NBA 2008: בוסטון האלופה

רונאלדו האמיתי או כ.רונאלדו התכוונת?
כי אם התכוונת לכריסטיאנו זה ממש לא נכון.

חוץ מזה, קובי לא כזה שחצן כמו שאתם מתארים, הוא יודע לתת קרדיט לאחרים כמו בזכייה שלו ב-MVP(כאילו כולם יודעים שלא באמת הוא מרגיש ככה, אבל הוא לא בא ואמר שהוא עשה הכל)... אתם עושים ממנו יותר מדי במובן השלילי

 

http://www.nba.com/media/finals2008/playoffs_match_lal_bos.Xxx
בוסטון סלטיקס - לוס אנג'לס לייקרס

זהו, הרגע לו כולם חיכו מגיע - גמר ה-NBA בטעם של פעם - בוסטון סלטיקס נגד לוס אנג'לס לייקרס, הלילה, בשעה 4:00. בינתיים, דיוויד שטרן לא מפסיק ללקק את האצבעות. גם אנחנו, בתקווה שהסידרה לא תאכזב (כגודל הציפייה גודל האכזבה, ואני מפסיק לראות את NBA אם הסידרה תאכזב) ותספק לנו את אותם הדרמות, את אותם רגעים מדהימים, את אותו המתח כמו פעם. לאורך ההיסטוריה היו 61 גמרי NBA, הסלטיקס והלייקרס הופיעו 47 פעמים, ויחדיו יש להם 30 אליפויות (14 ללייקרס, 16 לסלטיקס).

בוסטון סלטיקס בעונה הרגילה הייתה הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר, ולמען האמת כמעט כולם ציפו שכך יהיה עם רכישת קווין גארנט וריי אלן, וכאשר מוסיפים את פירס (שהיה ועודנו המנהיג של הסלטיקס) למשוואה יוצא לנו Big-Three. המאזן של בוסטון בעונה הסדירה עמד על 66-16, שיפור עצום מהעונה שלפניה, אז היו לה רק 24 ניצחונות. הייתה לקבוצת ההגנה הטובה ב-NBA, בראשותו של שחקן ההגנה של השנה קווין גארנט. הפעם האחרונה שבוסטון זכו באליפות הייתה ב-1985-86, אז הם ניצחו 4-2 את יוסטון בגמר.

הדרך אל הגמר:

הדרך אל הגמר לא הייתה קלה, כפי שציפו שתהיה (לפחות עד לגמר האיזורי). בסיבוב הראשון פגשו הסלטיקס בקבוצה צעירה ועיקשת בדמותה של אטלנטה הוקס, שהצליחה איכשהו להשתחל אל הפלייאוף. החבורה של מייק וודסון הצליחה לסחוב את הסלטיקס למשחק מספר 7, לאחר מאבק עיקש מאוד, אך במשחק המכריע זה כבר היה סיפור שונה לגמרי. 22 של פירס, 18 של גארנט ותצוגת הגנה אדירה מצידה של הסלטיקס (ההוקס קלעו רק 26 נקודות במחצית הראשונה) סגרו את המשחק. בסיבוב השני הסלטיקס פגשו את לברון "קליבלנד" ג'יימס, אך לבדו לא יכל לעלות את קבוצתו שלב, רק לסחוב, כמו ההוקס, את הסלטיקס למשחק מספר 7 ומכריע. 45 נקודות של לברון ג'יימס במשחק המכריע לא הספיקו עבורו וקבוצתו לעלות, בעוד פול פירס נתן גם כן תצוגת ענק עם 41 נקודות, אך הצוות המסייע היה זה שהכריע את המשחק. בסופו של דבר, למרות הרבה קושי, הצילחו הסלטיקס להגיע אל הגמר האיזורי כאשר אין להם ניצחון חוץ או הפסד בית. למרבה הפלא, דווקא הסידרה מול דטרויט, שהייתה צריכה להיות הרבה יותר צמודה מהשניים הראשונים, היית זאת שהסתיימה בשישה משחקים לזכות הסלטיקס, כאשר הם באו עם הגב אל הקיר למשחק מספר 3 לאחר הפסד ביתי ראשון בפלייאוף. הסלטיקס לא נבהלו, וניצ...הביסו את דטרויט בחוץ, לאחר ששישה שחקנים סיימו בדאבל פיגרס. דטרויט ניצחו את המשחק הבא בכדי להשוות את הסידרה, אך זה לא הספיק ושני ניצחונות רצופים של הסלטיקס הקנו להם את הכרטיס אל הגמר לאחר 21 שנים.
http://www.nba.com/media/finals2008/p_pierce_587_20080530.Xxx
הסלטיקס חוגגים עלייה אל הגמר לאחר 21 שנים.

