קודם כל. בקשר לעמודים מוקדמים יותר, שלום תקווה לא היה אז בהפועל ת"א. טעות נוראית שנעשתה כשנכתב על שחקנים בולטים בתקופה ההיא, הגם שהיא טעות אנוש, טעות פשוט נוראית שהדף לא יסבול, אסור בתכלית האיסור- אבי כהן בהפועל ת"א ?!?!?! אבויי....! :aaaprot: אני התחלתי ללכת למשחקים רק בעונה של הארצית 90/1 של הפועל וגם אז, מגיל 9 עד 14 רק לכמה משחקים בעונה, אבל... אני די בטוח שגילי לנדאו לא היה כזה כוכב. שבתאי לוי היה אז הכובש הבכיר. משה סיני אמנם כיכב בהפועל ת"א, ואין טעם להעלות את עניין יכולת האימון שלו כי לא זה הנושא. היה כוכב, את השער הראשון שראיתי בחיים שלי, בישל בגאונות לרוני רוזנטל במשחק מול ניו-זילנד ב-1988. באמת שחקן גדול, אבל מחובתי לא לתת לכתם שלו להישכח. שוב, הכתם שלא קשור לתקופה בה הוא אימן. משה סיני שיחק בעונה בה הפועל ירדה ליגה. גם משה סיני שבת באותה עונה כשהנוער עלה לשחק במקום הבוגרים בכמה משחקים. אבל את הספינה שטבעה, הוא עזב , נטש. עשה אליפות גדולה עם שפיגל בבני-יהודה, כמעט לבד סחב אותה. אבל הסמל של הפועל הוא לא. לא מאז, ולא יהיה לעולם. גם לי זה קשה, אני גדלתי עליו, הוא השחקן הראשון שידעתי את שמו, הוא באמת היה הסמל, אבל לבוגד שעוזב את הקבוצה ברגעים קשים, לא מגיע כבוד של סמל.
את האליפות של הבועל לא הביאו כוכבים - הביא אותה אחד מגדולי המאמנים, דוביד שוויצר זכרו לברכה. אף אחד משחקני הבועל בתקופתו, למעט סיני, לא היו כוכבים - הם היו שחקנים בינוניים פלוס, שדוביד ביכולותיו הענקיות הצליח להוציא מהם 150% , בעיקר באמצעים פסיכולוגיים , וידי איך להפוך את המשחק שלהם לקבוצתי. מאיפה הידע שלו בפסיכולוגייה? הוא היה איש שב"כ לא מעט שנים... http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx
שני טריקים ידועים של הכריש ז"ל: במשחק בית, באמצע הקיץ, ביקש מהגנן להפעיל ממטרות, היריבה באה כמובן בלי סטופקס, וכל המשחק השחקנים שלה עשו גליצ'ים - גם בלי שהתכוונו לזה. לפעמים היה נותן כודר מרץ לשחקנים שפחדו ממשחק מסוים - הכדור היה סוכרזית... דוביד היה מאמן גדול שגם הצליח עם הנבחרת (רבע גמר באולימפיאדה).
