אחחחחח איזה זכייה מתוקה, איך באנו מלמטה והורדנו את ארגנטינה מהעץ שהיא הייתה בו... לא מסי ולא שמסי, לא טבז ולא שמבז... ארגנטינה ידעה לחזור מול קולומביה וארה"ב, היא חשבה שהיא תחזור מול ברזיל, היא רק שכחה שברזיל זאת לא קולומביה ולא ארה"ב ובדקה ה-40 הסיפור שלה נגמר... לא יאומן שדני אלבס שבקושי קיבל דקות משחק, הוא האיש שבסופו של דבר קבע את זהות האלופה, עם שער ענקקק ובישול... אם לומר את האמת, חבל לי על באסילה שאני מאוד אוהב אותו, אבל לא היה לא מענה כיוון שמסי ריקלמה וטבז לא הופיעו למשחק ולא היה לו מה לעשות... אני שמח בשביל דונגה שאם לומר את האמת אכל חרא מהתקשורת ומהברזילאים אחרי המשחק הראשון מול מקסיקו, התמונות שאני אזכור ממנו יהיו בפנדלים מול אורוגוואי ואחרי השער של דני אלבס... אחח איזה קופה, 86 שערים לא יאומן..
זאת הבעיה, גרינגו. שלבחור הזה, לדעתי, יש אך ורק ידע. ידע, ידע, ועוד ידע. לא סתם, גם מבחינה חיצונית הוא ניראה כמו איזה פרופסור למדעי האסטרונומיה או משהו (מעניין אם יש דבר כזה). הוא תמיד כל כך טכני, טוב שהוא לא מחשב את הרוח והאת הזוויות של הבעיטות לפני כל משחק שהוא מפרשן - אחרת הוא גם היה חוזה את תוצאות המשחקים הללו. הוא מעולם ולו פעם אחת, לא דיבר מהלב. ובנושא אחר, אני רוצה לומר משהו..קראתי כמה כתבות לקראת הגמר אתמול, וגם קראתי קצת מדיעותיכם פה. מעצבן אותי שאנשים מהר מאוד העדיפו את באסילה על פקרמן, ונזפו בפקרמן. ובכן, הינה התוודענו לכך שמדובר באותו פלופ, ולמעשה אם תשאלו אותי, פקרמן עדיף בהרבה מאדון באסילה. בוואלה!ספורט אמר מר נדב הדס (נידמה לי שזה הוא), שבאסילה הוא ווינר, ושהגיע הזמן לכפר על שברון הלב שהוא קיבל ממראדונה ב94', והכי עיצבן אותי - "הוא נותן הזדמנות למסי וטבז, ושם את חוד הנבחרת בניצוחם". ובכן, לא סתם פקרמן נתן לסביולה ולקרספו את החוד במונדיאל 2006. הינה, התוודענו למה שהילדים שלנו מסוגלים -בשלב זה בקריירה שלהם-, במאני טיים זה לא עובד! קרספו היה צריך לשחק, ללא ספק! בהתחלה חשבתי שאולי עדיף שלא בגלל הפציעה, אבל פאק דאט פציעה! קרספו היה משנה את התמונה במשחק הזה. לסיכום, מה שאני מנסה לומר..רבים אומרים שצריך להעביר את השרביט לזאטוטים של ארגנטינה - זה לא בהכרח נכון! הכל צריך להעשות בדרך הרבה יותר ספציפית..את ורון לא להזמין (הוא במילא גמר עם הנבחרת אני מניח), את אז'אלה לא להזמין, אבל מצד שני לא לשים נבחרת שלמה על מסי וטבז..הם עדיין לא מסוגלים לשאת עול כזה.
מסי הוא חלוץ לכל דבר,חלוץ צד.בבארסה הוא משחק כקשר-חלוץ אבל אפשר לקרוא לזה חלוץ צד.אתמול עמדתו של מסי הייתה כחלוץ צד שמשחק בחופשיות.
