אחד ההימורים הקלים שהיו לי בחודש האחרון. וזה רק היה פריוויו נדיב לדאלאס (שיש מצב טוב שלא יחזור יותר) למה שמצפה להם בינואר. החלטה שלהם אם הם טומנים את הראש בחול ומתעלמים או לוקחים את ההחלטה הקשה אך המתבקשת.
היו למקאדו הסמרטוטוביץ׳ הזה שלוש הזדמנויות שונות לזרוק ב-3rd down ושלוש פעמים הוא בחר לרוץ מהשאטגאן למינוס יארד ולתת לקאובויז עוד צ׳אנס. עצב שאין לו סוף האיש הזה.
אני יודע שלא משנה מה אתה לא תיתן קרדיט להגנה של הג'איינטס אבל היום זאת פשוט הייתה תצוגת תכלית. דאמון האריסון וג'נקינס הרימו הרבה גבות כשהם קיבלו את הכסף הזה בתחילת העונה אבל הם מצדיקים כל סנט. החבר'ה האלה נותנים הכל בכל סנאפ על המגרש, בנוסף לאוליבר ואוקאווארה שהגיע משום מקום והראה שאולי אפשר לשרוד בלי JPP. לוותר רק על 7 נקודות מול הקבוצה הכי לוהטת בפוטבול זה מדהים. זיק אולי עבר את ה-100 יארד אבל לא הרגשתי שהייתה פה איזושהי טחינה יוצאת דופן על הקרקע, במחצית השנייה הוא בכלל לא בא לידי ביטוי. דאק נראה כמו רוקי בדיוק פעמיים השנה - וזה היה מול הג'איינטס. ספאגנולו הכין תוכנית משחק מעולה. ניצחון זה ניצחון וכמובן שבדצמבר ושכל הקבוצות האחרות שמתחרות על כרטיס לפלייאוף ניצחו אז הוא יקר בטירוף, אבל אני עדיין ממש לא אופטימי. אין לנו משהו שמזכיר התקפה. איליי רע, הפלייקולינג מחריד ומשחק הריצה לא קיים מלבד ניצוצות פה ושם. בלי מהלך אלוהי אחד של אודל אנחנו מסתכלים פה על תוצאה אחרת לגמרי. ומילה על דאלאס - עם כמה שהלך להם טוב העונה עם דאק הם באמת צריכים לשאול את עצמם כמה הוא מביא להם יותר מרומו. יש להם 3 משחקים עד לסוף העונה וה-1ST SEED פחות או יותר בכיס, אם הייתי ג'ייסון גארט הייתי פותח עם רומו ומקסימום מפסיד משחק או שניים אבל מוריד ממנו חלודה ולפחות רואה מה הוא יכול להביא לי. וסתם כי נחמד - זה היה הפסד החוץ הראשון של אזקיאל אליוט אי פעם. לא הפסיד בחוץ בתיכון, בקולג' או בNFL. עד הבוקר [emoji3]
אין שום סיכוי שדאלאס צריכים לחשוב על להחליף את פרסקוט ברומו לקראת הפלייאוף. הוא לקח חלק אינטגרלי בריצה שלהם עד כה והוא הרוויח את הזכות לפשל בפלייאוף, ותאכלס אנחנו בכלל לא יודעים אם הוא יפשל. אפשר לחשוב שרומו הוא מונטנה או רודג׳רס לפי הדיבורים פה.
מתגעגע לימים שבהם לא היה שום סיכוי לחשוב להחליף את אוזוויילר ב(הולוגרמה של) מאנינג בגלל שהוא לקח חלק אינטגרלי בריצה של דנבר ו"הרוויח את הזכות לפשל בפלייאוף". אלה היו הימים. מניח שחוסר היציבות שהוא גילה ונורות האזהרה שהתחילו להבהב ככל שהמשחקים הפכו להיות קשים יותר בדצמבר גרמו לצוות האימון של דנבר לקבל החלטה שגויה שהם כנראה מתחרטים עליה עד היום אבל יצטרכו לחיות איתה בסופו של דבר. דאלאס לא צריכים את רודג'רס או מונטנה עם ה-OL שלהם אלא QB שיהיה מסוגל לספק מהלכים כשמשחק הריצה לא טוחן בלי הכרה והכל נופל על הכתפיים שלו להוציא יש מאין. זה לא קרה להם הרבה העונה ולכן הרבה אנשים נהנים מהסרט שבו הם חיים כאילו משחק הילדים הזה יימשך כל הדרך ללומבארדי אבל העובדות הן שבפעמים הבודדות שזה כן קרה כמו במחצית השנייה הלילה למשל (20 יארד בלבד על הקרקע לאליוט) דאק לא הצליח למצוא את הידיים והרגליים. מדובר במגמה שנמשכת כבר משחק שלישי ברציפות למרות שאת השניים הקודמים הם ניצחו והיה קל יותר לעצום את העיניים. דאלאס לא יכולים להרשות לעצמם להיקלע למצב כזה בינואר כשכבר לא תהיה דרך חזרה. כאילו, הם יכולים, אבל הם יתחרטו על זה. בענק.
