רשמית: קלדרון הנשיא, הבטיח וקיים: קאפלו הוצג

פאביו קאפלו - פרופיל מלא:

הכל התחיל ברומא:

פאביו קאפלו ייזכר תמיד כמאמן ענק, אבל גם הקריירה שלו כשחקן לא היתה מביישת חלק גדול מהכוכבים שעברו תחת ידיו. הוא נולד ב-18 ביוני 1946 בעיר פייריס שבאיטליה, ונשם כדורגל מיום יציאתו לאוויר העולם. את הקריירה המקצוענית שלו הוא החל בקבוצת ספאל הקטנה כבר בגיל 14, שבע שנים מאוחר יותר רומא החתימה אותו. שלוש שנים מאכזבות ברומא, במהלכן זכה בגביע איטלקי אחד, הסתיימו כשנשיא רומא, אלבארו מרקיוני, זעזע את כל איטליה כשמכר את שלושת כוכבי הקבוצה - לוצ'יאנו ספינוסי, פאוסטו לאנדיני ופאביו קאפלו - ליובנטוס השנואה. מכירתם גרמה להפגנות והפרות סדר מצד אוהדי רומא, אבל ההחלטה נותרה בעינה.

בית חם בסאן סירו:

שש עונות במדי הביאנקונרי, ושלושה תארי אליפות, הפכו את קאפלו לשחקן קבוע בסגל הנבחרת הלאומית (32 הופעות ו-8 שערים). הוא נכנס לדפי ההיסטוריה כשכבש את שער הניצחון לזכות נבחרת איטליה בניצחון הראשון בתולדותיה על אדמת אנגליה (14/11/1973). בשנת 76' החליט קאפלו בן ה-30 להחליף אווירה ולהצטרף למילאן. בסאן סירו הוא מצא בית חם, ובארבע השנים האחרונות בקריירה הפעילה שלו הוא הוסיף עוד תואר אליפות לארון. בשנת 1980 הוא הודיע על פרישה מכדורגל, ופנה היישר לאימון.

כל ההתחלות קשות:

למרות הרקורד המרשים שלו כשחקן, לא זכה קאפלו להנחות בשוק המאמנים. כמעט עשר שנים בילה האיש שעתיד להפוך לאחד ממוחות הכדורגל המבריקים בעולם, בחממת הנוער של מילאן. אבל מי שאמור להתגלות, בסופו של דבר יוצא אל האור, ואחרי כמעט 11 שנים של טיפוח כשרונות בחממות של סאן סירו, וגיחה למשרת המאמן הראשי ב-12 באפריל 1987 (אחרי פיטוריו של נילס לידהולם האגדי), קיבל קאפלו את המושכות של הקבוצה הבוגרת. אריגו סאקי, האיש שהתחיל את תור הזהב של סוף שנות ה-80' ותחילת ה-90', קיבל לידיו את ה"סקוואדרה אזורה", וקאפלו נכנס בצורה מושלמת לוואקום שהותיר אחריו המאמן המצליח.

השנים הגדולות:

ארבע אליפויות איטליה, גביע אירופה אחד וזכייה בסופר-קאפ האירופי היו התוצאות של חמש השנים של קאפלו על הקווים בסאן סירו. מילאן הציגה כדורגל נהדר, ולמרות שהוא השתמש ביסודות שהניח סאקי, ניתן היה כבר אז לראות את טביעת היד של קאפלו. סגנון המשחק 3-5-2, שהופך פתאום ל-3-4-3, הוא המצאה של המאסטרו, ובנוסף גם קידום שחקנים כמו זבונימיר בובאן, מרקו סימאונה, דימיטריו אלברטיני, מרסל דסאי, כריסטיאן פאנוצ'י ועוד רבים וטובים יירשמו לזכותו בדברי הימים.

שינוי אווירה:

http://www2.raisport.rai.it/news/sport/calcio/200104/14/3ad8a13501f80/capello.Xxx


בשנת 96' החליט הקיסר קאפלו לשנות אווירה ולקח תחת חסותו את ריאל מדריד הספרדית, שהייתה בשפל חסר תקדים. משימה לא קלה עמדה בפניו בהתחשב בכך שנעשה בסגל הקבוצה מהפך, בשל הצטרפותם של סיידורף, סוקר, מיאטוביץ', ורוברטו קרלוס. קאפלו נענה לאתגר והצליח להחזיר למדרידאים את הגאווה, כשהוביל אותם לאליפות על חשבונה של ברצלונה של בובי רובסון ורונאלדו הצעיר.

