ובנוסף, תיעוד נדיר של אנדראה פירלו מחייך: http://24.media.tumblr.com/tumblr_m8lrgslM1s1r30r4xo1_500.Xxx זה משהו שלא רואים כל יום.
איך קוראים לך? המקרה עם ויאריאל הוא לא עבור אלו שלא תופסים ממצארי, אלא הפוך. דיברו על זה לא מעט בזמנו והוא הבהיר את זה אחרי המשחק - זה היה מכוון. נאפולי שיחקה בסוג של אדישות והם לא היו אקטיביים מספיק למרות שהיו מודעים לכך שהתוצאה לא טובה להם. הוא התחיל להתפרע כמו מטורף כדי להדליק אותם. הוא יצר מקרה קיצוני על מנת לקבל מהשחקנים שלו תגובה קיצונית. זה עבד באופן מושלם. אתה אמרת בעצמך (רק שלא קישרת בין הדברים נכון): אחרי ההרחקה שלו נאפולי פשוט התחילה לשחק משום שההרחקה של מצארי הנחיתה עליהם את התובנה שהסיטואציה רגישה ודורשת אקטיביות (להתאבד על השער למרות שמדובר במשחק חוץ) יותר מפאסיביות (לחכות למצבים קורצים, לשחק רגוע ולא להלחץ, לעקוץ, לשמור על התוצאה). ואני די מסכים עם המשפט האחרון שלך. אני אומר די, כי אני לא בטוח מלכתחילה שישנם יותר מדי שמחשיבים אותו בתור מנהל משחק איכותי. הוא מאמן של שיטה יותר מכל וזה היתרון שלו. הרחבתי על זה בהודעה הקודמת שלי. נאפולי קבוצה סופר-מאומנת וזה ניכר כשמסתכלים על נאפולי של רייה, דונאדוני או תחילת עידן מצארי (לפני שהעבודה שלו הספיקה להתבטא כראוי) - היא הייתה קבוצה די חסרת שיטה והיא פשוט הייתה זורקת הרבה שחקנים להתקפה, יושבת על היריבה ומקווה לטוב. אני חושב שבעונה האחרונה לנאפולי היה סגל מעט טוב יותר, בעוד שבעונה שלפני זה לאודינזה היה סגל טוב יותר. זה די מתאזן כמו שאני רואה את זה. ברור שהמשכיות זה דבר קריטי, אבל זה לא דבר קל כשאתה מגיע אחרי קמפיין בכורה בליגת האלופות. יש מספיק קבוצות שקרסו מעצם ההשתתפות בליגה האירופית, שלא לדבר על ליגת האלופות. נאפולי סיימה במקום החמישי בעונה צמודה מאוד ולא הייתה באמת עד כדי כך רחוקה מהמקום השלישי/רביעי (שפעם היה מספיק להמשכיות שדיברת עליה מבלי לציין שהקריטריונים לאותה המשכיות הוגבהו). לא כל קבוצה גדולה הופכת להיות סיר לחץ, זה לא מה שאמרתי. העניין הוא שבנאפולי זה כן ככה וזה מגיע בעיקר מהתקשורת המקומית והקהל, פחות מההנהלה (שלדעתי עושה עבודה נפלאה, בזה אנחנו מסכימים). על איזה משחק חוץ אני מדבר? http://www.statto.com/football/stats/italy...able/2012-05-05 ככה נראתה הטבלה ערב המחזור הלפני אחרון. נאפולי יצאה לבולוניה, ישבה על השער שלה, ירדה לפיגור מקרי (אלה דיאמנטי!), המשיכה ללחוץ, שום דבר לא נכנס, מחצית. הקהל של נאפולי בטירוף, מלחיץ את כולם אחרי כל החצמה, איבוד כדור ולא יודע מה. מחצית שנייה ממשיכה בדיוק כמו הקודמת, לחץ כבד של נאפולי, הקהל שלה ממשיך להלחיץ, השעון מתקתק. מצארי עושה 2 חילופים התקפיים בסביבות הדקה ה-60. כמה דקות אחר-כך בולוניה עוקצת עם השני. המשחק נגמר מבחינה פרקטית, נאפולי מאבדת את המקום בליגת האלופות מחזור לסיום, מצארי נצלב על-ידי כל פרשן וכלי תקשורת אפשריים. זאת הדוגמה שלי לחיבוק דב מצידו של קהל. עכשיו, כמובן שאפשר לבקר את מצארי על כך שנלחץ מהסיטואציה ולא שמר על קור רוח (גם אם אפשר לטעון שכולנו חכמים בדיעבד כשזה נוגע לחילופים), אבל אני פשוט רוצה להבהיר שלפעמים הוא צריך להתמודד עם דברים שגווידולין באודינזה השקטה והפסטורלית לא צריך להתמודד.
