זלאטן משתווה לדוידס באדומים בליגת האלופות - עם 4. אולכסנדר קוצ'ר הוא המורחק המהיר ביותר בתולדות המפעל - קיבל אדום כבר בדקה השלישית. השיא הקודם היה שייך לבלאמי מניוקאסל וולריין איסמאל מורדר שהורחקו אחרי 5 דקות. שביעיה רביעית לבאיירן בליגת האלופות - 3 מתוכן היו בשמינית הגמר
או ב... וויליאן? אני לא חושב שהסגנון הוא הבעיה, זה בסך הכל נראה טוב בחלקים גדולים של העונה. הקיבעון, אולי. אבל אני לא בטוח שאתה יכול לוותר על ססק, קוסטה או אוסקר בגלל הכושר הרע ולא ללכת איתם במשחק כזה. אתה הולך איתם ומקווה שזה יתחבר שוב. זה פשוט לא קרה.
פשוט חראם על שחקנים כמו האזאר ,אוסקר , וווילן שחשבו ועשו התקפה עד שנתקלו במוריניו מסרס השחקנים הגדול בעולם.
גם אני לא יודע להסביר את זה, אבל כשמתייחסים לזה תמיד צריך לזכור שהציפייה לזכות בליגת האלופות היא בעייתית בפני עצמה- אין ממש התאמה בין "הקבוצה הטובה בעולם בעונת X" (כמעט תמיד יש איזה קונצנזוס על קבוצה או שתיים) לבין הזוכה בליגת האלופות באותה העונה. זה מתחבר למה שמדברים עליו בדיון של באיירן כאן באייסוקר- שעל פניו פפ הובא כדי לזכות בליגת האלופות, וכל דבר אחר יהיה כישלון. זה בעייתי מאוד לדעתי. כמות המזל שאת צריך כדי לזכות בטורניר נוקאאוט, בין אם בהגרלה ובין אם במשחקים עצמם... אי אפשר להתעלם מזה. לא יודע אם לקרוא לזה מזל, אבל זה בפירוש להיות יותר מאשר קבוצת כדורגל טובה.
לצ׳לסי ומוריניו היה מבחן גדול היום והם נכשלו בו מכל הבחינות. ההכנה, ההרכב, שיטת המשחק, החילופים. הכול. אפילו זלאטן יצא בתחילת המשחק אחרי שקיבל אדום הזוי לחלוטין ודווקא פ.ס.ז׳ הייתה שזו שנראיתה הרבה יותר טוב אחרי מה שקרה. צ׳לסי משחקת כדורגל רע כבר חודשים, אבל אני רוצה עוד פעם לציין נקודתית את ססק שאני באמת מנסה לזכור מתי הוא סיפק חצי עונה שני טוב עבור הקבוצות בהן הוא שיחק ואני מתקשה להיזכר. הוא מתחיל בפול גז ובמקרה הטוב מעביר לניוטרל. בכל מקרה, היה כדורגל דיי גרוע, בעיקר בגלל צ׳לסי, אבל חוץ מזה ראינו כאן באמת הכול. היה כיף. אגב, באיירן. נראה שלהבדיל מהעונה שעברה, הם נכנסו לכושר דורסני בדיוק בזמן. אולי הגיע הזמן שפפ יפגוש את בארסה.
לדעתי זה נובע בעיקר בגלל הנוחות של מוריניו בעמדת האנדרדוג. זאת אחת הסיבות שהוא נכשל בריאל מדריד, ריאל מדריד היא לא אנדרדוג ובשנים הספורות שהיא כן הייתה ביחס למפלצת הקטאלנית של פפ - אז ריאל הייתה טובה לרוב. ברגע שהם חזרו להיות הפייבוריט, מוריניו נמצא במקום זר. אותו דבר לגבי צ'לסי העונה, הם הפייבוריטים הברורים לקחת אליפות אבל הם לא עושים את זה באופן משכנע מספיק כי למוריניו לא נוח לבוא מהמקום הזה, של המועדון החזק והקבוצה שמצפים ממנה לטייל לאליפות, הוא מעדיף היה להתנגח בסיטי או יונייטד מהמקום השני. פורטו ואינטר היו האנדרדוג, צ'לסי הנוכחית וריאל מדריד לא יכולות להיות כאלה. מוריניו זה מאמן של ערמומיות מפתיעה, לא דומיננטיות של הקבוצה שמצפים ממנה להכל. זה בא לידי ביטוי גם בגישה שלו במשחקים גדולים, הוא רוצה לבוא קטן-לצאת גדול, אבל ה'טריק' הזה הוא די חד-פעמי במקרים הללו, הוא בנה לעצמו שם של אחד הטובים ביותר, הוא כבר לא אנדרדוג לעומת 98% מהיבשת, לכן בשנים האחרונות זה לא אותו דבר. יש גם משהו בהתמתנות שלו שאולי תורמת לזה. אני לא חושב שהתשוקה שלו למשחק פחתה, אבל אחד הדברים שעשו אותו מי שהוא, זה הערמומיות היהירה של לקרוא לעצמך מיוחד וללכת להתגרות בגוארדיולה ולהגיד לו שזה לא נגמר אחרי ששחקן שלו הותיר אותו עם שחקן פחות מול ברצלונה. היום הוא לא המיוחד, הוא ה-האפי וואן. המעטה של המאמן הצבעוני והחצוף די ירדה ממנו ונשארה רק היהירות, הנרגנות, הטקטיקה הנכונה והאינסטינקטים הטובים כמאמן. האדג' הזה חסר לו, הלהיות המניאק והאויב של כולם והיום הוא פשוט לא כי הוא אחד המאמנים הזרים היחידים שמקבלים חיבה והערכה מהאנגלים ואפילו את השחצנות שלו למדו לאהוב אירופה. זה זר לו, זה לא מוריניו, הוא אנדרדוג שנהנה להיות שנוא, לא אהוב הקהל שמטייל לאליפויות.
