Wherever You Will Go

הנושא בפורום 'פורום כדורגל ספרדי' פורסם ע"י xavi6, ‏4/1/08.

  1. xavi6

    xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    לכל אחד יש מילה בלקסיקון שנקראת "אקס". האקס תמיד יהיה שחקן שהיה איתו משהו ריגשי, משהו יותר מיוחד,ותמיד יהיה המשהו\מישהו שלא יכולנו להיות איתו, שהיה איתו משהו טראגי, עצוב, שגרם לנו ליבכות ולחשוב על מה שקרה ימיים שלמים, ולפעמים שנים במיקרים מאוד חזקים. בד"כ המילה אקס מיתחברת למערכת יחסים בין בני אדם, בזוגיות, אבל גם בכדורגל למילה "אקס" יש משמעות וכוח, ובעיקר כובד ריגשי מאוד גדול. הרבה אוהדים, מאמנים, חברי הנהלה היו רוצים להחזיר "אקסים" למיניהם חזרה לאותו מגרש, שהיו בצד שלהם כמו בעבר. התרד הזה הוא תרד של אקסים בלבד, וקצת מידע והעלאת זיכרונות על האקסים הכי אהובים שעזבו את המועדונים שלהם בגלל אנשים שתמיד יזכרו לרעה, ולא משנה מה הם עשו אחרי.
    לפעמים אתה מוצא את עצמך יושב ורואה משחקים שלמים של אקסים למיניהם אהובים שעזבו את קבוצתך האהובה, או מיתפלל שהם יכבשו שער, שהם ישחקו, שהם יהיו מאושרים מיבחינה מיקצועית, שיצליחו בקריירה שלהם. לפעמים יש מיקרים כ"כ קיצוניים שבהם אוהד מסוים יעדיף לראות את הקבוצה מפסידה ואת האקס חוגג. אי אפשר להסביר את זה, אתה פשוט מאוהב בשחקן מסוים ורק רוצה בטובתו, וזה לא משנה על חשבון טובת מי. יוצא לי לפעמים לשבת בכיתה, בבית, בגינה, בשכונה או באוטובוס, כל פעם יש את המחשבות האלה על האקסים, הגעגועים המטורפים שחוזרים שוב ושוב ומסרבים להרפות. זה נראה כאילו לאן שלא נברח, הם יחזרו, וכמה שלא ננסה לישכוח, נדב יעקובי יזכיר לנו בידיוק במשחק הבא איזה אקס יש מולינו.
    לכל קבוצה יש את האקסים שלה, ופה אני מתחיל עם הבולטים שביניהם.