השנים הרזות:

למרות ההצלחה המסחררת, הגעגועים הכריעו את קאפלו. ברלוסקוני חיכה לו בזרועות פתוחות, אחרי שתחת הדרכתו של סאקי - מילאן נפלה לעונה הגרועה מזה עשור (מקום 11). אלא שגם קאפלו לא הצליח להשיב את ההגמוניה האבודה, ומילאן התקדמה מקום אחד בלבד.

שבורים לרסיסים:

קאפלו נחת ב"אולימפיקו" בקיץ 99', אחרי שנת מנוחה, ומצא מולו קבוצה שבורה לרסיסים. הוותיקים כבר היו אפטיים לנוכח מצבה העגום של הקבוצה, והצעירים רק רצו לברוח משם כמה שיותר מהר. קאפלו הבין שיש לו הרבה עבודה, ולא לקח לו הרבה זמן כדי להתחיל ולהרוס את היסודות הרקובים. מספר שחקנים ראו את הדרך החוצה, ובמקביל נרכשו צעירים מבטיחים כמו החלוץ וינצ'נזו מונטלה מסמפדוריה, השוער פרנצ'סקו אנטוניולי והבלם הארגנטינאי המצויין, וולטר סמואל, שהצטרף בסופו של דבר רק ביוני 2000. אלא שגם הפרסטיז'ה של קאפלו לא הצליחה למשוך שחקנים גדולים. וכך, פתחה רומא את עונת 99/00 בצליעה וסיימה אותה בקושי במקום השישי, בפיגור של 18 נקודות מהאלופה לאציו, ועם לב מדמם. קאפלו הודה בסיום העונה: "אני לא יודע מה יהיה. באתי לכאן לבנות קבוצה לעתיד, אבל אם לא יגיעו חיזוקים מתאימים, קשה לראות איך נוכל להתמודד עם קבוצות כמו אינטר, לאציו ויובה".

הקצפת והדובדבנים:

בשנה השנייה של קאפלו ברומא כל המרכיבים התחברו. בקיץ קפטן רומא, פרנצ'סקו טוטי, עוד דיבר בקול רם על עזיבה: "די, נמאס לי להיות במועדון בו הנשיא מבטיח כבר שנתיים לבנות קבוצה גדולה, ולא רואים אפילו בינונית. אני לא מאמין בסמלים בכדורגל, ואני לא מוכן להקריב את הרצון שלי לזכות במשהו למען היותי סמל כאן. החלטתי לעזוב". ובעוד הסמל של רומא מאיים לנטוש, הסמל של פיורנטינה, בהפתעה מוחלטת, החליט לבחור דווקא ברומא כקבוצתו לעתיד. גבריאל באטיסטוטה, שנקנה בסכום שיא של 35 מיליון דולר, פתח דלתות לרכישות נוספות. אמרסון, ג'ונתן זבינה, וגוויגו האורוגוואי, הוכיחו את עצמם. יחד עם הפריצה האדירה שעשו טוטי, מונטלה ודל-וקיו, שום דבר לא יכול היה לעמוד בדרכה של רומא. כבר בתחילת העונה השתלטו חניכיו של קאפלו על הפסגה, וגם נפילה קטנה לקראת הסוף לא מנעה מהם את התואר.

זמן ללכת:

קאפלו אימן את רומא שלוש שנים נוספות, והשלים חמש שנים, במהלכן זכה באליפות אחת, בסופרקאפ האיטלקי, פעמיים בסגנות, וטיפח את נער הזהב של הכדורגל האיטלקי, אנטוניו קסאנו. הסימנים לעזיבתו התרבו לקראת סיום עונת 03/04, אחרי שבניגוד לעבר, סירב קאפלו לענות כשנשאל האם יישאר ברומא. הוא נעלב מכך שהקבוצה לא פנתה אליו כדי להאריך את חוזהו מוקדם יותר, ולתדהמת כולם החליט לעזוב דווקא ליובה השנואה. לא רבים יודעים, אבל יום לפני שסגר עם לוצ'יאנו מוג'י, נפגש קאפלו עם נשיא אינטר, ג'יאצ'ינטו פאקטי במילאנו. המשא ומתן נפל, ומוג'י, שמספר ימים קודם לכן טען כי דשאן או צ'זרה פראנדלי ידריכו את יובנטוס לאחר עזיבתו של ליפי, נכנס לפעולה והסוף ידוע לכולם.