החמישייה הפותחת

ראג'ון רונדו - שחקן צעיר ובלי הרבה ניסיון במעמדים האלו, בסך הכל עונה שנייה שלו ב-NBA, וכבר יש לו 20 משחקים בפלייאוף, כולם היו העונה. בעונה הסדירה היה שווה 10.6 נקודות למשחק, 5.1 אסיסטים ו-4.2 ריבאונדים. אין שיפור גדול בהתקפה (אם כי בהגנה הוא טוב מאוד) בפלייאוף מהעונה הסדירה, מלבד שהעלה את כמות האסיסטים ל-6.6.

ריי אלן - בעונה הסדירה היה שווה 17.4 למשחק, 3.7 ריבאונדים ו-3.1 אסיסטים. בפלייאוף הוא דיי לא מזכיר את עצמו. נתן סיבוב ראשון טוב, וסיבוב שני, נגד קליבלנד, הוא פשוט לא תיפקד. ממוצע של 9.3 נקודות, ב-36% מהשדה, 17% מהשלוש. בסיבוב השלישי, נגד דטרויט, חזר לעצמו עם 17.5 נקודות למשחק. זוהי תהיה ההופעה הראשונה שלו בגמר ה-NBA מתוך 57 הופעות.

פול פירס - לא חשוב מי יגיע, תמיד יהיה המנהיג של הסלטיקס. נתן עונה סדירה ענקית עם 19.6 נקודות למשחק, 5.1 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים. אין שיפור בממוצעים בפלייאוף, אבל הוא נון להם הרבה מעבר לזה. כאמור, תמיד היה ותמיד יהיה המנהיג של הסלטיקס. כמו אלן, מתוך 57 הופעות, אף אחת מהן לא בגמר.

קווין גארנט - בעונה הסדירה היה שווה 18.8 נקודות, 9.2 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים ו-1.2 חסימות למשחק. היה לעמוד התווך בהגנה של הסלטיקס, וכתוצאה מכך נבחר לשחק ההגנה של העונה. זאת תהיה ההופעה הראשונה של קווין גארנט בגמר הפלייאוף, מתוך 67 משחקי פלייאוף בהם שותף. בפלייאוף שיפר את הממוצעים שלו מהעונה הסדירה כאשר עלה ל-21.1 נקודות למשחק, 9.8 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים.

קנדריק פרקינס - הרבה מחשיבים אותו לאנדרייטד והרבה חושבים שהוא יכול להפוך לאחד הגבוהים הדומיננטיים בליגה. אמנם משחק ההתקפה שלו לא בשמיים בלשון המעטה (6.9 בעונה הסדירה, 7.2 בפלייאוף), אך הוא עושה הרבה דברים שלא רואים אותם על דפי הנתונים.
http://www.nba.com/media/big_three_300_20080603.Xxx
The Big-Three. האם יובילו את הסלטיקס לזכייה מספר 17?


מנגד מגיע הקבוצה מל.א, עם הרבה ציפיות ולמעשה רוב האנשים אומרים כי הם הפייבוריטים לזכות באליפות, למרות יתרון הביתיות של הסלטיקס. רבים חושבים שהלייקרס טובה יותר מבוסטון ולכן הם טוענים שהם ייקחו את האליפות. בעונה הרגילה הייתה הקבוצה עם המאזן השלישי בטיבו בליגה, רק אחרי בוסטון ודטרויט. המאזן, שעומד על 57-25 הספיק להם עבור מקום ראשון במערב, אך לא יספיק עבור יתרון ביתיות, וראינו בשני הסיבובים הראשונים כי זה יכול להיות מכריע מאוד. הייתה לקבוצת ההתקפה הטובה ב-NBA כאשר הממוצע נקודות למשחק עומד על 108.6. הפעם האחרונה שהלייקרס זכו באליפות הייתה בעונת 2001/02, עוד בימי שאקיל אוניל.