טוב, ידעתי שזה יגיע. ריקלמה הוא שחקן גדול שמתאים ועוד איך לרמות הגבוהות ביותר. גם אתמול, במשחק הכי חלש שלו בטורניר, הוא היה היחיד בארגנטינה שסיכן את השער. בתקופה האחרונה הוא שיפר מאוד את ההצטרפות שלו להתקפה ומאז החזרה לבוקה הוא בכלל נראה נפלא. נכון, כשהוא משחק הכל חייב לעבור דרכו וסביבו בנוי המשחק - באסילה יודע את זה וכך גם שאר השחקנים. ריקלמה חוסל אתמול באופן מתודי ע"י הקישור הברזילאי ולבאסילה, מסתבר, לא הייתה תשובה לכך. במשחק כמו אתמול היה צפוי שיסגרו את ריקלמה בכל צורה ומכל כיוון. לכן זה היה צריך להיות יומם של מסי וטבס, שהיו צריכים לעשות אתמול את קפיצת המדרגה ולהפוך למובילים בנבחרת, אבל שניהם היו חושך. אני מבין את הקושי של האנשים לראות כדורגל מהסוג הזה(לעומת הכדורגל המהיר והפיזי של אירופה): נוסטלגי, קצת יותר איטי והרבה יותר מחושב. רוב אוהדי הכדורגל העכשווי לא זכו לראות פליימייקרים גדולים(פרט לזידאן) ובכל מקום מספרים להם שזה זן הולך ונעלם(בדרום אמריקה לא שמעו על השטות הזו, וטוב שכך). ריקלמה הוכיח שהוא יכול לשחק גם ברמות הגבוהות, הכל תלוי בקבוצה בה הוא נמצא. בויאריאל זה עבד הרבה מעל המצופה(למרות הפנדל מול ארסנל) וכך גם בזכיות בליברטדורס עם בוקה. גם בליברטדורס סגרו אותו בדיוק אותם שחקנים ששיחקו אתמול וזה לא ממש עזר. אני לא מכיר הרבה שחקנים שהיו מסתדרים עם שמירה כפולה ומשולשת(כולל פיצוצים לרגל) בכל נגיעה שלהם בכדור. על דבר אחד אני בהחלט מסכים איתך: עדיף שיישאר בבוקה. אני אומר את זה בעיקר בשבילו, כדי שימשיך להנות מכדורגל. ולנושא אחר: Monkey D.Luffy, אני מבין את הכעס שלך, אבל בוא נדייק בדברים. באסילה פישל אתמול בגדול, אבל הבנאדם ווינר אמיתי ואם יש מישהו שמתאים להוביל את ארגנטינה למונדיאל ב-2010 זה הוא, והוא בלבד. לא היה פה שום הימור על צעירים, כל השחקנים האלה כבר קיבלו את הצ'אנסים אצל פקרמן. פקרמן הוא זה שדחף את הצעירים וניסה לשלבם, לפעמים בהגזמה(טוב, הוא גידל את רובם בנבחרות הצעירות). ברגע האמת, כשהוא ראה שעדיין אי אפשר לבנות עליהם(מה שנכון גם עכשיו, מסתבר), הוא חזר לחבר'ה המנוסים יותר. ותאמין לי, אם קרספו היה מספיק כשיר כדי לעשות משהו ולא סתם לעמוד במגרש, הוא היה מכניס אותו מיד. באסילה אחד המאמינים הגדולים בקרספו והוא לא היה מוותר עליו סתם כך. לגבי הותיקים, זה כנראה סוף דרכם - סוף עצוב לדור מוכשר. הם נצצו כיחידים, אבל מעולם לא עלו על דרך המלך כנבחרת, ובמסגרת הנבחרות יזכרו, לצערנו, כלוזרים. עכשיו לאט לאט הם יתחילו לפרוש מהנבחרת. ורון כבר נתן רמז אתמול, כשאמר שהגיע הזמן לתת לצעירים להוביל, והוא יהיה כנראה הראשון לעזוב.
