18.5.02, איצטדיון המכתש, המשחק שיחרט בזכרוני לעולם ועד לעולם לא אשכח את המשחק המטורף,האווירה הנהדרת,השער האדיר של דניאל גוטיירס שקבע 2-2 ונתן תקווה של אמת לשלוש דקות בלבד עד שהגיע השמן מברזיל(והמבין יבין). http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=1018107
Quisiera comunicarles una cosa , Racing club ha dejado de existir מרץ 1999 , הסניורה ליליאנה מכריזה במסיבת עיתונאים שראסינג קלוב הפסיקה להתקיים... בדיעבד המועדון הצליח בצורה לא ברורה לסחוב עוד שנתיים עד שבאמת הפסיק להתקיים במתכונת הרגילה ועד היום אנחנו , האוהדים כמובן , סובלים מהמתכונת החדשה ומקווים שהמועדון יחזיק עוד שנה וחצי עד שהמועדון אמור , דגש על אמור , לחזור לידי האוהדים. בכל מקרה המשפט המצמרר עדיין זכור אצל כל אוהדי ראסינג כרגע מאוד טראומטי אם לא הכי טראומטי שעברו.
היו 2 רגעים עצובים בשבילי בתור אוהד אינדפנדיינטה.. הראשון והגדול ביותר הוא היום בו הודיעו שהורסים את הדובלה ויסרה נכון שמשפצים אותו ושבסופו של דבר זה בשביל האוהדים אבל את הדובלה ויסרה הישן אי אפשר להחליף. השני הוא הכרטיס הצהוב של קון אגוארו(שלא היה) נגד אולימפו שבעצם גרם לזה שקון לא ישחק במשחק הבית האחרון שלו בקבוצה ועוד נגד בוקה. לראות אותו בוכה ככה זה קרע את הלב ולא רק לאוהדים שלנו http://youtube.com/watch?v=gk0tRc0vibc "La hinchada grita VAMOS KUN AGUERO!"
שמינית גמר ליגת האלופות שנה שעברה נגד ולנסיה בחיים שלי לא הייתי עצוב כל כך מכדורגל עד אותו משחק הייתי עצוב, מדוכא הכל ... לא התחשק בכלל לחיות רציתי לקפוץ מאיזה גשרר זה היום אולי הכי קשה שהיה לי בחיים היה גם את המשחק נגד ויאריאל ברבע גמר שנה לפני כן גם הייתי מאוד עצוב אין אין זה קשה קשה לקבל את זה שאתה מודח מהתחרות הכי נחשבת בעולם קשה .....
רבע גמר ליגת האלופות, שנת 2000, צ'לסי מנצחת במשחק הראשון את ברצלונה 3-1, תוך 8 דקות צ'לסי מבקיעה 3 שערים, צמד לפלו וזולה הוסיף אחד. פיגו רק צימק. עם טעם טוב באנו לקאמפ נואו עם יתרון גדול, וכמעט בטוח העפלנו. ברצלונה מובילה 4-1 עלינו, דקה 104, נשאר רק 16 דקות, 16 דקות מהעפלה לחצי גמר ליגה האלופות, אבל לא פאטרי קלויברט הרס לנו את זה. ותבינו הייתי בכיתה א', לא ישנתי יומיים, לא דיברתי לא כלום. חשבתי רק מה אני יעשה לקלויברט שאני אפגוש אותו. מאז ממש התחברתי לכדורגל. טוב לפחות זה משמח אותי : http://www.youtube.com/watch?v=CQEQ1wxqpmo
יורו 2000, צרפת:1 ספרד:0, דקה 90, ראוליטו ניגש לבעוט ומחטיא http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/5eek.Xxx
הבום הראשון שקיבלתי בתור אוהד היה ב1986,רבע גמר גביע העולם אנגליה נגד ארגנטינה, מארדונה הרמאי עם 2 שערים,האחד גאוני(ועד היום אני לא מבין את הנאיביות של האנגלים שאף אחד בדרך לא הכשיל אותו...בעצם,ככה זה אנגלים,נותנים לשחק כדורגל,פייר פליי,מארדונה בעצמו אמר את זה) אבל עוד לפני,שער שניפץ את התמימות של ילד,כשהוא כבש עם היד והרי בשכונה כשהיינו משחקים שער כזה היה נפסל והנה על הבמה הגדולה ביותר השופט הבן זונה יחד עם הקוון העוד יותר בן זונה,היחידים שלא ראו שמארדונה הגמד הצליח "לנגוח" מעל פיטר שילטון שהיה גבוה ממנו ועוד עם ידיים מונפות למעלה, בכי,עצב,דיכאון ולא היה אף אחד שהבין אותי,כי בבית ספר כולם אהדו את מארדונה,ההורים שלי צעקו עלי שזה רק משחק,לא היה אינטרנט ואפשרות לפרוק את הכאב דרך המקלדת, פצע ראשון על הלב והוא בחיים לא יגליד באמת. להפסיד אליפות זה תמיד כואב,אבל להפסיד אותו באנפילד בשידור ישיר ועוד פעמיים!!! האחד בעונת 92,הפסדנו 2-0 לליברפול ולידס כתוצאה מזה הבטיחו לעצמם את האליפות, השני ב 95,ליברפול מנצחים את בלקבורן באנפילד אבל אנחנו מסיימים רק בתיקו 1-1 עם ווסטהאם בחוץ אחרי שישבנו עליהם על השער,ושוב המראות מאנפילד,ליברפול ובלקבורן חוגגים יחדיו על החשבון שלנו. קיץ 1997,אני חייל ושומע בחדשות כי אהוב ליבי,אריק קאנטונה החליט לפרוש מכדורגל, המחשבה כי אני לא אזכה לראות אותו פעם נוספת משחק במדי מנצסטר יונייטד מכאיבה לי עד היום. אני מנסה לחשוב איזה הפסד בפנדלים של אנגליה היה כואב יותר,1990,1996,1998,2004,2006 לא יודע,לא מצליח לבחור,זה כמו לשאול את מי אני אוהב יותר,אבא או אמא. היום שג'ורג בסט נפטר,השחקן הראשון של יונייטד שאת שמו ידעתי כבר בגיל 5.
- החגיגה של רונאלדיניו בסאנטיאגו, הלב שלי עקצץ. - הרבה מאוד רגעים של ליברפול, שנוטה לפקשש מול היריבות לצמרת. - העזיבה של יצחקי, הפרישה של קורנפיין. מרקוס אלבקhttp://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxxhttp://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx
עונת 1999/2000 גמר הגביע ביתר מול הפועל שביתר הפסידה בפנדלים וההדחה של מנצסטר יונייטד מהבתים של ליגת האלופות בעונה 2005/2006
