היו לנו הרבה דיונים כאן בפורום לאחרונה על רמתה הירודה של הפרמיר ליג בשנים האחרונות, וצ'לסי איך שהוא תמיד הצטיירה כנקודת האור היחידה, כקבוצה האנגליה היחידה שהצליחה להתמודד עם ברצלונה בשנים האחרונות, קבוצה שאפשר להכניס לאותו משפט עם ברצלונה/באיירן/ריאל בלי להישמע מטופשים. אז בעוד שצ'לסי היא הקבוצה הטובה באנגליה ללא עוררין, כזו שבהחלט יש לה כמה שחקנים מעולים, מבחינתי דווקא היא זו שמסמנת כמה המרחק בין אנגליה לבין שלושת הקבוצות האלה גדול. כדורגל פשוט מדכא.
כל הכבוד לפאריז, הקבוצה הטובה יותר עד עכשיו והאמת? מגיע לה ניצחון. מקווה שנשדוד כאן ניצחון אבל אני מאוד לא אופטימי.
הם לא חייבים כלום והכדורגל המשעמם שלהם זה עניין של האוהדים שלהם. לי יותר מפריעה ההתנהגות הגועלית של מוריניו וחלק מהשחקנים שלו. אני מבין שלאוהדים שלהם לא איכפת (למרות שלפחות לפי הפורום שלנו זה לא נכון שלא איכפת להם), אבל לי זה היה מפריע. אני לא יכולתי לסבול יותר את הכדורגל של בניטז ולא יכולתי לחכות לרגע שיעזוב למרות שהתוצאות שלנו איתו היו טובות (יחסית).
PSG גדולים. לא האמנתי שיחזרו מזה. צ'לסי עם מדיניות מוריניו טיפוסית של "מינימום כדורגל, מקסימום יעילות" כמעט גנבה פה עלייה ב-180 דק' שבהם לא הייתה ראויה לזה, אולי בסוף זה עוד יקרה אבל כמה שזה לא מגיע להם... קוסטה פשוט חלאה, לא יודע איך אפשר להשוות אותו לבאלוטלי (סתם ילד קטן ומפונק).
בכנות, ההתמודדות הזאת משעממת בעיני. אנחנו לא מנסים לנצח אבל פסז׳ בחיים לא היתה מוצאת מספיק עוצמה ואופי לנצל את היבשושיות שלנו. כי פשוט ככה זה. הדרך היחידה בה הייתי באמת שמח מעליה שלנו זה במשחק גדול היום, אבל זה היה ברור שזה לא יקרה מהאדום של זלאטן, כי אנחנו לא מתאמצים כשלא ממש צריך. אם לא נדע להעביר הילוך כשצריך במפעל הזה, לא נגיע עד הסוף.
כמה שנים אתה אוהד של ליברפול? העונה היחידה שאני זוכר את ליברפול מציגה כדורגל אטרקטיבי (אטרקטיבי כפי שהרוב מגדירים) הייתה אשתקד. איך קרה שדווקא אותם בחרת לאהוד ולא קבוצות כמו ברצלונה וריאל שכדורגל אטרקטיבי זה מאסט עבורן?
אני תמיד שואל את עצמי, עד כמה רחוק אני כאוהד יכול לקחת את עניין ה"תארים זה הכי חשוב". נראה לי שכולנו כאן בשביל הבידור. אם איך שהוא יונייטד הייתה זוכה באליפות אנגליה/ליגת האלופות עם הכדורגל המביש של מויס או עם זה המשעמם עד כאב של ואן חאל, נראה לי שהייתי צריך להתאמץ כדי לשמוח כמו שצריך.
אני לא בטוח, אולי בעבר זה היה ככה אבל מהתקופה שלו באנגליה אני יכול לזכור אולי 4-5 אירועים אלימים. בכל זאת אני רואה שני הבדלים די מהותים בין קוסטה לבאלוטלי: 1. על הפרצוף של באלוטלי רשום "אני ילד בן 7 ואני לא מבין למה אסור לבעוט בשחקן יריב". לקוסטה יש פרצוף של סדיסט, הוא נראה כאילו הוא נהנה מכל האלימות הזו. 2. באלוטלי בעיקר עושה נזק לקבוצה שלו, חלק גדול מאוהדי הכדורגל הנייטרלים מוצאים אותו משעשע ומחבבים אותו. קוסטה? לא מאמין שיש אוהד נייטרלי אחד שאוהב אותו.
23 שנים, בערך. הצגנו כדורגל אטרקטיבי בשנות התשעים (כנראה יותר מדי אטרקטיבי, לא היתה הגנה בכלל). כדורגל אטרקטיבי זה לא מאסט. אבל כן, בסופו של דבר אני רוצה ליהנות מכדורגל וזה חשוב. בשנים של בניטז אהבתי את הקבוצה (למרות שלא אהבתי את הכדורגל) וגם בתקופה הארורה של הודג'סון (ששנאתי את הכדורגל) אהבתי את הקבוצה וראיתי כל משחק. מאז שרודג'רס הגיע אני נהנה יותר מכל העונות האחרות (כולל העונה הראשונה שהסתיימה באמצע הטבלה) כי הכדורגל מהנה ואטרקטיבי. לשבת לראות משחק זה משהו שאני נהנה לעשות ולא רק "חייב". כשליברפול לקחה את האלופות ב05 זה היה מהנה כי אף אחד לא ציפה לכלום, לא היו לנו באמת כלים אז נהנתי מהמלחמה וסיפור הסינדרלה. עונה שעברה לא זכינו בכלום ונהנתי הרבה הרבה יותר. מכיוון שתארים עבור ליברפול זה לא דבר שכיח בשנים האחרונות אז לא יודע מה הייתי מעדיף, אבל אם לא הייתי חושש שלא אראה עוד יותר מדי תארים, הייתי מעדיף עונות של כדורגל מהנה גם על חשבון תארים. @פול סקולס אולי זה בגלל שאתה דיי רגיל לתארים. אבל בגדול אני מבין למה אתה מתכוון ומסכים.