מצד אחד שאפו ענק לצרפתים ויש את הרצון לפרגן להם, ומצד שני סיפור לא פחות גדול הוא הכישלון של צ'לסי שהייתה חיוורת וכמו בעונה שעברה - הפסידה את הכרטיס לשלב הבא דווקא במשחק בית. פ.ס.ז הפגינה אופי עצום ושיחקה יוצא מן הכלל. כמה אירוני שדווקא דויד לואיז כובש נגד צ'לסי ובכלל היה מעולה, וטיאגו סילבה שעלה את הטעות האומללה - הוא המנצח הגדול של הערב הזה. אני לא יודע אם זה יספיק למעבר לשלב הבא, אבל פ.ס.ז ספגה ביקורות קשות ואתמול היא דיברה על המגרש, וכל זה בלי זלאטן. לא חשוב אם זו טעות שיפוט או לא - איברה התנהג כמטומטם. אני חושב שיחד איתו זה פשוט לא היה מצליח, כמה שזה נשמע אבסורד. זלאטן לא מתאים לצאת מלחמה. הוא רוצה את הכדור רק לרגל. הוא נראה מנותק לחלוטין. לא הייתי שם את כספי נגד צ'לסי לפני המשחק, בטח לאור התוצאה במשחק הראשון, אבל כן ביקרתי את הגישה של מוריניו. זו קבוצה יותר חזקה מהעונה שעברה ולמרות זאת לא ראינו את זה אתמול. צ'לסי לא עשתה פשוט כלום, והיא הרימה ידיים אחרי שער השיוויון. האזר שוב היה בודד, דייגו קוסטה לא מצליח בינתיים לכבוש בליגת האלופות וססק התרכז הרבה מאוד בעבודות ההגנה. מוריניו צריך ללמוד את הלקח. את הביזיון של ריאל מדריד מול שאלקה לא ראיתי אלא רק תקציר, ובהחלט מגיע שאפו לגרמנים, אבל בכל-מקרה שני הערבים האחרונים החזירו משהו מהצבע של משחקי שמינית הגמר שקצת דעך.
כל התיאורים הפסיכולוגים על מוריניו לכאורה שווים לתחת. יש משקל לכך שצ׳לסי משחקים כדורגל רע כבר כמה חודשים, אבל צ׳לסי היו פשוט גרועים 210 דק׳. אי אפשר לחשוב על מהלך כדורגל אחד מהם שהיו ראוי. אפילו הגנתית הם לא באמת הרשימו, וגם במשחק הראשון וגם במשחק השני זה היה נראה ש-פ.ס.ז׳ התחילו להאמין בעצמם והעבירו הילוך הם גם יכלו לגמור את המשחק. בגלל זה רובנו גם חוזרים על המילה ״צדק״ בסיום המפגש הזה. מוריניו הוא המאמן הטוב והמוכח באירופה, אבל גם הוא לא מושלם מקצועית. יש לקבוצות שלו בעיות באופן סיסטמטי במשחקים נקודתיים כאשר מצופה מהם ליזום ולא דווקא רק להגיב. אם במשחק הראשון זה עוד היה לגיטימי, אז אתמול צ׳לסי כבר היו צריכים לבוא בטירוף מהרגע הראשון. לא היה מקום לשחק כדורגל כ״כ ציני, ומעניין שדווקא אחרי הכרטיס האדום לזלאטן הייתה זו פ.ס.ז׳ שהשתלטה על העניינים ולא צ׳לסי. השחקנים ביחד עם המאמן שלה היו נראים משותקים ואובדי עצות לאורך כל המשחק. דבר נוסף שהפריע לי אצל מוריניו אתמול הוא ששחקנים כמו ראמירז תמיד ישחקו אצלו במעמדים הללו. תאכלס, מדובר בשחקן מאוד בינוני לרמות הללו, אבל יש מקומות שנוכחות של שחקן כזה מתאימה. מצד שני, יש לך גם את וויליאן וגם את אוסקר שמספקים עבודה הגנתית מדי משחק, מה היה הטעם לשחק עם עוד שחקן הגנתי שהמטרה הראשונית שלך במילא צריכה להבקיע שער אחד לפחות. אני חושב שלפעמים מוריניו מכבד את היריבה הרבה יותר מדי ממה שמגיעה לה. הוא תמיד יסתפק בתוצאה מינימלית שתשיג את המטרה מאשר לבוא ולנסות לגמור את המשחק