שי, אני חושב שהמילה "פחד" לא במקום. לברון הסתכל על התמונה הגדולה, כשבראשו מטרה אחת, לקחת אליפות, ואם אפשר אז כמה שיותר. כשקו מנחה זה בראשו, לברון הביט בכל האופציות, ומיאמי נראתה הרצינית ביותר, ולכן בחר בה. יש לבחירה הזו המון משמעות, וטומנת ללברון הרבה קשיים בעתיד. קודם כל, העובדה שהוא כבר לא כוכב יחיד, ומגיע לקבוצה "של" וויד, בכדי להפוך לשחקן הראשי הוא יצטרך לעשות המון. הקהל כבר "שבוי" של וויד. גם במידה וייקח אליפות יהיה לו פחות קרדיט עליה מאשר לקחת עם קליבלנד, אך מצד שני, אם להיות ריאלים, אי אפשר לקחת אליפות עם קליבלנד. דן גילברט מרגיש כועס ונבגד, כי הקבוצה שלו איבדה כמעט את כל ערכה, והוא הפסיד המון כסף עקב כך, לא פלא שהוא מרגיש פגוע יותר מכולם. בכל מקרה הוא יכול להאשים רק את עצמו. היו לו 7 שנים לבנות קבוצה לאליפות, והוא לא הגיע קרוב אפילו. נעשו שם כל הטעויות האפשריות. השחקנים המשניים של לברון היו תמיד בחירות גרועות של ההנהלה (שאקיל, ג'יימסון וכו'), ולא פלא שלברון בחר לעזוב קבוצה מזדקנת, ובלי עתיד אמיתי מעבר ללברון עצמו. את לברון יהיה לו בכל קבוצה בה ישחק. צריך לראות איזה סגל משלים יבנו סביבם, ונראה שבשכר של השלושה יחד אמור להשאיר מקום גם לשחקנים משלימים נוספים (לפי דברי לברון). כרגע הלייקרס עדיין פייבוריטים ברורים, ויש להם מצ'אפ מצויין עם מיאמי. ארטסט ישמור על לברון, קובי על וויד, וגאסול/ביינום את בוש. בכל מקרה, נראה שהקבוצה שתבנה שם תהיה מאד דומיננטית במזרח לפחות.
ועכשיו למבזק חדשות בדויות: קארל מלון וצ'ארלס בארקלי הודיעו על חזרה מפרישה, ויצטרפו למיאמי. יואינג ביקש להצטרף, אך נענה בשלילה מכל אנשי הסגל בטענה שלא יצליחו לקחת אליפות כשהוא שייך לקבוצה בכל צורה או דרך. כריס פול ודוויט הווארד השתחררו מהחוזה ומצטרפים למיאמי בחוזה מינימום, כשגם קובי שוקל מעבר... http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/smile.Xxx
שאלה תיאורטית: גמר ה NBA, משחק מספר 7, כשנותרו רק 15 שניות לסיום. התוצאה: הלייקרס מובילים 101 - 100 הכדור של מיאמי להתקפה אחרונה. מי מקבל את הכדור ?
אם לוויד יש מה להגיד על זה, אז הרי שלברון לא בדק טוב מספיק את השטח לפני שהחליט על מיאמי. הוא אמור להגיע ככוכב ראשון אחרי שדיברו עם וויד והסבירו לו שמגיע המלך של הליגה להוביל את החברים לאליפות. אני מניח שגם וויד היה צריך להסכים לעניין, ולכן המהלך יצא לפועל. בכל מקרה, גם וויד יקח זריקות מכריעות אם יעשו שמירה כפולה על לברון, זה לא שהוא לא יזרוק בכלל במאני טיים. גם גאסול ופישר מפציצים במאני טיים. בבוסטון גם הצליח החיבור בין הכוכבים וכל פעם מישהו אחר זורק, שם באמת מישהו הצליח לעבוד בצורה מרשימה על עניין האגו. יש אפשרות שבמיאמי כל העניין יקרוס וזה לא יצליח, אבל מה שבטוח, דיברו עם השחקנים והם מכירים את ההירכייה החדשה וסביר להניח שהסכימו לה, לכן קיבלנו את ההכרזה.
סיכומים לחוד, ולחיות אם המציאות החדשה לחוד. שחקן שהיה הלב והנשמה של הקבוצה שלו, יתקשה לקבל תפקיד משני, באותה קבוצה, גם אם הסכים לכך לפני. פול פירס לא שחקן טוב מקווין גארנט, אבל הוא עדיין נחשב לשחקן מספר 1 של בוסטון, כי הוא היה המנהיג של הקבוצה שנים לפני כן.
הסיבה שהוא עבר קבוצה היא בדיוק בשביל לא להחזיק את הכדור בשניות האחרונות. ללגאסי שלו נגרם נזק בלתי הפיך. בחיים לא ידברו עליו יותר באותו משפט יחד עם מייקל, מג'יק, קובי. הכל נגמר ברגע שהוא הודה שהוא לא מספיק טוב כדי לקחת אליפות בלי עזרה של סופרסטאר שהוא שחקן טופ 3 בליגה ואחד הגבוהים הטובים בליגה. מהלך חסר תקדים של שחקן בקאליבר של לברון. כדאי לכם לתפוס את הציטוטים של בארקלי, רג'י ו-וולט פרייז'ר כדי להבין מה היחס של אנשים בליגה לבחירה המחרידה של לברון. לאף אחד לא באמת אכפת חוץ מתושבי קליבלנד שהוא עזב. זה אפילו התבקש. אבל היעד, אוי היעד...