    איבן דלה פניה(ברסה)-
    האקס הכי גדול מיבחינתי, ואחד האקסים הכי גדולים בישביל כל אוהד ברסה. כל אוהד קטלוני מקלל את היום שבו הוא עזב, ועוד יותר את היום שהוא חזר ושוב עזב. איבן דלה פניה הוא סיפור עצוב של ילד פלא שרק רצה להצליח, שהיה הכי גדול מיכולם, ואז הראה באיזה קלות אפשר להרוס לו את הכל, באיזה קלות העולם נהיה שחור בימקום אדום-כחול. הוא נולד בסנטאנדר, בגיל 15 הגיע לברצלונה, ובגיל 17 כבר שיחק בברסה ב'. בגיל 19 יואן קרויף הביא אותו לקבוצה הבוגרת אחרי שראה אותו מככב בברסה ב'. איבן דלה פנייה היה בעננים, הוא היה על תקן ילד פלא שזכה פעמיים בתור השחקן הצעיר הכי טוב בספרד, הוא כיכב בנבחרת עד גיל 21 עם שחקנים כמו מוריינטס ראול ומנדייטה. העתיד בברצלונה נראה כדרך בטוחה. הוא ליהטט, עשה ניסים וניפלאות באמצע, גורדיולה כבר ניבא לו עתיד ורוד בימיוחד, כל מי ששיחק לידו אמר שהוא השחקן הכי חכם והכי מתוחכם שקיים, וגם מי ששיחק נגדו הרגיש כאילו שהוא במיגננה אינסופית. הגאונות שלו עברה כל גבול. כשהוא היה על המגרש המשחק היה נראה כמו משחק שחמט, הוא נתן משמעות חדשה למשפט "22 שרצים אחרי כדור". כשהוא היה משחק זה היה "11 שמנסים לגעת בכדור". הוא פשוט היה על דרך המלך. ואז, כמו בכל סיפור טראגי, "האיש הרע" הופיע ובעט בסנידרלה לכל הרוחות והביא אחות חורגת שדווקא בסיפור הזה הייתה די אהובה, ולאחר מכן אף נהפכה לקפטן (קוקו). ואן חאל הגיע ולא האמין בו, וטען שהוא לא מתאים לסיגנון משחק שלו, שהוא לא מספיק טוב, ושלח אותו לספסל והעלה את קוקו למגרש שיעשה עבודה שחורה. דלה פנייה אכל את הלב משחק אחרי משחק. האוהדים לא אהבו את זה, הילד הקטן והקירח שהם אהבו פיתאום לא ליהטט על המגרש, משהו היה חסר להם. ואז הגיע לאציו שחטפה אותו בלי להסס יותר מידי. בלאציו כבר הכל נפל, הוא לא התאים לליגה האיטלקית בכלל, לא הציג יכולת טובה שיחק שם שנה והושאל למארסי לעונה. שם גם שיחק מעט בגלל הפה הגדול שלו. גם שם הילד לא מצא את מקומו, ואז ברסה ניכנסה שוב לתמונה והחזירה את הילד הביתה בתקווה שאולי הוא יחזור. אבל לא, הוא חזר חלש יותר, עם ביטחון בתחתונים ולא הציג יכולת טובה, וגם לא שיחק (9 משחקים, לא יותר ולא פחות). הוא רצה לחזור לחיים, הוא רצה מקום שבו הוא יוכל לנהל את הכל, מקום שבו הוא יהיה נער פלא רק עם גיל קצת יותר מבוגר. ואז אספניול נכנסה לתמונה. אספניול לקחה אותו בשתי ידיים, ברסה וויתרה עליו בעצב רב בלי שיכלה לעשות משהו, ועכשיו הוא מככב והוא אחת הסיבות שבגללן אספניול היא לא עוד "קבוצת כאפות" של הליגה. הוא וראול טמודו מובילים קבוצה מעולה. בכל מערך, אצל כל מאמן-הוא משחק. הוא האמצע, והאמצע זה הוא. כל השחקנים מחפשים לו, וכאשר הכדור לא מגיע עליו באמצע העצבים שלו דואגים לצאת, הוא לא מוכן שתהיה התקפה שלא תעבור דרכו. הוא תמיד יודע יותר טוב מכולם, הוא תמיד רוצה את הכדור, כאילו שהוא מנסה לכפר את הימים שבהם הוא לא נגע בכלל בכדור, על הימים שבהם הוא ראה ספסל. איבן דלה פנייה הוא שיקם את עצמו בצורה מדהימה, ונראה שהוא מרגיש טוב. לפני שנתיים היו דיבורים על העברה ליונייטד שלא היסתדרה, אבל הוא מצידו גם מעדיף להישאר באספניול, במקום הקטן שלא לוחצים עליו, במקום הקטן שהוא תמיד יהיה מס' 1. לראות אותו זאת חווית כדורגל, מיבחינת רבים הוא השחקן אמצע הכי טוב והכי חכם שקיים כיום בכדורגל העולמי, למרות שתמיד היה ותמיד יהיה סוג של אנדרייטד, ותמיד הוא לא יהיה מוערך מספיק, אלא אם כן הוא יעבור לקבוצה גדולה. מה שבטוח, בישביל אוהדי ברסה הוא תמיד יחשב הגורדיולה2 האולטימטיבי והראשון, לפני צ'אבי, לפני איניסטה, לפני כולם, זה היה איבן דלה פנייה. גם היום בכל משחק מול ברסה הוא דואג לתת לה בראש, לקבוצה שלא תמכה בו מספיק לדעתו, וגם לדעת כמה מאוהדיה. השיא מיבחינתו היה כאשר שנה שעברה דפק לברסה אליפות ונתן שוב משחק גדול בבית האמיתי שלו, בקאמפ נואו, מול החברים הטובים (פויול, צ'אבי) הוא פירק את ברסה והעניש אותו על חטא ההיבריס, וחגג כמו שמגיע לו לחגוג. עד היום יש אוהדים שמיתפללים שהוא יחזור לברסה וינהיג ביחד עם צ'אבי ואיניסטה את הקישור. אני בכל אופן, רק ממשיך לחלום לראות אותו באמצע עם סרט הקפטן מנווט את המשחק באמצע . כנראה שחלומות כאלה בחיים לא יתגשמו. אוהדי ברצלונה בכול אופן יאחלו לו הצלחה בכל מקום, חוץ מאשר במשחקים מול אספניול כמובן.
    תארים יש לו, אבל לא מספיק, לא מספיק תארים הוא קטף, הוא לא נגע באמת בתארים אמיתיים כמו שהוא היה צריך לגעת.
    גביעי המלך, אליפות אחת, סופרקופה ספרדי, סגן בגביע אופ"א, אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21, ועוד כמה תארים שהיום כבר לא קיימים. ועדיין, איבן דלה פנייה יכול להרבה יותר. הקשר הכי טוב והכי חכם בעולם, כמה חבל שבעולם שלנו זה ההישגים שיש לו.
    היום הוא באספניול. כמה אירוני-היריבה העירונית של ברצלונה.
    [​IMG]
    תחליפו חולצות! תחליפו חולצות!
    דלה פניה מול ברסה במדי לאציו.