מלבד זה שפרסקוט ואוזוויילר פתחו את העונה כ-QB גיבוי אין באמת מקום להשוואה ביניהם. דנבר הייתה קבוצת הגנה לכל דבר בעוד דאלאס היא קבוצת התקפה לכל דבר. לפרסקוט יש חלק עצום בריצה של דאלאס, והאמת היא שהוא כבר הראה לא מעט מהלכים גדולים העונה שיש עליו לחץ. אני חושב שאתה מחמיר איתו ועם מה שהוא עוד יכול לעשות. אני מסכים עם גולדינג: הוא הרוויח את ההזדמנות לפשל אם וכאשר. אני בכלל אפנה את הכיוון למישהו אחר: חוץ מלהראות נוכחות, מה תפקידו של גארט? אגב: באופן כללי זה היה מח׳ נוראי ל-QB's ״קצת״ יותר גדולים ומוכחים מפרסקוט. אני חייב להגיד שאני מעריך אותו הרבה יותר אחרי אתמול. אני לא יודע אם זה מוקדם מדי לגמור להם את העונה, אבל כך זה היה נראה אתמול. --- מדהים. רק מה.
זו לא השוואה ביניהם אלא בין הסיטואציות - קונטנדרית שרצה עם בקאפ שנראה סביר, מנצחת משחקים בדרך לפלייאוף (המאזן של דנבר עם אוזוויילר היה 4-2 עם ניצחונות על ניו אינגלנד, סן דייגו וסינסנטי בגירסת הקונטדרית שלהם) וניצבת בפני הדילמה האם כדאי להמשיך איתו או לחזור לפותח. אני לא מסכים בכלל שלפרסקוט יש חלק עצום בריצה של דאלאס וחושב שאנשים נסחפים לגמרי כשהם מציינים את זה (אתה לא היחיד מן הסתם אלא להקת מעודדות שלמה שאשכרה הריצה קמפיין שלו כ-MVP). אין ספק שיש לו חלק לא מבוטל במאזן ושהיכולת שלו נהדרת והרבה מעל המצופה בהשוואה לבקאפ הממוצע שמסתובב בליגה ובטח שלרוקי אבל ההשוואה פה היא לא בינו לבין הבקאפ הממוצע או הרוקי אלא לפאקינג טופ 10 QB בליגה שעושה את הקטע שלו כבר קרוב לעשור. זו הנקודה שאנשים מפספסים לדעתי והיא נובעת בעיקר מהעובדה שרומו היה פצוע גם בעונה שעברה וכולם ראו איך דאלאס נראית עם המאט קאסלים המצויים. יחסית אליהם דאק הוא רודג'רס על ספידים. יחסית לרומו בריא הוא עדיין QB בשתי דרגות מתחת לפחות. אין משחק אחד שדאלאס ניצחה העונה עם דאק שהיא לא הייתה מנצחת עם רומו. אחד. אם כבר אז יש קייס שבכמה מהם היא הייתה דורסת ושוחטת עם רומו בזמן שעם דאק היא ירקה דם. אין פה עניין של החמרה או זילזול ואני חושב שיש לי מושג לא רע אחרי 14 משחקים לגבי מה שדאק יכול לעשות ומה לא. זה לגיטימי לגמרי להחזיק בדעה שפרסקוט QB נהדר עם פוטנציאל בשמיים ויחד עם זאת לחשוב שבשלב הזה בקריירה טוני רומו QB טוב ממנו ומעניק לדאלאס סיכוי טוב יותר לסופרבול. לא מדובר פה באיזה HOT TAKE מצוץ של סקיפ בייליס והעובדה שאנשים מתייחסים לזה בצורה הזאת רק מוכיחה בפעם המיליון שהוא כנראה אחד האנדריידט'ס הגדולים של דורו. הנקודה היחידה שאני יכול לקבל נגד סיפסול של דאק היא הפחד מהבקלאש בחדר ההלבשה והקרקס המטורף שזה עלול ליצור. כתבתי כבר כמה פעמים בעצמי שזו סיטואציה סופר מורכבת אבל ג'רי ג'ונס קיים בדיוק בשביל רגעים והחלטות כאלו. ואם הוא לא מבין את גודל ההזדמנות (ליגה חלשה בטירוף, היריבה הכי חזקה ב-NFC בלי השחקן ההגנתי החשוב ביותר, יתרון ביתיות לכל אורך הפלייאוף) אז הוא ישלם על זה ובענק. להשתדל לא להפריע. מייק טומלין ג'ינג'י, בלי הכריזמה.
