כמובן עדיין לא דיברנו על זר גדול שהיה בעונה ההיא בחיפה.איברהים דורו וכל מילה מיותרת! אין דבר שהייתי רוצה לראות יותר מאת דורו בחיפה היום יחד עם רוסו ופראליה הם היו עושים קבוצה מדהימה!
אוייי איברהים!!!!מתגעגע.. מישהו יכול לשים פה הרבה תמונות שלו? [נכון יש אנשים שאוכלים שרע להם...אז שחיפה לא משחקת טוב..הפיתרון שלי זה איברהים דורו.. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/laugh.Xxx ]
מדורו אני לוקח את הגול המדהים שהוא כבש לזכות חיפה ברמת גן,בגביע,שהוא עבר,ועבר,ועבר,איזה גול,איזה משוגע,הוא ורוסו באותה קבוצה זה משהו הכי קטלני שיכול להיות.
רק עכשיו שמתי לב לדיון הזה... אני רוצה להגיד לכם שעונת 96-97 היא הסיבה שאני אוהב כדורגל. שלא יהיה לכם מקום לספק. זה התחיל עם השלישיה במחזור הראשון מול מכבי פ"ת (זוהר, אוחנה וחרזי בתוספת זמן). זה המשיך עם משחק הבית מול הפועל חיפה, שזה היה משחק שאני בחיים לא אשכח. חרזי העלה אותנו בפנדל ל1-0. עמיר תורג'מן השווה ל1-1 בשער ענק, ממש ככה, מבצע יפה של חיפה. בית"ר המשיכה ללחוץ, אבל שום דבר לא עזר וכהן הכניס את שאלואי. קרן הורמה ישר לראש של אחונה שמ11 מטר (ממש על הנקודה הלבנה) הוא נגח קשתי לפינה, 2-1. מבצע נהדר אחרי זה של אוחנה-שאלואי-שוב אוחנה-חרזי הסתיים ב3-1 ענק. אחרי זה שוב שמנו שלישייה בחוץ, הפעם להפועל ב"ש, ואחרי זה ניצחנו 1-0 את מכבי הרצליה משער בדקה ה81 של אוחנה (זוית קשה לאללה). אחרי זה שוב הגיע משחק ענק, 3-3 מול מכבי ת"א. זוהר בצמד, ההוא בכדור חופשי מבריק, ושאלואי בעוד שער ענק לא מספיקים. העונה ממשיכה, בית"ר מפרקת לגורמים את שאר הקבוצות, ואת הסיבוב הראשון מסיימת עם 13 נצחונות מתוך 15 משחקים (תיקו מול מכבי ו0-0 בבית מול בני-יהודה, משחק שבו הייתי). נקודת השיא בסיבוב הייתה המשחק מול הפועל פ"ת. כמה שאמרו שבית"ר לא מוכנה וכאלה וכאלה, על הדקה השישית זוהר בכדור חופשי ענק עושה 1-0. במחצית השנייה שאלואי בועט מחצי מגרש, ממש ככה, לקורה, אבל אוחנה לוקח את הריבאונד ועושה 2-0. אחרי זה הובקע השער היפה ביותר שישראלי שם אי פעם בישראל (הכי יפה שייך למירוסלאב ביצ'ניץ' מול מכבי ת"א עונה או שתיים לאחר מכן). בית"ר במתפרצת, הכדור אצל שאלואי. חסן עושה עליו עבירה מאחורה, ושאלואי מתגלגל 3 גלגולים, אבל מייד קם ומסר קדימה. לאחר מכן הוא המשיך להיאנק. את המסירה קיבל אוחנה 45 מטר מהשער. הוא התחיל לרוץ עד שהוא ניצב מול הס "אוחנה.... אם זה יהיה שער זה יהיה שער גדול... אוחנה....כן!!!! הללויה לאלי אוחנה!!". איזה שער, איזו חגיגה, 3-0 ומקום ראשון אותו בית"ר לא שמטה עד סיום העונה. את הסיבוב השני בית"ר פתחה עם רכש טרי ממכבי ת"א - ניר סביליה הצעיר. במשחק הבכורה שלו מול מכבי פ"ת הוא כובש את השני, שאלוי מוסיף 2 ובית"ר מביסה בקלילות 3-0. לאחר שני מחזורים מגיע ההפסד הראשון באותה עונה, 1-0 להפועל ב"ש. בית"ר לוחצת כל המשחק, בשירים ושערים היה ברור שהיא הולכת לכבוש. אבל אז הגיע האות, דקה 81. כשאמרו טדי לא היה לי ספק שבית"ר סוף סוף שברה את הבונקר, אבל מי שלא היה שמה צעק: "אורן סגרון!". בסיום עפילו בעיטה אדירה של קורנפיין ששיפשפה את העמוד לא עזרה, הפסדנו. המשכנו להביס, הפעם עמדו בדרך צפרירים חולון שבמשחק רדיוס בטדי (אוהדים עלו על אנטנות מחוץ למגרש בשביל לראוןת את זה) ניצחנו אותם 5-0. 