    לואיס פיגו(ברסה)-
    אקס לא של אכזבה, לא של טרגדיה יוונית טיפוסית, אלא אקס של שנאה נטו, שנאה שעוברת כל דימיון וכל גבול אפשרי. תמיד יזכר לרעה בעיני האוהדים, כל הגולים שהוא כבש כבר לא חשובים. בפי אוהדי ברסה הוא קרוי "יודאס" על שם יהודה איש קריות שבגד בישו בסיפורים של הברית החדשה. לואיס פיגו היה ה-שחקן מדור הזהב בפורטוגל ביחד עם רוי קוסטה, לשניהם היה עתיד וורוד מאוד, בימיוחד אחרי שזכו באליפות העולם לנבחרות צעירות ב-91. הוא כונה "נער הזהב" בפורטוגל, בגלל הכישרון המדהים שהיה לו כבר מגיל צעיר. בליסבון הוא התחיל ללהטט בזירה העולמית, וברסה מיהרו לחטוף אותו בשנת 95. האוהדים היתאהבו בו קשות. שנים הוא נתן את כול כולו למועדון, בלי טיפת אגו, קיבל את סרט הקפטן והיה המנהיג של הקבוצה. השחקנים ראו בו כמנהיג אמיתי, הוא היה ה-קראק של הקבוצה, המלך הבלתי מעורער, גאוות הקבוצה. החולצות שלו היו בכל חור, לא היה ילד שלא ידע את השם "לואיס פיגו". הוא היה השחקן הטוב בעולם בעיני רבים, וגם בנבחרת הוא כיכב. לפיגו לא היה חסר כלום, גם לא תארים, הוא זכה בשתי אליפויות, שתי גביעי מלך, סופרקופה ספרדי ובסופר קופה אירופאי. הוא שיחק במדי ברצלונה 172 משחקים, כבש 30 גולים, ומעל הכל רכש לעצמו את השם הכי גדול בקבוצה. ברצלונה הייתה תחתיו על גג העולם, והוא היה בגג העולם ביחד עם ברסה, עד שהוא נפל לכסף. ריאל מדריד הגיע והציע לו חוזה ענק, וכפי שנראה בהמשך-לריאל קשה להגיד לא. אין הרבה שחקנים שיכולים להגיד "לא" למועדון כמו ריאל, ולא משנה באיזה מועדון אתה נמצא. ריאל הציע עליו חוזה ענק, והוא נפל. האוהדים בהתחלה היתקשו להאמין, חלק חשבו שמדובר בבדיחה, בעוד שמועה חסרת בסיס, אבל אי אפשר היה לברוח מזה, כעבור כמה שעות זה קרה-לואיס פיגו חתם בריאל. אוהדי ברסה היו על הקרשים. מהר מאוד הדמעות הפכו לעצבים וקללות, השנאה כלפיו הייתה ענקית ושום דימיון שבעולם לא יגיע לרמות השנאה שאוהדי ברסה רכשו כלפיו. קשה להאמין שיש אוהד ברסה שעדיין אוהב אותו, מכיוון שהסיבה למעבר שלו הייתה כסף. לא תארים, לא מעמד, אלא כסף. תארים הוא יכל היה למצוא בכל מועדון אחר, וכל מועדון צמרת אחר בעולם היה לוקח אותו, אז למה הוא באמת עבר? מיבחינת אוהדי ברסה זה היה דיי ברור-כסף. מיבחינתם הוא מכר את נישמתו לשטן הלבן, ועל הבגידה הזאת לא ישכחו אותו בחיים, הוא אפילו לא חשב שהבגידה הזאת תידרדר לרמות כאלה של שנאה. כל ביקור שלו בקאמפ נואו גרר סיפור שלם מצידם של האוהדים. זה היה הפלפל הכי גדול של הסופקלאסיקו, לראות את המלך שלהם, הכוכב הכי גדול שלהם בריאל מדריד, במדי הקבוצה השנואה ביותר על המגרש שלהם. לא היה יכול להיות להם תסריט יותר גרוע. באחד המשחקים, אוהדי הקבוהצ גרמו למשחק להיפסק פעמיים, כאשר פיגו הלך להרים קרן ליד יציע האוהדים השרופים, ניזרקו עליו כמויות אדירות של בקבוקים, והכי גרוע, והדבר שממחיש יותר מכל את השנאה עליו היה זריקת הראש חזיר לכיוונו.
    אוהדי ברסה בחיים לא ישכחו, ולא יסלחו, לא משנה מה הוא יגיד ומה הוא יעשה, הוא תמיד ישאר הבוגד המטונף שמכר את נשמתו לשטן הלבן. אוהדי ריאל סה"כ אהבו אותו, בריאל אגב הוא כבש 36 גולים ב-165 משחקים.
    היום הוא באינטר.
    [​IMG]
    איפה שהוא לא יהיה, הפרחח הקטלוני תמיד יבוא יזרוק עליו משהו.
    לא שוכחים ולא סולחים.


