קמרון אכזבה גדולה מבחינתי בטורניר. דנמרק ויפן הן לא נבחרות חלשות, אבל בטח לא נבחרות שקמרון צריכה לסיים מולם עם 0 נקודות. נגד יפן היכולת הייתה ברצפה, נגד דנמרק כבר ראינו משחק התקפה, מהלכים, הנעת כדור, מצבי הבקעה, אם קמרון הייתה משחקת כך נגד יפן אני בספק גדול אם היפנים מנצחים את המשחק הזה. קמרון הרוויחה את ההדחה שלה ביושר, אין מה לעשות, אבל בעיקר עקב המשחק שלהם נגד דנמרק, יש לי קצת תחושת פספוס לגביהם, היו צריכים לתת יותר, היו יכולים לתרום לטורניר יותר.
מי שראה בגביע אפריקה את קמרון, אני מאמין שהוא לא הופתע. הלכלוכים שעברו בין רוז'ה מילה ולבין סמואל אטו, השפיעו ופול לה-גוואן לא יודע איך לעכל את הדברים האלה. אבל בכלליות, הציפיות מהנבחרות האפריקאיות היו ממש בשמיים. והסיבות לאי ההצלחה הם לא רק טמונות בענייני כדורגל נטו, אלא גם בנושאי פוליטיקה והיסטוריה.
זה אולי צריך להישמר לסיכום שלב הבתים, אבל עד כה המכנה המשותף הבולט ביותר הוא מנטליות מנטליות מנטליות. גאנה, קמרון, ניגריה, חוף השנהב, דרום אפריקה, אפילו אלג'יריה, כמויות סבירות ומעלה של מצבים למשחק וניצול פשוט מזעזע. התקפות לא מאורגנות. התקפות מתפרצות שערורייתיות מבחינת המשמעת שלהן, שחקנים בועטים מ-25 מטר עם הכדור הזה שבחיים לא הולך למסגרת במקום למסור לשחקן חופשי, כולן עושות את אותן הטעויות פשוט.
כל עוד השוערים משמיטים צריך לבעוט מרחוק. אני מאשים בכישלון את המאמנים. רייבאץ שידר פחדנות לגנאים, לה גואן לא השכיל לשים את אטו בחוד. רוצים שהוא יצליח במו בברסלונה - שימו אותו בעמדה שלו בברסלונה. ממילא וובו לא תורם. גם שני שערים מדנמארק מאותו האגף זו אשמת המאמן. לא הבנתי את המערך שלו עם 2 מגנים ימניים.