בחצר המלכות

בבקשה: http://www.guardian.co.uk/media/2009/jun/0...o-priory-clinic

 

אואזיס עומדים לערוך 3 הופעות בסוף שבוע הזה בהיטון פארק במנצסטר,2 דקות מאיפה שאני נמצא,
כבר עכשיו יש הכנה של המשטרה,מחסומים ושאר ירקות,
האמת שלא צריך לקנות כרטיס,אפשר להיות בחצר ולשמוע אותם.

 

אני מכיר מישהו שמוכר כרטיס להופעה ביום ראשון ממש בזול. הוא בפייסבוק שלי. אם מעניין אותך אני אקשר אותך אליו.

 

בדיוק היה לי דיון עם חבר בריטי על קריסת המוזיקה בממלכה
איך זה שמדינה שהמציאה את המטאל את הפאנק את ההארדקור ופחות או יותר את כל עקרונות הרוק המודרני לא מצליחה להוציא משהו גדול ממנה בעשור האחרון מעבר לבולט פור מיי ולנטיין

האם זאת אשמת ההגירה הגדולה והשוק התרבותי שהממלכה חוות? או שפשוט מדובר בדור אחר ואין יותר אנשים סטייל סיד וישס, ג'ימי פייג' או טוני איומי שיכולים להמציא את המוזיקה מחדש בעצמם

לא מזמן ערכו רשימה של 10 להקות הרוק הגדולות בכל הזמנים...9 היו בריטיות אחת אמריקאית (ברוס ספרינגסטין) כל החמישייה הראשונה נשלטה על ידי הבריטים (סטונז, זפלין, דה הו, קווין ולא זוכר את החמישית)
שיעשו עוד 20 שנה רשימה של 10 הלהקות הגדולות של המילניום החדש אני בספק אם אפילו להקה אחת מבריטניה תכנס לרשימה

 

ביטלס ופינק פלויד לא בחמישייה, ואתה מתייחס לרשימה הזו ברצינות?

 

רשימות מוזיקה תמיד יהיה עניין בעייתי כי אף פעם לא יגיעו להסכמה על 10 הלהקות הטובות בכל ההיסטוריה ועל הדירוג שלהם.
spurs בולט חרא להקה עם זמר מצוין ונגנים מעפנים, אם אתה אוהב להקות בסגנון שלהם אז All That Reains היא להקה מצוינת.

 

באיזה יקום ביטלס נחשבים לרוק? אם כל הפופ

ואני חושב שפלויד היו מקום חמישי או שישי (לא שאי פעם התחברתי אליהם)
תוכן הרשימה הוא לא העניין העניין שפעם הבריטים הכתיבו את הקצב במוזיקה עכשיו הם מאחור

CityOfManchester
אני לא חובב גדול של מטאלקור אני מכיר את הלהקה שציינת הם חביבים כמו גם as I lay dying. אבל יש סאבזאנרים עדיפים של מטאל מודרני אני חושב
רק ציינתי שבולט הם כנראה הלהקה הכי גדולה שיצאה מהממלכה בעשור האחרון

 

נבו, דיבור נגוע בבורות מוחלטת.

הממלכה בעשור האחרון הוציאה דיסק מופתי של רדיוהד, הוציאה להקות רעננות שהרבה הושפעו ומושפעים מהן כגון הליברטינס, הארקטיק מאנקיז, elbow (לא פייבוריטים שלי אבל המבקרים נשפכים מהם ויש להם המון אוהדים), הקלאקסונס ו-LCD Soundsystem הוציאו אלבומים פורצי דרך, הדאבס הוציאו 3 אלבומים שהמבקרים נפלו מהם, אתה מוזמן לא להסכים אבל אלה להקות מצליחות ומוצלחות מהמון פרמטרים.

גם הדור הכי יבש, לא יוכל לעצור מדינה שיש לה הכישרון הכי טבעי לרוק בעולם.

 

הוטספר,

אני מסכים עם מה שרשמת, בתיקון קטן- LCD SOUNDSYSTEM הם אמריקאיים (יש להם אפילו שורה באחד השירים מsound of silver- "for those of you who think we are from England, wer'e not. we are north americans" http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx )

כנראה שהכל עניין של גישה. בעוד שאני חשבתי שהאלבום האחרון של רדיוהד שציינת הוא מאסטרפיס מדהים ואחד מהאלבומים הטובים ששמעתי בחיי, דעת המיינסטרים לא הייתה כזו. רוב הלהקות שציינת הם להקות אוף סטרים שמי שהאוזן שלו לא כרויה לחידושים מוזיקליים או שמצפה שהחידושים האלה יגיעו אליו בדרכים המסורתיות (כמו נניח הפלייליסט של גלגל"צ), לא יבין שהאימפריה הבריטית ממשיכה לנפק רגעים קסומים במוזיקה.

 

רפאל, דווקא התכוונתי לקיד איי.

אני חושב שאלבומים לא נחשבים למאסטרפיס בזמן אמת אלא רק עשור שניים אחרי שיצאו.

 

KID A, אני תמיד מתחיל לפקפק בשפיות שלי כשאני מדבר עם אנשים על הדיסק הזה, אני חושב שהוא גאונות צרופה, מעט מאוד אנשים מסכימים איתי על זה. בנוגע ל in rainbows, עברתי איתו אבולוציה מאוד מהירה- תוך פחות משנה עברתי מלחבב אותו מאוד כשהוא יצא, לשים אותו בצד לכמה חודשים, לטחון אותו בלי הפסקה אחרי ההופעה שלהם שראיתי בברלין (הופעה שגרמה לי להעריך מאוד טרקים שבהתחלה התעלמתי מהם, כמו videotype למשל) ושוב להניח אותו בצד. זה בד"כ המסלול שאני עובר עם אלבומי מאסטרפיס מבחינתי, רק שהפעם הכל קרה מאוד מהר.

