וכל הקרדיט לצוות המקצועי ולנייט מקמילן על בניית קבוצה בצורה קרובה לשלמות, כשרונות גדולים מאירופה כמו באטום שהפך להיות עוגן הגנתי שכל קבוצה רוצה ורודי פרננדס, למרות שהוא לא מצליח לעשות קפיצת מדרגה, והחיזוק המרשים של אנדראה מילר בתחילת העונה, וכל זה בלי לקפוץ מעל תקרת השכר(למרות שיש להם את הבעלים הכי עשיר בליגה ביי פאר).
לברון: "הם אתגרו אותי לזרוק מבחוץ, אמרו לי שאני לא יכול לקלוע. אז זרקתי. הם ביקשו שאזרוק ג'אמפים, אז עשיתי את זה שוב ושוב". :aaa8: http://www.youtube.com/watch?v=sIPzUpzBDPw כמה משעמם היה בלעדיהם.
פול מילסאפ משדרג המון את הקבוצה, הוא אידיאלי בעמדה מספר 4 לצידו של סנטר אמיתי, ולא הוא ולא בוזר הם כאלה, לכן ברור שיותר נוח לו שאוקור על המגרש, אבל הוא מתפתח להיות בוזר, יש לו את הנתונים להיות מפלצת כמו בוזר והוא עשה את זה לא מעט במיוחד כאשר בוזר היה בחוץ. הרבה מאוד תלוי בתפקוד של בוזר/מילסאפ, בטח כאשר אוקור בחוץ, דרון וויליאמס כבר ממזמן סופרסטאר ושום ערב שלו לא יכול להפתיע, לשמור על הבית ב-2 משחקים יותר קשה מלגנוב משחק חוץ אחד, ועכשיו זה תורנו.
היום משחק שחובה, פשוט חובה לקחת, אם0 נפסיד גם אותו, כל העונה הטובה שעשינו והמקום השלישי במערב, שווה לחרא והסדרה גמורה...
הווארד כצפוי לקח את תואר שחקן ההגנה של השנה. בראיונות הוא מביע אכזבה שהוא לא מועמד יותר רציני לתואר ה MVP, וטוען שהבוחרים צריכים לשים יותר דגש על הגנה, מאחר והיא זו שמנצחת משחקים. אני אישית חושב שהגנה אכן מנצחת משחקים, אך גם אם לוקחים את זה בחשבון, הוא עדיין לא מספיק קרוב ללברון בכדי שישקלו את זה.
בוסטון פירקו הלילה ללא תנאי את מיאמי, וזאת ללא גארנט, ועם משחק לא יותר מבינוני של פול פירס. ריי אלן היה לוהט עם 7 מתוך 9 מהשלוש, וגלן דיוויס מילא את מקומו של גארנט יפה, אבל מה שניצח לבוסטון את המשחק זה ההגנה החונקת שלהם, החל משלב כלשהו בתחילת הרבע השני. מיאמי היו צריכים לשלם בדם יזע ודמעות על כל סל שקלעו. וויד עשה את שלו, ןעשה זאת יפה, אבל לא הייתה לו שום עזרה. פיניקס פתחה בסערה את המשחק השני מול פורטלנד, בידיעה שהפסד גומר את הסדרה, ולא עצרה לרגע. סטיב נאש חילק 16 אסיסטים, ועזר במסירותיו לסאנס להגיע לכנעט 53% קבוצתי מהשדה. גרנט היל עם ערב קליעות כמעט מושלם ( 10 מתוך 11 מהשדה), וריצ'רדסון עם 4 מתוך 5 מעבר לקשת עשו את ההבדל, כשגם סטמאייר תרם את חלקו יפה. לאור יחסי הכוחות במשחק, חילק נייט מקמילאן את הדקות בין השחקנים בצורה מאוזנת, בכדי להגיע יותר רעננים למשחק השלישי, אך הבשורות הרעות המשיכו להגיע, וניקולאס באטום שהיה בין הטובים בפורטלנד היום נפצע, ולא ברור מה הסיכויים שישחק בהמשך. אנדרה מילר הציג משחק יחסית חלש. מילוויקי נאבקו באטלנטה, אך ההגנה של אטלנטה הורידה אותם ל 41% מהשדה, ובאחוזים כאלה קשה לנצח בחוץ, בטח במשחק פלייאוף. ג'וש סמית' נתן משחק מהסרטים עם 21 נקודות (12 מתוך 23 מהשדה), 14 ריבאונדים (5 מהם