הוא בעצמו אמר שתהיה תוכנית. מניח שתעלה בשבועות קרובים. ראיתי את הדברים שהוא אמר, לפחות חלקם. יכול להיות שבמקום הקודם שבו הגיש הוא היה רגיל לעשות מה שבא לו, איך שבא לו ומה שבא לו. במקומות יותר ממסדיים, וממוסדים, זה לא עובד כך. לימין ולשמאל. תכל'ס, הופתעתי שהם לא זרקו אותו מכל המדרגות אחרי כמה שבועות או חודשים.
גלי צה"ל זאת לא תחנה ממסדית, זה בסיס צבאי. מותר לך להעביר שם ביקורת על ביבי,על ליברמן, על מי שבא לך. רק לא על הרמטכ"ל. יש לו חסינות שם. ומסכים שזה לשמאל ולימין(תרתי משמע) אני זוכר את המקרה של רונית כפיר שביקרה הפגזות של צה"ל בעזה ובסופו של דבר הועזבה מהתחנה. אם ככה התחנה מתנהלת אני לא חושב שיש לה זכות קיום. בשביל מה באמת היא קיימת? למה צה"ל צריך בכלל לממן תחנת רדיו משלו? בשנות ה-50 כשהיינו פשיסטים גאים אולי היתה לזה הצדקה, אבל היום אנחנו מתיימרים להיות מדינה דמוקרטית לא?
מסכים שאין מקום וצורך בתחנה צבאית. עם זאת, אני כן חושב שגלי צה"ל (ואולי גם גלגל"צ, לא יודע, לא מקשיב) הוא כלי שידור טוב ובעל ערך. ולכן הרעיון של לסגור את גלי צה"ל לא מקובל עליי. מצד שני, להעביר אותו לגורם פרטי זה גם בעייתי כי לך תדע מה יעשו איתו (בטח עוד דרעק ברמת הזהבי, שפטל, ברקוביץ', אופירע וקופמן...). לי זה נראה כמו סוג של שידור ממלכתי 2, לצד התחנות של כאן. תגיד שזה לא ממסדי, אבל תכל'ס זה דומה לכך מאוד גם אם זה ברשות הצבא. בקיצור, אין צורך בו, אבל אחרי עשרות שנים, גם לא הגיוני לחסל או לתת לו להפוך לרדיו ללא הפסקה או וואטאבר.
לא, אתה יודע למה? כי רק כמה חודשים לפני זה תיסלם ביטלו אירוח של אריאל זילבר בגלל הדעות שלו. אשדות למד שיעור טוב בסתימת פיות.
"טבחו בהם, הם עברו גיהינום": עדויות לוחמי קרקל על מבקשי המקלט דבר ראשון קרקל זאת לא באמת יחידה קרבית אלא סניף של הנוער העובד. דבר שני, בושה שהעיתון הגדול בישראל, זה שקורא לעצמו "העיתון של המדינה" מתגייס בכל כוחו למען המסתננים. ידיעות אחרונות זה הארץ בתחפושת. הוא מנסה לשחק אותה ממלכתי, ובחגים הוא מפרגן בכתבות על טנקים ומטוסים, אבל חברי המערכת הם אותם שמאלנים קיצונים ומנותקים בדיוק כמו בהארץ. זה רק מדגיש את החשיבות של ישראל היום, שכשמו הוא באמת ישראלי, מה שקשה להגיד על ידיעות או הארץ. דבר אחרון, צריך להגיד מילים טובות על תושבי השכונות, כי הם ממש על תקן דוד מול גוליית. לארגוני המסתננים יש את הקרן החדשה, יש לוביסטים בכנסת, יש את התקשורת לצידם. לשפי פז וחבריה אין כלום, אפילו להפגין לא נותנים להם. אין דבר שממחיש יותר את הקיטוב בחברה מהמקרה הזה. העשירים הדורסניים אל מול העניים הדחויים. סלאח פה זה ארץ ישראל.
