אז זהו שזה קורה תמיד.אבל בגלל שברוב הפעמים הזריקות האלה(עבור קובי לזרוק מעל 2-3 שחקנים מהצד=עבור לברון לזרוק חופשי מקשת השלוש) נכנסות,אף אחד לא מדבר על "ילד מפוחד". בגלל זה תמיד אעדיף לקום לראות שחקן כמו קובי בראיינט מאשר לברון ג'יימס.לא בגלל שהוא טוב יותר,לא בגלל שהוא דומיננטי יותר,פשוט בגלל שהוא משוגע ובלתי צפוי. http://up203.siz.co.il/up1/qmw5nlnnmwyn.Xxx
פיסטון, אתה מעוות דברים איך שנוח לך. גאסול במשחק הירואי? איך בדיוק? בזכות 6-16 מהשדה? או אולי בזכות 7-13 מהקו? גאסול לא היה במשחק הירואי, אבל היה הגורם המרכזי לאליפות בזכות ריבאונד ההתקפה שלו במשחק מספר 7, ולכן צריכים להודות רבות לכך שפרקינס ישב בחוץ. ואגב, האם שני הנתונים הראשונים שהזכרתי מראים על פחד? ורק לשם הבהרה, אף אחד מהם לא היה "ילד מפוחד" או איך שלא תקרא לזה. המשחק הזה היה בדיוק כמו שהיה אמור להיות, פיזי מאוד, אך ורק ההגנות מדברות, ואיך אמר טלפז - כל סל זה גול. הלחץ שיחק תפקיד מרכזי עבור שתי הקבוצות. אם קובי היה מפוחד, אז כל השחקנים על המגרש היו מפוחדים (מלבד פישר וגארנט). ולגבי לברון, הוא סטטיסטית השחקן הכי טוב בליגה אך ורק מפני שכל הכדורים עוברים דרכו. אין כזה דבר התקפה בקליבלנד בלי שלברון ינהל אותה. בגלל זה גם מספר האסיסטים הגדול, בגלל זה גם מספר האיבודים שלו גדול יותר (27 איבודים במשך כל הסידרה נגד בוסטון, בדיוק כמו בראיינט שעשה את זה במשך 7 משחקים). ושלא תבינו לא נכון, אין להם ברירה. לברון חייב לנהל את המשחק כי אין מישהו אחר בקבוצה הרעה שלו (לשעבר). אבל אתם אוהבים כל-כך להשוות סטטיסטית בין שני השחקנים שאתם לא מתייחסים לדברים מסביב.
מרדונה, גם לברון וגם קובי שמים אותם מעל שחקנים, אבל מול בוסטון האחוזים שלהם ירדו והם מאוד התקשו, כאן כבר הסכמנו. אין צורך ללכת ולהביא קליפים של לברון וקובי כדי להוכיח שהם "מסוגלים" גם מעל שמירות כפולות, כי בוסטון עשו את זה הרבה יותר קשה לשניהם.
המטרה של התמונה והקליפ היא להראות שהזריקות של קובי בראיינט מול בוסטון היו לגיטימיות עבורו ואני לא מקבל את הדיבורים על "ילד מפוחד".
אני גם לא חושב שקובי מפחד או היה מפוחד, אבל לאורך הקריירה של קובי הוא ידע לתת גם זריקות רעות בהרבה מאוד מקרים. הוא קצת התעקש יותר מידי מול הסלטקיס וזה עלה ללייקרס ב 3 הפסדים וכמעט גם במשחק המכריע. מפוחד הוא לא היה, אבל בחירות הזריקות שלו עדיין לא מהטובות תמיד ואת זה גם פרשנים אומרים. ביום שהוא מתפוצץ והולך לו זה טוב לקבוצה, אבל ביום שלא הולך לו והוא ממשיך לזרוק זה לא טוב לקבוצה. כידוע האחוזים שלו לא טובים וגם לא הכי איכפת לו. לפעמיים האופי שלו בעצם הוא שורש הבעיה.
קודם כל, זה שהוא לקח זריקות כאלה בעבר, והן נכנסו, יופי, מה זה מראה ? זריקה רעה היא זריקה רעה, גם אם בסופו של דבר היא נכנסת, וגם לקובי רוב הפעמים היא לא תכנס. מן הסתם ככל שהכדור יהיה יותר ברשותך, הסיכויים לאבד גבוהים יותר, ועוד יותר אם אתה מרבה למסור (רוב האיבודים מגיעים מניסיונות מסירה כושלים). אצל קובי יש נטייה טבעית פחות למסור, לכו הוא מאבד פחות (וגם סטטיסטית לא הרבה פחות). לגבי גאסול, אם תשים לב האחוז שלו היה מעל האחוז הקבוצתי, כך שהוא היה אופציה מועדפת לזריקה, מעבר לכך, יש לו אחוזים יותר טובים (אבל עדיין לא מרשימים, ועדיין קובי זרק 8 זריקות יותר ממנו. המשמעות של לא לפעול על פי פחד, היא לקבל החלטות חכמות, לזרוק כשהעמדה שלך עדיפה, ולמסור כשהעמדה של חבר עדיפה. את זה גאסול עשה, לפעמים כדורים יוצאים החוצה. קובי הפציץ גם כשהחברים שלו היו במצבים עדיפים, והוא המשיך להפציץ גם כשראה שהוא לא פוגע. מבחינתי זה פחד. לא לזרוק כלל כשאתה לא פוגע זה גם התנהלות של פחד (קפיאה), וזיוף פציעה (או כאבי ראש וכדומה) בכדי לא לשבת על הספסל, זה גם כניעה לפחד (בריחה). יש משחקים רעים בחיים לכל שחקן, וזה בהחלט כולל גם את מייקל ג'ורדן, אבל החוכמה היא לקבל החלטות נכונות, לדעת למסור לשחקן כשהוא חם, לזרוק כשאתה חם, להמנע מלהעביר את הכדור לשחקן במקום בו אינו יכול להתמודד (סנטר מחוץ לטווח שלו), ואיתור ןניצול של חולשות היריב.