בהתקפה), ו 9 אסיסטים (מול 2 איבודים בלבד), בנוסף לצמד חטיפות וצמד חסימות. במילווקי ג'ון סלומונס עוד ניסה, אבל ברנדון ג'נינגס היה נוראי (3 מתוך 15 משהדה) ומילווקי נכנסו לבור עמוק. המשחק בין הלייקרב לאוקלהומה היה צמוד, ואולי מה שהכריע אותו היה ההערה של ג'קסון לשופטים בתחילת הסדרה לגבי כמות הפעמים שדוראנט מגיע לקו. דוראנט הגיע רק 6 פעמים לקו (4 פחות מהממוצע שלו), כשהלייקרב מנצחים את המשחק בשלוש הפרש. דוראנט עצמו נתן ערב טוב יותר מאשר המשחק הראשון, אבל עדיין היה רע. הוא שיפר את האחוז מהשדה (12 מתוך 26), אך עדיין לא מספיק, אבל שמונה האיבודים שלו במשחק כל כך צמוד זה פשוט יותר מידי. הוא סיים עם 32 נקודות. ראסל ווסטברוק היה יעיל כהרגלו, אך לעניות דעתי יכול לתרום יותר (קלע 19 נקודות באחוזים טובים). גם קובי ברייאנט נתן משחק טוב יותר, אך גם הוא יכול הרבה יותר. קובי קלע 39 נקודות, אך זה היה ב 12 מתוך 28 מהשדה, כשקליעות העונשין הרבות שהשיג ( 13 מתוך 15) פיצו על כך באופן חלקי. גאסול הוכיח כמה הוא חשוב לליקרס כשבפעם השנייה ברציפות הוא משמש כעוגן ההתקפי היציב ביותר של הקבוצה. 25 נקודות ב 8 מתוך 14 מהשדה, בנוסף ל 12 ריבאונדים, מהם 5 בהתקפה. בסיכום הלייקרס לא שיחקו טוב, אבל הם שיחקו מספיק טוב בכדי לגרד את הניצחון ולנסוע לאוקלהומה רגועים.
וייד נכנס למשחק כשהסלטיקס דהרו כבר להפרש דו-ספרתי גבוה, כך שאי אפשר לפטור אותו מההפסד הזה של ההיט. הוא נכנס מאוחר מידי למשחק והיה די אנמי כשמיאמי היו צריכים אותו. סך-הכל זה היה משחק שהראה מצד אחד את ההגנה הנהדרת של בוסטון ומצד שני את זאת של מיאמי ששולחת המון לקו ועושה הרבה עבירות, אבל אין לה יכולת להתמודד לא עם שחקן במסה של דייויס בצבע ולא עם ריי אלן שחגג על ווייד. התקפית הלייקרס מתגעגעים לטרבור אריזה אבל ארטסט היום במאני טיים עשה את מה שמצפים ממנו - סחט מדורנאט אופנסיב (שאני בכלל לא בטוח שהיה אבל נדלג) ובמשך כל הדקות האחרונות עשה עליו עבודת הגנה טובה והכריח אותו לזריקות קשות. בשביל זה הביאו אותו, סטופר גדול.
האופנסיב לדעתי נשרק כעבירה על גאסול (אם כי זה הרבה יותר בזכות ארטסט). בכל אופן, מבחינה התקפית הוא נטל, לא פחות. שום דבר לא נכנס לו וחוץ מלתקוע את ההתקפות ולבזבז כדורים הוא לא עושה שום דבר בהתקפה. בהגנה, לעומת זאת, זה כמו הבדל של שמיים וארץ. העבודה שהוא עושה על דוראנט נהדרת, וזה בלשון המעטה. בכלל, הלייקרס השנה קבוצה הרבה יותר טובה הגנתית משנה שעברה, והרבה בזכותו, אך יחד עם זאת יש לציין כי היא פחות טובה התקפית. בכל אופן, יכולת כזו לא תספיק עבור הגעה לגמר. אני מקווה שכשיגיע הרגע, הם ידעו לעלות הילוך.
אתמול פיניקס באה בגישה אחרת לגמרי, שיחקה מצוין, פתחה חזק מההתחלה, רצה נהדר, ג'ייסון ריץ', גרנט היל ונאש היו רמה אחת מעל כולם, וגם שמרנו את פורטלנד על 90 נק', כשאנחנו קולעים 119. המומנטום עבר לצד שלנו למרות שהביתיות אצלם, אני מאמין שננצח משחק אחד בחוץ לפחות.
