ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

מעתיק את הפוסט שלי מהפורום של ריאל, בו עלה הדיון על קאבני\לבאנדובסקי וכן דיברו על האזרד:

אני חושב שקאבני מפאריס הרבה יותר ריאלי, בעוד לגבי לבאנדובסקי אני רואה את באיירן עושה שריר. האם מביאים אותו במאה מיליון יורו זו גם שאלה טובה. בעונה שעברה אמנם היו כמה משחקים כמו ההפסד לויאריאל לברנבאו או לאס-פלמאס(3:0 ועדיין) - עם 28 בעיטות לשער ומשחקים בהם באמת יצרנו מצבי הבקעה. אבל בהרבה משחקים היו לנו בעיות של יצירת מצבים. מזיזים את הכדור למגנים והם מרימים ומקווים לטוב, וזה לא מספיק טוב עבורינו. עכשיו עזבו נניח את הדרבי כי תמיד קשה. אני מדבר ה-0:0 בבילבאו, על ג’ירונה שכבר הובלנו נגדה ועוד ועוד ועוד. האזרד יכול לתרום בעניין ללא ספק. מעבר לכך, התקרה שלו גבוהה יותר, שוב, דיברנו על צ’לסי. ואם המדד הוא הצ’מפיונס אז גם לבאנדובסקי לא בדיוק מככב במשחקים הקשים חוץ מהרביעייה נגדינו. אפילו לבנזמה יש יותר שערים חשובים ממנו לדעתי בשלבים המאוחרים.

*****
אחד הדברים הבודדים שהיו טובים אשתקד זה הגיוון של הקבוצה במערכים. היה 4:4:2 לעתים עם לוקאס ואסנסיו, היה יהלום, היה B-B-C. בעונה ארוכה של 50 משחקים לפחות, וזה אם אני לוקח בחשבון כישלון בצ'מפיונס ועונה בינונית בגביע - אין שיטת משחק אחת. אפילו לפרקים אני רוצה לראות את איסקו כאחד משלישיית האמצע.

אני לא חושב שיש סיבה למראינו לחזור אבל כן יהיה מצחיק מאוד לראות את היגואין בצ'לסי יחד עם מוראטה, מועדון 'נפגעי בנזמה'.

 

כותרות העיתונים הבוקר


שער המארקה:

https://pbs.twimg.com/media/DjVSJ7EVAAAv3L2.Xxx

'סופר-מבחן'| על רקע התמונה של קארים בנזמה וגארת' בייל, שבוודאי יהיו בקבוצה וגם יפתחו בהרכב - נכתב שהסופר-קאפ האירופי נגד אתלטיקו מדריד ב-15 באוגוסט הוא המבחן הגדול של הקבוצה וייתכן שלפיו יהיו שינויים בסגל. אם ריאל תזכה בתואר ותשחק טוב - ייתכן ולא יגיע רכש, ואם לא - במועדון ינסו לעבות את החלק הקדמי בשבועיים שיישארו לחלון ההעברות.

במארקה כתבו בינתיים גם על שחקן אחר שעשוי לקבל תפקיד חשוב - דני סבאיוס. כשאין רכש באופק, לופטגי רוצה להוציא את המיטב ממה שיש, והוא אוהב את הקשר המרכזי שהגיע אשתקד מבטיס וסבל מקשיים. 'המאמן כבר הודיע לו על תפקידו החשוב בסגל בעונה הנוכחית', כתבו במארקה. אשתקד שיחק רק 899 דקות שפזורות ב-22 הופעות וכפי שאתם זוכרים הוא גם הושפל ע"י זידאן בטעות כשעלה לשחק לחצי דקה. במארקה כתבו שאם קובא יעזוב מצבו ישתפר אפילו עוד יותר והוא יוכל למלא את החלל של מודריץ' ואולי אפילו רלוונטי למשחק הסופר-קאפ האירופי נגד אתלטיקו מדריד. בבטיס הוא היה מנהיג עוד לפני גיל 20, ובריאל מדריד האם זה יקרה? אין לדעת. לסבאיוס יש את תמיכת הקהל, לפחות לפי הסקרים. 52 אלף אוהדים הצביעו בסקר ו-76% בטוחים שהוא יכול להצליח בריאל מדריד.