כבר בפתיחה. זה גם אחד ההבדלים המהותיים בינו לבין פפ שתמיד רוצה לנצח, אבל בסטייל - אם כי אין כאן נכון ולא נכון - אלא פשוט 2 גישות שונות (מוצלחות) שבכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות במשחקים מסויימים. לגבי התקופה שלו בריאל מדריד. אני לא חושב שמבינים עד כמה העבודה שלו הייתה בריאל מדריד חשובה(אם כי בסופו של דבר היא נהרסה טוטאלית הקיץ ע״י פרז והבובה שלו אנצ׳לוטי, וכנראה כל הבובות שיבואו אחריו). זה מאוד דומה למה שהוא עשה בצ׳לסי בקדנציה הראשונה שלו, רק שלהבדיל מצ׳לסי, ריאל היא באמת המועדון הכי מטומטם באירופה במנטליות שלו, ולכן הניסיון להפוך אותו למועדון שמתנהל כמו שצריך הוא הרבה יתר קשה. יתר על כן, אפשר לספר סיפורים עד מחר על די.אנ.איי התקפי של מועדון, אבל בתאכלס הוא עף משם כי ריאל הוא מועדון שמנוהל ע״י גחמות של נשיא, אגו עצום של שחקנים, תקשורת מפגרת וכל מה שביניהם.
כמו שאמרו כאן, מוריניו זכה פעמיים בליגת האלופות כשהוא בא כאנדרדוג. מונאקו הדיחה את ריאל מדריד וצ'לסי ב-2004 וחשבו שהיא תנצח בגמר. בעונה הקסומה עם אינטר ב-2010 - רבים חשבו שהכדורגל ההתקפי של באיירן ינצח. כאן אולי היה מדובר במשחק יותר שווה כוחות, אבל הנקודה ברורה. אני זוכר את אינטר בעונה הראשונה של מוריניו משחקת חרא בסאן-סירו נגד יונייטד ב-1/8 הגמר ומגרדת איכשהו תיקו. היה ברור שבגומלין המשימה תהיה קשה שבעתיים. יונייטד הייתה אז קבוצה מטורפת, עדיין עם כריסטיאנו, אבל הגישה הייתה לא נכונה. זו פעם שנייה ברציפות שמוריניו מאבד את הכרטיס לשלב הבא במשחק ביתי. לגבי התקופה בריאל מדריד. בתום שלוש השנים שלו - ריאל מדריד ביצעה מהפך. היא כבר לא שיקשקה מברצלונה, להיפך. היא ניצחה אותה באופן עקבי שוב ושוב. אם במשחק האליפות בקאמפ-נואו או אחר-כך בסופר-קופה, בחצי גמר הגביע וגם בברנבאו בליגה במשחק חסר חשיבות בו ריאל שיחקה עם הרכב משני. בעונת 12/13 המאזן של ריאל נגד בארסה היה 3 נצחונות, 2 תוצאות תיקו והפסד בודד ב-6 משחקים וזה מרשים מאוד. ובכל-זאת, הוא הובא בעיקר כדי לזכות בליגת האלופות, ובעונתו האחרונה בקבוצה ריאל חטפה 4 מדורטמונד. אי אפשר לנער אותו מאחריות לגבי העונה העצובה של ריאל מדריד. הליגה נגמרה כבר בינואר, וזו אותה קבוצה שכמה חודשים אחר-כך הייתה מרחק פנדלים מגמר ליגת האלופות ודרסה את הליגה עם 100 נקודות ו-121 שערי זכות. כמובן שהוא עשה המון דברים טובים. מודריץ'! ואראן! ועוד. בסופו של דבר, הקדנצייה שלו בריאל מדריד היא לא הצלחה ולא כישלון. לאותה נק' זמן הוא התאים בהחלט. אני מאוד אוהב את מוריניו אגב.
יש פה המון עמודים מכדי לעבור ולראות אם מישהו העלה את זה, אבל גם אם כן שווה בשביל מי שפספס http://i58.tinypic.com/2samssh.Xxx
ענק!!! תמונה השווה אלף מילים , מוריניו בגדולתו!!! כלב אם היה עובר ברחבה היה זוכה לשמירה אישית.... מדובר במאמן אדיר בכל מה שקשור ליכולת הגנתית אבל אפס מאופס בכל מה שקשור ליצירתיות התקפית.