5-0 גם ניצחנו ביום חורפי וגשום את טייבה (מוטי איווניר: "הבן אדם שאני הכי מרחם עליו היום זה הקוון שרץ אחרי ההתקפות של טייבה"). ואז הגיעה נקודת שפל, הפדס 2-1 בחוץ להפועל פ"ת (במגרש בהרצליה כי המשטרה לא אישרה את פ"ת). בית"ר פשוט לא עלתה למגרש והגיע לנו להפסיד 6-1. המשכנו בכושר קצת פחות טוב, הפסדנו גם בבית 2-0 למכבי חיפה (קנדאורוב ועידן שום בשער אדיר). פ"ת צימצמה את הפער אבל לי באופן אישי היה ברור מי תיקח את האליפות. שער של ניר סביליה ביום שישי בכפר-סבא ניצח 1-0 וגרם באופן מעשי לאליפות. האליפות הגיעה בדרבי לאחר 1-1 עם הפועל י-ם (מנחם להם, אוחנה משווה אחרי דקה). את האליפות חגגתי עם אח שלי ואבא שלי בטדי, למרות שאבא שלי לא הרשה לי לרדת לדשא (היינו צריכים לקפוץ 4 מטר בשביל זה). חגגנו כל הדרך, והקפת האליפות הייתה ב2-0 הביתי מול ראשל"צ, משחק שאותו לא ראיתי בגלל ל"ג בעומר. זהו, זו באמת הייתה עונה גדולה, והסגל של בית"ר לפי דעתי לא מוצה, כי הסגל שהיה אז היה פשוט בכמה רמות מעל הליגה. זה כמו שאתם לפעמים מרגישים שקבוצה לקחה אליפות בלי להתאמץ, ככה אני ממש הרגשתי. למרות השבר ג'ונס של רונן חרזי שהשבית אותו כמעט כל העונה, בית"ר פשוט הייתה אימפריה, אבל כזאת אימפריה שבאמת לא הייתה כמוהה... ותראו איזה נתונים מדהימים אפשר לקבל מאותה עונה: בית"ר ניצחה 13 מ15 המשחקים בסיבוב הראשון. בית"ר ניצחה את כל הקבוצות בליגה. בית"ר כבשה בכל משחקי החוץ שלה באותה עונה. בית"ר אף פעם לא ירדה בהפסקה בפיגור. אין מה לעשות, אני לפעמים בוכה כשאני נזכר בעונה הזאת.
דאייר! אומנם אנחנו לא שומי אבל אנחנו בהחלט עידן שום! אני לא אשכח את ה2-0 הזה על בית"ר, שאני נזכר בזה אני מבין למה וידוקה כ"כ התרגש מה4-0 . אוי זה היה עונה חרא של חיפה, אבל איזה ניצחון אדיר על בית"ר הגדולה באותה תקופה, אני לא אשכח את השער של עידן שום... איזה גול... אדיר! אנחנו אבל לא אבא שלו...
מה? בטח שאנחנו אבא שלו! וזה כנקמה על הניצחון 2-0 בסיבוב הראשון. דקה 37, פישונט חופשי לגמרי באגף ימין, יש לו בערך 7 שניות עד שמישהו בכלל רץ אליו.... הוא מרים כדור מדוד, מדויק להפליא, לראש של אוחנה. אוחנה לא צריך יותר מזה, 1-0. דקה 46, ממש לפני הירידה למחצית, דאבל פאס נהדר בין אוחנה לבין המגן אמסלם שעלה להתקפה מציב את אמסלם לבד מול השוער ו2-0. זה היה שערו הראשון באותה עונה. (אגב בית"ר ניצחה רק פעמיים 2-0 באותה עונה. בשתי הפעמים שחקן מסוים כבש ראשון (היא ניצחה גם את ראשלצ 2-0 בחוץ, שער של חרזי בדקה ה16 ושל אמסלם ב91), ואמסלם כבש את השני בתוספת זמן. שני המשחקים אגב היו בחוץ.
שמתי לב לעוד כמה דברים לא נכונים שיוגב כתב פה... קודם כל המאמן היה אלי כהן, שבעקבות האליפות הוריד את השפם לאחר 25 שנה. קשטן הגיע אחריו, לאחר שהשאיר את הפועל ת"א ליגה. יוגב במשחק ההכתרה היו הרבה יותר מ12000 איש.... טדי היה מלא, מפוצץ. היו שמה 18000 באופן רשמי, אבל אני ראיתי איך אנשים משלמים לשומרים בכניסה, משחדים אותם.... היו שמה בערך 22000.... העשירייה של רודה על ב"ש הייתה עונה אחרי זה. זה היה בגביע המחזיקות שאליו ב"ש הגיעה לאחר הגביע... גם הניצחון של חיפה בפנדלים היה עונה אחרי זה.... עם איציק זוהר אני זוכר את זה... החדשות לגבי רוזנטל, חזן ובנין גם הם שייכים לעונה שאחרי...