תומר22 זה שהכדור הגיע אליו והוא הצליח לבעוט את הכדורים בצורה נהדרת לא הופכת אותו לשחקן לרמות הגבוהות. אם היה גורם לחבריו לקבוצה להיות טובים ולהגיע למצבים, בדיוק כפי שעשה ללא דופי מול יריבות חלשות, אז היה על מה לדבר. הוא לא עשה זאת, בדיוק כפי שלא עשה זאת מול גרמניה או אינטר ועוד דוגמאות לקבוצות שיודעות להגן. זה בדיוק מחדד את הנקודה שלי (וגם כתבתי: "שאם אנחנו רוצים להמשיך להנות מסגולותיו, אנחנו צריכים לקוות שישאר בדרום אמריקה.") כיוון שלדעתי הכדורגל בדרום אמריקה לא קרוב ברמתו לכל הקשור ליכולת הטקטית של קבוצה יריבה לסגור ולבלום שחקנים בסגנון של ריקלה. כלומר זה לא רמה גבוהה של כדורגל כפי שניתן לראות בליגת האלופות. שוב אתה מחדד דווקא את הנקודות שלי. לבאסילה לא הייתה תשובה לכך, משום שלא משנה מה היה עושה (שוב כפי שכבר כתבתי: "הרכבתו של ריקלמה מאלצת את הקבוצה לשחק דרכו ללא שום דרך מילוט, ללא אפשרות לגיוון ולחלופה.") מכאן שהתשובה היחידה היתה פשוט להוציא את ריקלמה. מה שבאזילה לא עשה, אבל באזילה הוא לא העניין כאן, אלא שוב אותו ריקלמה שמסתבר שצריך להוציא אותו בכדי שגלגלי ההתקפה של קבוצתך יחלו לנוע גם מול יריבות ראויות. שוב פעם בדיוק הנקודה שאני מעלה. ברגע שסוגרים את ריקלמה, סוגרים בעצם את המשחק הקבוצתי. זה נובע מהתלות שבו (ציטוט של עצמי): "ריקלמה לעומתו דורש את המשחק." זאת בדיוק הנקודה! ריקלמה לא הוכיח את זה. במשחקים מול יריבות ראויות הוא (שוב פעם מצטט את עצמי): ""הפוף" ונעלם". אלא, אם תביא לכאן הוכחות. ישנם שחקנים כאלה כמו ובכל זאת זו לא הנקודה, הענייין שכאשר מצליחים לסגור את אותם השחקנים שבסה"כ (זה לא שאני נהנה לצטט את עצמי): "דורשים את הכדור", למאמן יש את האפשרות לבצע שינוי טקטי, שינוי מערך ולגוון במקצבים של המשחק, כיוון שאותם עושי המשחק מסוגלים ומסתדרים עם שינויים אלה. ריקלמה לעומת זאת, לא מסתדר ויותר מכך לא מאפשר לקבוצה בה משחק לגוון ביסודות אלו.