    פרננדו מוריינטס(ריאל)-
    פרננדו מוריינטס הוא אחד השחקנים היותר אהובים ע"י אוהדי ריאל. מבין האקסים הוא האהוב ביותר. הוא סיפור מושלם לשחקן שנקם בקבוצתו בצורה הכי כואבת שאפשר, גם בישבילו וגם בישביל קבוצתו לשעבר.
    הוא התחיל באלבסטה, עבר לסרגוסה אחרי שנתיים, שיחק 66 משחקים וכבש 28 גולים. הדרך לריאל מדריד הייתה בטוחה, והוא חתם בקבוצה ב-97.
    כיום בעולם הכדורגל אנחנו רואים הרבה צמדים, כגון: גטוסו-פירלו, רוני-כ.רונלדו, מסי-רונלדיניו וכו', אבל הצמד הכי טוב שאני ראיתי אי פעם בחיי הגיע מכיוונם של ריאל מדריד. ראול ומוריינטס היו שילוב פשוט מדהים. על המגרש זה היה שלמות במלוא היתגלמותה, זה היה צמד ששום הגנה שבעולם לא יכלה לעצור כשהם בכושר. הם השלימו אחד את השני בצורה מושלמת, וגם מיחוץ למגרש הם היו החברים הכי טובים בקבוצה. כל הזמן הם חיפשו אחד את השני, ניסו לפרגן אחד לשני, ההגנות פשוט ידעו שאי אפשר לעצור אותם ביחד. היה מאוד קשה להם להיפרד, והאוהדים פשוט היתאהבו בצמד חמד האלה. האוהדים עצמם לקחו את מוריינטס תחתיהם ופשוט הפכו אותו למין מדרידיסט מלידה, כמו שחקן בית, היתיחסו אליו כאילו הוא שחקן נוער, אחד שגדל בריאל. הוא היה סוג של סמל בעיני הרבה אוהדים. העבר, ההווה והעתיד היה נראה מושלם. עד שרונלדו הגיע אחרי המונדיאל.
    רונלדו חתם בריאל ועשה הרבה רעש וצילצולים וגם נכנס להרכב. בימקום מי? ראול היה שחקן שאי אפשר להוציא מההרכב, סמל ענק, החלוץ הטוב בעולם ואהוב האוהדים. מוריינטס שילם ונדחק לספסל. משחק אחרי משחק הוא ראה את הברזילאי מככב, כובש, חוגג, מחייך עם כולם, הוא הרגיש כאילו מישהו גנב לו את המקום. גם האוהדים מצידם היתלהבו מאוד מרונלדו ואהבו אותו, עם זאת תמיד הייתה להם העדפה ברורה לראות את מוריינטס מככב בימקום רונלדו, אבל המחשבות האלה נידחקו לצד כאשר הם ראו שהברזילאי מספק את הסחורה ובקצב מטורף. מוריינטס טיפה נשכח, והוא הרגיש זאת, למרות אהבתם הבלתי פוסקת של האוהדים. לאט לאט הדרך החוצה הייתה ברורה, לפחות מיבחינתו. השמועות אומרות שהקש ששבר את גב הגמל היה במשחק אחד, כאשר דל בוסקה לקראת סוף המשחק אמר למוריינטס "תעלה להיתחמם אני מכניס אותך" ומוריינטס ממורמר ועצבני תקף את דל בוסקה וענה לו בצעקות "לך אתה תתחמם בישביל 5 דקות יא בן ****!" וירד לחדר ההלבשה בכעס ותיסכול. יום למחרת גם ריאל וגם הוא ידעו שזה לא יעבוד, מוריינטס רוצה דקות ורונלדו פשוט יותר טוב ממנו. מוריינטס הושאל למונאקו, פתח בהרכב ובליגת האלופות הפסיד רק בגמר לפורטו של מוריניו ודקו. הבעיה היא שדילגתי על קטע, הקטע של הרבע גמר. ברבע גמר הוא פגש את ריאל מדריד. במשחק הראשון בברנבאו הוא קיבל מחיאות כפיים ותשואות מצד האוהדים שהראו לו נאמנות ואהבה ענקית, אבל הם לא ציפו בחיי שהוא זה שיגרום להם להיות מיחוץ למפעל. במשחק הראשון בבית של ריאל, הוא כובש את הגול השני ואפילו לא מחייך, לא חוגג, לא כלום. הוא לא ידע עד כמה הגול הזה והגול השני שלו במונאקו יהיה כ"כ משמעותי. ריאל מנצחת 4-2 וחושבים שהמשחק הבא הוא לפרוטוקל בלבד. כנראה שמוריינטס חשב אחרת, ואיתו כל מונאקו. ריאל הגיע ביתרון 2 גולים למונאקו, וקיבלה בראש 3 גולים, כאשר אחד מהגולים מוריינטס כובש והפעם לא רק שהוא לא מחייך, הוא חוגג כאילו שזה השער הכי חשוב בכל חייו. כנראה שזה היה רגע שכל הכאב והתיסכול כלפי ריאל היתפרץ אחוצה. כאשר מונאקו כבשה את השלישי והעיפה את ריאל מדריד מהתחרות, איך שנשרקה שריקת הסיום המצלמה הלכה למוריינטס וראול שהיתחבקו ונישקו אחד את השני, ניחמו אחד את השני ואיחלו בהצלחה בהמשך הדרך. הכדורגל נדחק לצד, החברות שלהם הייתה מעל הכל. העובדה שריאל מדריד מיחוץ לתחרות לא עניינה אף אחד, רק החיבוק האמיץ והכנה הזה בין שני החברים הכי טובים ישאר מהמשחק הזה, וגם היום זה בעיקר מה שאנשים זוכרים. בישביל מוריינטס זה אחד המשחקים היותר קשים שהיו לו, ולא מיבחינה מיקצועית, אלא מיבחינה ריגשית. אחרי אותה עונה הוא חשב שהוא יחזור לריאל, אבל הם קנו את אואן מליברפול בהרבה כסף, ומוריינס הלך לליברפול של בניטז. התקווה הקטנטנה שאולי אולי הוא יחזור לריאל ולחברו הטוב ראול היתפוגגו כלא היו, והוא לא הביט יותר לאחור, ריאל מדריד כבר לא תהיה אופציה, והוא ידע את זה. הוא כבש 8 גולים בליברפול, ולאחר מכן חזר לספרד לולנסיה, קבוצתו הנוכחית.
    תמיד, וכל הזמן, אוהדי ריאל יזכרו אותו רק לטובה, ויותר מאוהדי ריאל-ראול יזכור. מלבד התארים הרבים שהוא זכה (אליפויות, ליגת האלופות וכו') הוא תמיד יהיה אחד מהצמד הטוב בעולם.
    [​IMG]
    ראול ומורו אחרי אותו משחק.
    חברות שהיא מעל כדורגל.


