שאלות אקזיסטנציאליות

כמעט ופיספסתי (ההודעה שלך הופיעה בזמן שכתבתי את שלי). המדע המודרני הופך תיאוריות קיומיות פילוסופיות לעובדות - אלה הנכונות כמובן. בדיוק כפי שהמדע הוכיח את היותו החומר מורכב מאטומים (ומאוחר יותר את הרכב האטום כניוטרון, פרוטון ואלקטרון) שהיתה תיאוריה של פילוסופים יוונים אי שם לפני אלפיים וחמש מאות שנה, בדיוק כפי שדרווין והחוקרים הפוסט-דרוויניסטים הוכיחו את היותו של האדם חומר בלבד שהיתה גישה קיומית פילוסופית של לערך 400 שנה ונקראת מטריאליזם, כך גם המדע עם המפץ הגדול, אבולוציה וכו' הוכיח שהאקזיסטנציאליזם הינו עובדה. האדם קיים, נקודה. נאור, אומר אצלי רציונליות ואי נסיון לסתור את המדע בדבקות חסרת טעם באמונות תפלות כאלו ואחרות. כל מי שכאן, כפי שהצבעת, סבור אחרת, הוא אומר נגד ההכוחות המדעיות. הרוב? לרוב אין שום משעמות, הרוב הינו אספסוף ולא יותר.

 

אז כנראה ש-X ו-Y מעולם לא היו באמת מוכחות מדעית... אם כן, אי אפשר היה לבוא ולסתור אותם. אלא אם Z לא מוכח מדעית וגורם לקודמים להיות לא רלוונטים אך ורק על-ידי "פקה פקה".

 

טענה זה משהו אחר. כתבת בהתחלה "הוכחה", אז הבנתי אחרת.
כשאני חושב על זה, גם אם מדובר בטענה, רק פעם אחת יכול לבוא מישהו ולשנות את זה חד-משמעית. יכול להיות ש-X זה משהו בתחום שמעולם לא הצליחו להוכיח לאיזשהו כיוון ואז זה יכול להתבסס על טענה ולא על הוכחה (נניח...). אבל ברגע שיבוא מדען ויוכיח Y, אז לא יכול לבוא מדען אחר ולהוכיח Z. הוא מקסימום יכול לטעון Z ולנסות לשכנע שזה נכון על-ידי שימוש בהרבה מאוד "פקה פקה".

 

אין משמעות אובייקטיבית. כל אדם כהיותו בן חורין, כסובייקט, רשאי לתת משמעות משל עצמו למאורעות בחייו. הדגש כאן על הסובייקט, להבדיל מאובייקט: החופש לבחור, החרות לרצות עומד במרכז ההוויה. המושג "חרות" הוא אבן יסוד בהאקזיסטנציאליזם במידה לא פחותה מהמושג "קיום קודם למהות".

 

בהחלט, להבדיל מתורה ודת, את המדע ניתן להפריך או לאשש, אך רק ורק! בעזרת כלים מדעים. הגישה האריסטוטלית ששררה בעולם שנים ארוכות עד לקופרניקוס לא היתה בגדר הוכחה מדעית, אלא דעה האישית של אריסטו שהתבבסה בתצפית על העולם. קופרנקוס סתר טענה זו בטיעון והכוחה מדעית. עד היום כל נסיון מדעי להפריך את ההכוחה של קופרניקוס עלתה בתוהוה ובוהו. ההפך הוא הנכון, היום רק אדם מטורלל בדעתו יגיד שהשמש סבה סביב כדור הארץ (בלא לשון של דיבור כמובן, שהרי כולנו עדיין אומרים השמש עולה במערב ולא כפי שצריך לומר כדור הארץ מסתובב בכיוון מזרח).

 

בסדר, ובכל זאת זה לא סותר את הטענה המרכזית, שכן את המדע, כהיותו מדע, אפשר להפריך, אבל רק בכלים מדעיים. כל עוד, אין כאן אחד, מאלה שטוענים אחרת מהאטומיזם, מטריאליזם והגישה הקיומית של האקזיסטנציאליזם, המחזיק בהוכחות מדעיות הסותרות את הגישות הללו, אין הוא יהיה רציונלי, אלא אחד שמתעסק בניחושים באלמא, חסר שחר וכל קשר למציאות.

אולי כי קפצת הישר למים עמוקים. אך אם יש בך מין הצורך לתת נסיון שני, המלצתי לי לך ללכת בדרך שטווה כאן הבחור האוהד ארסנל-ארסנן וונגר וותחיל מהספרות של קאמו (וסארטר כמובן).

 

אז אתה מחפש לאגור כמה שיותר רגעי אושר בחיים?

לא יודע, זה שהייתי מאושר שלשום לא הופך אותי למאושר עכשיו...

 

כן! זה טעם החיים, ההנאה הזאת. הערב שבלאטי כבש את הגול, הערב שנסעתי לבית חולים כשאחותי ילדה, כשעליתי לפודיום להניף את גביע המדינה לפני 5 שנים, כשכבשתי את הגול הראשון, שהחזקתי את התינוק בפעם הראשונה, שראיתי את אחותי אחרי שנה, אלה הרגעים שבשבילם אתה חי. אחרת, מה שווים החיים? בכל אחד מהאירועים יש רמה אחרת וסוג שונה של שמחה, אבל זה עדיין אושר, ואתה תמיד תרדוף אחרי האושר, תמיד. תמיד אתה תרדוף אחרי ההרגשה הטובה הזאת.

 

אתה לא יודע עד כמה זה כן.

 

יש דברים שבחיים לא שוכחים כמו שצ'אבי 6 ציין, יש נקודות ציון בחיים שאי אפשר לשכוח.
זה פועל גם הפוך, אם אתה רב ריב רציני עם חבר טוב/חברה/בן משפחה קרוב ותיזכר בזה יעלו לך תחושות לא נעימות כך שרגש קיצוני שהרגשת בתקופה מצוינת/רעה תחזור אליך אי-פעם, בגלל זה גם אנחנו תמיד זוכרים את הפעמים הראשונות מכל דבר.