לצערי אני מסכים עם אורי לגבי המשחק הדי מתקדם והאירופאי של ברזיל,הרי שמי שמנצח הוא מי שמשחק בצורה טקטית יותר טוב. הכדורגל היפה והמיושן של ארגנטינה לא חודש ולכן הוא מפשל, עידן עושי המשחק נגמר מכיוון שכיום בכדורגל צריך כמה עושי משחק. את שחקן הציר הכי חשוב של ארחנטינה {ריקלמה} דונגה עצר כמו שצריך,כמו שלמד בתקופה שהיה בפיזה ופיורנטינה.... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx בגדול,הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד שגם למסי יש דם איטלקי. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/cool.Xxx
תראה, אמרתי בעצמי שאסור לו לחזור לכדורגל האירופי, אני ממש לא בא לסתור אותך בעניין הזה. בכדורגל האירופי עשו הכל כדי להרוס את שיטת המשחק הזו, המבוססת על מס' 10 קלאסי. זו גם הסיבה העיקרית ששחקנים כמו ד'אלסנדרו ואיימאר, שהוזכרו כיורשים פוטנציאלים של מראדונה, נכשלו יחסית באירופה ולא מימשו את הציפיות(מתקשר לדיון פה על הכשרונות המפוספסים). בארגנטינה כמעט כל קבוצה משחקת עם מס' 10 קלאסי ולכן זה דבר שגרתי: שחקנים כמו אינסואה, איימאר ודומיהם לא יכולים להשתלב בכדורגל הזה כי תמיד מסרסים אותם. את אינסואה הפכו לחלוץ שני(גם במלאגה וגם בגלאדבך) ואת איימאר וד'אלסנדרו לקשרים בצדדים. ריקלמה לא יוכל לעשות את הדברים האלה כי אין לו את המהירות. בגלל זה מס' 10 קלאסיים כמו אלכס הברזילאי(פנרבחצ'ה) ואסקיאל גונסאלס הארגנטינאי(פנאתינאיקוס, ירש את ריקלמה בהצלחה בבוקה כשזה עזב לויאריאל) הלכו לליגות בינוניות באירופה ש הקבוצה סובבת סביבם ודרכם. הבעיה במשחק אתמול הייתה חוסר ההכנה למשחק שכזה. אף אחד, גם לא בברזיל, ציפה למשחק כל כך אירופי מצד ה'סלסאו'. אני בטוח שלאחר שירגעו מחגיגות הזכייה, יתחילו בברזיל להגיע הטענות מפני שזה לא הכדורגל שהם רוצים לראות. תאמין לי שאף שחקן לא היה מתפקד מול כמות כזו של אגרסיביות ועבירות. 37 עבירות אתמול של ברזיל, לפחות שליש מהן על ריקלמה. הכדורגל הזה, של ריקלמה, חייב להימשך כי זה חלק מהיופי שבכדורגל - ההבדלים התרבותיים והמנטליים שבאים לידי ביטוי בסגנונות המשחק. המעבר של ברזיל לכדורגל האירופי הוא פגיעה אנושה בכדורגל הדרום אמריקני. אני אמשיך לקוות ששאר הנבחרות ישארו תמימות בנושא הזה וימשיכו עם הכדורגל הנוסטלגי, אבל ינסו למצוא דרכים להפוך אותו ליעיל מול התיכנות האירופי. רצית משחקים מול יריבות ראויות שבהם הוא הוכיח את עצמו, לא חסרים כאלה: בגמר הביניבשתי ב-2000 מול ריאל מדריד, בליגת האלופות עם ויאריאל מול מנצ'סטר(שסימנה אותו וידעה שהוא האיש לעצור), בליגה מול בארסה ובכל הגמרים של הליברטדורס עם בוקה(שוב מול אותם קשרים שנעלו אותו אתמול). גם בנבחרת, עוד לפני הפרישה, היו לו משחקים מבריקים, כולל נגד ברזיל. אתה לוקח כאן משחק אחד(או שניים או שלושה, זה לא משנה - יש גם דוגמאות שסותרות את דבריך) וחורץ גורלות. נכון, הכדורגל הזה כבר לא תופס באירופה. הזמנים השתנו, אבל אי אפשר לזנוח את זה. הכדורגל הזה הוא חלק מדרום אמריקה, וחלק מארגנטינה בפרט. חייבים לשמור קצת על המסורת, בדיוק כמו שכולנו נעדיף לראות את ניגריה וקמרון משחקות את הכדורגל שאפיין אותן בתחילת שנות ה-90 ולא הופכות לאירלנד או שוויץ(נבחרות אירופאיות בינוניות, בלי לפגוע). כל היופי בכדורגל הוא לראות את ההתנגשויות האלה, מבחינת תרבות, סגנון ומנטליות. כמו שפעם באירופה יכולת לדבר על סגנון איטלקי מול אנגלי, אבל היום זה קיים על אש קטנה בלבד. הכל הפך לתעשייה אחת גדולה: הכדורגל האירופי. אני מאוד אוהב את הכדורגל הזה ונהנה ממנו כל שנה, אבל חייבת להיות אלטרנטיבה אחרת יהיה משעמם.
