שמינית גמר ליגת האלופות: מנצ'סטר סיטי ומונאקו בעוד חגיגת שערים?

כיום, איזה מאמנים באמת טובים יש בגרמניה? הבולטים בעיני הם טוכל ונאגלסמן (אם כי לגבי הראשון יש ספקות ולשני יש הרבה להוכיח), אבל מבחינת סגנון האימון שלהם הם לדעתי מושפעים מאוד מפפ והרבה יותר קרובים אליו מאשר למאמנים "איטלקים".

 

לא רק שזה לא משנה, זה אפילו מעצים כי למרות שיש כסף הוא מושקע בשחקנים כאלה ולא נשפך על דה ברוינות וכו'.

מונאקו זה אחד הסיפורים היפים של הכדורגל השנה, במיוחד כשזוכרים שלפני מספר שנים המועדון היה בסכנה של הפסקת פעילות ושרק שנתיים-שלוש קודם ריבולבוב שפך עשרות מליונים על שחקנים וקם לובי של קבוצות בראשות מארסיי ופ.ס.ז שקבלו על כך שבנסיכות הקטנה יש הקלות מס וזה מקל עליה להחתים שחקנים, כאילו שפ.ס.ז כבר קרוב לשבע שנים לא נהנת מיתרון כלכלי עצום וכאילו שמארסי לא עשתה זאת לפניה ובאופן הרבה יותר מושחת, אז שמו להם רגליים והם קמו חזקים יותר.

לדעתי זה סיפור נהדר ואני שמח על ההצלחה המחודשת שלהם, כמעט תמיד הם מביאים משב רוח מרענן כמועדון לצמפיונס.

Sent from my m3 note using Tapatalk

 

המאמנים הגרמנים באמת קצת בנסיגה, מאוד מושפעים מהספרדים, אבל בכל אופן הרמה הכללית שלהם גבוהה.
מחשיב גם אוסטרים בספירה כי זה אותו דבר בגדול, אז מרשה לעצמי להחשיב גם את הסנהוטל של לייפציג כמאמן שהרשים אותי, וגם שמידט חצי גרמני. מעבר אליהם אני חושב שגם קלופ ראוי להיזכר כמאמן גרמני בולט, וגם דויד ואגנר בן טיפוחיו עושה רושם של מאמן טוב.

 

אל תתפלאו אם וגנר יעלה ליגה באנגליה בין אם זה יקרה עם האדרספילד או בלעדיה. אני די בטוח שהוא כבר היום עדיף על כל הדינוזאורים הבריטים.

 

לא ממש קשה להתעלות על מאמנים בריטים... בגדול יש שם שממה, אולי אדי האו מתעלה קצת.

 

מונאקו מרגשת פשוט כי זו קבוצה שאנחנו לא רגילים לראות בנוף הזה של רבע גמר ליגת האלופות. זה שגם הם מליונירים ואין להם קהל לא משנה את זה. חוץ מזה, סגנון הכדורגל והאופי של השחקנים בה גם מרעננים.

הויכוח על ההגדרה של 'עילויים' קצת משעשע - מה זה 'עילוי' - טופ 5 בתפקידו בעולם (ואז אין הרבה כאלה בסיטי) או טופ 20 (ואז יש כאלה בסיטי)?
השורה התחתונה היא שהמבחן הנקי הראשון של פפ בדרך לכשלון מהדהד. אולי הוא עוד יצא עם מקום שני וגביע ובכל מקרה לא הביאו אותו בשביל עונה אחת, אבל הוא מתרחק ממעמד 'המאמן הכי טוב בעולם בפער'. בבארסה הוא ניקה אורוות אבל היה לו סגל בלתי נתפס (מסי וצ'אבי זה 2 שחקנים שהם אולי הטובים בהסיטוריה בתפקידם. בוסקטס, אלבס, אינייסטה ואחרים היו הטובים בעולם בתפקידם לתקופות מסוימות) ולמרות שמגיע לו קרדיט על זה שהוא איפשר לשחקנים האלה להתפתח ככה - זה לא מבחן רגיל. בבאיירן הוא קיבל קבוצה מושלמת והביא תוצאות בינוניות ומטה.
העונה הוא סופסוף קיבל קבוצה עם סגל טוב ומשאבים אדירים שמחכה שהוא יבנה לה אופי וסגנון - והעונה זה לא עובד. אולי בעונה הבאה זה יעבוד, אולי בעונה הבאה הוא יצא במסע רכש מטורף נוסף, אבל כרגע הוא נכשל.