הדרך אל הגמר:

הדרך אל הגמר של הלייקרס לא הייתה ארוכה כזו של בוסטון. בסיבוב הראשון פגשו הלייקרס את דנבר והאין הגנה שלה, הלייקרס עברו בלי הרבה בעיות בסוויפ קליל אל עבר הסיבוב השני, אז זה כבר התחיל להיות הרבה יותר קשה. בסיבוב השני LA פגשו את יוטה, שלא מעט חשבו כי היא יכולה להפתיע את הלייקרס. לאחר שבארבעת המשחקים הראשונים, שתי הקבוצות מנצחות בבתים שלהם במשחקים צמודים מאוד, בעיקר משחק מספר 4 שעבר אל הארכה אחרי שפישר החזיר לייקרס למשחק עם רצף שלשות בנוסף לריבאונד וסל של אודום לאחר החטאה של קובי 4 שניות לסיום. בהארכה יוטה הצליחו לקחת את הניצחון, אך זה לא הספיק בשביל לעלות אל השלב הבא כאשר הלייקרס מנצחים את שני המשחקים הבאים בכדי לעלות אל הגמר האיזורי נגד הספרס, שרבים החשיבו אותה כקבוצה הטובה ב-NBA, ולאחר משחק מספר 7 נגד ניו-אורלינס גם הימרו שתעשה את כל הדרך אל התואר. זה הלך קשה. במשחק הראשון הלייקרס כבר היו בפיגור 20, אך הלייקרס מצליחים למחוק את הפיגור הזה בשביל לנצח את המשחק. לאחר מכן הלייקרס ידעו להימנע מפיגור והובילו לכל אורך המשחק בשביל לעשות את הסידרה 2-0. במשחק מספר 3 הספרס מתעללים בלייקרס ללא רחמים, רק בשביל להפסיד את המשחק הבא רק ב-2 נקודות. משחק מספר 5 הלך כמו משחק מספר 1, הלייקרס נקלעים לפיגור גבוה מאוד (17 נקודות), הם מצליחים לחזור אל המשחק, אחרי רבע רביעי ענק של קובי, ולנצח אותו בשביל לעלות אל גמר הפלייאוף.
http://www.nba.com/media/finals2008/lakers_587_20080529.Xxx
הלייקרס חוגגים עלייה לגמר הפלייאוף.

החמישייה הפותחת:

דרק פישר - שחקן עתור ניסיון, אחד משני השחקנים בלייקרס שכבר היו במעמדים האלו. בעונה הסדירה הממוצעים עמדו על 11.7 נקודות למשחק ו-2.9 אסיסטים. בפלייאוף הממוצעים שלו עומדים על 10.0 נקודות למשחק, 2.3 חטיפות ו-2.3 אסיסטים.

קובי בראיינט - השחקן השני שכבר היה במעמדים האלו. התבגר מאוד בנקודת המבט שלו לגבי המשחק, כבר לא משחק רק בשביל לקלוע אלא בשביל הקבוצה. בעונה הסדירה הממוצעים שלו עמדו על 28.3 נקודות למשחק ב-45% מהשדה, 5.4 אסיסטים למשחק ו-6.3 ריבאונדים. בפלייאוף שיפר את הממוצעים שלו ובענק - 31.9 נקודות למשחק ב-50% מהשדה, 5.8 אסיסטים, 6.1 ריבאונדים.

ולאדימיר ראדמנוביץ' - עושה את העבודה שלו כשחקן מסייע. בעונה הסדירה היה שווה 8.4 נקודות למשחק בפלייאוף הוא שווה 8.3 נקודות למשחק. שחקן נהדר שיודע לקלוע מצוין מהשלוש, למרות גובהו.

למאר אודום - לאחר שהפך לשחקן השלישי בחשיבותו, הוא מראה לנו כמה פוטנציאל היה טמון בו. בעונה הסדירה היה שווה 14.2 נקודות למשחק, 10.6 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים. בפלייאוף הממוצעים שלו עומדים עם 14.7 נקודות למשחק, 10.3 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים.