שער ה-AS:

https://media-foto.tccstatic.com/storage/album/thumb1/34c5b9f4c6ec49f141b4f33e87d537c7-96621-1532906156.Xxx

'בייל טוב יותר ללא כריסטיאנו'| זה כבר לא סוד שהוולשי מסתמן כשחקן הבכיר ביותר לאחר עזיבתו של כריסטיאנו. ב-AS הלכו ובדקו את הסטט' שלו במשחקים ללא כריסטיאנו ויש שיפור גדול. הרקורד של בייל בריאל מדריד עומד על 0.46 שערים בממוצע למשחק - 88 שערים ב-189 משחקים, ואילו ללא כריסטיאנו הוא פשוט הרבה יותר טוב - ממוצע הכיבושים פר משחק קופץ כמעט פי 2 - עד 0.81 שערים בממוצע למשחק - 22 שערים ב-27 משחקים וגם 21 נצחונות לריאל מדריד - 78%. כמובן שהמשחק הזכור ביותר בו בייל זהר ללא כריסטיאנו היה גמר גביע המלך בעונת הדסימה. הוא גם כבש אשתקד צמדים נגד סלטה בברנבאו ולאס-פלמאס בחוץ.

ב-AS כתבו גם על השחקנים שעשויים ליהנות מהגעתו של המאמן. דני סבאיוס שהוזכר במארקה - בהחלט שם, איסקו כמובן, עם גארת' בייל המצב שונה ב-180 מעלות מאשר עם זינדין זידאן, וציינו גם את אסנסיו, שכן לופטגי היה זה שזימן אותו לראשונה לסגל נבחרת ספרד וגם נתן לו מספר הופעות. ואפילו חסוס ואייחו אמור לשחק יותר.

 

חשבתי שריאל במו״מ מתקדם על מלא שחקנים, לא?

 

לופטגי:"אשמח אם אף אחד לא יגיע ואף אחד לא יעזוב. זה אתגר"

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/07/31/15329958410122.Xxx

לפנות בוקר תערוך ריאל מדריד את משחק ההכנה הראשון שלה הקיץ, כשתפגוש את מנצ'סטר יונייטד, ובשעות בלילה ערך המאמן לופטגי מסיבת עיתונאים ראשונה בארה"ב, זמן טוב כדי לשמוע מה דעתו על מצב הסגל ועידן ריאל מדריד פוסט כריסטיאנו. המאמן נשמע מרוצה וחדור מוטיבצייה וסיפק את הציטוט שבכותרת.

העבודה עד עכשיו. "הקבוצה מאוד אינטנסיבית, יש הרבה התלהבות, עברנו עד עכשיו כבר 20 אימונים בערך, יש לנו יותר מאימון אחד ביום - ואני מרוצה שאף שחקן לא נפצע ושכולם רוצים להוכיח את עצמם".

עזיבתו של כריסטיאנו ותפקידו של בייל. "המועדון העריך את המורשת של כריסטיאנו והיותו אחד השחקנים החשובים בהיסטוריה של ריאל מדריד בכך שהקל על עזיבתו. אנחנו משוכנעים שבייל הולך לתת עונה נהדרת והציפיות ממנו רבות, שייתן את הגירסה הטובה ביותר שלו". עוד על כריסטיאנו - "אנחנו יודעים מה כריסטיאנו עשה עבור ריאל מדריד אבל ריאל מדריד היא מעל לכל דבר. אנחנו מסתגלים לתקופה החדשה. אני מאחל לו בהצלחה בהמשך. לנו יש את האתגרים התובעניים שלנו. נמציא את עצמינו מחדש אחרי עזיבתו".

עוד חלוץ '9'. כאשר הגעתי לאמן את הקבוצה, כריסטיאנו יידע אותי על רצונו לעזוב. כמאמן זה אתגר מרגש לבנות קבוצה תחרותית בלעדיו". בהמשך נשאל שוב המאמן על עמדות לחיזוק ואמר - "אנחנו לא מתעסקים בתיאוריות. יש לנו קבוצה תחרותית ועם הסגל שיש לנו נוכל לעמוד בכל הדרישות של ריאל מדריד".

חיזוקים אפשריים. "יש לנו שש החתמות מעולות - ראמוס, ואראן, מודריץ, קובא... וברצינות, אנחנו שמחים מאוד עם הסגל שיש לנו ואני משוכנע שנילחם על על התארים, לא יכול להיות אחרת מצד ריאל מדריד. אנחנו רוצים לראות קבוצה גדולה על המגרש. זו קבוצה שזכתה בכל-כך הרבה תארים בזמן האחרון ובליגת האלופות בפרו. אני אהיה מאמן שמח אם אף אחד לא יעזוב ואף אחד לא יגיע".