עקיבא ביגמן כותב ב״ישראל היום״: תיק 4000: אכיפה בררנית בולטת ״תיק 4000, החם והטרי בתיקי חקירות נתניהו, מוצג בתקשורת באופן פשטני המוכֵר סיפור קל להבנה על טובים ורעים, מושחתים וצדיקים. הרעים: בזק, פילבר ונתניהו; והטובים - חברות אחרות ופקידים כמו המנכ"ל הקודם, אבי ברגר. בסיפור זה האינטרסים של בזק מוצגים כ"רדיפת בצע", ולעומת זאת האינטרסים של פרטנר, הוט וסלקום מוצגים כ"אינטרס הציבורי". אלא שמפת האינטרסים במשרד התקשורת מורכבת יותר ממה שנדמה, וההחלטות שהתקבלו בו במשך השנים השפיעו על מגוון אינטרסים רחב של חברות שונות. עד כמה מעורבים בכירי המשרד באינטרסים של השוק אפשר ללמוד מהעובדות הפשוטות. המנכ"ל הקודם, אבי ברגר, היה חבר בוועדת גרונאו ב־2008, משם עבר לפרטנר ומשם מונה ב־2014 למנכ"ל משרד התקשורת. כיום הוא מספק שירותי ייעוץ לסלקום. הרן לבאות, לשעבר סמנכ"ל לכלכלה במשרד, היה בכיר בחברת אקספון לפני מינויו, דבר שהוכר בהסכם ניגוד העניינים שלו. על יועמ"שית המשרד, דנה נויפלד, נאסר בניגוד עניינים לעסוק בנושאים אסטרטגיים הקשורים לתשתיות התקשורת. גם חברי הוועדות הציבוריות אינם זרים לשחקנים בשוק התקשורת. בחברי ועדת חייק, למשל, אפשר למנות את מיכל אבן־חן, לשעבר סמנכ"לית פיתוח עסקים בבזק עד 2003, ויהודה סבן, סמנכ"ל תקשורת במשרד האוצר בזמן הוועדה שמונה לדירקטוריון פרטנר. בוועדת גרונאו אפשר למצוא - מלבד אבי ברגר - גם את משה הבא, בעברו יו"ר בזק בינלאומי. לא חסרות החלטות שעוררו מחלוקת, כגון ההחלטה של ארדן וברגר לחייב את בזק לספק שירותי שיחות טלפון באופן סיטונאי, דבר שלא נכלל בוועדת חייק ובמסמך המדיניות של כחלון. המשמעות: הפסד של 1.3 מיליארד ש' לבזק ופגיעה ביכולתה להתחרות, המרוויחים? שאר השחקנים בשוק. החלטה דומה נוגעת להוט: אף שהוועדות ומסמך כחלון קבעו שרפורמת השוק הסיטונאי תחול על בזק והוט בתנאים דומים, קיבלה הוט שורת הקלות בשווי רב בנוגע לפריסת תשתיותיה והשירותים הסיטונאיים. יש להדגיש: אין הכוונה לטעון שהמוזכרים כאן פעלו ממניעים זרים, אלא להמחיש כמה עמוקה הסימביוזה בין פקידי המשרד לשחקנים המרכזיים בשוק. כל החלטה "רעה" לבזק היא למעשה "טובה" לשחקנים האחרים. באותה מידה שפילבר היה "טוב" לבזק, ארדן, ברגר והרן היו "טובים" לפרטנר ולסלקום. אך רק סוג אחד של "הטבות" מעניין את המשטרה. ומה ביחס למנכ"ל בזק בתקופה הכי משמעותית, אבי גבאי? מדוע לא ייחקרו פעולותיו וקשריו עם פוליטיקאים אז? התשובה לכך ברורה: לא חוקרים נושאים אלו כי זה טבעה של הפוליטיקה. כל החלטת רגולציה מיטיבה מעצם הגדרתה עם גורמים מסוימים בשוק, ואי אפשר להפוך כל החלטה לנושא לחקירה פלילית, שכן מדוע לעצור כאן? מה לגבי חוק האפודים הזוהרים (ארדן)? התקנות המחייבות התקנת מערכת מובילאיי (ישראל כץ)? חוק הספרים (לימור לבנת)? המאגר הביומטרי (סילבן שלום)? אלו רק דוגמאות בודדות לחוקים שהעניקו לחברות מסוימות רווחים עצומים, שלא היו מגיעים בדרך אחרת. אלא שבשום מקרה לא נפתחה חקירה, ובצדק! אך כל זה משתנה כשמדובר בנתניהו. כאן כל אפשרות, אפילו קלושה ורחוקה, להציג את החלטותיו כנובעות משיקולים לא ענייניים הופכת מייד למסכת מעצרים, חקירות והדלפות. הפללת הפוליטיקה בישראל עובדת רק לכיוון אחד. זה צריך להדאיג אותנו״.
אני מעונין להוסיף דוגמה נוספת. תוכניות הבוקר ברשת או כמעט בכל תוכנית טלויזיה שבהן מגיע בעלים של קונדיטוריה/מעדניה/יצרן ריבות/יו ניים איט כל הצוות שבאולפן זולל מהמטעמים ,משבח מהלל ומזכיר את שם העסק. האם אין כאן פרסום חינם כנגד טעימות?לדעתי ניתן להגדיר זאת כשוחד. מתקיים כאן תן וקח בכוונת מכוון לקחתי מקרה קיצון ע"מ להדגיש את אובדן הפרופורציה. איפה אם כן הגבול? דין פרוטה כדין מאה.
לא, אם זה מופיע כחלק אינטגרלי מהתוכנית ובלי הלוגו של הפרסומות, הצופה הלא בקיא יחשוב שזו החלטה עיתונאית נטו לקדם דווקא את מותג X ולא יודע שכסף מעורב בעניין.
עוד משהו קטן שאני בטוח שאינכם מבינים מה מניע אותו ומי נגד מי ולמה עכשיו. שמתם לב למתקפה התקשורתית להלבנת פני המושחת הדפוק שלא נבחר מעולם (התמנה רק לאחר נבצרותו של שרון ). אולי לקידום הספר שנוני הוציא לאור ורוב המרשרשים יכנסו לכיסו ישנן סיבות נוספות אניח לכם לחשוב לבד
