ריאל מדריד 2023/24: שבעה קשרים, חלוץ אחד. איך יסתיים הריקוד האחרון של קרלו?

הוא אמר כבר שלאמן לא מדבר אליו, יש לו אקדמיית כדורגל בגרמניה והוא פותח משהו נוסף במדריד, הוא לא יגיע לשם כל יום לכר הדשא אבל רוצה לעבוד מקרוב עם בני נוער. הוא בעיקר דיבר על זה שהוא רוצה למלא את החסר עם המשפחה שלו, מדבר מאוד-מאוד פתוח וכנה, היה לו משפט בסגנון: "אתה נוסע לאיזה יום וחצי (למשחר חוץ) כדי לשחק כדורגל 90 דקות וברור שכדורגל זה דבר חשוב אבל אתה תוהה מה היית יכול לעשות בזמן הזה...". בכל מקרה אנחנו זכינו וגם הוא זכה...ועכשיו להביא את ה-15.

 

אני חושב שבדיעבד העזיבה של טוני קרוס גם כן דוחפת אותו להישאר כי מספר הדקות שלו יעלה גם אם הם לא באמת חופפים לאותה בלטה במרכז המגרש. בערך בפברואר משהו השתנה בלוקה מודריץ', השער הנפלא נגד סביליה כשעלה מהספסל, הוא פתח בהרכב בקלאסיקו באפריל ושיחק נהדר וגם היה חשוב כשחקן ספסל במשחקים נגד באיירן מינכן ומנצ'סטר סיטי. מי שקרא את הריאיונות שלו לפני גמר ליגת האלופות, הוא הבין את המקום שלו והוקל לו ולשחק 30 משחקים בעונה זה אחלה. וגם לצבור עוד תארים כמו גביע אירופה השישי. זה עניין של ימים עד שזה יהיה רשמי שהאגדה ממשיך בלבן.

 

טוב ראיתי שלא כתבתי כאן את סיכום הגמר שלי:

המלכים של אירופה, שוב, בדיוק כמו שם הספר שלי. הוצאתי אותו לפני שלוש וחצי שנים ואשכרה חסרים בו שני פרקים, על שתי זכיות בליגת האלופות. הלוואי ואני אשב יום אחד ואוציא עדכון.

אני אהיה שחצן אחרי הזכייה בגביע ה-15 היקר וחייב להחליף מחר את הסטטוס בוואטספ ל- A Por La 16 וגם את תמונת הפרופיל כי יש לי עוד אחת עם הגביע - אנחנו המועדון הכי גדול בתבל ואף קבוצה בכלל לא מתקרבת אלינו, זהו, הוצאתי. הכל התחיל בדסימה, תעכלו איזה עשור מטורף עבר עלינו ותגיד שוב ת-ו-ד-ה. ריאל מדריד וליגת האלופות זה סיפור אהבה. אבל עשור כזה לא יחזור להערכתי, לעולם. אני במצב רוח להכריז: פלורנטינו פרס שעבר היום את דון סנטיאגו ברנבאו ז"ל במספר גביעי אירופה, עשה זאת בדיוק 46 שנה ויום לאחר מותו של ברנבאו - הנשיא הטוב בתולדות הכדורגל.

ידעתי שיהיה קשה, גמר זה גמר, מנצחים בציפורניים וכנראה שאנחנו לא נוכל לתת גול מהיר אף פעם במעמד הזה, והיה יותר קשה משחשבתי. אבל זה נראה לי קצת מיותר להתחיל לכתוב עכשיו מה לא עבד, בטח לא להרחיב בזה, הקווים ששחקני בורוסיה דורטמונד נכנסו אליהם, בלבול וכאוס. חשבתי שנשחק טיפה יותר טוב ואני מקווה שבעונה הבאה נשחק הרבה יותר טוב, בטח לראות יותר שחקני התקפה ברחבה ומצטרפים, וםגם שחקני התקפה לוחצים ומשהו מסודר יותר ומה שוויניסיוס ג’וניור עשה עם הפאול על השוער זה לא נקרא ללחוץ זה היה לא חכם - אבל עזבו, גביע.

