הרביעי ביולי 2006- חצי גמר מונדיאל 2006, גרמניה נגד איטליה, דורטמונד, דקה 118, גרוסו מקבל כדור גאוני מפירלו, ועם בעיטה מסובבת מכניע את להמאן ושובר את לבבותיהם של 82 מיליון גרמנים, וגם את ליבי. לאחר המשחק ירדו לי דמעות והייתי בדיכאון לפחות שבוע.
2003-2004 - מכבי נתניה יורדת ליגה. אין דבר כואב יותר מלרדת ליגה. הרגשתי כמו מת, שעד שהקבוצה שלו לא תעלה ליגה בחזרה, הוא לא יוכל לחזור לחיים.
וואו... כל כך הרבה שברוני לב שעל רובם רשומה הולנד. 92 דנמרק הארורה (בפנדלים כמובן..), 94- בראנקו, ואיך אפשר בלי עוד פנדלים. 96, 98 ו- 2000. ב-2000 זה היה השיא, הרגשתי שבא לי למות. אבל מעל כל אלה היו 2 רגעים (בעצם 3) שגמרו אותי כמעט לחלוטין. 1. הירידה הראשונה עם באר שבע ב-1998. בכיתי שבוע רצוף. (לצרף לבאר שבע כמובן את ההפסד בגמר הגביע להפועל ר"ג) 2. ביורו 2004, הייתי כל כך קרוב לגמור עם כדורגל לכל החיים, יעידו המנהלים שזוכרים את ההודעה שלי אחרי המשחק, בין הולנד לצ'כיה שסוף סוף הולנד שיחקה כדורגל איכותי ואז באו הצ'כים ונתנו נוק אאוט משום מקום, זה שבר אותי הרגשתי שאני לא יכול עוד לעמוד בכל האכזבות האלה. 3. ואיך אפשר בלי המינוי של גרנט, כל עוד הוא נמצא יהיה טעם מר מאוד.
ישראל אוסטריה זה היה פשוט לבכות היה הלם מוחלט בבית... ארסנל אייהדובן שנה שעברה גם היה כבד לא באותם רמות
הפסד 4-1 לסכנין בגמר גביע ירידה אחרי שהיינו הקבוצה הכי טובה בסיבוב השלישי. הפסד גמר גביע אנגלי לארסנל בפנדלים אחרי ש120 דקות היה מטווח על השער של להמן
אם ניקח את אותו גמר באיסטנבול כמובן מאליו במובן של הכאב, אני רוצה לציין את שמינית הגמר בדרום קוריאה 2002 - כל כך לא הוגן מה שקרה שם... בכיתי לא מעט לאחר אותו משחק.
פוארטה.. למרות שאני לא אוהד את סביליה, עכשיו אני ממש מחבב אותה אפשר לומר. הייתי בהלם פשוט בכיתי. וגם שסביליה שיחקו מול ריאל מדריד, הייתי חצוי בלב, לא ידעתי מי אני רוצה שתנצח. וגם הרגע מול מילאן בסופרקאפ שסיבליה כבשה וכולם עם האצבעות למעלה לכיוונו, עצוב.
אנטוניו פוארטה מתמוטט ומת. http://www.asoccer.co.il/fmisrael/html/emoticons/sad.Xxx ומאז היו עוד הרבה.
בשתי מילים: נבחרת אנגליה. הרגעים שהכי זכורים לי - מונדיאל 2002, ה-2-1 של ברזיל עם המסובבת של רונאלדיניו. יורו 2004, הפסד בפנדלים לפורטוגל. מונדיאל 2006, שוב חוזר הניגון..
במפתיע, אחרי גמר ליגת האלופות הארור לא הרגשתי שברון לב. הרגשתי גאווה גדולה בקבוצה שלי. אבל יש משחק אחד שבאמת שבר לי את הלב וזה ההפסד 2:1 לצ'לסי בהייבורי ב-2004. אחרי 1:1 בברידג' ברבע גמר ליגת האלופות, הגיע המשחק השני, והוא נפתח מצוין עם שער נגיחה של פירס. אבל לא עבר הרבה זמן וצ'לסי הצליחה להשוות. 2 הקבוצות הגיעו להזדמנויות, ולא פעם הלב שלי קפץ. אבל הדקות נקפו והיה נראה שהולכים להארכה. אבל אז, משום מקום, ווין ברידג' נכנס בין 2 שחקני ארסנל ובעט לפינה הרחוקה. דקה 87' והמשחק נגמר. פעם שניה בחיים שלי שירדו לי דמעות ממשחק כדורגל. הפעם הראשונה היתה בגמר היורו. אבל מאושר. אותו שער נפלא של טרזגה, וזכיה ביורו.
5.5.2002 - נעזוב לרגע את העובדה שאינטר הייתה צריכה להבטיח את האליפות ב4 המחזורים שלפני המחזור האחרון כאשר הפסידה בבית 2-1 לאטלנטה וסיימה ב2-2 עם קייבו בחוץ, יתרון 1-0 ו2-1 לא הספיק לאינטר הלוזרית של קופר שבמשחק האחרון והמכריע של העונה הפסידה 2-4 ללאציו באולימפיקו ואליפות ראשונה זה 13 שנה. כל מי שקשור באינטר פשוט נפל לבאסה עמוקה. 13.5.03 - בדיוק שנה לאחר שיברון הלב באולימפיקו, חצי גמר ליגת האלופות, בזמן הכי קריטי במשחק כדורגל, דקה בתוך תוספת הזמן של המחצית הראשונה, שבצ'נקו השנוא משחיל לקורדובה בין הרגליים ושולח את הכדור מעל טולדו שנייה לפני שהאחרון מגיע אליו. גם שער של מארטינס 8 דקות לפני הסוף לא נתן תקווה, והחמצה של קאלון מתוך הרחבה 4 דקות מאוחר יותר, שברה את אינטר סופית. את התמונה של זאנטי ממרר בבכי באותו משחק קשה לשכוח. בדיוק באותו יום, הפועל באר שבע שלי עלתה לגמר גביע המדינה אחרי שדרסה את מכבי חיפה בחצי הגמר עם 0-3 ענק. איך זה הסתיים שבועיים לאחר מכן? כולם יודעים http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/sad.Xxx עונה עגומה עבורי כאוהד. 04/05 - באותו פרק זמן שאני זוכה לראות את אינטר זוכה בתואר ראשון מאז גביע אופ"א 98, הפועל ב"ש יורדת ליגה. מה שיותר עצוב היה האדישות של העיר בקשר לזה, אנשים כבר השלימו עם זה שז'ינו הרס את הקבוצה. מזל שאלונה באה. אחרי כל זה, בהפרש לא גדול, הפסדים ליובנטוס ומילאן, וכשלונות של נבחרת ישראל.
עוד רגע שכמעט מוטט אותי-ההדחה משלב הבתים בליגת האלופות, ועוד מול קבוצה פורטוגזית. שנה אחריט זה, שוב היה לנו משחק מכריע מול בנפיקה, הם עלו ליתרון ושוב כמעט בכיתי, מזל שאז הגיע וידיץ'. עוד רגע נוראי-8.5.2002, ארסנל באולד טראפורד. משחק שאם היינו מנצחים היינו מצמצמים את הפער מארסנל לשתי נקודות מחזור אחד לסיום, כשלנו משחק בית קליל מול צ'רלטון והם בגודיסון פארק, אבל הפסדנו 1-0 משער של וילטורד.