פאו גאסול - שחקן שהגיע תמורת שקית במבה ופחית קולה (מצטער, הייתי חייב להגיד את זה). למרות גובהו הוא מוסר מצוין, בדיוק השחקן שהיה חסר ללייקרס עם הפציעה של ביינום, ובינתיים הוא גומל ובענק. ב-27 משחקים ששיחק בעונה הסדירה עבור הלייקרס היה שווה 18.8 נקודות למשחק, 7.8 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים. בפלייאוף עד כה הוא שווה 17.7 נקודות למשחק, 8.9 ריבאונדים ו-4.2 אסיסטים.
http://www.nba.com/media/kobe300x308_080603.Xxx
בראיינט. האם יצליח להביא את האליפות אל הלייקרס?

היה היה:

1962 - בוסטון 4- לייקרס 3:
משחק מספר 3, התוצאה היא שיוויון 115 4 שניות לסיום. כדור מחוץ לגבולות המגרש לסלטיקס. סאם ג'ונס ניסה להוציא את הכדור אל בוב קאוסי אך ג'רי ווסט הצליח להסית את הכדור ולרוץ את כל הדרך את עבר הניצחון במשחק, הלייקרס מובילים 2-1 בסידרה.
משחק מספר 5, אלג'ין ביילור קולע לא פחות מ-61 נקודות ומוריד לא פחות מ-22 ריבאונדים במשחק אחד!!! זה קרה בבוסטון גארדן. בעקבות המשחק האדיר של אלג'ין ביילור, הלייקרס ניצחו והובילו בסידרה 3-2.
משחק מספר 7, פרנק סלבי מחטיא זריקת ניצחון עבור הלייקרס והמשחק הולך להארכה. בהארכה בוסטון ניצחו 110-107. ביל ראסל קלע 30 נקודות והוריד לא פחות מ-40 ריבאונדים!!! בוב קאוסי הבטיח את הניצחון לבוסטון עם דריבל, אחרי שהלייקרס לא מצליחים לעצור אותו או לעשות עליו עבירה.

1966 - בוסטון 4 - לייקרס 3:
הסיפור מאחורי השנה הזאת הוא הפרישה של מאמן הסלטיקס דאז רד אוורבך כאשר הצליח לקחת מהלייקרס את האליפות, ולזכות באליפות התשיעית שלו כמאמן. אוורבך הודיע כי בסיום העונה הוא יפרוש, ולאחר ההפסד במשחק מספר 1 הודיעו הסלטיקס כי מי שיירש את מקומו יהיה ביל ראסל. למרות ההפסד במשחק 1, הסלטיקס חזרו לנצח את הסידרה בת שבעת המשחקים. "זו הייתה דרך מצוינת לפרוש", אמר אוורבך.

1969 - בוסטון 4 - לייקרס 3:
למרות העונה הסדירה הדיי רעה שעברה עליהם, כאשר הם ניצחו רק 48 משחקים וסיימו רק במקום הרביעי במזרח. בכל אופן, הם עברו את פילדלפיה ואת הניקס בשישה משחקים, בשביל להגיע אל הגמר נגד הלייקרס. משחק מספר 7 בלייקרס, ובוסטון כנגד כל הסיכויים מצליחה לקחת את האליפות. זאת הייתה אליפות מספר 11 ב-13 עונות.
משחק מספר 4, סאם ג'ונס עם הכדור האחרון לזכות הסלטיקס כשנותרו כמה שניות לסיום, ג'ונס לא מחטיא את הזריקה שלו ונותן את הניצחון לבוסטון 89-88, כדי להשוות את הסידרה ל-2-2.
משחק מספר 7, הסלטיקס כבר הובילו ב-17 ברבע הרביעי מול הפייבוריטים הברורים מ-LA. הלייקרס הצליחו לחזור למשחק והורידו לפיגור 1 בלבד, 103-102. הכדור נחטף מג'ון האבליצ'ק אל דון נלסון מקו העונשין. נלסון זרק שפגע בגב הטבעת ועלתה למעלה, כל העיניים נעוצות לעבר הכדור שיורד אל עבר הסל וקובע ניצחון 108-106 לבוסטון על הלייקרס. ביל ראסל פורש מאימון לאחר הדרמה הענקית.