אני לא יכול להגיד שהייתי רגוע וידעתי שנביא את הגביע אבל אחרי אחת ההתקפות של בורוסיה דורטמונד שהם בזבזו מצב ברשלנות אז הנחתי שיש סיכוי. אבל כרים אדיימי שחקן בלי חלק מיסודות כדורגל בסיסיים, רשלני מול השער כמו ויניסיוס אולי בעבר? וידענו שג’יידון סאנצ’ו לא השחקן שהיה בשני המשחקים נגד פריז סן ז’רמן, ושדורטמונד נוטה לאבד כדורים מאחורה כמו בשער השני…

לא מעט שחקנים היו ביכולת לא טובה היום ועל רקע הבלבול הזה אני חושב שאולי אדוארדו קמאבינגה הפגין את מה שתמיד רצינו. מבחינתי לפחות המצטיין מבין שחקני השדה. לקח פיקוד, חילץ כדורים, סגר במיקום נפלא, תיקן, היה שקט מאוד. אני מבסוט עליו.

ג’וד בלינגהאם אכזב, התרגש קצת, נו, בסדר. אני בטוח שבגמר הבא הוא יהיה יותר טוב וגם בשלבי הנוקאאוט הבאים. זה העניין של שחיקה קצת וכדומה. ההחמצה שלו אחרי שהובלנו הייתה נוראית אבל הוא עשה כל כך הרבה פעמים שער מכלום בתחילת העונה אז אין דבר.

קרלו אנצ’לוטי רוקד נהדר, חייבים להגיד. היה אפשר לבצע חילוף, הוא העדיף לעשות שינויים בתוך מה שיש והקבוצה התאפסה על עצמה פחות או יותר. אמרנו הכרזות? אני מניח שהוא ייזכר כמאמן הגדול ביותר שלנו. זו זכייה שנייה כבר בעידן שבלי המפלצות כריסטיאנו רונאלדו וכדומה, זה מוערך מאוד.

כמה סמלי שעונת שיא הכיבושים של דני קרבחאל מסתיימת עם שער שישי, בגמר ליגת האלופות, בדרך לגביע השישי שלו בקריירה, זה בלתי נתפס. והגמרים לא פעם היו אכזריים כלפי דני, לא חושב שיש שחקן שנפצע פעמיים בגמר. הוא כבש בנגיחה דומה מאוד לשער נגד סביליה העונה, הוא לא הבקיע בראש אלא נגח מכל הלב.

גם קפטן נאצ’ו כמעט הבקיע, איזה כיף שהניף את הגביע, הילד שהגשים חלום והרי היו כמה נקודות שבר העונה. בקיץ הוא חשב בכלל אם להמשיך, היו שני האדומים, כשקרלו אנצ’לוטי גם שקל לשחק עם אורליאן טשואמני כבלם במשחקי הנוקאאוט הגדולים. ברוך הבא למועדון השישה יחד עם טוני קרוס המרגש - איזה סיום (מעולם לא זוכר בעיטות חופשיות כל כך טובות שלו, לבטח הראשונה הייתה פנטסטית, לא מספיק חזק אבל באמת לחיבורים, היו בו קצת את הרעב הזה ואנחנו נזכור אותו מבשל בקרן בגמר ליגת האלופות אחרי שבחלק ניכר מהזמן הרגשנו שההרמות שלו לא עוברות את השחקן הראשון), ולוקה מודריץ’. בכל אחד מאיתנו יש נאצ’ו.

טיבו קורטואה לא ספג אף שער העונה. הוא סגר יפה את הפינה, היה שקט ובטוח, מגיע לו, הסבל בכל 2023-24 היה שווה את זה.

ההצלחות עוברות מדור לדור, ילדים מהמחצבה, שחקנים שגדלו על רוח החואניטו ועוד ועוד ועוד. וחלק מהמלכותיות הזו אלו אגדות העבר. לראות את זינדין זידאן שוב מגיע לגמר לתמוך בריאל מדריד, והוא זה שיורד לכר הדשא וסוג של מעניק את הגביע לקרלו, זה משהו קסום. קרלו הביא לנו כבר שתי זכיות בצ’מפיונס “שלא ציפינו להן” - מוערך, לטעמי הוא ייחשב כמאמן הטוב בתולדות המועדון.

האללה מדריד, הלילה לא הולכים לישון, איזה כיף שלקחתי חופש מחר. כמובן שגם הצטלמתי עם גביע הדמה עוד בחצי הגמר - חוצפן כמו אוהד ריאל קלאסי. זה הזמן לומר תודה רבה לקבוצה על עונה קסומה והיסטורית ואגדית. לא מתרגש מקיליאן אמבפה.