    סרחיו ראמוס(סיביליה)-
    סרחיו ראמוס הוא דמות ושחקן כדורגל מאוד מורכב. מצד אחד מדובר בשחקן מעולה בכל פרמטר. שחקן ההגנה המושלם (!). התקפה מעולה, טכניקה עילאית, ניתור גבוה, יכולת כיבוש בראש וכמובן יכולת הגנתית מהדרג הראשון. אבל מצד שני, מיבחינת אופי על המגרש זה קצת שונה. באיטליה זה מטראצי, באנגליה זה היה רוי קין, אבל בספרד אין תחרות-סרחיו ראמוס הוא השחקן המגעיל בליגה. הוא מכסח בכוונה, הוא מביא מרפקים על ימין ועל שמאל, הפאולים שלו קשים מידי, והיחס שלו לשחקני היריבה מעורר בחילה. מצד שני יאמר לזכותו שבזמנים הקשים בריאל מדריד, הילד הקטן הזה שאפילו לא הגיע לגיל 20 היה השחקן הכי בוגר על המגרש, כאשר לצידו כוכבים כמו בקאהם, ראול, רונלדו ואחרים, הוא היה השחקן שהראה הכי הרבה אופי ואומץ על המגרש, השחקן היחיד שנלחם עד השנייה האחרונה, וביחד עם קסיאס הציל את ריאל אינספור פעמים. הגאווה האמיתית מיבחינה מיקצועית על המגרש בצוותא עם קסיאס, לאחר שראול לא ממש היה בכושר (לעומת היום) העונות עברו, והיום הוא כבר עבר מעמדת הבלם לעמדת המגן וממשיך בכושר נפלא גם בריאל וגם בנבחרת הלאומית. הוא אפילו כונה "רכש העשור". אז מאיפה הדבר המדהים הזה הגיע?
    סרחיו ראמוס התחיל בסיביליה, שיחק בכל הגילאים במחלקות הנוער, והיה הכוכב בכל מחלקה. גם בנבחרות ספרד הוא שיחק בכל הגילאים. כבר מגיל צעיר ידעו שהבחור נועד לגדולות, ובגיל 17 הוא ערך הופעת בכורה מול לה קורוניה, כאשר הוא מקדם את דני אלבס לקישור והוא תפס את מקומו בתור מגן ימני קבוע. לאחר מכן הוא שיחק גם בלם, וגם קשר אחורי, ואפילו ריאל מדריד גילו את הפצצות שלו מרחוק לאחר שער שהוא כבש מולם בפצצה בבעיטה חופשית. סרחיו ראמוס היה כוכב וסמל בהיתהוות מיבחינת אוהדי סיביליה. הוא היה חוצפן, יהיר,חזק, בוגר. הוא לא עשה חשבון לאף אחד, הוא היה כל מה שסביליה רצתה להיות באותו זמן, קבוצה גדולה, והוא היה שחקן גדול. הוא וחסוס נאבס לאחר מכירתו של רייס היו התקוות הגדולות של סיביליה, הם ציפו ששניהם ביחד עם נבארו יובילו את הקבוצה לתארים ושחקנים זרים (בפטיסטה, אלבס) יקדמו אותם מידי שנה. ראמוס הראה יכולת מדהימה בכל משחק ומשחק, הוא נהפך לאליל האוהדים וגם לאליל הבנות. האוהדים של סיביליה חשבו שהוא ישאר לתמיד, שהוא בניגוד לאחרים לא ילך אחרי הכסף הגדול של הקבוצות הגדולות וישאר בסיביליה עד סוף הקריירה שלו. השילוב בינו לבין נאבאס היה מושלם בצד ימין, שתי מקומיים עושים פלאים בפיחואן ונותנים לאוהדים טעימה קטנה ממה שהעתיד הולך להביא להם. שתי אלה גם היו חברים מאוד טובים, הם היו העתיד של סיביליה. אלא שריאל חשבה אחרת...
    ב-2005 ממש לפני שחלון העברות נסגר, ריאל הפקידה 27 מיליון (סעיף השחרור) בהתאחדות הספרדית ולקחה את ראמוס מידיו של דל נידו. העצבים בסיביליה היו בשמיים. סיביליה הצליחה בעונה שאחרי, וגם בעונה שאחרי וגם בעונה שאחרי, ועד היום היא קבוצה שרק מצליחה. לאחר שהוא עזב אותה היא זכתה בשני גביעי אופ"א ובסופר קאפ אירופאי, והשנה היא כבר בליגת האלופות. אבל עדיין, הכעס, השנאה ובעיקר האכזבה לא מניחים לאוהדי סיביליה בכל הקשור לראמוס. הילד החוצפן שהם אהבו נהפך לשחקן שנוא, והם ראו בו שחקן מגעיל נטו כמו כל אוהד בספרד. בכל פעם שהוא הגיע לפיחואן הוא קיבל שריקות בוז צורמות, ובמשחק האחרון הוא עשה פאול מכוער על קאפל, שלמרבה האירוניה גם שחקן בית וכוכב עולה חדש, ולאחר הפאול הוא נשלח לחדר הלבשה בכרטיס אדום. האוהדים של סיביליה שמחו,הרי הם כבר לא אוהדי ראמוס, הם שונאי ראמוס. הוא בישבילם כמו רייס, שחקן בוגד ומגעיל שהלך לכסף הגדול ולא בחר במקום שאהב אותו ובאנשים שהפכו אותו לשחקן כזה גדול. לאן שהוא לא ילך, אוהדי סיביליה יסתכלו עליו בבוז ובשנאה, ויגידו לעצמם "אנחנו עשינו אותו". לפחות הם יכולים להיתגאות בו על כל שהוא שחקן מדהים, למרות שאפילו זה לא מעניין אותם. אבל גם אותו אוהדי סיביליה לא עיניינו, הוא שחקן צעיר והוא נועד לגדולות, הוא רצה ללכת לקבוצה גדולה ולא לקוות שסביליה תהפוך לקבוצה גדולה.
    השחקניםשל הריביות שונאים אותו, אוהדי ריאל סוגדים לו ורואים בו כהיירו2. עם הספרה מס' 4 על הגב זה פשוט תסריט מושלם. סרחיו ראמוס לא יסתכל אחורה, גם כי הוא לא צריך, וגם כי מאחורה יש אנשים שרק שונאים אותו, כמו כל הליגה. כשאפילו המקום שממנו באת שונא אותך, אפשר להבין מדוע הוא מאבד שליטה בפיחואן, וגם יהיה אפשר להבין מדוע הוא יאבד שליטה במשחקים הבאים נגד סיביליה.
    עכשיו הוא בריאל, וכנראה לתמיד. הוא נראה כמו מדרידיסט מלידה.
    [​IMG]
    גם בבית לא אוהבים את הילד. עכשיו הוא מדרידיסטה.