דבר ראשון, הנבחרת של דונגה נבנתה בצילה של אסכולת הכדורגל בה הוא מאמין מרגע שדרך הוא בשערי הנבחרת, אפוא אין עילה להיות מופתע מסגנון המשחק של נבחרת ברזיל. כמו כן שהבחירה שלו בשחקנים "אירופאים הרבה יותר" היתה עוד רמז עבה למה שהולך להיות. ועקב כך אני סבור שההנחה זו אינה נכונה. הפתרון לנבחרת הזו היה לוותר על ריקלמה, אבל למען האמת היה זה לא מתקבל על הדעת לוותר על ריקלמה לגמר גם אם באזילה חשב שזה הפתרון. ולכן טעות עשה כאשר בחר לצרף אותו מלכתחילה, אלא אם טון קולו היה נובע מביצי השור אותן גידל, שהיו מאפשרים לו להוציא את ריקלמה לגמר בלבד. "הכדורגל האיורפאי" לא עשה משהו בכוונה תחילה כדי להרוס את השיטה הזו, כפי שניסת לצייר. הכדורגל האירופאי פשוט הולך קדימה כל הזמן ומשתפר במטרה להגיע לשלמות. שלא יהיו אי הבנות, שלמות שעליה אני מדבר יסודה במשפט "משחק מושלם יגמר ב 0:0". ושלושים ושבע עברות אותן ספרת של ברזיל, והעובדה שחלק גדול מהם בוצע על ריקלמה זה עוד צעד לעבר אותה שלמות. נסיון לנצל את פרט, עד ההכי קטן בכדורגל. להוציא את המירב גם מהחוקה הבעייתית.
הכדורגל האירופי לא עשה כלום בכוונה. מדובר בכדורגל הכי טוב, ובזה אין ספק, אבל מבחינה תעשייתית ותקשורתית הם פשוט רמסו את השיטה של הפליימייקר והפכו אותה ואת שארית שחקני הזן הנכחד הזה למוקצים. ההבדלים הם גדולים וכדאי שישארו כך: המאמנים הגדולים באירופה הם טקטיקנים מובילים(מוריניו, בניטז, קאפלו וכל השאר), שבונים על משמעת, מילוי הוראות ותפקידים מוגדרים. לעומתם המאמנים הגדולים בארגנטינה, לדוגמא, הם כאלה שדוגלים בחופש וידועים בעיקר כמוטיבטורים דגולים(באסילה, ביאנצ'י, רוסו דיאז ועוד). כאלה שניסו להביא את הכדורגל האירופי ליבשת נכשלו ברובם - הכוונה היא לחבר'ה כמו פסארלה וביילסה. דונגה הוא הניסיון הטרי והעכשווי - נראה איך הוא יסיים את הניסוי. מסורתית, ברזיל תמיד סמכה על עצמה בלי להתייחס ליריבה שעומדת מולה, מי שזו לא תהיה. ברזיל החדשה(של דונגה, גם עם הסגל המלא - במשחקי הידידות) מתמקדת בניסיון לגבור טקטית על יריבותיה ולא בניסיון לנצח כי היא נבחרת יותר טובה, כמו שהתרגלנו עד עכשיו. אתמול ברזיל נראתה כמו יוון, רק עם שחקנים הרבה יותר טכנים ומוכשרים. תשאל כל ברזילאי והוא יגיד לך: לא משנה מי היריבה - אנחנו ברזיל, אין עלינו. כרגע הגישה הזו נזנחה, אבל המנטליות עוד קיימת. השאלה אם זה יחזיק מעמד... אתה מאדיר את "האירופיזציה" שעוברת על ברזיל, אבל לטווח ארוך זה רק יפגע בהם, מבחינת מסורת וחינוך הדורות הבאים של כדורגלני ארצם. שוב פעם, כל היופי זה השוני שבין היבשות ובין הארצות, אסור שהכל יהיה אותו הדבר. באירופה ימשיכו לשחק כדורגל אירופאי, בדרום אמריקה כדורגל דרום אמריקאי ובאפריקה אפריקאי. לא צריך לשנות סדרי עולם