אני עדיין עם פרסקוט, אבל קיבלתי. גם כי אני בעיקר לא ראיתי את רומו משחק. הסיפור הוא בעיניי הפסקה האחרונה שלך. בהתחשב בשמרנות שהספקתי לראות בליגה הזו, זה חתיכת הימור שלא בטוח שישתלם.
דאק פרסקוט הוא אניגמה מוחלטת בעיני. ב80% מהפעמים הוא עומד מאחורי החומה שלו ומתביינן לו להנאתו. אבל פעם בכמה זמן אתה רואה אותו נותן זריקה שאתה לא יודע מאיפה היא יצאה. בחמשת המשחקים הראשונים חשבתי שהוא לגמרי אוברייטד, הוא לא נתן זריקה אחת שהיתה יוצאת דופן, אבל מאז אי אפשר להכחיש שיש לו את היכולת, וודאי את הטמפרמנט להוציא לפועל דברים מיוחדים. הוא כנראה השחקן שהפער בין האיכות של הפליי הממוצע והאיכות של הפליי החציוני הוא הכי גבוה. אבל, לטוני רומו יש יותר כשרון בזרת, ואם מסתכלים מבחינה יכולת נטו ללא סנטימנטים רומו צריך לפתוח. בכלל, הפעם האחרונה שק"ב רוקי זכה בסופרבול- אף פעם. הפעם האחרונה שק"ב מזדקן מעבר לשיאו שהיה צריך לגאול קריירה שלמה של קארמה רעה- שנה שעברה. אבל2, זה לא יקרה. הסיבה היחידה שלדנבר היה את הלגיטימציה לעשות את זה, זה בגלל שאנשים לא רוצים לראות את אחד הק"ב הגדולים בהסטוריה דועך לפציעה בכף רגל ונעלם. הם העדיפו לראות אותו דועך לזכיה בלומברדי ולעשיית הפרסומת האפית ביותר לפאפא ג'ונז. כלפי טוני רומו אין את הסנטימנטים האלו, ודאק נראה יותר טוב מאוזווילר. בקיצור, זה לא יקרה. ובכלל נדמה לי שפיצחתי את מה הדברים החשובים ביותר שצריך לק"ב רוקי. הOL הוא מובן מאליו, אבל הדבר השני זה TE בגודל של פיל, לא מהיר, אבל אם טווח תפיסה גדול. הוויטנים והגרונקים והגונזולאסים הם המתנה הכי גדולה שק"ב שלומד את הפלייבוק בפעם הראשונה יכול לקבל. בעמוד הקודם היה אוהד גרין ביי שטען שרודג'רז עושה סאבוטז' לקבוצה כדי שנחשוב שהוא אלוהים. אם זה התכנית שלו אז זה בהחלט עובד. לפני כמה שנים היה משחק שקורט וורנר זרק ליותר TD מאינקומפליט נגד אותו רודג'רז. אתמול רודג'רז התקרב לזה, ובצורה שסיאטל שיחקו, אם הוא היה בריא וגומר את המשחק הוא היה מצליח. המסירה בט"ד הראשון היתה חולנית לגמרי. מה שמיוחד באודל בקהאם זה לא המהירות-יש מהירים כמוהו- זה התאוצה. ולדעתי זה תכונה חשובה יותר. ג'רי רייס עשה את הקריירה של הרסיבר הטוב ביותר בהסטוריה מהתכונה הזאת לבד
גולדינג ואלעד - תשאלו את עצמכם שאלה אחת: מה פרסקוט נותן לי שרומו לא נותן? קצת יותר רגליים אולי? רומו בליגה הזאת כבר עשר שנים וללא ספק אחד מהטובים בליגה, נכון שהוא נפצע ופרסקוט נכנס לתפקיד בצורה הכי טובה שאפשר לצפות ומגיע לו המון קרדיט על זה שהוא הוביל את הקאובויס לאיפה שהם, אבל אנחנו מגיעים לשלבים המכריעים של העונה וג'רי חייב לשאול את עצמו מה הוא רוצה מתחת לסנטר. כן, אם פתאום הם יחליטו לעלות עם רומו יהיה פה הד תקשורתי ענק שהקאובויס בהחלט לא צריכים בשלב הזה של העונה - אבל אולי זה שווה את זה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה, הכי טובה שהמועדון הזה נמצא בה מזה שנים רבות. אני אסכם את זה במשפט אחד - בתור אוהד הג'איינטס, אם נהיה מול הקאובויס בפלייאוף - מפרסקוט אני לא אפחד, מרומו אני אשקשק. אגב אם לא ראיתם את ה-RANT של פאקמן ג'ונס על טרל פריור רוצו עכשיו. GANGSTA 4 LIFEEEE
