תשמע, יש פה עוד כמה כמוך אבל אתה באמת משהו מיוחד. השופט סך הכל סימן לו לזוז אחורה לצאת מהמגרש כמו שהוא עושה בערך כל המשחק.
שמע, תודה לאל שיש לי חיים... כבר בירכתי את מיאמי ואעשה זאת שוב. לפסטיבל 'מנחם לס' אני לא מצטרף. מעולם לא הייתי מישהו שמאונן בפומבי כמו העיתונאי...כילד ומתבגר היה מרקו ואן באסטן בשבילי האחד והיחיד. לא היו חסרים פוסטרים בחדר שלי. העניין הוא שאני לשמחתי מתבגר ואני לא בדיוק מנקה את האיש מהכשלון החרוץ שהיה לו באייאקס. אהדה עיוורת לא טובה לבריאות... ללברון ג'יימס מגיעים הרבה ברכות, אבל זה לא משנה את ההיסטוריה. הוא עזב בדלת האחורית קבוצה שהיתה אך ורק תלוייה בו. העובדות מדברות על זה בשנתיים האחרונים. זו זכותו, אבל שלא יספר לי עכשיו שהוא לא עשה קיצורי דרך. זה הבולשיט הכי גדול ששמעתי כבר הרבה זמן. לדעתי לבחור יש עדיין בעיה עם זה שלא כולם אוהבים אותו. הטבעת הזאת לא משנה את ההיסטוריה... לשמחתי יש לי חיים ולכן אני גם מברך את ה-MVP כי הוא היה האיש של מיאמי בפלייאוף. את הטישו תוכל עכשיו לקבל בחזרה, לא השתמשתי בהם http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx
אופניק, תגובה אתה לא שווה וחבל. חשבתי שיש עם מי להתדיין אבל כנראה שגם אתה התחלת לראות NBA לפני 5 שנים. מברוק למיאמי.
עידן, חבל שבכל תגובה שלא מוצאת חן בעיניך אתה בוחר להוריד את הרמה של הדיון עם תגובות של טוקבקים באתר one עם טיעונים זולים של "לך תראה כדורסל". de Middenweg- אתה טוען לקיצורי דרך מצד לברון ומאשים אותו שברח מהקבוצה בה שיחק מאז שהצטרף לליגה. מעניין אותי ברצינות לדעת איך אתה משווה את המקרה הזה למקרה של גארנט והשלישיה בבוסטון, ולמה לדעתך שחקן לא יכול לחתום בקבוצה אחרת כשהוא רואה שהעסק בקבוצה שלו תקוע וממש לא באשמתו. אגב, העובדה שבשנה שעברה מיאמי הפסידה בגמר רק העצימה את העובדה שהקבוצה הזאת לא "על-אנושית" והוכיחה שכל שחקן בקבוצה צריך לתת 200 אחוז. זה ממש לא קיצור דרך, זה לבחור לשחק במועדון תחרותי ששואף להגיע להישגים. אני חושב שלפט ריילי יש חלק גדול בהחלטה שלו להצטרף להיט ולאוו דווקא בגלל השיתוף פעולה עם וויד ובוש.
עוד פעם ההשוואה המפגרת הזאת? לברון בשיא הקריירה חובר לאחד הגבוהים הטובים בליגה ולסקנד גארד הכי טוב אחרי קובי. כשבבוסטון כולם היו כבר שנה-שנתיים מעבר לשיא
15,100 results בעולם. Past 24 hours. :aaa12: קראתי על זה בדף של בלייק גריפ' בפייס, התפתח שם דיון קצר על זה, אז בדקתי מה זה, ורציתי לשתף. https://www.facebook.com/blakegriffin32/pos...150901603570924 בלייק : האוהדים https://dl.dropbox.com/u/6504736/Oriya/New%20folder/Error%20-%20Copy%20-%20Copy.Xxx