1984 - בוסטון 4 - לייקרס 3:
הסידרה הראשונה של מג'ק ג'ונסון נגד לארי בירד.
משחק מספר 2, הכדור בידיים של ג'יימס וורת'י מהלייקרס, כאשר הם בייתרון 0-1 בסידרה וייתרון 113-111 עם 18 שניות לסיום. ג'רלד הנדרסון הציל את היום בשביל בוסטון, כאשר חטף את הכדר לאחר מסירה רעה של ג'יימס וורת'י ורץ אל עבר השיוויון. בסופו של דבר בוסטון ניצחו את המשחק בהארכה 124-121.
משחק מספר 4, בהתחלה היה נראה כי הלייקרס הולכים לנצח את המשחק הזה. מ.ל קאר גער בשחקניו להיות פיזיים יותר. קווין מקהייל נענה לבקשה כאשר הוריד רת קורט ראמביס את הפרקט כאשר היה בדרך ללאי-אפ, דבר הגרם למהומה מתחת לסל. דקה לסיום, לייקרס ביתרון 5 נקודות רוברט פאריש חוטף כדור אחרי מסירה רע של מג'יק. ג'ונסון החטיא לאחר מכן 2 זריקות מהקו, מה שאיפשר למשחק ללכת להארכה. בהארכה, ג'יימס וורת'י בזריקת מאסט עבור הלייקרס, ובינתיים מ.ל קאר צועק אל עבר וורת'י להחטיא את הכדור (בכוונה של להפריע), וורת'י אכן החטיא. בסופו של דבר הלייקרס הפסידו 129-125, והסידרה הושוותה.
משחק מספר 7, משחק בו קדריק מקסוול הביא את הניצחון עבור בוסטון. נתן מחצית אדירה כאשר הוריד הרבה מאוד ריבאונדים בהתקפה, סחט עבירות. במחצית השנייה הלייקרס ניסו דאבל-טים עליו, אבל אז הוא פשוט מסר את הכדור. בסופו של דבר, סיים עם 24 נקודות 8 אסיסטים ו-8 ריבאונדים.

1985 - לייקרס 4 - בוסטון 2:
משחק מספר 6, קארים עבדול-ג'אבאאר רצה לנקום על ההפסד במשחק 1, ולא סתם הפסד, הפסד שבו הלייקרס חטפו בראש 148 נקודות, כאשר בתגובה היו להם רק 114. השחקן, שאז היה בן 38 נתן תצוגת נהדרת, תצוגה שנתנה לו את תואר ה-MVP והוא השחקן המבוגר ביותר שקיבל את התואר הזה איי פעם. קארים קלע 29 נקודות, כאשר הליקרס ניצחו 111-100 בחוץ בשביל לזכות באליפות.

1987 - לייקרס 4 - בוסטון 2:
משחק מספר 4, כאשר הלייקרס בייתרון 2-1 בסידרה. הלייקרס בפיגור של נקודה אחת בלבד שניות לסיום, והקבוצות יוצאות מטיים-אאוט. ג'ונסון מקבל את הכדור מבחוץ, כאשר מקהייל עליו. הוא מנסה לעבור אותו, אך בדרך הוא נתקל בבירד ורוברט פאריש שמשוכים אותו לכיוון קו העונשין, ואז משום מקום מוציא ג'ונסון זריקה עם יד אחת, כאשר בירד ופאריש מנסים לחסום אותו ללא הצלחה. הלייקרס עולים לייתרון, שניות בודדות לסיום. בירד ניסה לנצח את המשחק עבור בוסטון ללא הצלחה. בסופו של דבר הלייקרס ניצחו בשישה משחקים.
http://www.nba.com/media/finals2008/mjohnson_300_080603.Xxx
מג'יק ג'ונסון בדרך אל הניצחון.

 

נצחון גדול של הסלטיקס.
כולם דיברו לפני הגמר על ההגנה של הסלטיקס נגד ההתקפה של הלייקרס. אז לפחות במשחק מספר 1, ההגנה של בוסטון ניצחה ובגדול. ההגנה על קובי היתה מצוינת. אם זה ריי אלן שגרם לקובי לקחת זריקות קשות בחצי הראשון, פול פירס שבדקות ששמר על קובי עשה עבודה טובה מאוד וג'יימס פוזי, השומר הכי טוב שיש לריברס להציע, שבמאני טיים עצר את בראיינט. בכל מקרה במשחק השני קובי חייב לקחת את הכדור יותר לסל, ואני בטוח שזה גם מה שיקרה.