    גאיזקה מנדייטה (ולנסיה)-
    מה לא נאמר על גאיזקה מנדייטה. שחקן שחסר לו גרוש ללירה, שחקן שלא היה ברגעי האמת, שחקן לא מספיק טוב, ואפילו סתם שחקן שהולך עם הראש בקיר כמו חמור. מנדייטה התחיל בקסטלון ולאחר עונה אחת עבר לולנסיה, שם הוא שיחק 9 שנים והפך לסמל ולכוכב הבלתי מעורער. הקפטן, מס' 6, המוח והמוצאי לפועל בקישור האימתני שבנה המאמן הגאון הקטור קופר, הידוע בתור המאמן הכי לוזר בעולם למרבה הצער. כל הקבוצה הייתה סביב מנדייטה, בכל התקפה חיפשו אותו וכל הכדורים הלכו אליו. היום כבר אין שחקנים מיסוגו, הם נעלמים לאט לאט ואם יש כאלה הם פשוט לא מוערכים מספיק, הוא היה המנוע מאחורי הקבוצה האדירה הזאת. הוא ניצל כל תכונה של שחקן על המגרש, הוא הפעיל את כל השחקנים של המגרש וגרם להם לתת מעצמם את הכל. לפעמים זה היה נראה כאילו הוא יכול לשים על עיניו סרט והוא עדיין יראה את המגרש ואת המגן השמאלי מביא ספרינט בצד, את החלוצים עושים קרוס, את הקשר האחורי פותח לו בצד, את הבלם נכנס מאחורה לכדור גובה, הוא פשוט היה מכונה שידעה הכל על המגרש, כמו מחשב שלא נותן לכלום להיתחמק מעיניו. המילה "הישגים" נכנסה לתודעה בקרב אוהדי ולנסיה, שטענו כל הזמן שקופר הגנתי מידי, אבל תחת מנדייטה זה פשוט לא שינה כלום. זה הביא תוצאות, הוא הביא לחימה, הוא הביא הקרבה, הוא הביא יכולת והשגים. מה הבעיה? מדוע גם היום בגיל 33 לא רואים אותו משוטט ביחד עם בראחה בקישור ועושה ניסים? כי הוא, כמו קופר, פשוט היה תחת שחקנים שנפלו ברגעי האמת בזירה האירופאית. בעונת 99-2000 ולנסיה הגיע לגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד והפסידה 3-0, ולמרות שהוא זכה בתואר הקשר הטוב בעולם בעונה הזאת, זה לא שינה לו כלום. שנה לאחר מכן היא הגיעה שוב פעם, הפעם ביירן מינכן עמדה בינה לבין התואר שהוא כ"כ רצה, התואר היחיד בעצם שהוא רצה להשיג. הוא כבש בפנדל בהתחלה, ואלחר מכן השופט החליט ליגזול ממנו את התהילה. השופט הביא פנדל למינכן, הם החטיאו. לאחר כמה זמן עוד פנדל, הפעם פנדל שלא היה ולא נברא, ולמרות הכל-ביירן כבשה את השני, ובדו קרב פנלדים ניצחה את ולנסיה ומנדייטה לא ידע את ליבו מרוב צער ואכזבה. השחקנים פשוט איכזבו אותו, השופט לא הלך לטובתו, כל העולם פשוט היה נגדו מיבחינתו. את הכאב הוא לא הצליח לעבור, וולנסיה פשוט לא יכלה לקום מהמכה הזאת. הוא החליט ליזכות בתואר הזה ויהי מה, והוא החליט "לנקות" את עצמו ולהיוולד מחדש בלאציו, שקנתה אותו בסכום שיא באותו זמן. ההתחלה נראתה מבטיחה, אבל שם "קללת ולנסיה" רדפה אותו. פציעות מעצבנות ויכולת ירודה שלחו אותו לספסל. מנדייטה איכזב בלאציו, למרות שבגביע העולמי הוא הציג יכולת טובה במדי נבחרת ספרד. הוא הושאל לברצלונה וניתקל בואן חאל, מאמן יותר מידי נוקשה שלא נותן ליצרתיות לדבר על המגרש, וגם בברצלונה הוא נתן רק 4 גולים ב-33 הופעות. היכולת שהוא הציג בולנסיה באותן שנים טיפה נעלמה ורק במעט משחקים אוהדי ברסה זכו לראות את אותו מנדייטה של ולנסיה. לאחר עונה בברסה כמושאל הוא הלך למידלסבורו, שיחק עונה אחת כמושאל ולאחר מכן מידלסבורו כבר קנתה אותו. אבל שם זה היה בעצם הסוף שלו כנראה. הפציעות פשוט הרסו אותו שם ומעונה לעונה הוא נראה פחות טוב ופחות טוב. בעונה הזאת מידלסבורו הבהירו לו בידיוק מה מעמדו ואמרו לו שהם לא בונים עליו ושהוא מוזמן לחפש קבוצה, אבל הוא העדיף להישאר ולהילחם על מקומו בהרכב. בינתיים הוא עדיין בקושי רואה דקות.
    אוהדי ולנסיה עדיין מיתגעגעים לאותו כוכב שהביא אותם לימים יפים יותר, לאותו קפטן שהוביל אותם להצלחות והביא להם גאווה אמיתית. הוא האקס המיתולוגי שלהם, והוא תמיד יהיה, ועד היום הם מיתפללים ליום שיחזירו אותו, גם בגיל הזה (34). עם זאת, סביר להניח שכבר בינואר או בקיץ הוא יעבור או לאמריקה שם קבוצות רודפות אחריו, או חזרה לספרד, אבל לא לולנסיה, אלא לקבוצה קטנה (אוססונה ובילבאו גילו עניין)
    הלוואי, הלוואי והוא יחזור לעונת פרישה בליגה הספרדית, והלוואי ונוכל לראות אותו מנווט את המשחק באמצע של ולנסיה שוב. אוהדי ולנסיה בינתיים מזילים ריר.
    [​IMG]
    אוהדי ולנסיה מיתגעגעים, למרות הכל.

