מצויין. עכשיו אנחנו מרחק החתמה של דלונטה מלארגן את אחת האורגיות הקינקיות בתולדות סאות' ביץ'. http://img594.imageshack.us/img594/5171/yestheydid.Xxx
http://seattletimes.nwsource.com/ABPub/2008/07/06/2008036653.Xxx לא יודע מה אתכם אבל אותי אישית מרגש לראות אותם שוב ביחד, למרות שלא יצא להם לשחק כל כך הרבה ביחד והם כבר די גמורים. אין צמד שאהבתי יותר משני אלה...
על הנייר מיאמי מתחזקת. הספסל שלה נעשית יותר איכותית וזה אמור להדאיג את המזרח. ברגע שיקומו מהספסל וותיקים כמו ריי אלן ורשארד לואיס היריבה תקבל לדעתי הרבה יותר כבוד לספסל ההיט. התפתחות נחמדה בקשר לדווייט הווארד: http://hangtime.blogs.nba.com/2012/07/10/l...rockets-lakers/ לדעתי המג'יק יכולים בשקט להנות מהמון אופציות. אם הווארד ייצטרף ללייקרס צפוי ג'ק ניקולסון יוצא בריקודים בחוצות הוליווד כי על הנייר יש סיכוי רציני לגמר בין הלייקרס להיט.
http://www.postingandtoasting.com/2012/7/1...-pablo-prigioni הרגע הניו יורק ניקס הפכו רשמית למועדון המצחיק בתולדות ה-NBA.
רכז שלישי שמגיע עבור כמעט המינימום של הליגה(כלומר, לא הVET MINIMUM - המינימום מינימום) - ממש לא אכפת לי אם הוא או ביבי.. הרבה מגרש הוא לא הולך לראות.
Ray Allen Introduced #34 http://espn.go.com/video/clip?id=8157170 יעקב, גם הווארד לא יעזור לך. להפך, זה רק יהיה יותר כיף לראות אותך מושפל. http://i48.tinypic.com/4huwep.Xxx
האמצעית שייכת לסקרמנטו. אבל באמת, ה-NBA נהיה בית זנות של אירופאים, פעם היו באים טאלנטים וטובי היבשת והיום באים כל מיני רכזים גמורים או MVP של הליגה האוקראינית.
מה שעצוב לגבי הפאנבויז (ולברון עצמו) זה שגם אחרי אליפות נראה כאילו הם לא מאמינים שזה קרה ועדיין עסוקים ביריבים/למצוץ לעצמם כל 10 שניות... ACT LIKE YOU'VE BEEN THERE BEFORE
אני אמנע מלהכנס לדיון המלבב אבל בהערת אגב - מכיוון שלא ראיתי מעולם שחקן עם מעריצים כ"כ אובססיביים (גם אם נשלב מעריצי מייקל, שאקיל, דאנקן ולברון ביחד) וזה לא רק בפורום פה, נולדה אצלי התאוריה המופרכת שזה איכשהו קשור לזה שקוראים לו קובי. יש מצב שאנשים חושבים (בתת מודע?) שהוא חצי ישראלי או משהו? שהוא ציוני? שהוא מייצג "אותנו"? אין לי הסבר אחר לקיבעון הזה..אני למשל אוהב את רוז, אבל בחיים לא היתה לי ולא יהיה לי תכוח והסבלנות ואת האובססיה לנהל ויכוחים על גדולתו במשך שעות על גבי שעות בעשרות אם לא מאות מקרים נפרדים. ואני לא מתייחס לשאלה אם הוא הגדול בהיסטוריה או לא, אני מתייחס לכמות המלל והאנרגיה שמעריציו משקיעים. אי אפשר להגיד שהם לא משקיעים, הרבה פעמים הם ידעו לצטט לך סטטיסטיקה שנבחרה בקפידה על איזה סדרה שכוחת-אל בחצי גמר המערב אבל רק אחרי המשחק השני ועד המשחק החמישי ולא כולל תערב שהיה לו כאב בטן ולא כולל תסיבוב הראשון והאחרון וכו'. גם האנרגיות שהם משקיעים בלגמד כל שחקן ששיחק לידו היא משהו די ייחודי, מה שגורם לי לחשוב שהם הרבה פחות אוהדי לייקרס והרבה יותר מעריצי קובי. תופעה מעניינת מבחינה פסיכולוגית ומבחינת אהדת ספורט, ללא ספק.
לא יודע מאיפה להתחיל בכלל להגיב לגיבוב הזה אז נתפנה לדברים טיפה יותר חשובים SAY WHAT MOTHERFUCKER? התעלמתי בכוונה. סך הכל ניסיתי לחנך אותך לפי השיטה הגיאורגיאנית. להראות לך שכשמתנהגים כמו רקדנית בלט לא מגיעים לשום מקום. אם לרגע עברה לך בראש המחשבה שאורלנדו יקבלו את הדיל ההזוי שדובר עליו ב-72 שעות האחרונות אז אתה לא יותר טוב מכל האינסיידרים האפסים ששנתיים רצופות מולכים שולל על ידי ליצן כמו בילי קינג. זה בדיוק הסאגה שהייתה עם מלו (זוכר את הדיווח האלמותי של ווג' שמלו יילך לנטס בגלל שהוא רוצה לשחק עם ריפ המילטון והם יכולים להביא לו אותו בניגוד לניקס?) - רק בלי הלברג' שהיה למלו. החלום של דווייט לנטס מת ביום שלישי ה-3/7/12. כל מה שקרה מאז זה ניסיונות החייאה נואשים ובעיקר פאתטיים. ההצגה מהשעתיים האחרונות נועדה כדי לשלוח מסר לדוויט שהם ניסו להשיג לו את מבוקשו אבל "לא הצליחו" על מנת שלא יתמרמר ומתוך ידיעה שזה עניין של ימים אם לא שעות עד שהוא מרחיב את רשימת הקבוצות אליהן הוא מוכן לעבור.
Rude Boy - תאוות הנצחון של קובי בראיינט היא משהו שיכול להציף אותך אם אתה אוהב אותו. אני יכול להבין את אלה שלא מתחברים להרבה צדדים באישיות שלו. לא כולם חייבים לאהוב אותו. מה שאני בפירוש לא יכול להבין, זה איך אפשר לתהות מדוע נשפכים עליו כל כך הרבה מילים מצד מעריציו. ספורט = תחרות = קובי בראיינט. לפחות בעיניי, זה כל כך טבעי. אין אף ספורטאי אחר בעולם שיכול לסחוף אותי למשחק שאני צופה בו בטלויזיה כפי שהבלק-ממבה עושה.