גם אני לא רוצה להתעסק בשיפוט. עד שמשלשלים לי על הראש ולא מעניקים לי שום ברירה. לא יודע איפה אתה קורא אבל ברוב הפורומים האמריקאים הגדולים יש תמימות דעים בין כל האוהדים שלא מאיישים את התחת של לברון ולהפך. ביל סימונס, עיתונאי הדעה הגדול בארה"ב, מדבר על זה. מהמשחק הראשון ועד האחרון. בין אם היריבה היא הניקס אותה הוא מתעב או בוסטון אהובתו. מיאמי לא זכתה באליפות בגלל שיפוט. מעולם לא טענתי זאת. רק שלצערי לעולם לא נדע מה היה קורה אם משחקים שלהם היו נשפטים בצורה שמתקרבת להוגנת. ההיט היו ללא ספק רמה מעל אוקלהומה בסדרה. אבל 4-1, ספציפית 4-1 זו תוצאה שנבעה משיפוט; במשחקים 2, 3 ו-4 שהוכרעו על נקודות בודדות וכשהכוכב של היריבה בבעיית עבירות מומצאת בשניים מתוכם אני לא יכול לא לחשוב על שופטים. כשראסל ווסטברוק תוקף את הסל מיליארד וחצי פעמים במשחק והולך לקו 3 פעמים במצטבר אני לא יכול לא לחשוב על שופטים. כשמיאמי מגיעים ברבע אחד 28 פעמים לקו לעומת 5 של היריבה אי אפשר לא לדבר על שופטים. כשיחס הטכניות בפלייאוף הוא פי 4 לחובת היריבות במהלך הפלייאוף אני לא יכול לא לדבר על שופטים. כשלברון מסיים סדרות שלמות עם 0.8 עבירות בממוצע אני לא יכול לא לדבר על שופטים. כשדרק פישר מקבל אתמול את הפלייגרנט הכי מגוחך בהיסטוריית הפלייגרנטס (ציטוט של מארק קיובן) רק כי העז לעמוד בדרך של לברון שהגיע ב-400 קמ"ש אני לא יכול לא לדבר על שופטים. דברים שמוציאים חשק מכדורסל. חשק מספורט. שגורמים לך כאוהד להרגיש שמשתינים עליך בקשת. שמחזירים אותך למקומות אפלים שברחת מהם (כדורגל איטלקי). שגורמים לך להעריך פחות קבוצה שמוביל שחקן עם תצוגות אגדיות שמי יודע איך, מתי ואם יחזרו. אני לא מרוצה מהמצב אבל זה מה יש. אני לא הולך לייפות אותו רק כדי ליישר קו עם מעריצים עיוורים ואטומים שלא מסוגלים להיות כנים עם עצמם למרות שזה לא מוריד במאומה מהאליפות שלהם ושל בובת המין שלהם. IT IS WHAT IS. מי שרוצה להמשיך לצרוך מוצר רקוב יותר ממוזמן בין אם זה כי הוא אוהד יותר מדי את המשחק ולא מסוגל להתנתק ממנו ובין אם מדובר בהטבות שהוא נהנה מהם. לי אישית יצא החשק וצריכים לקרות הרבה דברים, שלא יקרו בשביל שהאמון שלי בליגה ובאיש העומד בראשה יחזרו.
מנשה, תן לי קצת יותר קרדיט מזה. לך תבדוק סטטיסטיקות של הפלייאוף ותחזור אליי. ברגע שהניקס לא במשחק, זה ממש לא מעניין אותי מי תיקח. ברגע שאתם מתכחשים לעובדות, זה קצת יותר מפריע. אבל אתה בהחלט יכול ללמד אותי מה זה תגובה של ONE.... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/bduh.Xxx
שמע, אני מבין אותך. אני גם מניח שראית יותר משחקים ממני (את סדרת הגמר לא ראיתי). אני פשוט חושב שקבוצה יותר חזקה מנטאלית הייתה מנצלת לפחות אחד מהמשחקים האלה שכבר היו בידיים שלה כדי להחזיר את הביתיות, גם אם שופט שרק לעבירת תוקף שלא הייתה בדיוק באמצע מומנטום. בסופו של עניין אתה אמרת בעצמך שמיאמי הייתה רמה מעל אוקלהומה וזה הדבר היחיד שיזכרו בדברי הימים של הליגה. אי אפשר להשוות את זה ל, נגיד, מה שקרה בסטמפורד ברידג' ב-2009. האליפות של מיאמי בצדק, ונקווה שבעונות הבאות נראה באמת שיפוט יותר טוב כדי להסיר כל ספק שעדיין קיים.