גלן דיוויס פוטנציאל עצום. אני קצת לא סגור על המנטליות שלו כי ראיתי אותו בוכה פעם אחרי שגארנט צועק עליו, אבל מבחינת כישרון הוא אחד השחקנים הכי מבטיחים בליגה.
אורלנדו - שארלוט ג'ראלד וואלאס לא יכל להמשיך בקצב של המשחק הראשון, ולכן הפעם שארלוט לא באמת סיכנו את אורלנדו. סטיב ג'קסון היה שם בשבילם, אך זה לא היה קרוב להספיק. הווארד נרגע ונתן הפעם רק 2 גגות, אך החליט הפעם גם להשתתף בהתקפה, וסיים עם 15 נקודות, אם כי איבד 6 כדורים. המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, אך חלוקת נקודות מאוזנת של אורלנדו הספיקה בשביל ניצחון יחסחת קל. דאלאס - סאן אנטוניו טוני פרקר היה בינוני מאד ( 7 מתוך 16 מהשדה), אך ג'ינובילי עם 23 נקודות באחוזים מצויינים, כולל שלשה רמחנית בסוף, וכמובן טים דאנקן שנתן משחק אדיר עם 25 נקודות באחוזים טובים, 17 כדורים חוזרים וללא איבוד כדור (מרשים למי שרוב המשחק עובר דרכו), המשיכו את הרמה הגבוהה שלהם מהמשחק הקודם. דיצ'ארד ג'פרסון הגיע בשעה טובה לסדרה, ותרם 19 נקודות באחוזים טובים. מי שלא המשיך את הרמה הגבוהה שלו מהמשחק הקודם היה דירק נוביצקי. הוא אמנם קלע 24 נקודות, אך באחוזים רעים מאד (9 מתוך 24). ג'ייסון טרי היה היחיד שעוד תפקד עם 27 נקודות באחוזים טובים, אך דאלאס נראו מבוהלים במשחק, וחסרי אמונה עצמית. בהתחשב בנתונים בללו לא מפתיע שסאן אנטוניו ניצחה בקלות יחסית, ולקחה לעצמה את יתרון הביתיות. השאלה הגדולה היא, לאורך כמה זמן הספרס מסוגלים למשוך את היכולת הזו ? כרגע מכל קבוצות הפלייאוף, הספרס מראים את הכושר הטוב ביותר, ולולא משחק נדיר של נוביצקי, בו הוא כמעט ולא החטיא, היו מובילים כרגע 2:0 אחרי שני משחקי חוץ.
סקוט ברווקס, מאמן האוקלהומה סיטי ת'אנדר נבחר הלילה למאמן השנה ב NBA. הוא בהחלט מועמד ראוי לאור היכולת של הקבוצה העונה, בעיקר לאור היכולת העלובה שלה בשנה שעברה, עם סגל לא מאד שונה.
הספרס מחכים רק לפלייאוף, כך שלא צריך לספור אותם לפי העונה הרגילה. בכל זאת, קבוצה לא צעירה שלא יכולה לתת גז בקצב הזה חודש שלם עד המשחק האחרון בגמר. לפחות אפשר לומר תודה שרואים עוד קצת ניצוצות מאותה האלופה ההיא לזמן מה, זה גם משהו. דאנקן עם משחק כמו של הימים הטובים שלו
למרות המשחק המצוין של סן אנטוניו, בואו נזכור שמדובר בסדרה צמודה גם אם סן אנטוניו היתה פחות טובה לאורך העונה כולה כי אחרי הכל בפלייאוף זה המאני טיים האמיתי והעונה עצמה זה סתם לשואו ולכיף והעיקר שם זה להגיע לפלייאוף, כבר ראינו את גולדן סטייט מגיעה מהסוף של הסוף וממשיכה 2 שלבים בפלייאוף, מה שכן אני מאמין שיהיה צמוד בין דאלאס לסן אנטוניו כשבסופו המאבס ישמחו. היום גם משחק שלישי בין פיניקס לפורטלנד, הפעם המשחק יהיה בפורטלנד ומעניין יהיה לראות איך פיניקס תגיע למשחק ועד כמה הבוסט מהניצחון הענק במשחק 2 שלשום ייתן לה את המוראל הנחוץ בשביל להחזיר אליה את יתרון הביתיות שהיא כל כך עבדה עליו העונה.