בבוסטון הטריו היה גדול. גארנט למרות חצי ראשון פושר למדי (ואם הסלטיקס לא מנצחים את המשחק הזה כולם מדברים על גארנט הלוזר) היה מצוין ובכמה מהלכים מכריעים ברבע האחרון ניצח את המשחק. פירס היה מצוין בחצי השני. המהלך של ה-4 נקודות היה מדהים והכניס הרבה התלהבות למשחק. והכי חשוב מבחינת הסלטיקס - השחקנים המשלימים (שלדעתי הם המפתח של הסלטיקס בסדרה הזאת) היו מצוינים. קאסל עלה מהספסל ונתן את הדקות שלו, בראון, רונדו שהיה גדול הגנתית והתקפית ופוזי בהגנה.

אחח איזה סדרה, אני לא יכול לחכות למשחק השני.

 

לא קרה כלום. הלייקרס צריכים ניצחון אחד מתוך ה 2. אבל קובי שהוכיח העונה בגרות ולוקח פחות זריקות ביום רע, שוב חזר כמה צעדים אחורה. זרק זריקות לא אחראיות, אחוזים שפגעו בקבוצה בלי ספק. הוא לא ינצח לבד את הסלטיקס, הלייקרס של השנה מנצחים משחקים יחד.

 

אם הלייקרס לא מנצחים את המשחק הבא אפשר לסגור את האליפות, כי שלושה משחקי בית ברציפות הם ממש לא יכולים לקחת מול ההגנה האדירה הזאת של הסלטיקס.

לגבי המשחק עצמו, לדעתי הלייקרס עמדה מול הגנה אדירה של ריי אלן (שלמרות פתיחת פלייאוף רעה, הוא עכשיו מספק את הסחורה כמו שצריך וכמו שמצפים ממנו) שלא נתן אוויר לנשימה לקובי. וזה לא רק הוא, זה גם קאסל, זה גם פירס, זה גם פוזי, גם גארנט על גאסול או על אודום. בקיצור, תצוגת הגנה אדירה של בוסטון. ועדיין, למרות ההגנה האדירה, הלייקרס סבלו מלא מעט חוסר מזל. הרבה זריקות פנויות פשוט לא נכנסו - איך השדרים האמריקאים אומרים in & out. אני מקווה שהמזל יחזור להם במשחק הבא והם יצליחו לקחת את הניצחון, כי אם לא, אפשר להגיד ביי ביי לאליפות.


אגב, לגבי האולפן של ה-NBA. תענוג אחד גדול. שלושה אנשים שהידע שלהם בכדורסל הוא עצום, במקום אחד מדברים על המשחק. אין צחוקים, מדברים על כדורסל נטו. כמו שצריך. לדעתי, רק חסר להם איזה מגיש כי עופר שלח גם מגיש וגם מביע את דעתו. צריך איזה מודי בר-און לאולפן הזה שיגיש וישאל את השאלות (איך קוראים לזה שליד עופר שלח בחמישיות? הוא דווקא יכול להיות אופציה מעניינת). נקווה שיהיה לזה המשכיות.

הלוואי שאולפן ליגת האלופות היה מקצועי כמו שהאולפן היה אתמול.

גם לא לצאת לפירסומות בפסקי-זמן מחצית וכל ההפסקות זה רעיון נהדר. רק בשביל לראות את המעודדות.
והסינית, פאק...זה היה דבר נדיר.

 

למגיש שיושב ליד עופר שלח קוראים אביב לביא.

 

שלא מראה הרבה התעניינות ב NBA. הכדורסל הנשי מרתק יותר לטעמו http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx

 

קצת מעצבן אותי שכולם מהללים את פירס יתר על המידה על אתמול.
'משחק הרואי' כתבו בוואן,נו באמת,אם היה איש אחד שהנצחון אתמול היה שייך לו
קוראים לו גארנט,קווין גארנט.


אה ואולי גם בזכות הסינית ההזויה הזאת http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/ph34r.Xxx

 

לגארנט היה חלק לא קטן, אבל האיש המרכזי אכן היה פול פירס, שפשוט נתן הפצצה בלתי רגילה ברגעים החשובים ברבעים 3-4.