בייל ובנזמה. "הם עובדים בצורה יוצאת דופן, עם התלהבות ומחויבות גדולה, זו הזדמנות מצוינת גם עבורם להמציא את עצמם מחדש ולהיות השחקנים הבולטים שלנו. הם יודעים מהן הציפיות, למרות שאנחנו חייבים להדגיש שהקבוצה היא כל השחקנים".

ההמשכיות של בייל. "הוא שמח להישאר בריאל מדריד, מה שהיה - היה, יש לו הזדמנות נהדרת להראות כמה הוא גדול. הוא שמח עם מה שקורה ואנחנו שמחים שהוא נשאר".

הדרך להצלחה. "ההיסטוריה של המועדון מסמלת אותו. אנחנו תמיד מנסים לנצח, וזה מה שנעשה. תמיד נרצה לשפר. אנחנו יודעים שהציפיות תמיד גבוהות".

המשחק נגד מנצ'סטר יונייטד. "יש חשיבות, המטרה היא להתכונן לעונה בכל היבט. להגביר קצב, לראות אחריות. אנחנו מתכוננים בצורה הטובה ביותר. יש לנו הכנה קצרה ביחס לשנים עברו, בגלל המונדיאל למשל, אנחנו רוצים להיכנס לקצב מהר מאוד. הסופר-קאפ האירופי די קרוב, וזו המטרה הראשונה שלנו העונה. יונייטד נמצאת קצת יותר זמן באימונים מאיתנו, אנחנו נתחרה בה. חלק מהשחקנים לא ישחקו כי הם בשלב ההתחלתי של ההכנות".

קיילור נאבאס. "דיברתי איתו ואנחנו שמחים לקבל אותו. הוא שחקן מרכזי בריאל מדריד, השוער שלנו בעונות האחרונות ואנחנו רוצים שיישאר כזה".

ויניציוס. "הוא ילד צעיר וטוב מאוד לגילו, הוא עושה דברים יפים מאוד באימון. הוא שחקן שלנו וכל בעיות הרישום נפתרו וזה לא חשוב איך הוא מוגדר. הוא יקבל את הדקות שלו. אנחנו יודעים שהוא השקעה לעתיד, נעבוד איתו ונעזור לו להסתגל לכדורגל האירופי. הוא יתאמן איתנו על בסיס יומי".

 

לאורך ההיסטוריה: ריאל מתאוששת מעזיבת כוכביה הגדולים

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/07/28/primera/1532796220_399435_1532805048_portada_normal_recorte1.Xxx

ב-AS לקחו אותנו למסע יפה במנהרת הזמן כדי לבדוק איך ריאל מדריד תתמודד עם עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו, שזוהי אחת הנקודות הקריטיות בהיסטוריה של ריאל מדריד. לפחות מראייה היסטורית יש מקום לאופטימיות. המועדון תמיד חזק ושורד כמאמר הקלישאה וחוזר לדרך הישר די מהר וזוכה בתארים כבר בעונה העוקבת.. החל מהעזיבות של די-סטפאנו-פושקאש-חנטו בשנות ה-60 וה-70 ועד זידאן וראול. באתר בדקו תשעה מקרים בהם המועדון איבד את 'המיתוסים' שלו ולהוציא את עונות 1977(אמאנסיו) ובוטראגיניו(1996) - ריאל מדריד זוכה בתואר. ריאל מתאוששת מעזיבת כוכביה הגדולים

אלפרדו די-סטפאנו, האיש ששינה את ההיסטוריה של ריאל מדריד כשהגיע ב-1953 במקום לחתם בברצלונה, עזב את המועדון אחרי 11 שנים. האיש עם חמש הזכיות הרצופות בגביע אירופה, שכתב את שמו באותיות של זהב ומלך שערי המועדון בכל הזמנים עד שבא ראול. בעונת 1964/65, לאחר שעזב לאספניול, לאחר ארבע אליפויות רצופות במדי ריאל מדריד - ריאל הצליחה לזכות באליפות חמישית ברציפות ו-11 בסה"כ, כשסיימה בארבע נק' יתרון על פני אתלטיקו מדריד. ראמון גרוסו בלט עם 17 כיבושים.