אני חושב שצריך לשם את כל הדיבורים על השופטים וכו' בצד, אפילו אם בבירור הייתה להם השפעה. בסופו של דבר לברון לקח על עצמו, והוכיח שמגיע לו לזכות באליפות (בעיקר עם אותו משחק מול בוסטון, אבל לאורך כל הפלייאוף ובעיקר סדרת הגמר הוא נתן מספרים פשוט אדירים, הלך הרבה יותר לצבע לקראת הסוף, עבד בפוסט כמו שכולם רצו וציפו ממנו, זרק פחות ג'אמפרים - ואכן הוא ראה והראה שהוא פשוט יכול להיות כ"כ דומיננטי כשהוא לא מפחד להשתמש בעוצמה האדירה שלו. אומנם יותר מידי רגעי קלאץ' של שניות אחרונות שהיו המפלה שלו בעבר לא היו לו - אבל זה לא משנה האמת. התואר הזה מגיע למיאמי, ומגיע ללברון. כשמגיע אז מגיע. הם ניצחו את מאבקי הריבאונד בכל ארבעת הניצחונות שלהם, וכריס בוש שלא מזכירים אותו היה פשוט אדיר בצד הזה עם התעלות אחרי כמעט שנתיים עם ההיט - סוףסוף הגיע הכריס בוש של טורונטו מבחינת הריבאונדים - נלחם באמוק על כל כדור חוזר, בעיקר בהתקפה, וOKC לא הצליחה להרחיק אותו משם. כאב הלב לראות את דוראנט לא מצליח לעצור את הדמעות כשראה את אבא ואמא שלו, אי אפשר שלא לאהוב ולקוות שהילד הזה יצליח - ואין ספק שזה עוד יקרה, כשהוא יתחיל להרגיש יותר בטוח בדריבל שלו, ויתחיל להיות הרבה יותר דומיננטי בפוסט עם הגודל שלו.. מיאמי ולברון עשו עבודה מצויינת להוציא אותו מה COMFORT ZONE שלו, ובניגוד לשאר הסדרות הם הכריחו אותו לחזור ולתפוס את הכדורים מטר מאחורי קו השלוש כמו שנה שעברה - ולמרות שהוא עדיין השיג נקודות - אלו הו לרוב נקודות שקטות, ולא דומיננטיות כמו שהוא הראה שהוא יכול לעשות.
אני גם בדעה ששיפוט יכול לעזור עד גבול מסויים. דאלאס סגרו כל כך טוב את מיאמי ולא השאירו להם שום סיכוי ואת זה גם השיפוט לא יכל לקחת. אם אוקלהומה היו משחקים טוב יותר הם היו מנצחים. אין מה לעשות שהם עדיין לא בשלים לזה ועשו המון טעויות. גם מיאמי היא קבוצה טובה יותר מזו של שנה שעברה.
דראמונד. וקשה לי מאוד להאמין בנוגע ל-2 השאלות אני אישית ממש לא מחזיק ממנו האמת. הוא הגיע עם הייפ כפרוספקט הסנטר הכי טוב מאז גרג אודן מהתיכונים, וכשאתה מסתכל על הנתונים הפיזיים והאתלטים שלו הוא בהחלט עומד יפה מאוד על שלו גם מול אודן האימתני ואכן מבחינת הנתונים הוא אחד מהפרוספקטים הכי טובים אי פעם לעמדת הסנטר ( 270 פאונד, 35 אינץ' ורטיקל, 6'7 WINGSPAN, סיים את מבחני הריצה והזריזות בתוצאות היסטוריות ביחס למשקל שלו). וזה הכל טוב ויפה עד שאתה אשכרה רואה אותו משחק לאורך זמן - בקונטיקט היה ילד שפשוט לא ממש רוצה להשתמש בכל הסגולות שיכולות וצריכות להפוך אותו לסופרסטאר בNBA ולא ממש רוצה או דוחף את עצמו לשחק הכי חזק שאפשר. בורח ממגע, IQ כדורסל נמוך מאוד, בלי שום משחק התקפי WHATSOEVER... הוא פשוט עושה רושם מפחיד, במובן השלילי, בכל פעם שראיתי אותו.. אם לא הייתי יודע מי הוא, או מתאמץ לעקוב אחריו וסתם רואה את המשחק - לא הייתי זוכר את שמו. זה משהו מאוד מאוד מדאיג בהתחשב שהרמה שהוא שיחק בה היא מכללות, והוא עדיין עם כל הנתונים האלה לא הצליח להיות דומיננטי אפילו במעט (הדבר היחיד שאני באמת התרשמתי ממנו הוא איך שהוא מזיז את הרגליים בהגנה - פשוט מפחיד(הפעם חיובי) למישהו כ"כ גדול כמוהו, כאמור הפוטנציאל לפחות הגנתית להיות GAMECHANGER הוא שם בלי צל של ספק) - אבל כאמור אני מאוד מטיל בספק את הרצון שלו להיות שחקן גדול אישית. בכל מקרה לגבי הדראפט - הוא HIGH RISK HIGH REWARD קלאסי ופרוייקט לכמה שנים טובות - רק שאצלו גם הRISK וגם הREWARD גדולים משמעותית מהשאר. הוא יכול להתפתח להיות מישהו דומיננטי כמו דוויט האוורד - מצד שני הוא יכול לגמור כמו האשים תאביט, או קוואמי בראון. לי אישית ככל שראיתי אותו במהלך השנה הוא הזכיר יותר ויותר את דאנדרה ג'ורדן ולדעתי זה בערך המקום שהוא ינחת כשחקן - גם ג'ורדן היה נחשב אחד ההשחקנים שיבחרו במקומות הראשונים בדראפט עם הייפ גדול - ואיך שהזמן עבר ויותר ויותר ראו אותו משחק הבינו שהוא לא מה שציפו - ולכן הוא נפל בדראפט בצורה דרסטית מבחירה בטופ 5, 10, לוטרי - עד לסיבוב השני - שלמרות שאני לא מחזיק יותר מידי מג'ורדן וחושב שהוא אוברייטד, זו הייתה בלי ספק טעות כי השילוב של הגודל והאתלטיות שלו זה מצרך נדיר בליגה, אפילו אם אין כמעט שום כישרון חוץ מלחסום - הוכחה חיה היא החוזה(המאוד מוגזם) שקיבל. קשה לי לראות את סקרמנטו לוקחים פרוייקט לא מוכן כמוהו(למרות שבעיקרון הסגנון שלו כשחקן מתאים בול ליד קאזינס) או כל קבוצה אחרת בטופ 5 - אבל גם את פורטלנד תיקח את דמיאן לילרד(מה שלדעתי יקרה) בבחירה מספר 6 - אין מצב שגולדן סטייט לא תיקח הימור על פוטנציאל כזה בבחירה מספר 7.. במקרה הסביר שהוא יסיים כסוג של דאנדרה ג'ורדן, זה value סביר בחלק התחתון של הטופ 10, בגלל שהערך שוק של שחקנים מהסוג שלו אם זה צודק או לא, הוא גבוה מבחינת החוזה - וגם אם לא הם, אז המינימום של המינימום שלו הוא מספר 9 לדיטרויט שצריכה בדיוק שחקן מהסוג שלו לצוות יחד עם גרג מונרו. החלום של ניו אורלינס הוא לדעתי שדמיאן לילארד ייפול אליהם ל-10, אבל קשה לי לראות את זה קורה - אם פורטלנד לא ייקחו אותו ב-6, אז טורונטו ייקחו אותו ב-8. לדעתי אם דיטרויט באמת יילכו על הנסון ב-9 כמו שמצפים מהם בגלל ההגנה - אז הגיוני מאוד בשביל ניו אורלינס ללכת על לאונרד, שהיה אנדרייטד כל השנה ועכשיו סוףסוף מתחיל לתפוס תאוצה.. שחקן עם פוטנציאל מאוד גבוה - הוא ודיוויס בקו הקדמי יכול לעבוד טוב מאוד אם לאונרד לא יהיה באסט וימשיך להתפתח.
אליפות ענקית של מיאמי. אני לא נתתי להם סיכויים מול אוקלהומה, אבל כנראה שהחזקתי מהאחרונים יותר מדי. הייתי בטוח שאחרי שנה שעברה ואחרי המהפך שהם ביצעו בסדרה מול סן-אנטוניו, משהו ישתחרר והם יבואו עם אש בעיניים לזכות בטבעת. מיאמי, ובמיוחד לברון ג'יימס, באו נחושים ורעבים יותר. אני מקווה שהאליפות הזו של מיאמי לא תחזיר את אופנת 'קבוצות הכוכבים' ולמען האמת, זו גם הייתה הסיבה שבגינה העדפתי מאוד את אוקלהומה.
הבושה הכי גדולה מבחינתו זה לחבור לצ'אלמרס וג'יימס ג'ונס רק כדי לקחת טבעת, שתהייה בכלל רשומה על שמו של יודוניס האסלם! לא משנה אם לברון ייקח עכשיו 10 אליפויות רצופות אם 10 MVP גמר הקבוצה הזו תמיד תהייה שייכת לזה שיש הכי הרבה פז"ם וזה האסלם (יחד עם וייד, אבל הוא שולי) ולכן לברון היה ויישאר לוזר והוא בחיים לא יהיה אפילו KC ג'ונס. מי שרוצה לקחת אליפות ובאמת להיחשב לאלוף ראוי צריך לעשות את זה עם סגל של סקרמנטו בלי אוואנס וקאזינס/ לבקש שאת הקבוצה סביבו יבנו על אמריקאים מהליגה הלאומית (צ'אד טימברלייק וכאלה...)/ בכלל לשחק לבד עם רגל ימין קשורה ליד שמאל. ומי אמר לך שתהייה לו רק את הטבעת ה"מסכנה" הזו? לדעתי יש לו סיכוי ריאלי עשר שנים מעכשיו לקחת עוד 6 אליפויות (חלקן אולי גם ברצף יפה) וליצור הייפ הכי מוצדק שבעולם סביבו כמו שהיה לגדול מכולם. אני לא עוקב אדוק של ה-NBA ולשמחק 5 גם לא הצלחתי להתעורר, אבל מכל מה שראיתי השנה ובעיקר בסדרת הגמר כריס בוש נתן מתחת לצבע בהגנה ובריבאונד מעל ומעבר. אמרו פה שוייד ידע לעשות צעד הצידה, אז בוש עשה 3 צעדים הצידה. ולמרות שהוא הגיע על תקן אחד משלישייה גדולה וכל זה ועם שכר גדול- הוא לא מתעקש לקחת שום קרדיט.