קאפלו, שעד אז נחשב ברומא כמוערץ, הפך בין רגע למי שמכר את נשמתו לשטן. "אם הייתי מצטרף לקבוצה אחרת שהיא לא יובנטוס, לא היתה שום מחלוקת. היו כמה קבוצות שפנו אלי, אבל היחידה שהציעה הצעה היתה יובנטוס. בסופו של דבר זאת היתה החלטה לא פופולרית. לא ברחתי מרומא. זה אתגר בשבילי ואני מנסה לראות מה אני יכול לעשות במקום אחר. אני מודה לנשיא, פראנקו סנסי, שנתן לי את ההזדמנות לעבוד בעיר גדולה כל כך ובקבוצה גדולה כל כך שהיו לי איתה הרבה רגעים יפים. המחשבה על לעזוב את רומא התבשלה אצלי בשנה האחרונה. כמו שאני מכיר את המנהל, פראנקו באלדיני, רומא תציג סגל תחרותי. היינו צריכים שחקנים גדולים כדי לזכות בתארים והם היו אלה שתרמו להצלחה", סיכם קאפלו את התקופה ברומא.

המושיע:

http://www.nzz.ch/images/2006/07/04/sp/newzzEP8DOQZC-12/capello.Xxx

החתמתו של קאפלו פתחה את הדלת לרכישתם של אמרסון וזבינה, אבל נוצר הרושם שיובנטוס נתקעה ללא מזומנים. מספר שבועות לפני פתיחת העונה יובנטוס לא נראתה כמי שמסוגלת לתת פייט אמיתי למילאן, אלא שאז מוג'י החתים את קנבארו ואיברהימוביץ' ממש לפני סיום חלון ההעברות. יובה פתחה את הליגה בסערה, הצליחה להשכיח את חסרונם טרזגה ונדבד, שנפצעו לפרק זמן ממושך, וגברה על מילאן במשחק האליפות שלושה מחזורים לסיום העונה. אוהדי הקבוצה, שבעי ההצלחות, קיבלו את האליפות באיפוק מסוים, אבל לקאפלו זה לא באמת שינה, הוא כבר חשב על המטרה הבאה, זכייה בליגת האלופות בעונה הקרובה.

לשם כך הביא קאפלו את פטריק ווירה מארסנל תמורת 20 מליון ליש"ט. הקבוצה פתחה את העונה בסערה, הגיעה לשמינית גמר האלופות והייתה מקום ראשון בליגה לאורך כל העונה. היא שברה שיא באיטליה והגיעה ל10 נצחונות רצוף עד שהפסידה למילאן במחזור ה-10. באלופות הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ידי ארסנל, לאחר שעברה בשמינית הגמר במזל רב את ברמן. בליגה הקבוצה קירטעה מאוד בישורת האחרונה אך זכתה באליפות השנייה.

* קרדיט לאתר יובנטוס בישראל: "יובה טיימס"

 

אל תבנו יותר מדיי על עזיבה של בקהאם, זה לא נראה לי יותר מדיי רלוונטי ונכון. קאפלו דיבר עליו וגם קאלדרון, שניהם אמרו שהוא יממש את החוזה שלו בריאל מדריד. רק אם חואקין יגיע בעזרת השם, אז אולי יהיה משהו שייגרום לבקהאם לעזוב או שהדיבורים יהיו רציניים יותר.
בין ריאל לניוקאסל יש יחסים טובים. וודגייט ואואן הם דוגמא. ריאל מכרה את אואן לניוקאסל ועשתה עליו קופה, כמו שניוקאסל עשתה קופה על וודגייט אם אני לא טועה. הלוואי ובקהאם יעזוב, לי זה ממש לא אכפת לי. אני חושב שסיכוי לא רע שבקהאם יעזוב באמת אם נביא קשר ימני אחר. הרי לא נרכוש סתם שחקן. כסף זה לא מה שיישכנע את בקהאם ללכת לפי דעתי, אלא דקות משחק, כסף לא חסר לו. אבל, לך תדע, בניוקאסל אומרים שההכנסות מדברים שיימכרו על שמו כמו חולצות וזה, הוא ייקבל חלק מההכנסות. מה שכן, אישתו של בקהאם ממש לא מתה על מדריד, ויקטוריה רוצה לחזור לאנגליה.

בקשר לקשר אחורי: אני רוצה מאוד שנראה בריאל שני קשרים למרכז המגרש. אני חושב שאמרסון לא ייסחוב הרבה זמן, לא יודע יש לי הרגשה שתוך שנה וחצי שנתיים הוא כבר גומר את הסוס. אני רוצה את דיארה, אבל סיכויים יותר גבוהים שאמרסון יגיע. המחיר של דיארה גבוה מאוד והוא 30 מליון, מה גם קאפלו אימן את אמרסון ברומא ויובה.