היו רק חבלות קטנות שפתחו את זה שוב, אבל אי אפשר להשוות את מה שעבר על האוהדים והפורום הזה באותם ימים. משהו נשבר בכולנו כאוהדים באותה תקופה. קץ התמימות. עד אז עוד כולנו באמת האמנו שיש דבר כזה סמל. זהבי וורמוט סתם עוד שני שחקנים שהיו בהפועל, אחד מהם ממש שמוק. השני פרווה. מעולם לא ידע מה זה להנהיג. גרשון סימל והיה הרבה יותר מעוד שחקן כדורגל. הוא בעיני היה עד העזיבה הכי הפועל שיש. זה מה שהפך את כל הסיפור לטרגדיה אמיתית.

לזה ששאל: הנה הקבוצת אוהדים בפייסבוק