לאמור, אם יום אחד אתחתן ואקים משפחה וכיד המקרה יהרגו כל בני משפחתי בתאונת דרכים וכתוצאה מכך אשקע בעצב עמוק ואדרדר לתהום האפל של המלנכוליה וכל אותם רגעי אושר אותם ציינת יאבדו כל משמעות מחיי - הרי שבמצב זה לדעתך לחיי אין שום משמעות. לפי דבריך הפעולה המתבקשת תהיה התאבדות וכל אחד שלא יפעל כך הרי יהיה זה אבסורד! וזאת, רק כי אתה מנקודת מבטך האישית, תלוית הזמן, המקום, החברה והתרבות קבעת עבורי מהם חיים ומהי משמעות. זאת עוד, הנך אומר שאם אגיד שדווקא לאותם רגעי השפל, של תוגה ושפלות, יש בהם משמעות, כי דווקא בהיותי מרוסק לאלף חתיכות אני יכול להכיר את עצמי חלק אחרי חלק, דווקא כשנפשי שסוע, אוכל לחדור לתוכה וללמוד אותה נבך אחרי נבך, אני משקר?
אחת מהמסות של קאמי (אם אני זוכר נכון, "המיתוס של סיזיפוס", אבל אחרי הכל עברו כמה שנים מאז שקראתי אותה) נפתחת בזה שקאמי אומר שהשאלה המרכזית והחשובה ביותר בפילוסופיה היא למה לא להתאבד. ההסבר שהוא מציע זה החיים כאבסורד, הקבלה של עיקרון האבסורד ומציאת המשמעות הפנימית בחיים. עוד ספר שבוחן את הנושא הזה מכיוון אחר, וגם הוא ספר קריא מאוד וקולח מאוד הוא "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פראנקל. למרות השם המפוצץ זה ספר מאוד קריא ומעניין, על אף שהחלק הראשון שלו מספר על החוויות של פראנקל באושוויץ זה לא ספר שואה קאלסי, אלא ספר שמציג דרך הדוגמא של השואה את המהות והסיבה לפי פראנקל להמשיך ולחיות גם כשמסביב המצב לא מי יודע מה. ספר שללא ספק שינה את חיי.
האדם מחפש משמעות מבהירה את העניין אפילו עוד יותר ברור מ"הזר" לטעמי. שכן, הסיפור האישי שלו, על כך שהרצון שלו לעלות את התיאוריה שלו לכתב, עזרה לו לשרוד את השואה. בנוסף החלק השני, בו הוא מביא בקצרה את המבוא ללוגותרפיה, כתוב בשפה אפשרית, ואפילו קלה לקריאה, לעומת ידידיו לאקזיסטניאליזם.
אתה צודק. מה שאני בכל זאת אוהב ב"הזר" זה האיכות הספרותית שלו. סיפור החיים של פראנקל כפי שהוא מוצג ב"האדם מחפש משמעות" הוא סיפור חיים מעניין ששואב את הקורא פנימה. ב"הזר"השאיבה הזו מתבצעת בעקבות איכות הכתיבה ובניית המתח של קאמי, ספר אדיר.
לא קראתי, אבל אני יכול להבין למה חתר, הרי אף אחד באשוויץ לא עלה לפדיום להניף גביע, לא כבש את הגול הראשון, לא החזיק תינוק ולהפך, ראה את אחותו בפעם האחרונה, אז חייו חסרי משמעות?! ברור שאין יהיה זה נכון, אבל זה מה שקורה כאשר מטילים על המציאות האובייקטיבית את התפסיה הסובייקטיבית שלנו, כאשר מייחסים לדברים שסביבנו את התכונות העצמיות שלנו, כפי שעשה xavi6. בדיוק כפי שהיופי אינו נמצא בדברים היפים ואינו תכונה שלהם. היופי הוא רגש שלנו, רגש שהדברים בעוררים בנו. כך גם המהות, אינה נמצאת בקיום, אלא רגש שלנו שאנו מטילים על עליו. דווקא יום היה הראשון להבהיר שלאדם יש תכונה לייחס לדברים שמסביבנו את התכונות העצמיות שלנו, במיוחד את הרגשות. אנחנו מדברים על "נוף עצוב", למשל, בעוד שכמובן, לאמיתו של דבר, אנחנו העצובים למראה הנוף. וממש כך גם במקרה של xavi6 או כל אחד אחר, אשר על ידי הטלה של הרגשות והערכים הפנימיים שלו על הדברים החיצוניים נותן לרגשות והערכים הללו תוקף אובייקטיבי כביכול, עד שנדמה לו, ואולי אף גם לא אצליח להניע אותו מכך, שהערכים האלו הם אובייקטיביים ונצאים במציאות, בין אתה xavi6, או ילד אפריקאי יתום ורעב או אסיר באושוויץ. יש כשל ברור בתהליך כזה, אנחנו מטילים את הרגשות והערכים שלנו על מושא מסויים ואחר כך כביכול מוצאים אותם בדברים הללו ולכן נדמה לנו שהם כאילו נמצאים שם בתוכם, תכונות שלהם ואף אחד לא יכול שלא לראות ולהכיר אותם אחרת. הכל כמובן באופן בלתי מודע. אכן, אבסורד החיים וההתאבדות עומדת במרכז מסה זו. למרות שאני כבר לא זוכר את התוכן, כבר עברו כמה שנים מאז וקראתי אותה.
כדאי לך לקרוא. ספר שיצא לי לקרוא בגיל יחסית מאוחר (כשהייתי בן 23 בערך) ואני בפירוש יכול לחלק את חיי ל"לפני שקראתי אותו" ו"אחרי שקראתי אותו". התאבדות באושוויץ הייתה מאוד רווחת, לרוץ לגדר החשמלית ולגמור עם הסבל. מעניין מאוד לקרוא את הדעה של פראנקל בקשר לזה.
יש משהו פרודקסאלי בקריאת ספרים, ממש כמו בצבירת הידע: ככל שאתה קורא יותר, כך אתה מבין שיש לך הרבה יותר לקרוא (ובהקבלה לידע, ככל שאתה יודע יותר, כך אתה מבין שיש לך עוד הרבה יותר לדעת). בהזדמנות. אגב, יש ספר של קאמו שעדיין לא קראתי אולי קראת: http://www.text.org.il/08_covers/08040116.Xxx גם, עם הכתיבה שלו, נראת לי חוויה מעמיקה.
לחלוטין, הפרק בו הוא קם והורג על חוף הים, היה אחד הפרקים היותר יפים שיצא לי לקרוא בספר כלשהו. ממש שואב אותך פנימה, אתה ממש רואה את הים מולך, ואת הכל... הכתיבה שלו מדהימה. אורי, צודק. ככל שקוראים יותר, מגלים שיש עוד כל כך הרבה דברים נוספים לקרוא.
הנה, Jean-Paul Sartre - Existentialism is a Humanism 1946 http://www.scribd.com/doc/12392675/JeanPau...a-Humanism-1946 קריאה מהנה.
