יש המוןןןןןן.... נתחיל עם גמר 2007 ההפסד המעצבן הזה הרס אותי...:s והיה גם את ההפסדים בפנדלים של חיפה בגביע ב-2000 להפועל וב2002/03 למכבי אחרי שרוסו החטיא..בכיתי באותו לילה... ההפסד לרוזנבורג...הייתי במשחק, איזה שוק חטפתי שם..עודדתי את רוזנבורג כשהם הבקיעו את השני והשלישי אבל זה עבר לי מהר מאוד והייתי מבואס טילים. המשחק הראשון שהייתי בו באיצטדיון ר"ג, מכבי - מכבי חיפה....הפסדנו 2-1 אני רק לא זוכר באיזה שנה זה היה...וגם שם בכיתי. וכמובן....כל הפסד לחארות ממנצ'סטר הורס אותי. אחרי ההפסד העונה הייתי הרוס, בעיקר בגלל שהיינו הרבה יותר טובים. יש עוד אבל אני לא זוכר כרגע.
פרשיית יובנטוס והעונש המוגזם :הדחה לסרייה B הירידה של הפועל באר שבע ללאומית בעונת 1997/1998 בניון כובש שער מכדור חוזר אחרי כדור שנהדף ע"י ניר דוידוביץ' אך השער לא הצליח להציל את הפועל באר שבע מירידה לליגה הארצית (הליגה השנייה של אז) והתמונה העצובה הבלתי נשכחת של בניון בוכה.
אתה באמת לא חושב שאני ארד לויכוח על הנושא הזה נכון? אבל אפשר גם להוסיף את עזיבת הנרי מארסנל שאני מאוד הופתעתי למרות שהעזיבה עשתה רק טוב הנרי היה אולי החלוץ הטוב ביותר שהיה בארסנל.
השער של דניאל אגר באנפילד בחצי גמר ליגת האלופות 2007, והפנדל האחרון של קאוט, אחח, עד עכשיו כואב, גם כן יורם ארבל הזה, רק היה חסר היה שיגיד שהוא אוהד ליברפול וזהו. היינו כל כך קרובים לפיינל הראשון http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx העזיבה של קורנפיין ויצחקי.
אההה כמעט שכחתי, השער של מודריץ' שהעיף את אנגליה מהיורו, אחרי שאנגליה חזרו ל2-2, וווואאאוווווו לאיזה דיכאון נכנסתי, העצב היה ברמה לא מובנת, למשך שבועות שלמים, עכשיו אני בתקופת ההחלמה. כל כך עצוב. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
אנגליה נגד פולין בוומבלי באוקטובר 1973, עם השוער הפולני תומאצ'סקי הגאון המטורף. ועכשיו שאני כותב את זה ופתאום נזכר במה עוד קרה באוקטובר 1973 ה'כאב' הפרטי שלי מתגמד.
נרשמתי רק בשביל לרשום את התגובה הזאת. שברון הלב הכי גדול ללא ספק: מכבי יפו - אהבת חיי וכל מה שידעתי בחיי על ספורט וכדורגל פורקה והידרדרה מהליגה הראשונה ל4. נזכרתי בשברון קשה נוסף- הפסד של הולנד בפנדלים בחצי הגמר לברזיל ב98
עונת 01-02 הארורה. מתחילה בהתאבדות של רובי שפירא ז"ל ונגמרת בירידת ליגה של הפועל חיפה. האימפריה התפרקה סופית והפכה לקבוצת ליגה לאומית לכל דבר. הקפצות לב גם נחשב? עונת 00-01, עקבתי אחר המשחקים של הפועל חיפה בדריכות ברדיו בתכנית "שירים ושערים", כל "בום! גווווווווווווווווווול" החסיר לי פעימה.
עונת 2002\2001 - מכבי מתארחת בטדי בסיבוב הראשון של העונה מול בית"ר, בדקה התשיעית מתמוטט המגן הצעיר של הקבוצה מני לוי, נסיונות הנשמה וטיפולים רבים שמקבל השחקן מונעים את מותו, ולצד ההלם והדאגה ששררו באצטדיון מובל מני לבית החולים, לאחר מכן מועבר לשיקום, ולבסוף לביתו. מקרה שללא ספק נחרט אצל כל אוהד כדורגל בישראל. מחזור אחד לאחר מכן הגענו לדרבי מול הפועל של קשטן, משחק שהפסדנו 1-0 למרות מלחמה של כל השחקנים עבור מני, המשחק הזה גם הוציא את מכבי ממאבק האליפות באותה עונה, ובאמת שהרגשתי נורא אחרי זה. גם ההפסד לבאיירן מינכן 1-0 באצטדיון ר"ג שבר לי את הלב - לאחר שמכבי שיחקה טוב והיתה קרובה להבקעה, ואז הגיע העבירה המטומטמת של ג'ון פנטסיל בתוך הרחבה על זה רוברטו שהביאה לפנדל והפסד.
אתמול - במשחק נגד א.א פאחם הייתי על סף שברון. בעונת הירידה של נתניה,עצוב. ההפסד ללרייה בגביע אופ"א. וההפסד של נבחרת ישראל לאוסטריה בדקה ה90 מבעיטה חופשית.