פרנץ פושקאש, ההונגרי שהגיע בגיל לא צעיר עם כרס עבה, והיה חלק מחוליית ההתקפה הגדולה ביותר, עזב את ריאל מדריד כעבור שנתיים כשהחליט לפרוש מכדורגל. הוא כבש 242 שערים בריאל מדריד, גולת הכותרת הרביעייה בגמר גביע אירופה נגד פרנקפורט(7:3 ב-1960) ובגיל 39 החליט שזהו-זה. ב-1966/67, ריאל מדריד זכתה באליפות ה-12 בתולדותיה ביתרון 5 נק' על פני ברצלונה.

פאקו חנטו, קיצוני הסופה בצד שמאל, השחקן היחיד שיכול להתהדר שבארונו הפרטי יש שישה גביעי אירופה, עזב את ריאל מדריד ב-1971, כשבאמתחתו גם עשר אליפויות ספרד ועוד תארים רבים חוץ מ-178 שערים שמיקמו גם אותו בטופ10. בעונתו האחרונה לא הצליח לכבוש שערים עבור ריאל וסבל מפציעה בגינה רשם רק 15 משחקים. לאחר שפרש ממשחק והשלים קריירה בת 18 שנה במועדון אחד, המועדון הגדול בהיסטוריה, ריאל זכתה באליפות קשה בעונת 1971/72 כשהיא מקדימה את ולנסיה בשתי נקודות. פירי היה הכובש הבכיר עם 11 שערים.

אמאנסיו הצליח לעשות מה שרבים לא עשו ומעבר להצלחה בריאל מדריד היה גם שחקן חשוב בנבחרת ספרד באליפות אירופה ב-1964. במהלך 14 שנותיו בקבוצה, 1962-1976, זכה פעם אחת בגביע אירופה(ב-1966) ובעוד תשעה תארי אליפות. עונת השיא שלו הייתה ב-1970 בה כבש 23 שערים ויש באמתחתו קרוב ל-500 משחקים. לאחר עזיבתו, בעונת 1976/77, ריאל רשמה עונה גרועה מאוד בליגה עם מקום תשיעי בלבד והדחה בסיבוב השלישי בגביע המלך נגד הרקולס.

קרלוס סנטיאנה גם כן נמצא במקום מכובד בהיכל התהילה של ריאל מדריד, גיבור אחת התקופות היפות ביותר. עם 290 שערים הוא מדורג רביעי בטבלת כל הכובשים, רשם 16 תארים והגן על החולצה במשך 17 שנים, עם 645 משחקים. עד לשנות ה-2000 החלוץ המצוין עם משחק הראש הנפלא החזיק גם בשיא ההופעות במועדון, עד שבאו מנואל סאנצ'יז, קסיאס וראול. אחרי עזיבתו, בעונת 1988/89, ריאל מדריד זכתה באליפות רביעית ברציפות עם פער של 5 נק' על פני ברצלונה והשלימה דאבל עם ניצחון 1:0 על גורדילו בגמר גביע המלך.

הוגו סאנצ'ז היה מאלה שעשו את 'המעשה שלא ייעשה', האיש שעבר מאתלטיקו מדריד לריאל מדריד. היה מלך שערים של הקבוצה במשך ארבע עונות ואחד החלוצים הגדולים באירופה באותה התקופה. השווה את שיאו של תלמו סארה האגדי עם 38 שערים(מה שעשה כריסטיאנו ב-2011) בעונה הבלתי-נשכחת ב-1989/90 כשריאל שברה את שיא ההבקעות בליגה עם 107 שערים. זכה בחמש אליפויות ספרד, שלוש זכיות בסופר-קאפ, גביע המלך, גביע אופ"א אחד ומה שהיה חסר זה הגביע עם האזניים הגדולות. לאחר עזיבתו, לאמריקה, בעונת 1992/93, ריאל הצליחה לזכות בגביע המלך ה-17 שלה עם ניצחון 2:0 על סראגוסה בגמר משערים של בוטראגיניו ולאסה.

אמיליו בוטראגיניו שעזב את המועדון ב-1995 היה כה משמעותי עבור ריאל מדריד עד שהוא 'נתן שם' לקבוצה של שחקנים מקומיים שהובילו את ריאל מדריד להצלחות אדירות בסוף שנות ה-80 - 'הקינטה דל-בוייטרה'. העיט, חלוץ נפלא עם שליטה מדהימה בכדור, קיבל את הבמה מאלפרדו די-סטפאנו ולא איכזב. עד היום הוא הכובש העשירי בהיסטוריה של המועדון עם 171 שערים. זכה עם ריאל בחמש אליפויות רצופות. עם פריצתו של ראול ב-1994/95 - מעמדו דעך. לאחר עזיבתו חוותה ריאל מדריד עונה קשה וסיימה רק במקום השישי בליגה.