לגבי ה"הירואי"- אולי הכוונה לזה שהוא חזר מפציעה(הייתי בטוח שהוא סיים את המשחק, אולי אפילו את העונה) בצורה כ"כ טובה, זה גם לא פשוט.

 

החזרה הזאת של פירס יכולה להתגלות כאחת שעדיף שפירס לא היה חוזר ממנה ושבוסטון יפסידו. הוא אולי החמיר את הפציעה כי הוא היה צריך לנוח באותו הרגע.

אני אישית מאוד נהניתי מהאווירה, סוף סוף גמר אמיתי אחרי הזבלה בשנה שעברה, 2 קבוצות נוצצות על הפרקט בלי קשר לכדורסל...

קובי גילה את ההגנה של בוסטון שבעצם מתחילת העונה שהוא משחק נגדם היא מאמללת אותו והוא לא מצליח. זאת ההגנה שיודעת לסגור הכי טוב את הצבע, תשאלו את לברון שחי מכניסות בצבע. בראיינט בעצם לא הצליח להיכנס לצבע של בוסטון ובגלל זה הוא התעקש על זריקות מאוד קשות מבחוץ. ולא ראיתי שיש לו סיבה למסור כל כך הרבה כי כולם בלייקרס היו במשחק רע חוץ מפישר שמדהים כל רגע מחדש, כי אני לא ממש ציפיתי מפישר להרבה, אבל הוא בהחלט נותן תרומה.

בוסטון מראה שהנפילה נגד אטלנטה הייתה חד פעמית וגם לקבוצה גדולה יכולות להיות בעיות במאצ' אפ, הם מראים תמיד שכולם מספידים אותם שהמאזן בעונה הסדירה הוא לא בלוף ויכול להיות שהם באמת הקבוצה הכי טובה בNBA, הסדרה הזאת תקבע את זה.
פול פירס פשוט מדהים, אחרי כל הקריירה שלו שהוא בילה בקבוצות העלובות שהיו לבוסטון, הוא מראה יכולת קלאצ' בלתי רגילה והוא האיש בטוח של בוסטון ברגעים המכריעים, כל כך מגוון ומוכשר, מאסה וגובה עם שילוב של זריזות וטכניקה גדולה.
קווין גארנט נתן מחצית ראשונה מצויינת עם 16 נק' ו7 ריב' אם אני זוכר טוב, בחצי השני קצת נחלש אבל בפלייאוף הזה הוא מראה שהוא מנהיג אמיתי, ותמיד היה כזה, אנשים שוכחים לו את ההגנה שזה בלי ספק החלק החזק שלו למרות הרב-גוניות בהתקפה, בהגנה הוא הגבוה הכי טוב ב-NBA ואין לי ספק בזה.


בסה"כ לדעתי צפויה סדרה די שווה, המשחק הבא הולך לקבוע המון.

 

אנשים מרבים לדבר על זריקות פנויות שלא נכנסות, ומייחסים זאת למזל רע.

זה ממש לא מזל רע, וזו בהחלט ההגנה של היריבה.

בכדי שזריקה תכנס באחוזים טובים, שחקן צריך לזרוק בתזמון שמתאים לו, ושהוא רגיל אליו.
אם יזרוק מהר מידי, או יעצור ויזרוק לאט מידי, האחוזים יצנחו דרמטית.

כששומרים הגנה מאד צמודה וחזקה, גם כשהשחקן מפנה את עצמו לזריקה, רוב הפעמים הוא ימהר לזרוק מסיבות פסיכולוגיות. במצב כזה, גם כשהשחקן יהיה פנוי, האחוזים שלו יהיו נמוכים.

זה לא עניין של מזל, אלא של הגנה.
זה נקרא, להכנס לראש של השחקן שלך, וזה עובד יופי.
זה פועל גם לחוסמים גדולים, כשהם משנים זריקות של שחקנים חודרים אפילו בלי לקפוץ.

 

כל מה שקרה עם פול פירס נראה כל כך....מבויים.
ברור שזה לא היה Faking, אבל עם דייויד סטרן תמיד יש תחושה שהרייטינג מעל הכל ובעצם בדיוק כמו שהוא רצה את הגמר הספציפי הזה, הוא רוצה גם דרמות כאלה.
מישהו באמת חשב שפירס לא יחזור?

בלי קשר היה משחק כדורסל מעולה. קדימה בוסטון!