    לכל אקס יש את הקסם שלו, את הסיפור העצוב\שמח שלו. כל אוהד לוקח וזוכר מאקס משהו, בין אם זה שנאה ובין אם זה אהבה. לטוב ולרע, אנחנו תמיד ניזכור אותם, תמיד נעקוב אחריהם, תמיד ניקפוץ משמחה או ניתעצב בהתאם למה שיקרה להם ולמה שאנחנו מרגישים כלפיהם.
    לפעמים יש אקסים שתמיד יהיו השחקנים של הקבוצה הקודמת, ולכל מקום שהם ילכו הם יזכרו איפה הם שיחקו ומה הם לקחו מאותו מקום. הם תמיד ישארו האקסים של...
    [​IMG]
    ואן בומל מראה לאוהדי ריאל מה הוא חושב עליהם.
    גם במדי ביירן, הוא תמיד יהיה ברסאי לשעבר.

    יש כמובן עוד שחקנים רבים שהם אקסים שעליהם אני יפרט בהמשך, כמו:בפטיסטה, מוטה, מיסטה, פורטיו וכו' וכו'.

    תרד הזה הוא תרד לאקסים למיניהם שרוצים לדבר עליהם, להיזכר בהם, לספר עליהם וכל אחד מוזמן להוסיף מידע (ולתקן גם מידע שגוי) על האקס שהוא אהב והיה רוצה לראות חזרה בקבוצתו.

    Where'd you go?
    I miss you so
    Seems like its been forever that you've been gone
    Where'd you go?
    I miss you so
    Seems like its been forever that you've been gone
    Please Come back home
     
    נערך לאחרונה ב: ‏4/1/08
  2. Engel Del Madrid

    Engel Del Madrid Member

    הצטרף ב:
    ‏18/2/05
    הודעות:
    4,185
    לייקים שהתקבלו:
    0
    חייב למחוא לך כפיים על הסיקורים של מוריינטס ושל ראמוס שמסיבות מובנות קראתי רק אותם .
    באמת סיקורים מעולים , כל הכבוד , מאוד נהניתי לקרוא על סרחיו מנקודת מבט אוביקטיבית ולא ברסאית .
     
  3. RubberSoul

    RubberSoul Member

    הצטרף ב:
    ‏5/9/07
    הודעות:
    2,842
    לייקים שהתקבלו:
    189
    סרחיו גארסיה שגדל בברצלונה,העלה בדקה ה90 את סראגוסה לשלב הבא,1-3.
     
  4. Bensh

    Bensh Member

    הצטרף ב:
    ‏27/1/05
    הודעות:
    6,643
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ריבלדו, וכל מילה מיותרת. גיבור ילדותי
     
  5. Engonga

    Engonga Member

    הצטרף ב:
    ‏13/10/06
    הודעות:
    623
    לייקים שהתקבלו:
    0
  6. YYY

    YYY El sabio de Hortaleza היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏13/5/04
    הודעות:
    7,776
    לייקים שהתקבלו:
    326
    אצלנו בפורום של אטלטיקו יש כבר מזמן דיון על אקסים (שאני פתחתי) ודיון נפרד לפרנאנדו טורס.
    והאקס שלי הוא מולינה. סבלתי כשאטלטיקו שיחקה נגדו. רציתי שננצח ולא נבקיע.
     
  7. xavi6

    xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אתם מוזמנים להוסיף מידע ולספר. אני כבר עובד על טורס, טריסטן וחואקין. אם מישהו רוצה לקחת אחד מהם ולספר עליו-בבקשה, רק תגידו.
     
  8. Puyol5

    Puyol5 Member

    הצטרף ב:
    ‏8/9/06
    הודעות:
    539
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני עוד מעט אסקר על רונאלדיניו..
     
  9. xavi6

    xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    תחכה לקיץ, ובבקשה אל תהרוס את הדיון בהומור זול.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏4/1/08
  10. Mr.Eko

    Mr.Eko Member

    הצטרף ב:
    ‏26/10/07
    הודעות:
    1,664
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ג'יו,הייתי חולה על השחקן הזה כשהוא היה בבארסה. מאוד התבאסתי כשהוא הלך...
    אם מדברים על תקופה מוקדמת יותר אז ללא ספק ריבאלדו.
     