לדעתי יש תחרות כשלונות מעניינת בין מוריניו לפפ העונה. מצד אחד פפ קיבל קבוצה טובה יותר (בקצת), מצד שני מוריניו עשה רכש מיידי יותר (בקצת), מהצד הראשון פפ כרגע בטופ 4, מהצד השני מוריניו פחות מביך בשאר המפעלים (גביע וליגת אירופה). הבעיה העיקרית לרעת מוריניו היא שהוא ממשיך כאן רצף כשלונות (עונה מביכה בצ'לסי, סכסוכים בריאל), בעוד פפ זלל תארים עד עכשיו (בנסיבות מאוד מקלות).

 

בוא נעשה קצת סדר עם ה״הקבוצה המושלמת״ שפפ קיבל. הוא קיבל את רובן וריברי שהם אמנם שחקנים כבירים אבל מאד פציעים, מה שהגיע לשיא בחצי גמר נגד בארסה שהוא היה צריך להסתדר בלי שניהם. הוא קיבל את מנדז׳וקיץ׳ שהוא חלוץ טוב אבל לא מעבר. שווינשטייגר כבר לא היה צעיר והתחיל את הנסיגה עד שלבסוף שוחרר ליונייטד(והוא הולך להיות משוחרר גם משם). התפקיד של פפ, בנוסף לתארים, היה לרענן את הסגל והוא עשה את זה מצויין, ועובדה שהוא משאיר לאנצ׳לוטי את אחת הפיבוריטיות לזכיה.

 

איזה שמינית גמר משוגעת. הכי טובה שאני ראיתי לפחות. כמעט כל התמודדות בצבע. מחזיר את הצבע למפעל הזה.

 

מבחינת הסגל - הוא קיבל סגל חזק והשאיר סגל חזק. לא חושב שמגיע לו קרדיט מיוחד על מה שקרה שם.
בסופו של דבר הוא עדיין קיבל אלופת אירופה ואנחנו לא כל כך הרבה שנים אחרי שכל הסגל היה צריך להתפוגג לשום מקום.
אני לא אומר שהעבודה שלו בבאיירן היתה גרועה, אבל אני כן אומר שהוא לא עשה שם שום דבר שראוי לציון משמעותי לשבח.

הימורים:
יובנטוס - דורטמונד
ברצלונה - ריאל מדריד
באיירן מינכן - מונאקו
אתלטיקו מדריד - לסטר

 

האמת ששכחתי מקלופ (חשבתי על מאמנים מהבונדסליגה ועל יוגי).
עם זאת, קלופ, שמיט (התכוונת לרוגר או למרטין? בכל זאת, זה תקף לשניהם) וגם האזנהוטל מקובעים למדי עם סגנון הgegenpressing. אני מניח שואגנר, שאני לא עוקב אחריו, באותה הסירה בתור בן טיפוחיו של קלופ.

שני מאמנים מוצלחים עם סגנון יותר הגנתי הם שטוגר של קלן (אוסטרי, אבל אם אתה רוצה תחשיב אותו) ודארדוי של הרטה (הונגרי, אבל המון שנים בגרמניה). אולי גם ניקו קובאץ'.

וסליחה על הסטייה מהנושא

 

אנחנו בעד סטיות כאלה

 

לטווח קצר למאמנים אידאליסטים ומקובעים קשה יותר, אבל בסופו של דבר את הקבוצות המוצלחות ביותר בונים אלו שיש להם תוכנית סדורה לטווח הארוך. לא סתם מוריניו תמיד מצליח בעונה השנייה ואתלטיקו של סימאונה מורכבת מאובר-אצ'יברים ששוברים את התקרה שלהם כל פעם מחדש.
יוצאת דופן שעולה לי לראש היא מילאן של אנצ'לוטי, שהפסידה באופן די קבוע אליפויות ליובה של קאפלו.