זינדין זידאן עזב את ריאל מדריד ב-2006 כשהוא קיצר בשנה אחת את חוזהו מבחירה משום שלדעתו לא היה יכול להמשיך להיות תחרותי ומוביל כבעבר, וגיבש את ההחלטה במהלך עונתו האחרונה. הגלאקטיקו השני, אחרי לואיס פיגו, השחקן היקר ביותר בעולם בקיץ 2001, האיש שכבש את השער החשוב מכל בגמר ליגת האלופות והיה ה-פליימקר של ריאל מדריד. אנחנו זוכרים היטב את הדמעות של הקהל במשחק הפרידה בברנבאו. לאחר עזיבתו ריאל מדריד של קאפלו הצליחה לזכות באליפות, אליפות הרמונטדות בעונת 2006/07, אליפות מס' 30. כדורגל שונה בתכלית מתקופת הגלאקטיקוס, אבל זה לא חשוב. בעונה שאחר-כך היא גם זכתה בכתר, הפעם עם שוסטר. רצף אליפויות שלא היה לה מאז הקינטה דל-בויטרה.

ראול גונזאלס בלאנקו, מה עוד אפשר להגיד על מס'7 הנצחי, האיש שחורחה ואלדאנו אמר עליו 'ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול'. שיחק במועדון בין 1994 עד 2010. שבר את שיא ההבקעות בפברואר 2009 ובאותה עונה עוד היה שחקן הרכב וכבש 24 שערים. עם הגעתם של התותחים הכבדים בקיץ הגלאקטיקוס2 - מעמדו של ראול לאט-לאט התערער ובנזמה החל לקבל יותר קרדיט. ראול, שנפצע וסגר מעגל בלה-רומארדה - לא רצה להיות שחקן כה משני, והחליט לעבור לשאלקה. ריאל מדריד זכתה בגביע המלך בעונה העוקבת עם מוריניו, משער ניצחון של כריסטיאנו, ובחלוף עונה אחת כמובן תעשה את עונת הליגה המרשימה איי-פעם עם 100 נק' ו-121 שערי זכות.

 

מציג כאן את התזה הברורה שלי לגבי שחקני הרכש שחייבים להגיע, זה כחלק מהויכוחים בפורום של ריאל.

אני לא מנהל את המועדון ויש סיבה לכך, אז הם צריכים לחשוב מחוץ לקופסא, למצוא פיתרון למצב מאוד בעייתי. ושוב, אם כריסטיאנו היה נשאר אז עוד הייתי מוכן לחיות עם הקשיים שיש בשוק. אני מפרש את הרצוי והמצוי בצורה כזו. הרצוי - אמבפה בטריליון יורו, המצוי: אדן האזרד, וכמובן לנסות להתווכח עם צ’לסי כדי להוריד את המחיר[דיון על יכולת הכיבושים שלו הוא מיותר, דיברנו על כך לא פעם ובגדול יש הסכמה, כמו גם הסכמה שהוא יכול לתרום הרבה באלמנטים נוספים. לגבי מרסלו אגב - אני חושב שהדוגמא של ניימאר וג’ורדי אלבה היא די קיצונית מבחינת חוסר שיתוף הפעולה. והאזרד שחקן שמשחרר כדור]. אני כן חושב שבמצב העניינים הנוכחי המועדון לא מראה מספיק שאפתנות, ומבחינתי האזרד למשל הוא שונה לחלוטין מההימור שבארסה לקחה עם דמבלה.

מן הסתם אנחנו מוצפים במבול של כתבות. אין מישהו מהמועדון שלוחש על האוזן שלי מה קורה. הלוואי ויגיע שחקן אחר, העברה בשושו, מקרה כמו עם פפה בקיץ 2007 וכן-הלאה. אבל אני לא רואה את המועדון מגיב, אלא מעין תמימות וטיפשות - איסקו ישחק את הכדורגל מהנבחרת, גארת’ בייל יהיה כשיר לפרק זמן ארוך, בנזמה יכבוש כמות סבירה - שלושה ‘תנאים’ שסביר מאוד שלא יקרו, או לא לפחות כפי שציפינו. כל הניסים והנפלאות יקרו בקיץ אחד?
את מרסיאל הייתי מקבל בזרועות פתוחות ואני הבחנתי בפוטנציאל שלו. רק שמבחינתי לפחות המשוואה כנראה אחרת - אני רואה את האזרד טוב מאסנסיו משמעותית, ואת מרסיאל דווקא לא. כשהשחקן הכי טוב שלנו עזב חייבים לעשות משהו, אפילו לנסות לירות לכל הכיוונים. לבאנדובסקי הוא שם שעלה יותר מפעם אחת אז אני מניח שיש דברים בגו’. לגבי גריזמן נמנעו כנראה ממלחמה מיותרת עם אתלטיקו, אבל את דיבאלה למה לא ניסו לפחות להביא?

