RG3 היה הולך על זה ולא משנה איזה רוצח היה ניצב מולו. בריידי היה חייב לנסות לרוץ הצידה. למה למסור?! תריצו את הכדור ותורידו את השעון! אני אזכור לפלאקו את הדרייב הזה אם ייפול בדקה האחרונה.
לא מובן לי מה הם עשו שם, האמת. מוזר. אבל רייס לא הצליח לעשות דבר היום מריצות, הוא רק הרוויח יארדים כשתפס את הכדור מזריקות קצרות. ההגנת ריצה של פאטס מתפקדת היום, בניגוד מוחלט להגנת מסירה שלהם.
האמת שאני יורד פה על פלאקו יותר מדי בגלל שאני כבר 4 שנים בטירוף שאד ריד יגיע לסופרבול (לפחות עד שהקבוצה שלי הפכה להיות רלוונטית) אבל באופן כללי הוא אחד האנדרייטד'ס היותר גדולים בליגה. הוא לא נוצץ ולא מפגיז אבל קשה להתווכח עם הרזומה. יש לבן אדם 7 ניצחונות בפלייאוף. רק כדי לסבר את האוזן - לפייטון מאנינג, זה שחלקים גדולים מהמדיה מחשיבים כאחד הטובים בכל הזמנים יש 9. למאט ראיין יש 1 בלחץ ואם תשאל אנשים הם ישימו אותו ב-4 רמות מעל פלאקו. הוא יכול לתסכל בטירוף ובאופן כללי מאוד לא יציב אבל בעשור האחרון עברו בבולטימור כל כך הרבה ליצנים ואפסים שפלאקו לידם הוא לא פחות מבריידי בשיאו. בגמר מול הפאטס לפני שנה הוא היה מעל ומעבר ועשה את שלו אבל הפסיד על דרופ באנדזון ועל החטאת FG ככה שהיכולת שלו היא לא באמת כל כך הזויה. אני כן מודה שטעיתי חשבתי שהוא יסריח היום אחרי הקליניקה שהוא דפק לדנבר על הראש לפני שבוע והרבע הראשון הדאיג בטירוף אבל כאמור, הוא QB שמשתפר ככל שהמשחק מתקדם ובחצי השני הוא סיפק את הסחורה ביג טיים. עכשיו זה על ההגנה ועל כל העילויים שכאב לאוהדים שלא הצליחו להגיע לסופרבול. אם הם לא מצליחים לשמור על יתרון 15 עם 7 דקות על השעון אז לא מגיע להם, חד וחלק.
כמה הייתי צריך את החווייה המתקנת הזאת למעללי לי אבנס ובילי קאנדיף. המשחק בעונה שעבר היה הכי שובר שראיתי מאז שאני צופה בפוטבול דווקא בגלל תחושת הסופיות שחשתי לגבי הקריירה של ריד ולואיס. לא האמנתי שהם מסוגלים לחזור למעמד הזה תוך שנה. והעונה הייתה קשה בטירוף. ה-MVP ההגנתי של העונה שעברה קרע את האכילס באוף סיזן ונעדר חצי עונה. השאט דאון קורנר גמר את העונה במחזור הרביעי. המנהיג והלב "גמר את העונה" במחזור 6. קאם קאמרון האפס המשיך לקרוא את המהלכים הכי זוועתיים שקיימים בספר. ואז הגיע ההפסד השובר לרד סקינס והוא פוטר. כל הגישה ההתקפית השתנתה והרבו הבין שהוא חייב להפסיק להיות שמרן אפס (הוא היה יותר גרוע מג'ון פוקס) ולהתחיל לפתוח את הפלייבוק בשביל למקסם את היכולות של פלאקו ורייס. הוא ידע שכבר אין לו פה את הגנת הסמאש מאות' שיכולה לסחוב התקפה אימפוטנטית על הגב ובשליגה שה-NFL הפכה אליה זה חייב להיות הפוך. טבילת האש הייתה קשה מאוד מול דנבר שטבחה בהם אבל שבוע אחרי מול הג'איינטס זה כבר התחיל להראות את הפוטנציאל. ואז הגיע הטירוף של השבוע שעבר במשחק שיסמל את כל העונה שלהם. 4 פעמים הם היו בפיגור ו-4 פעמים הם חזרו. מול פייטון מאנינג. בחוץ. במינוס 20 מעלות. בפאקינג קולורדו. אין לי מספיק מילים טובות כדי לומר על ג'ו פלאקו שאכל ממני חרא עד לפני לא פחות משעה וחצי אבל הבן אדם הוא BIG BOY QB. זה ייזכר כיום שבו