אתה לוקח את זה לכיוונים לא ברורים.אין לי מושג מתי התווכחתי איתך על בחירת הזריקות שלו\חוכמת המשחק\זריקות רעות. אתה פשוט טוען שהוא שיחק כילד מפוחד(כלומר לא שיחק בצורה שהוא רגיל אליה),בעוד שזה פשוט לא נכון. אם מבחינתך המשחק שלו היה פחד אז קובי בראיינט מבסיסו הוא שחקן פחדן. http://a.espncdn.com/i/page2/photos/040507bryant.Xxx
פז, הוא לא מפוחד, זה לא נכון. הוא תמיד לקח זריקות כאלו לא הכי טובות וקלע באחוזים רעים. מול בוסטון זה היה פשוט יותר קשה, אבל לא שונה בהרבה. הוא לא ברח מאחריות, להפך, המשיך לקחת על עצמו זריקות ולקח את האחריות עליהן. זה שהדבר כמעט והרג את הלייקרס, זה כבר סיפור אחר.
לא אמרתי שקובי תמיד לקח זריקות טובות, ופתאום הוא החליט לזרוק על 3 שחקנים. מה שאמרתי זה שהפעם מינון הזריקות הללו היה גבוה בהרבה מבדרך כלל. משמעות הדבר שקובי יותר מבדרך כלל ניסה לכפות את עצמו את המשחק, וזו הייתה תגובה אגרסיבית לפחד. קובי לא שיחק את המשחק הרגיל שלו, הוא לקח עוד צעד קדימה, והצעד הזה, הוא מה שאני מדבר עליו.
פיסטון, אתה חייב להבין שזה קובי - לטוב ולרע. זה לא משנה אם זה נכנס או לא, קובי תמיד עושה את זה ואין לזה שום קשר לפחד. הבנת המשחק שלו כידוע לא בשמיים, ולכן הוא המשיך ללכת עם הראש בקיר, אבל זה ממש לא היה בגלל פחד, זה היה ניסיון להכניס את עצמו למשחק, וברבע הרביעי בסופו של דבר הוא נכנס. ושאלה לי אליך, כשקובי עשה את אותם הדברים בדיוק במשחק מספר 5 ברבע השלישי והכדורים נכנסו (כשהשחקנים האחרים ממש ממש לא במשחק), האם זה היה בגלל פחד? לא ולא. זה היה קובי בראיינט, כפי שמראדונה ציין, לטוב ולרע. לגבי גאסול, זה לא משנה שהאחוזים שלו היו יותר טובים מהאחוז הקבוצתי. בשורה התחתונה, האחוזים היו רעים. קורה. אבל בשום פנים ואופן זה לא היה משחק הירואי, אם כי כבר אמרתי שהוא היה הגורם המרכזי לניצחון באותו משחק וכך גם לאליפות. אם הכדורים לא נכנסים גם כשאתה בעמדה עדיפה יותר זה אמור להראות על פחד, לא כך? ושוב אני אומר, לא גאסול פחד ולא בראיינט פחד. שני השחקנים נתנו משחק רע מבחינת אחוזי הזריקה, בעיקר קובי, אבל אין לזה שום קשר לפחד.
מסכים עם מנצ'סטר יונייטד וכל זה ששחקני הלייקרס סיימו עם אחוזים נמוכים ולקחו זריקות קשות בא לידי ביטוי בשל ההגנה של הסלטיקס. זה נכון גם לקרובן הקודם שלהם, קליבלנד.
כדור שנכנס או יוצא יכול לקרות. אין שחקן שלא תופס יום רע, השאלה מה אתה עושה עם זה. כן, לקובי יש נטייה לכפות את עצמו על המשחק, וכן זו נטייה מטופשת, אבל במשחק מספר 7 הוא עשה זאת הרבה יותר מבדרך כלל. שוב, גם אם הכדור נכנס, זה לא הופך את זה למעשה חכם, או התגברות על הפחד, אלא ליום יותר טוב ומדוייק. לגבי משחק מספר 5. קודם כל קובי נתן פי 2 אסיסטים (4) באותו משחק, ומלבד פישר ואטסט, כל השחקנים המשמעותיים קלעו באחוזים סבירים ומעלה. אם זה ממש ממש לא במשחק, אז מה זה כן במשחק 80% מהשדה ?
למה אתה מתייחס עד לסוף המשחק? אני התייחסתי עד לרגע בו קובי החליט לקחת את העניינים לידיים שלו (קצת אחרי תחילת הרבע השלישי), ומה לעשות, הם לא היו טובים, אלא הרבה פחות מזה. קובי לקח אחריות כמו שמצפים ממנו והזריקות האלה נכנסו, אבל זה לא הספיק לניצחון כידוע (כי בשורה התחתונה זה היה משחק גרוע של הלייקרס, בעיקר בהגנה). באותו רבע סיים עם 7-9, עם אותו סוג של זריקות כמו במשחק 7. זה לא פחד, זה לקחת אחריות ולהכניס את עצמו למשחק (וכן, במשחק 7 זה היה הרבה יותר מהרגיל, אבל שוב, זה לא פחד). עכשיו אפשר להסכים שלא להסכים... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx
