נדב אני רוצה שתסביר לי כמה דברים 2. טביעת אצבע שלו? כל עונה הקבוצה משחקת בצורה אחרת לגמרי בהתאם לשחקנים שיש לה. פעם אחת זה היה רוסו במרכז שעשה את כל העבודה. עכשיו זה בכלל מתחיל מיותר אחורה מדירסאוועובר דרך כל הקישור. ובכלל כל שנה ושנה אצל רוני לוי יש סגנון משחק שונה לחלוטין, אתה יכול לפרט על "טביעת האצבע" שלו? 4. טיפוח עידן טל יניב קטן זנדברג. לפי דעתי ב3 המיקרים שנתת פה בתקופה של רוני לוי הם הלכו אחורה. יניב קטן פתח אתה עונה בצורה גרועה מאוד ורק לאחרונה הוא משתפר. למה הוא פתח גרוע? בגלל רוני לוי הוא לקח שחקן פיזי שהכח שלו הוא אחרי שליטה בכדור שיש לו כח מתרפץ ושם אותו חלוץ חוד לא העמדה שלא בכלל ויניב קטן נעלם לחלוטין. עידן טל מאז ומעולם היה שחקן מעולה, עוד הרבה לפני שהגיע לחיפה. בחיפה הוא נותן את התפוקה שלו ולא יותר מזה. ומיכאל זנדברג הגיע למכבי חיפה כאשר הוא נחשב באותה תקופה לקשר הטוב ביותר במדינה. אני לא יודע עד כמה אתה זוכר אותו במדי הפועל פ"ת אבל הוא היה עושה שמה הכל ברמות הכי גבוהות ששום קבוצה לא יכלה לעצור אותו. הוא הגיע לחיפה לא הצליח סופסל ורק השנה הוא פורח מחדש. ויש אומרים שזה בגלל שהחוזה נגמר. אז על איזה טיפוח מדובר?
הטביעת אצבע של רוני לוי באה לידי ביטוי בכך שחיפה משחקת בדיוק כמו רוני לוי השחקן . רואים את העבודה שלו,רואים שהקבוצה מאומנת. ולגבי קטן לא יודע מה איתך אבל לדעתי הוא התקדם מאד אצל רוני לוי מאשר אצל גרנט ,אלי כהן ושום . וזנדברג השנה שחקן יוצא מן הכלל ויש לרוני לוי חלק בזה
זנדברג התקדם השנה התקדמות עצומה..אני לא יודע אם זה בגלל רוני לוי או לא...אבל העובדות הן שהוא התקדם מאוד מאז שהוא הגיע לחיפה.. קטן חוץ מאצל שום היה גרוע אצל כל המאמנים האחרים[כמובן גרוע יחסית] וגם אצל לוי הוא הרבה יותר טוב מאשר הוא היה אצל שום בקשר לטל..בהתחלה היו ללוי המון ריבים איתו אבל טל בינתיים שקט והתחיל ללמוד איך לדבר מראיון לראיון אתה רואה יותר אברהם גרנט אצל טל בפה מאשר אייל ברקוביץ... אני חושב שאפשר גם לזקוף את זה לטובת לוי... גם את זה שלוי מתגמש בשיטות שלו..בדיוק כמו שאמרת..פעם רוסו היה מוביל..רוסו עזב אז משתמשים במה שיש[ומי עוד עשה דברים כאלה..הקטור קופר בתקופות הזוהר שלו..] אני לא אומר שלוי מאמן מושלם אבל יש התקדמות עצומה אצלו..לפחות בליגה... רק שיתחיל להבין שאפשר לתת דקות משחק גם לצעירים!!!!!!
אוקי חברים אני רואה פה את הדיון שלכם, ומזמן זכרתי שקראתי משהו שקשור ומצאתי אני יביא לכם את זה. לפני זה אני רוצה לציין שזה נלקח מביגוואן. זה מאוד ישן (לפני שנתיים) ולכן אני חושב שאין בעיה לפרסם את זה. בנוסף כל הקרדיט לכותבת יעל שחרור. ------------------------------------------------------------------------- "פלשו לתחום הכדורגל הרבה גונבי-דעת שלא היו שחקנים מעולם וזו בהחלט בעיה", זועק שלמה שרף, שחקן ומאמן בכיר לשעבר ופרשן בהווה. "יכול להיות מפקד טייסת שלא היה טייס? באותה מידה לא יכול להיות מאמן שלא היה שחקן קודם-לכן". לשרף יש סיבה לדאגה. עובדתית, העונה חל העונה גידול משמעותי במספר מאמני ליגת-העל שלא היו שחקנים בעברם. נציין, כי כשאומרים "היה שחקן", הכוונה אינה לכאלו שתלו את הנעליים בגיל צעיר, אלא כאלו שהגיעו לרמות הגבוהות ובילו שם דרך קבע. שימו לב: בעונת 1999/00 היו שלושה מאמנים "שלא היו שחקנים" מתוך 14 קבוצות בליגת-העל, בכל-אחת משלוש העונות הבאות היו רק שני מאמנים כאלו מתוך 12 קבוצות (17 אחוז). העונה כאמור יש חמישה מאמנים כאלו מתוך 12 קבוצות (42 אחוז) - ולא שכחנו גם את אברהם גרנט, מאמן הנבחרת הלאומית, שלא ממש זכה לקריירת משחק מפוארת. תופעה. http://images.one.co.il/images/d/gg26617.Xxx ניצן שירזי, מאמן מצליח מאוד בהווה למרות שלא היה שחקן בעברו (לפי ההגדרה לצורך כתבה זו), משיב: "יש יתרון מסוים למאמן שהיה שחקן, אבל מכאן להגיע למסקנה שמי שלא היה, לא צריך לאמן? זה אפילו מעליב. בואו לא נתכחש לתוצאות ולטבלה, זה הכל". הטבלה, במקרה זה טבלת ליגת-העל, לא משקרת. מבין 12 מאמנים בליגה הבכירה בישראל בעונת 2003/04, חמישה מהם לא היו שחקנים, מה שלא מונע מהם להתברג לפני החזרה מפגרת החורף עם קבוצותיהם בין שבעת המקומות הראשונים. המאמנים המדוברים הם: ניצן שירזי מבני-יהודה (מקום 2), אלי גוטמן מהפועל ב"ש (מקום 3), פרדי דוד מהפועל פ"ת (מקום 5), אייל לחמן מבני-סכנין (מקום 6) וגיא לוזון ממכבי פ"ת (מקום 7). ומי מאחור? בין היתר כוכבי עבר כגילי לנדאו ואלי אוחנה. נו, אז מאמן צריך להיות שחקן כדורגל לשעבר או לא? שלושה שחקני עבר בולטים - לופא קדוש (נחרץ), שרף (מודאג מאוד) ואבי כהן (מתלבט) - בהחלט מודעים לתופעה, לא ממש מרוצים ממנה ודי נחרצים לגבי מי יכול לאמן ומי לא. קדוש, שוער בכיר לשעבר ומאמן הפועל כפ"ס כיום, קובע בפסקנות: "מאמן שלא היה שחקן קודם-לכן - לא צריך לאמן. אין לזה אח ורע בכל העולם. הכדורגל זו לא רק תיאוריה, צריך להיות שחקן שעבר וחווה את המשחק ולא למד מהרצאות או מספרים. מי שלא היה שחקן, לא מבין את התחושות, הרגשות, לא יודע מה עובר על שחקן לילה לפני משחק. אם יש מאמן אחד כזה, זה בסדר, אבל בליגה שלנו כיום, זו כבר תופעה כללית שממש לא מובנת לי". אבי כהן, כוכב מכבי ת"א ונבחרת ישראל לשעבר, מאמן (לשעבר?) ופרשן בהווה, מגבה את שרף וקדוש: "אין חכם כבעל ניסיון, שחקן לשעבר יודע בדיוק מה עובר על השחקן שלו. הוא חווה על בשרו את הדברים האלה וככל שהשחקן שיחק ברמות היותר גבוהות, הוא יודע איזה דברים להעביר לשחקנים שלו ורואים את זה על המגרש. אני חושב שמאמן שהיה שחקן, מביא את הניסיון והמקצוענות - יש לו ערך-מוסף שאין למאמן שלא היה לשחקן קודם-לכן. אם היו עומדים מולי שני מאמנים, האחד שחקן לשעבר והשני לא, אין לי ספק שהייתי בוחר בשחקן לשעבר בגלל הערך-המוסף שלו". שרף ממשיך להיות מוטרד: "התופעה בישראל ממש מדאיגה. אני רואה את הרמה של הליגה וזה בעצם אומר הכל. מאמן כזה לא מבין את הלחצים שבהם נמצא שחקן, לא מבין את הרגשות שלו, פשוט אין לו את ההבנה הבסיסית הזו. אני חושב שהתופעה הזו מדאיגה במיוחד בגילאי הילדים והנוער, שם המאמן הוא דמות לחיקוי ולהערצה. אם המאמן לא יודע להדגים מהלכים ורק מסביר אותם מילולית, הרי שיש כאן בעיה רצינית. כדורגל לומדים במגרש ומי שלא היה שחקן לא ילמד את זה בשום צורה אחרת". ש: בעונת 1990/91 כשאימנת במכבי חיפה וזכית בדאבל, עוזר המאמן שהבאת היה אלי גוטמן. איך אתה מסביר את זה? ת: "יכול להיות שעשיתי טעות, אני מודה. אני יכול רק לומר שגוטמן היה הרבה זמן ליד הגדר, למד ועשה סטטיסטיקות, יכול להיות שאני זה שפתחתי לו את הדלת להצלחה. מה ששבה אותי אצלו היה ההתמדה והרצון שלו ללמוד, זו הסיבה שלקחתי אותו. הנחישות שלו מצאה חן בעיניי". http://images.one.co.il/images/d/gg15483.Xxx גוטמן (45) דווקא הצליח להפריך היטב במשך השנים באמצעות קבלות את הטענות שמאמן שלא היה שחקן אינו יכול להצליח. מאמן הפועל ב"ש החל את קריירת האימון בגיל 32 כמאמן נערים בהפועל חיפה, ואת הקפיצה הגדולה עשה כאמור באדיבות שרף. מאז, הוא סיפק קבלות, כשהוליך את הפועל ב"ש (גביע המדינה) והפועל חיפה (אליפות) לזכיות היסטוריות. "זו לא בעיה לדעתי שמאמן לא היה שחקן בליגת-העל או לא הגיע לרמות הגבוהות מאיזושהי סיבה", אומר גוטמן, שמחזיק גם בתואר בחינוך גופני. "מי שרציני ומתעמק במקצוע יכול להיות מאמן מצוין, בלי קשר למה שהיה קודם. בעולם יש שחקנים גדולים שנהיו מאמנים גדולים, כמו יוהאן קרויף לדוגמא, ויש כאלה שלא היו שחקנים, אבל עדיין היו מאמנים גדולים, כמו אריגו סאקי. אני ממש לא חושב שיש פה בעיה". http://images.one.co.il/images/d/gg28303.Xxx שירזי (32) סיים את קריירת המשחק שלו כבר בגיל 21, כאשר שקבוצתו האחרונה היתה עלייה כפ"ס בליגה ב'. "לא הייתי מספיק טוב, חיפשתי מקום שאהיה בו יותר טוב", הוא הסביר לפני מספר חודשים מדוע תלה את הנעליים כבר בגיל צעיר. מקום טוב הרבה יותר מצא שירזי על הקווים, שם הישגי השיא שלו (עד העונה הנוכחית) היו זכייה עם קבוצת הנוער של מכבי ת"א באליפות ובדאבל, עונה אחרי עונה. "מאמן זו אישיות אחרת משחקן, לא כל שחקן גדול יהיה גם מאמן גדול", מבהיר שירזי. אבי כהן ציין את המשפט "אין חכם כבעל ניסיון", וגם שירזי מביא אותו כדוגמא - אבל בצורה אחרת: "אני אימנתי ילדים, נוער ונערים. עבדתי תשע שנים במחלקות הנוער, אז מה עדיף? שחקן שרק עכשיו סיים לשחק, או מישהו עם ניסיון כמו שלי? אני אתן לאנשים אחרים לשפוט". לחמן (38) הגיע כבר בגיל 17 למסקנה ששחקן גדול הוא לא יהיה - ועבר לאמן. "בגלל כמה אנשים שקצת כועסים לא צריך לפתוח דיון", אומר מאמן בני-סכנין, שכמו שירזי, חושב שדווקא העובדה שלא שיחק לאורך שנים עזרה לו לפתח קריירת אימון: "אם לא הייתי מחליט להפסיק לשחק ולהתחיל לאמן ולעבור כברת דרך ארוכה של מחלקות נוער ואימון בליגות נמוכות, אולי לא הייתי מגיע להיות מאמן בליגת-העל. אני חושב שהעזיבה שלי את המשחק הפעיל, תרמה לניסיון שצברתי במהלך הדרך". גיא לוזון (28) פרש בגיל 21, והוא, כמו עמיתיו המאמנים "הנאשמים", מחזיר מלחמה: "לא כל מאמן צריך להיות שחקן, ולהיפך. הכל קשור להבנת המשחק של אותו אדם. אם יש לך יכולת לסחוף ולהנהיג קבוצה, יכולת להעביר יידע מקצועי ולתת לשחקנים ולקבוצה את היכולת להתקדם. אין לזה קשר אם היית שחקן גדול או לא. אני שיחקתי עד גיל 21, לא הייתי כוכב גדול, אבל אני יודע מה זה להיות שחקן". ללוזון יש מספר דוגמאות כדי לשפוך אור חיובי עליו ועל חבריו: "מספיק להסתכל על ההצלחות של אברהם גרנט ואלי גוטמן כדי לראות שזו לא בעיה. אם רוצים ללכת יותר רחוק, מספיק לראות את אריגו סאקי כדי להבין, ואם רוצים ללכת לתחום אחר אז שימו לב לפיני גרשון, מאמן מכבי ת"א בכדורסל, שגם לא ממש היה שחקן ותראו איפה הוא היום". http://images.one.co.il/images/d/gg23283.Xxx שרף ושות' טוענים כי אחת הבעיות הגדולות בנתינת קרדיט באימון בידי אלו שלא כיכבו על המגרש, היא בעיית ההזדהות. "שחקנים כמו אורי מלמיליאן, אלי אוחנה ומשה סיני, אלו אנשים שלשחקנים יש רצון להידמות להם, לומדים מהניסיון שלהם. אני חושב שניר קלינגר הוא דוגמא למאמן שמחדיר בשחקניו את המוטיבציה והנחישות שהיו לו כשחקן", פורס קדוש את משנתו. "שחקנים שעומד מולם מאמן שלא היה שחקן, עם מה הם יזדהו? עם זה שהוא מורה להתעמלות? האישיות שלו פשוט לא מקרינה עליהם". יעקב הלל היה זקן כדורגלני ליגת-העל, כשהודיע על פרישה ממשחק בסיום העונה שעברה, ואחרי שכבר עבר מאמן אחד או שניים בקריירה - רובם שחקני עבר. "אני כשחקן צעיר הערכתי יותר מאמנים שהכרתי קודם וראיתי אותם משחקים וזה טבעי, אבל לא היתה לי בעיה ללמוד ולהקשיב למאמנים אחרים", אומר הלל. לשירזי יש פתרונות משלו לבעיית ההזדהות: "לשחקן שלי אולי לא יהיה עם מי להזדהות, אבל הכל לדעתי תלוי באישיות של המאמן. המאמן צריך ליצור תדמית שאפשר יהיה להעריך אותו וללמוד ממנו. באופן אישי, אני יכול לומר שלי אין שום בעיה כזו, אני יודע להעביר לשחקנים שלי את מה שצריך, ולא משנה אם הייתי שחקן קודם או לא". ללחמן יש דוגמא קצת שונה: "מילאן הגדולה השפיעה על הכדורגל בכל העולם, בגלל שיטת המשחק החדשה שהביאו אריגו סאקי ופאביו קאפלו. שניהם אגב, לא ממש היו שחקנים, אז למי שיש טענות, הם יכולים לפנות אליהם. אין שום קשר ליכולת שלך להשפיע על שחקן אם הייתי שחקן בעצמך או לא, זו סתם עוד דרך להעלות ספקולציות מיותרות". http://images.one.co.il/images/d/gg28306.Xxx אז איך בכל זאת ממאמן אחד או שניים, הגענו למצב בו כמעט ממחצית המאמנים בליגת- העל לא היו שחקנים? לופא, שרף ואבי כהן מאשימים בעיקר את המצב הכלכלי ואת הבוסים. קדוש: "היום רוב בעלי הקבוצות הם גם בעלי המאה וגם בעלי הדעה. יושבי-הראש רוצים גם להחליט בדברים מקצועיים ולכן הם לוקחים מאמנים מתחילים, מאמנים צעירים יותר עם פחות ניסיון. קל יותר לבעלים להתמודד ולהתערב בעבודתם של מאמנים כאלה. אני חושב שדוגמאות לזה, הן ההתבטאויות החוזרות ונשנות של יושב-ראש בני-יהודה, יובל גפני, על המאמן שלו. דבר כזה לא קורה אצל מאמן כמו קשטן". http://images.one.co.il/images/d/gg27755.Xxx שרף מוסיף: "כנראה שבעלי הקבוצות מחפשים מאמנים זולים שאפשר יהיה גם להגיד להם מה לעשות. אני חושב שמעמד המאמנים כיום נמצא בשפל הכי גדול שלו, רק בעלי הקבוצות קובעים מה יהיה ולמאמנים כמעט אין מילה". אבי כהן נותן זווית נוספת, וטוען כי מאמנים עם רקורד באים עם דרישות שלבעלי הקבוצות לא נוח לקבל - ומכאן הסדר העולמי החדש. "שחקנים לשעבר שיודעים איזה תנאים הם צריכים כדי להעמיד קבוצה, דורשים דברים מסויימים", אומר כהן. "היום התנאים קשים מבחינה כלכלית ואולי נהיית עדיפות למאמנים שלא באים עם הרבה דרישות. היום ישנה גם יותר מעורבות של בעלי הקבוצה, מי שמכניס את הכסף גם מבקש להיות המילה האחרונה גם מקצועית. מאמנים שהיו שחקנים קודם-לכן, לא יכולים להסכים לזה. אני חושב שהמצב מבחינה כלכלית רק הולך ומחריף וכנראה שהתופעה הזו הולכת גם לגדול". שירזי, שקודם מעמדת העוזר למאמן ראשי בבני-יהודה הקיץ אחרי עזיבתו של גיא לוי, טוען שהדיבורים על התערבות אינם מציאותיים: "לכל-אחד יש את העקרונות המקצועיים שלו, אני עומד על העקרונות שלי. אני לא חושב שזה שלא הייתי שחקן הביא את הבעלים לבחור בי, אני גם לא חושב שבעלים של קבוצה בוחר מאמן בגלל שהוא רוצה להשפיע על ההחלטות. זה פשוט תהליך שקורה ושהלוואי וימשיך ויגדל". גפני מגבה: "ניצן מאמן צעיר שהולך להיות, לדעתי, אחד הגדולים. אני לא לקחתי את ניצן כדי להיות מעורב יותר, אני לא מתערב מקצועית בשום מצב. אם אני מעביר ביקורת אחרי על חילופים, זו זכותי - אבל לא מעבר לזה. ניצן הגיע ממחלקת הנוער של מכבי ת"א ולקח איתם אליפויות. הוא היה צריך להתקדם כבר שם, אבל במכבי קורים כל מיני דברים שאני לא מבין אותם ולא ממש קשורים לכדורגל. אני לא מבין בכלל את השאלה לגבי ראשי קבוצות שבוחרים כביכול מאמן כדי להתערב - לי זה ממש לא נראה הגיוני". גם לוזון, שמאמן בקבוצה של המשפחה, לא מקבל את טענת השפעת הבעלים: "מאמן שאין לו ביטחון, יש לו בעיה. מי שנותן שיקבעו לו אז כדאי שיפרוש. אין שום קשר בין היותו של מאמן שחקן לשעבר למבנה האישיות שלו". גוטמן אגב, לא חושב שיש סיבה מיוחדת לגידול במספר המאמנים שלא היו שחקנים: "זה צירוף מקרים, אין בזה שום דבר מיוחד". http://images.one.co.il/images/d/gg18049.Xxx מאמן שיש קונצנזוס לגבי יכולתו, למרות שלא התברך בקריירה של שחקן מוצלח - הוא גרנט. קדוש: "נכון שדוגמא טובה זה גרנט שעם ההצלחה שלו אי-אפשר להתווכח. למרות זאת, צריך גם להסתכל על מהלך הקריירה שלו. גרנט לא אימן את מכבי יבנה, אחי-נצרת או סכנין, גרנט התחיל במחלקת הנוער של הפועל פ"ת, היו לו מנהלים מקצועיים כמו נחום סטלמך וגיורא שפיגל. לאחר-מכן הוא היה מאמן בבוגרים של הפועל פ"ת ורק אז הגיע למכבי ת"א, מכבי חיפה וכמובן לנבחרת. גרנט לא התחיל בליגות הנמוכות. שלא תבינו לא נכון, אני חושב שאברהם מאמן מצוין, אבל הוא גם קיבל הרבה דברים מוכנים בדרך. למרות זאת, גרנט הוא מבחינתי בהחלט מקרה חריג וחד-פעמי". אבי כהן מסכים שגרנט הוא מקרה חריג: "הוא צבר ניסיון במהלך השנים ואפשר לומר שגם הלך לו מצוין, כאשר שכבר בעונתו הראשונה במועדון כמו מכבי ת"א, הוא זכה באליפות. זה מעין כדור-שלג, שבמקרה של גרנט, רק התגלגל למעלה". הלל: "גרנט כבר הוכיח את עצמו לאורך זמן, כל השאר עוד צריכים להוכיח לאורך זמן". http://images.one.co.il/images/d/gg27213.Xxx בינתיים, בזמן הזה, חמשת המאמנים המדוברים נמצאים בצמרת הטבלה ועוקפים מאמנים כמו קשטן, שייע פייגנבוים, אוחנה ואחרים - שהמכנה המשותף להם, הוא כמובן - כולם היו שחקנים בולטים. איך שרף, קדוש וכהן מסבירים את ההצלחה הזאת? שרף: "העובדה שהמאמנים האלה נמצאים בשבעת המקומות הראשונים לא אומרת לי כלום. ברמה הזו של הליגה הכל אפשרי. בכל זאת אפשר לראות שהמאמן במקום הראשון הוא רוני לוי, שהיה שחקן גדול גם בליגה וגם בנבחרת. אני גם יכול להבטיח שדרור קשטן והפועל ת"א עוד יגיעו למקום הראוי להם. ההצלחה של המאמנים שלא היו שחקנים, עדיין לא מדידה. רק בסוף העונה נוכל לדעת אם הם באמת הצליחו, עכשיו זה עוד מוקדם מדי". קדוש ממשיך: "הצלחה מודדים לאורך זמן, ולא כשהליגה רק באמצע הדרך. זה שבית"ר ירושלים כרגע נמצאת בתחתית, זה כי אוחנה לא יודע כדורגל? לא. אוחנה ידע למה הוא נכנס שהוא לקח העונה את בית"ר, הוא ידע שהוא מקבל קבוצה של צעירים חסרי-ניסיון והוא עובר איתם תקופה קשה. בלי לפגוע חס וחלילה ברוני לוי, אבל אני מאמין שאם אוחנה היה הולך למכבי חיפה, הם היו נראים אולי יותר טוב ממה שהם היום". אבי כהן: "גם אני חושב שהצלחה צריך למדוד לאורך זמן, הרבה תלוי גם בשחקנים ולא רק במאמן. ניקח את ניצן שירזי ודרור קשטן לשם ההשוואה. אני לא מפחית מניצן ואני לא אומר שהוא לא מבין בכדורגל, אבל היכולת שלו להבין מה עובר בראש של שחקן קטנה מאוד. ניצן לא חווה את הדברים שקשטן חווה ולכן לא יוכל להבין את שחקניו עד הסוף. נכון שכרגע ניצן נמצא במעלה הטבלה וקשטן בחלק התחתון, אבל קשטן כבר הביא את הפועל ת"א להצלחות גדולות. השנה השחקנים שלו לא נמצאים כל-כך בכושר ולכן יש ירידה, זה עדיין לא מוריד מערכו כמאמן מצוין. ניצן בחר העונה שחקנים שמגלים יכולת טובה, יחד עם שחקני הבית שגם נמצאים בתקופה מצוינת והנה קבוצה שמתמקמת בצמרת. יכול להיות שבעונה הבאה, גם לשחקנים של ניצן תהיה ירידה מסוימת ואז יגידו 'ניצן לא מאמן, הוא לא מבין בכדורגל'. אני לא מסכים לא עם זה ולא עם זה, ניצן שירזי בהחלט נראה שהוא בדרך הנכונה להצלחה ורק הזמן יגיד. אם בכל זאת הייתי צריך לבחור בין ניצן שירזי לאלי אוחנה לדוגמא, אני מאמין שהניסיון של אוחנה כשחקן יגרום לי לבחור בו". שירזי בחר להגיב במשפט של שבע מילים: "בואו לא נתכחש לתוצאות ולטבלה, זה הכל". אז מה באמת כדאי, מאמן עם ניסיון כשחקן או מאמן שהספיק לעבור כברת דרך ארוכה עד שהגיע לליגת-העל? לטעמי, עם הצלחות קצת קשה להתווכח. אבל מה שבטוח, ויכוחים עוד יהיו, עם טענות לכאן ולשם. גם אתם מוזמנים לכתוב מה אתם חושבים בנושא. http://images.one.co.il/images/d/gg24501.Xxx ------------------------------------------------------------------------------------ שוב כל הקרדיט בענק ליעל שחרור bigone.co.il 29.12.03
כמו שהיו כאן כתבות שקוטלות את אוחנה וסיני לחפש כתבות שקוטלות את קלינגר לא חסר. מה דעתכם על ניר קלינגר המאמן?
בד"כ שחקן הופכים למאמנים שנותנים לשחקנים יותר חופש, ופחות שמים דגש על הצד הטקטי וכל השאר. לעומתם מאמנים שלא היו שחקנים מקפידים יותר בטקטיקה ובשיטת משחק ונותנים פחות חופש.
ואולי גם לא. מוריניו כיום המנגר הטוב בעולם,לא היה שחקן,וטקטיקן מרמה הראשונה בעולם. הוא הראה עד כמה אם קבוצתו הקודמת,פורטו.
אמנם קלינגר ואוחנה מאמנים גרועים, אך מצד שני יש את יצחק שום שהוא מאמן מצויין, ובעברו שחקן ענק. רוני לוי גם היה שחקן לא רע (הגיע לנבחרת אחרי הכל...) והוא מאמן מעולה. עטר מאמן לא רע בכלל ועוד ישתפר בעתיד. ויש את בן שמעון שהוביל את הנוער של מכבי לאליפות וכיום מוביל את הפועל חיפה לליגת העל באפס תקציב. לא חסרות דוגמאות מהעבר כמו מוטל'ה שפיגלר שהפך למאמן מצויין, וגם לגיורא שפיגל הייתה קריירת אימון טובה מאוד. התשובה לשאלה הזו לא חד משמעית.
בהכל אני מסכים איתך עד לקטע של מוטל'ה שפיגלר . גם הוא יודע שהוא לא מאמן גדול ,הוא זכה באליפות גדולה עם נתניה (שהקבוצה היתה נהדרת עוד לפני שהוא אימן שם ) וזהו ,שפיגלר היה שחקן גדול אבל מאמן בינוני ומטה קלינגר הוא מאמן קבלות (לטוב ולרע) הדרך שלו לא מתאימה לכולם . אוחנה זה מאמן בלי קבלות בכלל . 2 שחקנים שהיו גדולים הפכו ל-2 מאמנים כושלים,אפורים. הרי את קלינגר השחקן לא היו מקללים כמו שאוהדי מכבי קיללו אותו אתמול אותו דבר לגבי אוחנה השחקן . אגב עוד שחקן -מאמן ,מוטי איווניר לדעתי מאמן לא רע בכלל ויכול להצליח במכבי .