  11. Raulito

    Raulito Madridista מנהל

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    30,249
    לייקים שהתקבלו:
    2,731
    מין:
    זכר
    דיון נהדר, ירדן, [​IMG]
    אני אתייחס לאקסים שמעניינים אותי ומן הסתם קשורים לריאל מדריד.
    פרננדו מוריינטס וראול שיתפו פעולה בצורה יוצאת-דופן, היו הצמד החם באירופה במשך תקופה, אבל לא הייתה לי אף-פעם אהבה גדולה כזו למורו, קשה לי להסביר מדוע. התמונה שלו עם ראול ברבע גמר ליגת האלופות ב-03\2002 מרגשת אותי כל פעם מחדש.
    הרבה מאוד שחקנים חסרים לי בריאל מדריד. כמו שכבר אמרתי לא פעם, אחרי ראול שהוא השחקן האהוד עליי ביותר, מי שנמצא במקום השני הוא לואיס פיגו. מאוד אהבתי את השחקן הזה והתאכזבתי כאשר עזב. כאשר הוא היה מקבל את הכדור באגף ועושה את הפדלאדה המפורסמת ומשכיב את המגן, הייתי מעלה חיוך. גם לזידאן אני מתגעגע, חוכמת משחק אדירה, אינספור שערים במאני טיים - בחצי גמר ובגמר ליגת האלופות, המון בישולים גאוניים... לא צריך להוסיף.
    רונאלדו היה שחקן שגם התחברתי אליו מאוד. למרות שהוא לא תמיד היה 100% מחוץ למגרש ולא השקיע מספיק לטעמי. רונאלדו הוא מסוג השחקנים שבגללם אתה קונה כרטיס, מה שנכון גם לגבי האחרים שציינתי. כל פעם שהוא היה כשיר ושיחק, הוא היה מספק את הסחורה. הוא היה פשוט אדיר בעונה הראשונה והשנייה וללא הפציעות היה אחד מהגדולים בתבל, באותה שורה עם פלה ומראדונה. הוא כישרון מפוספס. ההטעייה שלו, הפדלאדה, שכל מגן בעולם הכיר אך אף פעם לא יכל לעצור אותו...
    אחרי שציינתי מספר שחקנים שהיו בעידן הגלאקטיקוס, אציין את רוברטו קרלוס. הוא לא גדל בריאל מדריד, אבל היה שחקן נשמה, שחקן שמזיע ונותן הכל. הוא היה הקפטן השלישי, שיחק בריאל המון זמן, הבקיע שערים ובישל גם הרבה שערים. הוא היה אחד המגנים שתרמו הכי הרבה למשחק ההתקפי וגם בהגנה היה מצויין. בשיאו גם הבעיטות החופשיות שלו היו בלתי ניתנות לעצירה.
    בגדול, את רונאלדו לא הייתי מחזיר לקבוצה היום. גם את פיגו שלקראת סוף הקריירה - לא. זיזו פרש. אבל רוברטו קרלוס יכל להמשיך, בהחלט.
    [​IMG]
    קונים כרטיס בשביל לראות אותם.
     
    נערך לאחרונה ב: ‏5/1/08
  12. 亚历山大帕托

    亚历山大帕托 Member

    הצטרף ב:
    ‏30/6/07
    הודעות:
    13,734
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ריבאלדו בבארסה, לוקה בדפורטיבו, מנדייטה ואיימאר בולנסיה, רדונדו וסאביו בריאל, מוסטובוי וקארפין בסלטה, מולינה באתלטיקו מדריד, אבל הגדולים מכולם - אורסאיז + גררו באתלטיק בילבאו.
     
  13. xavi6

    xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    מנוול, אתה גם עוקץ אותי בכל היזדמנות וגם גונב לי שמות! לך מפה! קשטה! [​IMG]
     
  14. Santiago Bernabeu

    Santiago Bernabeu Member

    הצטרף ב:
    ‏5/1/07
    הודעות:
    360
    לייקים שהתקבלו:
    0
    תמיד כיף להיזכר באקסים האהובים, יש אווירת נוסטלגיה שמהולה בעצב ולפעמים גם תחושת פיספוס.

    אקס שתמיד אהבתי היה פיגו- לדעתי הקיצוני הימני הגדול בכל הזמנים. תמיד כשהוא נגעבכדור היתה לי תחושת ביטחון שלא איכזבה: בכל נגיעה שלו בכדור הוא נתן לריאל את התכלס. בין אם זה אחד על אחד שהיה נגמר בהשפלת המגן והרמת כדור מדוייק לחלוצים, בין אם זה היה אחד על אחד שהיה נגמר בחוץ, קרן או בעיטה חופשית. תמיד הוא היה נאמן לקבוצה והראה מחוייבות על המגרש. כמובן שהמעבר לריאל אחרי שנים מופלאות בברצלונה רק מוספים לא נקודות, אבל אם נשכח מהעניין לשנייה אנחנו רואים שחקן פשוט מושלם.
    אם השנים הוא ניהיה איטי יותר ויותר, נראה היה שכבר קשה לו עם כל הספרינטים הללו בעגף. אני חושב שהמעבר שלו לאינטר רק הועיל לו. הוא קראק לא קטן באינטר, דוחף את הקבוצה מהאמצע וניראה כי הוא עושה כיף באינטר ונהנה מהכדורגל.
    הדבר היחיד שכואב לי זה הסוף של פיגו בריאל. לושמבורגו (שאם נחשוב גם הוא אקס מדרידיסטה אהוב, לפחות עליי) סיפסל אותו ללא הסברים מה שגרם לכך שהוא יעזוב בסופו של דבר בטונים טיפה צורמים. הוא מתח ביקורת חריפה נורא על פלורנטינו וניראה כי נעלב מלושמבורגו.
     
  15. xavi6

    xavi6 Member

    הצטרף ב:
    ‏16/8/06
    הודעות:
    7,893
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני לא מבין למה אוהדי ריאל מיתלהבים משחקן שלקראת סיום התקופה שלו בריאל אמר שאוהדי ריאל שווים לתחת ושהקהל בקאמפ נואו יותר טוב מהקהל בברנבאו? מדובר בטיפוס בוגדני ברמות מטורפות, והמקום היחיד שהוא באמת מיקצוען בו זה על המגרש, שם הוא באמת נותן 100%.
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!