 

Hail To The Thief הוא יוצא דופן (בידח עם האלבום הראשון של ארקטיק וחלקים מאותו אלבום של מיוז ששמו פרח מראשי), לא יוצא משהו ממש גדול מהממלכה ורוב הלהקות אלבומים שציינת סביר להניח לא יזכרו בראי ההיסטוריה. עם כל הכבוד על רוב הלהקות שציינת ניתן לומר "בסרט הזה כבר היינו" אין שום חדשנות זה אותו צליל בבסיסו (אומנם אני מודה זה לא התחום שלי במוזיקה אבל זה הראייה שלי ושל עוד רבים)

אני אתחיל מהתחום שקרוב אליי שזה המטאל או הפאנק. בריטניה מולדת המטאל איבדה לחלוטין את המושכות לסקנדינביה וארצות הברית, וכך גם בפאנק אמריקה השתלטה ללא רחם במוזיקה שהבריטים פחות או יותר הגו
הרוק המודרני נשלט על ידי האמריקאים (תעשייתי, אלטרנטיבי, אימו, פופ רוק, פאנק פופ וכל התת סוגות המצליחות)
זה תקף גם לשאר הסוגות המרכזיות של המוזיקה המודרנית. אקלטרונית (מאז the prodigy לא שמעתי על הרכב בריטי שמכתיב את הקצב בעולם) רגאיי (הייתי מצפה להרבה ממדינה שהכניסה יותר מדי אפרו-קאריביים עניים לשטחה), פופ וכו
הימים שבריטניה מכתיבה את הקצב עברו וחלפו להם
היסטוריה זה עניין מחזורי וייתכן מאוד שעוד 10 שנים נראה עוד "פלישה בריטית" אבל בנתיים המצב בשיפוליים

 

דווקא להפך, רוב האלבומים הגדולים כבר מרגע יצאתם ניתן לשים עליהם סמן של גדולה
appetite for destruction
led zep 1 2 4
ten
nevermind
nevermind the bollocks
machine head
וכו

ואלבומים כמו hail to the thief, blood mountain, ok computer והראשון של ארקטיק
כבר אפשר לראות את ההשפעה הרחבה שיהיה להם מבחינה עכשיווית והיסטורית

 

spurs,

במטאל אני לא מבין בכלל אז אני לא אתייחס אבל לגביי כל השאר:

תראה אפשר בעצם להפוך את מה שאתה רושם ולכתוב "בשנים האחרונות לא הייתה פריצת דרך מוזיקלית שהפכה את עולם המוזיקה" כמו נניח הפאנק של הפיסטולס והקלאש, האלקטרוניקה של פאטבוי סלים ופרודיג'י וכו'. וזה במידה מסויימת נכון. אני חושב שמאחר ויש היצע הרבה יותר גדול והתפצלויות לתת ז'אנרים במוזיקה זה קשה יותר לבוא עם מהפכה אמיתית. אומרים שהרוק ממחזר את עצמו מאז הניינטיז, אני לא חושב שזה נכון, אבל חושב שטיטאנים של מוזיקה כבר לא נפוצים במחוזותינו, בין אם מאנגליה ובין אם לא.

 

נבו, לאן רצית שיקדמו את הפאנק? האם פאנק התפתח למשהו בעשורים האחרונים? הלא הז'אנר הפך לפוסט פאנק וניו ווייב כבר לפני 30 שנים. לאן אפשר לקחת ז'אנר כל כך בסיסי אם לא למחוזות שאליהם הוא כבר גלש מזמן? הפאנק מת עם האימאג' של סיד וישס.
מטאל גם לי אין מושג, ובלי קשר אתה לא יכול להשוות מטל שזה אוף סטרים לחלוטין לתנועות במוזיקה שסוחפות את כל העולם המוזיקה, דהיינו גם המיינסטרים.
הרוק לדעתי לא ממחזר את עצמו מאז הניינטיז (כפי שטען רפאל), הרוק ממסחר את עצמו הרבה לפני.
לפני שלוש שנים בערך אינטרפול הפכו ללהיט בז'אנר האינדי/אלטרנטיב ואיתם להקות כמו אדיטורס, נשיונל ודומיהם, הסגנון הזה היה מצויין ומעניין, רק שאף אחד לא ייחס משמעות לקשר הישיר ביניהם לג'וי דיוויז'ן, זה היה בדיוק כמו לשמוע את ג'וי דיוויז'ן בצליל קצת יותר נקי מהחספוס של איאן קרטיס וחבורתו.
בתחילת העשור צצו כפטריות אחרי הגשם להקות לו-פיי שהושפעו מהסטרוקס, כמו הויינס או מאקסימו פארק, או להקות מתוחכמות סטייל פרנץ פרדיננד, והמשיכו ללהקות פאנק עם תחכום סטייל הליברטינס (נבו, אם אהבת את הקלאש תאהב את הליברטינס), אבל זה נעצר ולא חדר למיינסטרים באמת.
וזו הנקודה בעיניי. עד שלא יהיה אומן דומיננטי באמת, כזה שידפוק לאוויר העולם להיט שירעיד את עולם המוזיקה וירים איתו עוד להקות דומות, לא תהיה סצנה אמיתית של רוק ולכן לא ניתן יהיה לומר שהמוזיקה עברה מטאמורפוזה כלשהי.

דיון מעניין התחיל פה. אל תפסיקו.