הוא עלה כיתה. כל כך סמלי שבאותו יום ה-QB שנבחר מעליו באותו דראפט ושמצצו לו את הזין מאותו רגע למרות שלא סיפק רבע מהסחורה שלו הפסיד בבית בתצוגה בינונית מאוד. ומעל כולם כמובן אד ריד. לא ראיתי את רוני לוט ככה שלומר גדול הסייפטים בכל הזמנים יהיה ריצ'ינג אז נסגור על טופ 3. כל מה שהוא עושה מאז שהגיע מה-U זה רק לחטוף כדורים ולרוץ איתם למרחקים. אחד הפלימייקרים ההגנתיים הגדולים שהליגה הזו ראתה. הוא הגיע שנה אחרי הסופרבול של לואיס הצעיר וההגנה האימתנית ולא הצליח להגיע לשם. פלייאוף אחרי פלייאוף הם נפלו בין הכיסאות, כל פעם באיזה שברון לב אחר. פעם לפיטסבורג, פעם לקולטס, פעם לפאטס. לא עוד. כולם מדברים על הפרישה של ריי בסוף הפלייאוף אבל ריד עובר לכולם מתחת לראדר. תמיד הוא היה הטיפוס השקט שלא מחפש כותרות אבל אף אחד לא יופתע אם זו תהיה גם השנה האחרונה שלו. עד לפני שנתיים הוא סבל מפציעות חוזרות ונשנות בצוואר (סטייל פייטון מאנינג) והיה חשש ממשי שיפרוש בסוף 2008. בסופו של דבר הוא החזיק מעמד והיום הוא סוגר מעגל. תמיד אומרים על שחקנים שהרבה יותר כואב להם להפסיד בגמר חטיבה מאשר בסופרבול. לא הרבה שחקנים יכולים לכתוב ברזומה שהם הגיעו לריקוד הגדול. צ'אמפ ביילי למשל. נחשב לאחד הקורנרים הטובים בעשור האחרון. 12 פרו בול'ס. אבל הקריירה שלו עדיין לא מושלמת. טוני גונזאלס שעד לפני שבוע לא ניצח משחק פלייאוף. בקיצור מה שאני בא להגיד בכל החפירה הזאת ב-5 בבוקר זה שזה הניצחון הכי מתוק שלי מאז שאני צופה בפוטבול. לא יכול לחשוב על שחקן שמגיע לו יותר להגיע לסופרבול.
ברור שקשה. אם יש משהו שלמדנו מהג'איינטס של שנה שעברה ו-2008 זה שאי אפשר להמעיט בערכה של קבוצה שתופסת מומנטום כזה בפלייאוף. הולך להיות קרב חפירות קשה. קבוצות דומות מאוד.
גם לשאנון שארפ היה מה לומר על דון שימון: http://farm9.staticflickr.com/8450/8018397206_3d3afa0e3e_o.Xxx יש מעט מאוד דברים כיפיים יותר מלראות את הדושבג הרמאי הזה מפסיד.
עשית מהם קבוצה מסכנה שלא שייכת בשום מצב לאיפה שהם הגיעו (פאקין 4 אחרונות, מי ישמע הם לקחו את הסופרבול). שבוע שעבר אוננת על סיאטל כאילו זאת קבוצה ב-12 רמות מעל אטלנטה, ואני מבין שנדלקת על חבורת הפרחחים הזאת, אבל יש לך נטייה להקצין דברים. אז הם חירבנו יתרון של 20 נקודות. ואתמול הם חירבנו יתרון של 17. צ'וקרים, אכן. אבל מה? אין שום קרדיט על לעלות ליתרון כזה? לתקתק דרייבים כאילו זה משחק מחשב מול ההגנות של הסיהוקס והניינרס זה לא משהו שמצדיק קרדיט? גם זה פוקס? אתה מדבר על יתרון ביתיות ובו זמנית מהלל קבוצה שחצי ממה שהשיגה העונה הגיע בזכות העובדה שיש לה את הקהל הטוב בליגה. אני מוכן לקבל את הטענה שסיאטל קבוצה יותר טובה מאטלנטה, אבל די להיסחפות. אתה מדבר עליהם כאילו אין להם מקום בפלייאוף בכלל כשתכלס זאת קבוצה שאם עושים פאוור רנקינג צריכה להיות משהו כמו מקום 6-7, הכי נמוך 8. וסופרבול אתה אמרת. בין לא להיות טוב מספיק כדי להמנע מבלואאוט (בטוח?) בסופרבול לבין להיות פוקסיונרים מעצם העובדה שהם העפילו מהדוויז'נל יש הרבה מאוד אמצע שנדמה לי שאתה לפעמים שוכח שקיים.