לא יודע מה איתכם, אני מבולבל. אנשים פה מזכירים את גודל ההזדמנות של דאלאס כי הליגה חלשה וכל מה שעובר לי בראש זה רודג'רס משחק כאילו הוא רודג'רס על סטרואידים שזה תכלס רודג'רס הרגיל שבילה קצת יותר מדי זמן עם קליי בשבועות אחרונים - וכל זה צועק לי הזדמנות גדולה לגרין ביי. ואני עוד יותר מבולבל כשאחרי ההצגה של אתמול אני מרגיש צורך לסייג את עצמי ולהוציא את המשפט ההזוי "אבל ההגנה הזאת של סיאטל זה לא מדד", שזה מסוג הדברים שלעולם לא חשבתי שאוציא מהמקלדת. ומעל כל זה תפזרו את המטרה האולטימטיבית של הפרנצ'ייז שרודג'רס מתעקש לחבל בה ואני לא יודע מה להרגיש. אופטימי? עצבני? מודאג? שמח? הדבר הכי חשוב ומשמעותי בט"ד הראשון זה לא רודג'רס שאנחנו יודעים טוב מאוד שמסירות כאלה זה הסטנדרט שלו, אלא זהות התופס. השיפור של אדאמס בשבועות האחרונים כל-כך חשוב לעתיד והתפיסה הזאת אתמול למשל היא תפיסת ג'ורדי נלסון מובהקת. העובדה שאדאמס יכול להוות אופציה אמינה למהלכים כאלה זה בדיוק מה שהיה חסר מאז שג'ורדי נפצע לפני שנה וחצי. כל-כך חשוב בטווח הארוך.
אולי קצת באיחור, אבל לא משנה אם זה פאקרס או קאויבויס, רומו או פרסקוט, כל זה לא רלוונטי כי על הלומברדי כבר כתוב השם של הג'איינטס. הכישופים כבר התחילו אתמול. אודל הבן זונה (שאפשר כבר להכניס לHOF) מפיל כדורים כל המשחק אבל בפעם הבערך היחידה שהוא תופס סלאנט מסריח הוא רץ 60 יארד לטאצ'דאון כאילו הוא אדריאן פיטרסון על סטרואידים. דז בריינט מצד שני בכדור היחיד שהוא תופס מתוך ה10 שיודו לעברו מפאבמבל אותו ומפסיד את הצ'אנס האחרון מתוך ה8789213 שהם קיבלו לנצח שם. אילי האפס מאופס, עשה הכל כדי להחריב את המשחק כולל לפאמבל כדור בלי שאף אחד באזור חיוג שלו בכלל, איכשהו כל הPICKSIX שהוא חילק סטייל סנטה הסתיימו בדרופים הזויים של של שחקני דאלאס. וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על מקאדו ועל הפלייקאלינג הדבילי שלו או פילד גול של 55 יארד שפוגע בגול פוסט ויוצא, אבל אני מתחיל שוב להתעצבן וחבל. אני למדתי את הלקח שלי מ2011. יש דברים שהם תוצאה של כוח עליון, שניסיון לנסות ולנתח אותם בצורה רציונלית מתחיל בתסכול ונגמר בהתמוטטות עצבים ותהיות פילוסופיות לגבי הטעם לחיים. אין מנוס מלהשלים כבר עכשיו עם רוע הגזירה ופשוט להמתין ולראות אם אלו היו הפטריוטס הקורבן עם פאמבל של אדלמן על הגול-ליין, הריידרס עם פיק סיקס של דרק קאר לארבע אצבעות של JPP או אולי דווקא הרייבנס שטאקר מחטיא צ'יפ שוט מ-15 יארד.
העונה אפשר לראות חורים בולטים אצל כולן כולל כולן (בא לידי ביטוי גם במירוץ הצמוד לפלייאוף) - בטח אחרי הפציעות האחרונות. אבל המשחק הזה פשוט מקסים אותי כל פעם מחדש. לא מכיר עוד ענף בו מדברים שוב ושוב בוריאציות שונות על כך ש״יש דברים שהם תוצאה של כוח עליון, שניסיון לנסות ולנתח אותם בצורה רציונלית מתחיל בתסכול ונגמר בהתמוטטות עצבים ותהיות פילוסופיות לגבי הטעם לחיים.״ ואז אתה רואה את זה בעיניים שלך ומבין שזה נכון. ומילה לגבי אודל: הנקודה של מגן על ההאצה שלו נורא מדויקת. היצור הזה מספק moves כאילו הוא משחק בסרט ׳משחק מכור׳ עם אדם סנדלר.