גם לג'ורדן היה סופרסטאר בקבוצה (אחד לפחות, הייתי אומר שיותר) ולכל קבוצה אלופה אחרת כמעט בהיסטוריה. האשמים כאן הם קליבלנד שלא הצליחו לסדר חיזוק ובנייה של קבוצה שיכולה לרוץ לאליפות. הוא עשה קסמים שלבד הוא הצליח בכלל להריץ אותם ככה, אבל גם לו כבר נמאס מהמצב הזה. כמה אפשר לשחק בקבוצת תחתית ולנסות לעשות ממנה קבוצת צמרת? בלתי אפשרי. המהלך שלו לעזוב את קליבלנד היה אפילו מאוחר מידי וחבל שהוא לא הצליח לקרוא את המפה עוד לפני כן. בארקלי לא בעמדה לשפוט את לברון כי גם הוא עזב קבוצת תחתית בפילדלפיה למען סיכוי להריץ קבוצה חזקה יותר לאליפות בפיניקס.
סופרסטאר זה קובי, לברון, וייד, מייקל. פיפן זאת ההגדרה לאולסטאר. ועם זה כמו שציינת, אין בעיה. השילוב של באטמן ורובין תמיד עבד ואף אחד לא ראה את זה בעין לא יפה. שאק וקובי, דאנקן ופארקר, ג'ורדן ופיפן. לברון, שהוא כבר סופרסטאר, הולך לחבור לסופרסטאר אחר שהוא גם ווינר מוכח בליגה ולאולסטאר עם פוטנציאל בשמיים כמו בוש. זה לא המצב שהיה ל-MJ, לא מה שיש לקובי בלייקרס ולמעשה לא משהו שהיה אי פעם לאף שחקן ברמה הזאת.
על מה אתה מדבר ? ג'ורדן שיחק עם פיפן, שללא ספק היה בין שלושת השחקנים הכי טובים בליגה באותה תקופה. קובי שיחק עם שאקיל שהיה השחקן הכי טוב בליגה באותה תקופה, ועם גאסול שהוא הגבוה הטוב בליגה, ומבחינת כדורסל ללא פוליטיקה הוא בטח בחמישייה הראשונה של העונה. בארקלי בכל היציאות שלו פאטתי, ורג'י מילר פשוט מקנא. פרייז'ר ? הוא ניסה להביא את לברון לניו יורק, אז פלא שהוא יורד עליו ? למה שלא תביא את דן גילברט כדוגמה ? גם הוא יורד על לברון יותר מכולם. כנראה שגם הוא אובייקטיבי. לברון מעולם לא ברח מכדור אחרון, אבל בהחלט לא מתבייש למסור אותו אם זה הדבר הנכון לעשות מבחינת כדורסל (בניגוד לקובי אגב). המעבר למיאמי נועד בכדי שתהיה לו קבוצה מספיק טובה בכדי להתמודד על אליפות, ומול מה שבנו בלוס אנג'לס, פחות מזה לא משאיר לך סיכוי. כפי שאמרתי הלייקרס עדיין טובים יותר.
Il Capitano שאק לא עזב את אורלנדו? שאק לא סופרסטאר? בארקלי לא נדד בין 3 קבוצות? תתאפס חביבי. פיפן האמא של הסופרסטאר. לברון הוא התופעה הכי גדולה בליגה הזאת, הריץ את קליבלנד הקטנה למקום ראשון שזה הישג לא הגיוני אפילו. הוא השחקן הכי טוב בעולם כיום בפער די ניכר, הוא המלך של הליגה והוא ישאר כזה אחרי שיעבור למיאמי.
פיפן היה שחקן ענק, ולפי דברייך לא ממש ראית אותו משחק. הוא היה שחקן ההגנה הכי מוכשר בליגה, וכלל לא קיבל על זה קרדיט. במשחקי אחד מול אחד מול ג'ורדן הוא היה יוצא מנצח מרוב המשחקים, ותמיד עקץ את ג'ורדן על זה. התקפית הוא קיבל עליו את תפקיד הכוכב השני, אבל כשהיה צריך הוא נתן הכל, ולא היה מי שיכל לעצור אותו. קובי כשהיה עם שאקיל היה ה"רובין" כפי שאתה קורא לזה, והיה הרבה פחות דומיננטי משאקיל. במקרה של גאסול, קובי הוא ללא ספק מנהיג, אבל להגיד על הגבוה הטוב בליגה שהוא רק אולבטאר זה בדיחה רעה. הבעיה שלך היא שדימוי של סופרסטאר חייב להיות גארד שמטביע הצורה וירטואוזית. צא מזה. גם ג'באר היה סופרסטאר, והמשחק שלו נראה ויזואלעית רע, אותו דבר צ'ימברלין. גם שאקיל פחות וירטואוזי, אבל היה שנים רבות השחקן הטוב בליגה. אגב קובי כבר בירידה מבחינה פיזית, בעוד שגאסול עדיין משתפר מעונה לעונה, יחסי הכוחות שם עוד עתידים להשתנות. (גם ככה ההבדלים ברמה ביניהם ממש לא גדולים).
אם לברון ג'יימס זוכה באליפויות כשהוא לא ממש השחקן המוביל, ואז - בין אם הוא עובר לקבוצה אחרת או מתקדם במיאמי בגלל שווייד מתבגר, הוא הרי מבוגר ממנו בכמה שנים - ולוקח תארים נוספים על תקן המוביל הקלאסי, מה הבעיה? למה נולד הרעיון הזה ששחקן צריך להיות כל הזמן המוביל, לקחת אליפויות "לבד", גם אם נראה לפעמים שהוא דופק את הראש בקיר, כשיש אפשרות לעבור את הקיר בדרך אחרת?