האדרתי את "האירופזאציה" משום שהיא גרמה לי להנות מנבחרת ברזיל ויותר מכך עזרה להם לזכות בתורניר שכביכול היו בו אנדרדוג. מה שכן, לא רק שאני מסכים איתך במאת האחוזים בכל הקשור לסימני השאלה של שיטה זו לתווך ארוך, מעבר לזה זו דעה שהחזקתי לכל אורך שיבוחי לנבחרת הסלסאו. אני מאמין שלמסורת יש משקל כבר בהצלחה של נבחרת וכמו כן גם מועדון בתווך הארוך, אי אפשר לרוקן את דמם של הברזילאים ולמלא את גופם בסוג אחר. ולכן אני לא דורש מהברזילאים לשבור את המסורת והכללים, אלא רק טוען שלמען ההצלחות שלהם כדאי להם לעקם אותה במעט. אני גם חושב, שאם דונגה ימשיך בקו הלמידה וההשכלה שלו בתפקיד החדש הוא יהיה המאמןן הנכון לשלב בין השניים, במיוחד שלסגל שלו יחזור שמות כמו קאקא, רונאלדו ורונאלדיניו.
אורי, זה נורא קל להגיד שריקלמה אשם ולא להרכיבו לגמר בדיעבד. אני לא חושב שלא אתה ולא אף אחד אחר העלה את האופצייה הזאת, שכן אין לאף אחד מאיתנו כוחות חיזוי אמיתיים וממשיים כ"כ. היה אפשר להניח ולצפות שיסגרו אותו, אך כל הנבחרות ניסו ולא הצליחו, ואולי באזילה חשב, אולי בדרך נכונה (בדיעבד לא) שזה ילך לו הפעם, או שאולי "הפקק" על ריקאלמה ישחרר יותר את מסי וטבז, מה שלא ממש קרה, ולא בגלל שסגרו אותם חזק יתר על המידה, הם פשוט נעלמו.
יואב, זה לא כזה נורא להסכים איתי. אני לא כל כך גרוע. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
אני מסכים שנורא קל להגיד. אבל אני לא רק אמרתי, אלא ליוויתי את טענתי באין ספור הסברים, פרשנויות וחוות דעת אישית הפרוסים לאורך שני הדפים האחרונים. ואם תקרא אותן בעיון, תראה שכל התיאוריה שלי לגביו של הקשר היצירתי, מבוססת בדיוק על הדעה שאני (ואולי גם לא אף אחד אחר) טענתי שלא היה לו מקום מול יריבות שיודעות להגו ברמה גבוהה. כמו כן, ברור שאף אחד מאיתנו אין כוחות חיזוי, ולכן כאשר דנים בסוגיות ההשוואה שבין המציאות ממנה אנו ניזונים לבין חזיון תעתועינו אנו, לא מן הנמנע להשתמש במילה "אם". ההבדל הוא, וזה אולי משהו שתלמד בהמשך חייה, לא בהכרח חייבים להיות בעלי כוחות על טבעים כדי לנבא את העתיד. אפשר להסתמך על מידע, ידע, נסיון, יכולת ומעט כשרון. ואני סבור שלפחות ניסיתי למצות את כל הכישורים שציינתי בפרשנותי לאורך דפים אלה.
