דיון המוזיקה הרשמי

יש להם אינטנסיביות אימוצינלית שלא שמעתי בהרבה מקומות.....(איזה פלצן אני הא?)

 

סוף סוף קצת בשורות טובות...
ב-7.3.07 תגיע לארץ להקת הניו מטאל האמריקנית INCUBUS לישראל, בתקווה שעד אז לא יקרה משהו חריג...

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3337869,00.html#n

אני כל כך שם!
מי עוד?

 

הם פעם היו טובים,ואז הם התחילו להיות ממש גרועים ואז הסולן שלהם יצא מהארון,אז מה הפלא שהם מגיעים לישראל.

 

אוקיי אני יודע שהאנשים כאן מבינים במוזיקה משהו מפחיד..
יש מצב מישו אומר לי מה השיר בפרסומת של פלאפון לחנוכה?

תוודה

 

החלטתי להרחיב על כמה דברים שאני שומע. הייתי רוצה לחשוף אנשים למוזיקה חדשה, אבל אני מניח שהיחידים שמתעניינים הם אלה שכבר מכירים. לא נורא, גם ככה אני בפועל כותב עבור עצמי בלבד.

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/8/81/StreetsARockOpera.Xxx

ובכן חברים, היום הפוקוס על פועלה של להקת Savatage. לאחר זמן רב של הרהורים הצלחתי להרכיב לעצמי אוסף Best of, ואני פה כדי לשתף.
תחילה, מעט רקע. Savatage החלה כלהקת מטאל שגרתית למדי, והחומרים המוקדמים שלהם פשוט לא טובים. למרות חיבתם של מטאליסטי האולד-סקול, מדובר ביצירות בינוניות הרבה לפני שחברי הלהקה הגיעו לשיאם המוזיקלי. לקראת סוף שנות ה- 80 שינתה הלהקה מעט את סגנונה, שלא לדבר על השתפרה באופן כללי בכתיבה וביצוע. לשיאם הגיעו באלבום הקונספט הענק Streets, אחד מאלבומי הקלאסיק-מטאל האהובים עליי באופן אישי. Savatage לא מתהדרת לרוב במבנה שיר מסובך וסולואים מטורפים - הם מתמחים דווקא בבלאדות מטאל, ללא ספק הלהקה הכי עקבית באיכות. היכן שלהקות אחרות מנסות אך נתקעות עם מרק דביק וקיטשי, Savatage הצליחו לעשות ללא הרף בלאדות מוצלחות, שפוגעות בכל המקומות הנכונים. גם היצירות האינסטרומנטליות שלהם (בעיקר Christmas Eve in Sarajevo הע-נ-ק) מצויינות, אך דווקא המטאל בינוני למדי.
לאחר האינטרו, פירוט על הרכב הדיסק:
1. Streets
השיר שהכניס אותי ללהקה, ודווקא אחד שנוטה חזק לכיוון הפרוגרסיב. למעשה, אני בקלות יכול לראות ביצוע של זה בברודווי. האווירה שנוצרת בשיר ענקית.
2.. One Child
השיר שהכניס את ארתור ללהקה, והבור עוד חושב שאני צריך איכשהו להודות לו על זה. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
3. Gutter Ballet
כניסת פסנתר ענקית (דבר שיהפוך עבור הלהקה לשגרה), מנגינה מרכזית מגניבה, וביצוע רוקי מצויין.
4. This is the Time
בדרך כלל, בייחוד כאשר מדובר בבלאדות מטאל, הגיטרה המובילה תעשה עבודת רקע בלבד עד שיגיע השיר לקטע הסולו. בשיר הזה, ה- lead guitar לא מפסיקה לעבוד, גם בקטעי מעבר שגרתיים. אני מאוד אוהב את הטאץ' הזה. בכלל ה"סולו" הזה מצויין בפני עצמו, אחלה מנגינה.
5. Tonight He Grins Again
בלאדה שקמה על קול הרוק הענק של ג'ון אוליבה.
6. This Isn't What We Meant
עוד בלאדה פשוטה מצויינת, הפעם עם הקול המצויין של זקארי סטיבנס, עדיף אפילו על אוליבה (שעבר לרקע אחרי האלבום Streets).
7. The Edge of Thorns
שיר דומה ל- Gutter Ballet, חצי בלאדה-רוקית מצויינת עם כניסת פסנתר אדירה.
8. Morphine Child
השיר הכי מורכב באלבום, פרוגרסיב מטאל של ממש. הרבה שינויי פאזה שקורים בדיוק כשקטע מסויים ממצה את עצמו. כתיבה מקורית ומצויינת.
9. Follow Me
עוד חצי בלאדה נקייה ויפה, עם אחלה קטע מעבר.
10. If I Go Away
בלאדה ענקית מ- Streets, שעובדת אדיר בהקשר העלילה של האלבום. ניצול מצויין של פסנתר.
11. Somewhere in Time
12. Believe
הקומבו הענק שמסיים את Streets, האפיטום של כל בלאדות המטאל. עוצמתי, יפה, מרגש.
13. When The Crowds Are Gone
הגראנד פינאלה, שנחקק לנצח בזכות הגראנד פינאלה הפנימי שלו: מעל לדקה וחצי של שירה בטון גבוה וקורע לב, שישרוף באופן בלתי הפיך את מיתרי הקול של בן-אדם ממוצע. קלאסיקה.


