אפרופו אולי אחד שהחליט נכון כדי להכניס פה גם את הצד השני לדיון, מריו גומז. הוא סיפר היום שכבר לפני שנתיים יובנטוס הציעה לו חוזה, שטוטגארט לא היתה יכולה לעמוד בדרכו. למרות זאת הוא סירב וכיום הוא בטוח שזה ההחלטה הנכונה. מי שראה אותו ביורו בוודאי שם לב שהוא עדיין לא מוכן לרמות הגבהות יותר וללחץ של קבוצות גדולות, עוד שנה או שנתיים ועם הניסיון הוא בהחלט יעזוב ומי יודע אולי גם יצליח.
רוברט הוט, שהיה אמור להיות הבלם הגדול הבא בעצם לא כזה גדול. אחרי קדנציה בצ'לסי הבחור עבר למידלסבורו, אפילו יש לו 17 הופעות בינלאומיות. אולי אלה הפציעות שעשו את הוט כל-כך חלש או שבעצם הוא אף פעם לא היה אמור להיות גדול. למרות שבאיירן בזמנו דווקא כן חיזרה אחריו. אבל הבחור אולי בעתיד ישוב ויהפוך להיות בלם נבחרת, הרי הוא רק בן 24. חשבתי אם להכניס גם את מרסל יינסן ובסופו של דבר החלטתי שכן. אני אישית חשבתי שהבחור יעשה את קפיצת המדרגה להיות אחד מן המגנים/קיצוניים הטובים בעולם כאשר חתם במינכן. הבחור גבוה, טכני בצורה מדהימה (יחסית לגבוה שלו), וגם שיחק ביורו האחרון (לא שיחק טוב, אבל אם הוא שיחק בנבחרת אז יש בבחור כישרון). לא מיצה את היכולות שלו, אולי המעבר המוקדם למינכן מהבית - גלאדבך לא עשה טוב ליינסן ועשה כנראה החלטה נבונה כאשר עזב להמבורג (למעשה קלינסמן לא רצה אותו אבל ניתן ליינסן את הקרדיט). שוב כמו הוט, הבחור עוד צעיר, אפילו צעיר בשנה מהוט והוא עוד יכול להגיע רחוק, רק שבשביל זה צריך לעבוד קשה, ובמקרה של יינסן על הצד ההגנתי בעיקר.
פול פרייר שווייצי, לא? ובכל מקרה, קוראני דווקא כן עשה משהו. 31 שערי ליגה בשנתיים האחרונות. זה הישג נחמד. ומה הבעיה של מולר להשקיע כסף ולקנות חלוץ טוב? זה לא שחסר.
פול פרייר יליד פולין ושחקן נבחרת גרמניה לשעבר. שנתיים אחרונות זה: שנה שעברה + השנה או שנה שעברה + השנה שלפנייה? אם זה אפשרות מספר 1: 21 שערים. ב-48 הופעות. אם זה אפשרות מספר 2: 30 שערים. ב-68 הופעות. כך שהנתונים אפשר להגיד מרשימים, באיזו צורה שלא התכוונת, אבל אנחנו כרגע מדברים על מה שקורה לקווין השנה, לא על המספרים. דאיכה שהתחילה עם הגעת פארפאן, פרשת הנבחרת, ההחמצות הבלתי פוסקות זאת הבעיה של קוראני, כי במספרים הוא טוב בסך הכל, וכמו שאתה מבין, מספרים הם לא הכל.
זה נתון לדיון אחר, אך אני אענה לך בכל זאת. שאלקה השקיעה הון בתחילת העונה עם שחקנים מבטיחים כמו פארפאן ואנגלהאר על גבי בסיס נהדר שכולל שחקנים מהשורה הראשונה כגון : נוייר, פנדר, וסטרמאן, קוראני, ראקיטיץ'. לשאלקה יש גם גבול להוצאת כספים באיזה שהוא שלב אי אפשר יותר למשוך כספים על מנת להחתים עוד מספר שחקנים.
וואו,הייתי צריך לחפור עמוק במרתפי איסוקר כדי למצוא את הדיון הזה...ויש לכך סיבה טובה: סבסטיאן דייסלר החליט לשבור שתיקה של 3 שנים ומספר על הסיבות לפרישה בביוגרפיה שהוא כתב שתצא בקרוב, שפורט1 הביא קטעים נבחרים מתוכה http://www.sport1.de/de/fussball/artikel_157601.html
האשכול חוזר לחיים והפעם אני מחליט לכתוב דווקא על אחד הליגיונרים שלנו, הלוא הוא איתי שכטר. את עונת הפריצה שלו שכטר עשה ב2009-2010, כשזכה עם הפועל תל אביב בדאבל. כבר בקיץ 2010 רצו המון שמועות והמון ספינים בתקשורת על מעברים אפשריים של שכטר לאירופה. שכטר נשאר בהפועל יחד עם כל הסגל שזכה באליפות כדי לעזור לקבוצה להעפיל לליגת האלופות וכך גם היה, רק ששכטר סבל מחוסר מזל משווע כשהיה פצוע כמעט לאורך כל העונה. הוא נפגע בכתפו מס' פעמים שלא אפשרו לו לשחק זמן רב במהלך העונה, אך למרות כל זאת היו עדיין קבוצות שרצו אותו. קיץ 2011 היה עמוס עזיבות בהפועל תל אביב ומי שהצטרף לרשימת העוזבים היה איתי שכטר, כאשר שתי קבוצות מהבונדסליגה, האנובר 96 וקייזרסלאוטרן היו המועמדות הרציניות ביותר להחתמת החלוץ. קייזרסלאוטרן התאמצה יותר כדי לשים ידה על השחקן ובה גם בחר איתי בסופו של דבר, אך הסיפור המעניין הוא גם החתמתו של גילי ורמוט בקבוצה, אשר ידוע כי הוא אחד החברים הטובים של איתי, על המגרש ומחוצה לו. על פניו, נראה כי המעבר היה חיובי מאוד לשניים, שעשו התקדמות למועדון אירופאי בו הם יכולים להצליח, אך בדיעבד, זה לא עבד. בזמן שחיכתה קייזרסלאוטרן להחלטתו של איתי שכטר, היא החתימה חלוץ נוסף: ריצ'ארד סוקוטה-פאסו. ההחתמה הזו השפיעה בסופו של דבר גם על איתי שכטר, שבמהלך העונה האחרונה בילה זמן רב על ספסל הקבוצה. איתי ידוע כחלוץ שאוהב לשחק על הקו, כך הוא כבש שערים רבים בעונת הפריצה שלו ב2009-2010 בהפועל תל אביב, אך כשקיבל את ההזדמנות, הוא לא יכול היה לנצל אותה מספיק. שיטת המשחק של קייזרסלאוטרן הייתה, למעשה, משחק עם חלוץ אחד, כאשר החלוץ ממוקם ברחבת היריב. שכטר לא הצליח להתמצא בתפקיד הזה למרות היותו חלוץ ובכלל, לא נראה כי הוא מתמצא בקבוצה. גילי ורמוט לא הצליח למצוא את מקומו גם כן בקייזרסלאוטרן, היה פצוע ובילה זמן רב בקבוצת המילואים של המועדון ובינואר גם עזב להולנד בהשאלה, מה שלא תרם לאיתי. העונה של קייזרסלאוטרן הייתה מזעזעת, הקבוצה ירדה ליגה מהמקום האחרון בטבלה כשבמהלך העונה היא השלימה רצף של 21 משחקים ללא ניצחון עם 24 שערי זכות בלבד, כשהחלק האירוני הוא שלמרות שאיתי לא זכה ליותר מדי הזדמנויות, הוא סיים בצוותא עם פיטר דה ויט כמלך השערים של הקבוצה בליגה עם 3 שערים. קייזרסלאוטרן תהיה בעונה הבאה בצוויטה בונדסליגה ובפני איתי קיימת התלבטות; להישאר במועדון ולנסות לעזור לו לחזור לבונדסליגה, או לעזוב ולנסות לשקם את הקריירה שלו? מה שבטוח, הבחירה בקייזרסלאוטרן התבררה כשגויה בסופו של דבר. שכטר ברגעים יפים יותר בקייזרסלאוטרן. קריירה שניצבת בפני דילמה
מרקו ארנאוטוביץ' ילד הפרא האוסטרי ושחקנה של וורדר ברמן ממשיך בכח לנסות לרסק לעצמו את האמיייג'. באיטליה הוא נעצר עם הפורשה שלו על ידי שוטר מקומי שתיחקר אותו בנושא דברים גנובים. ארנאטוביץ' איבד מהר מאד את העשתונות: אתה יכול לנשק לי תתחת (בגרמנית זה נשמע יותר רומנטי...קושן תוכס http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/biggrin.Xxx ). עם זה הסיפור לא נגמר, ארנאוטביץ' שלא הבין איך השוטר לא זיהה אותו מהתקופה ה"אדירה" שלו באינטר המשיך:" יש לי כ"כ הרבה כסף שאני לא צריך לגנוב, אני יכול לקנות את החיים שלך אם אני רוצה..." אחרי שנרגע שלח ארנאוטוביץ' לשוטר כרטיסי VIP למשחק של ברמן דפוק על הראש, כ"כ הרבה כישרון וכ"כ הרבה בעיות בראש. הוא בחיים לא ימצה את הכישרון שלו בגלל הראש הדפוק שלו.