אני לא מחפש מחליף לכריסטיאנו. לא יהיה כמו כריסטיאנו. ובטח לא בעונה ראשונה בקבוצה חדשה. אני מחפש לראות עוד שחקני קישור והתקפה טובים בריאל מדריד, כי זה היה צריך לקרות עוד קודם. אני מחפש לראות את המועדון מגיב.

מאז קיץ עונת הדסימה המועדון בפלוס של 50 מיליון יורו, זה לא מובן מאליו, וזה נתון עוד לפני מכירתו של כריסטיאנו רונאלדו. המועדון באמת הלך על קונספט של צעירים מוכשרים, אבל התחושה בזמן האחרון היא שזה קורה בצורה מוגזמת, בעיקר הרכש בעונה שעברה, ואפילו וינסיונס שיש לו עוד חלב על השפתיים. יותר מדי צעירים הגיעו וכצפוי לא כולם השתלבו. לא כל צעיר הוא ואראן, וגם לא מרקו אסנסיו. אני לא ראיתי את ריאל מחתימה שחקן בסדר הגודל של לאמר אפילו, אם מסתכלים לכיוון אתלטיקו. אפשר להיות שפויים. והמועדון נמצא במצב לא רגיל מבחינתו, שחקן שהיה חשוב מאוד-מאוד עזב, לכן הציפייה להגיב בצורה מסוימת.

אחרי עונת האליפות ההיא ב-2011/12 הייתי בטוח שאנחנו הקבוצה מס’ 1 על הגלובוס והסגל עמוק ועשיר והסתפקתי בשחקן רכש אחד ששמו היה לוקה מודריץ’. אין ספק שגדלתי על עידן הגלאקטיקוס(פיגו-זידאן-רונאלדו) והברנבאו תמיד אוהב לראות את מיטב כוכבי תבל על כר הדשא עם החולצה הלבנה. אבל התבגרתי, אני לא מחפש שיביאו רכש רק כדי להגיד ‘הבאנו’.
אני כן חושב שהסגל כרגע במצוקה וצריך להסתכל לפי עמדות. בקישור אנחנו יכולים להמשיך עם מה שיש, זו דעתי, בתקווה לראות את סבאיוס משחק יותר, את קובא נשאר ואת איסקו מדי פעם כחלק מהשלישייה באמצע, גם אם רק נגד קבוצות הפח בליגה הזו במגמה התקפית מובהקת. בהתקפה לעומת זאת אנחנו מאוד ריקים, כריסטיאנו כיסה על שתי בעיות גדולות - חלוץ שלא מבקיע כמו בנזמה ושחקן שלא כשיר מספיק כמו בייל. בהתקפה אין ברירה אלא להיכנע לחוקים החדשים ולשפוך את הכסף על האזרד. גם קוטיניו לדעתי לא היה שווה כל-כך הרבה כסף למרות שהוא שחקן טוב. אני חושב שמדובר במשימה קשה אבל אפשרית, בניגוד לאמבפה, הארי קיין וכן-הלאה שהם בלתי-אפשריים. אני אפילו הייתי רוצה לראות חלוץ וקשר התקפי, לא להסתפק בשני שחקנים - קאבני והאזרד למשל.

המועדון ברווח עצום ולא בדיוק סופר כל שקל אבל סתם אנקדוטה - הרכישה של אודריוסולה ב-40 מיליון יורו - הייתי מוותר עליה ונשאר בכיף עם אשרף כמחליף ראשון, הוא רצה לעזוב כי הבין שמביאים עוד שחקן על העמדה שלו, לא חושב שהפערים בין שניהם הם פסיכים, ואת הכסף הזה כביכול ‘מוסיף’ לתקציב שחקן ההתקפה החדש שלנו. ואולי 200 מיליון יורו זה מה שצ’לסי דורשת בהתחלה אבל המחיר יכול לרדת מעט אפילו? זה חשוב.