בסך הכל, המלצה חמה. לא מדובר במוזיקת קאלט כלשהי - פרט ל- Streets ו- Morphine Child כל השירים נגישים מאוד לקהל חובב רוק מיינסטרימי. הסגנון מאוד פשוט וישיר, אבל עדיין מבוצע היטב. נסו.

 

בלה בלה בלה.... זה גרוע. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx

 

אני מצטער, כלל הפורום. אם לא הייתי מכיר לו את הלהקה, הוא לא היה חופר לכם שעתיים.
פשוט היה יכול להסתפק ב- אחלה להקה, תקשיבו.

ארתור, 1st

 

ללא ספק בוריס הרביץ פה נאום שלא היה מבייש את הפירמה של אהובי, פידל. אבל אור העובדה שמדובר בדיסק ששמעתי מעל 100 פעם בהשפעת אלכוהול בנסיעה חזרה מהפוגי, והעובדה שמדובר פה באמת בסגנון מוזיקה שבאופן כללי הוא לא מהחביבים עליי אך בכל זאת אני נהנה מאוד מהדיסק הנ"ל, אני חייב לתמוך בבוריס ולהוסיף את המלצתי החמה.

ואם כבר המלצה פרטית בסגנון ארתור: Big Star. אחלה להקה, תקשיבו.

 

אנחנו ממש חייבים לעשות לו דיבקים חדשים...
עם מוזיקה.
טובה.
או איכותית...
מה שהוא ועמית יחליטו.

ארתור, רחוב.

 

מיותר לציין שארתור מכיר מהדיסק הזה שלוש תווים בערך.

אל תדאג, הפוסטים הבאים בסדרה ירחיבו את אופקיך. חבל רק שלא תוכל להשתמש בכך משום שלא שמעת שיר חדש מאז כיתה ט' (גם לי מותר למחזר בדיחות).

 

בוריס התחלת כבר עם נוורמור?

 

לפני 3-4 שנים סיימתי, למען האמת. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx


באופן כללי, אני פחות אוהב פאוור אמריקאי. ויתרו על מלודיה לטובת עוצמה. אני מאוד מאוד מאוד אוהב את Dreaming Neon Black (השיר, לא האלבום), וחלקים נרחבים ב- Dead Heart in A Dead World (האלבום הפעם). אבל בסך הכל, הם פחות הסגנון שלי. אם כי חשוב לציין שאני לא בקיא באופן מוחלט בדיסקוגרפיה.

 

בהחלט אחלה להקה

 

אני מתגעגע ליוני http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/crybaby2.Xxx

 

http://www.tips4u.co.il/_Uploads/ma_1315pic50.Xxx
farewell...

ארתור, יוני?