ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

דרבי בעשר שניות

http://realmadrid.co.il/Images/topicAtletico0303122018.Xxx


השער המהיר של רונאלדו, הבישול המדהים של בקהאם לראול, השואו של הגלאקטיקוס לפני שנגמר הכוח. 15 שנה לניצחון בלתי-נשכח לדרבי בברנבאו מול אתלטיקו ב-2003/04, בימים שלדרבי באמת היו חוקים משלו - וריאל מדריד מנצחת

בדירוג הלא רשמי והבלתי-מחייב של משחקי הדרבי, ספק עד כמה יהללו את המשחק הזה. לא מדובר בגמר ליגת האלופות כמו הדסימה של ראמוס או הגמר שלא-נגמר בסאן-סירו ודו-קרב הפנדלים. זה לא דרבי הופעת הבכורה של ראול ב-1994/95, או אחד הדרבים האחרים בו פירק את אתלטיקו כמעט לבדו עם איזה גולאסו בלתי-נשכח, ובטח לא משחק אליפות. ועדיין, מדובר באחד ממשחקי הליגה הזכורים ביותר בעידן הגלאקטיקוס, לפני שתש כוחם. כמה קסם היה שם. נתחיל עם קצת רקע:

ריאל מדריד של קרלוס קיירוש הגיעה למשחק מהמקום השני בטבלה, בשיוויון נק' עם ולנסיה, בעוד אתלטיקו של לואיס ארגוניס, בעונה השנייה אחרי ששבה לליגה הבכירה - התמקמה יפה במקום הרביעי. זו הייתה אתלטיקו עם מעט שחקנים גדולים בניגוד להיום. אתלטיקו שמפסידה דרבים 'עוד במנהרה'. הקפטן היה ילד הפלא פרננדו טורס, בימים שלא הצליח לתת גול נגדינו, קצת צ'ולו סימאונה שנלחם והרביץ באמצע, ואם תרצו השוער הקריזיונר והכובע - בורגוס. קיירוש בחר לצוות את הלגרה במרכז המגרש יחד עם בקהאם שרץ ללא הפסקה - אבל בטח שלא היה מקאללה. את הרביעייה מקדימה אתם בטח זוכרים בעל-פה - פיגו, זידאן, ראול ורונאלדו, איזה ימים. כשמצרפים לכך את השדר הספרדי המרגש קרלוס מרטינז האגדי, ז"ל, שמות שגורמים לך רק להזיל ריר ולהתגעגע, וגול מהיר, סופר-מהיר - מבינים שהחגיגה נמשכת, ממש כמו באסקימו לימון.

פתיחת המשחק: ראול מוסר לבקהאם, שמעביר לזידאן, שמוצא בצד שמאל את רוברטו קרלוס. המגן מכדרר עם 2-3 נגיעות ומוסר לאמצע לרונאלדו. הברזילאי עושה הטעיית בעיטה מדהימה, 'חותך' את צ'ולו כלא היה, ראול מפנה את השטח והפנומן רונאלדו מקפיץ בעדינות וברכות - 1:0 לריאל מדריד, גולאסו ענק של רונאלדו, וכל זה כשהשעון נעצר על 10.6 שניות. מה נותר לקרלוס קיירוש חוץ מלמחוא כאפיים? הברנבאו יצא מהתרדמת ופשוט עבר למצב צבירה שואג. זה היה שערו ה-11 של רונאלדו בליגה, ב-14 מחזורים. שער כמעט בכל משחק. ריאל לא חיכתה יותר מדי כדי לכבוש שוב. בדקה ה-20 בקהאם שלח כדור ארוך ענק לראול שהבחין בשוער בורגוס יוצא מחוץ לשער - ונגח מעליו בגאונות - 2:0 לריאל מדריד, ובטח שאתם זוכרים בישול דומה כזה של בקהאם - זה היה לזינדין זידאן נגד ויאדוליד.



לא נפלו עוד שערים בדרבי הזה. התוצאה הסופית הייתה 2:0 אבל באותה מידה המשחק היה יכול להיגמר גם 7:3. אלה היו הימים עם הגנת הפאבון והראול בראבו, כשמצד שני ריאל מדריד יכולה לכבוש בכל התקפה. כולל כשהכדור אצל המגן השמאלי, רוברטו קרלוס, שככה בלי הודעה מוקדמת שולח פצצה מצד שמאל מאיזה 25-30 מטר - אבל בורגונס היה מוכן. כשהמכונה של קיירוש עדיין עבדה על אוטומט. ראול ורונאלדו הגיעו לעוד 2-3 מצבים של גול, לפחות, אבל ריחמו על הקבוצה מס' 2 בעיר. זידאן ליהטט בכל רגע על כר הדשא, והכוכב שנראה תמיד רק ליד העניינים היה לואיס פיגו, להוציא את הפנדל שלא קיבל ברחבה, כשקופח ע"י השופט.

דיברנו על ראול ורונאלדו, ושניהם באו לעבוד, ואפילו שיחקו יחד. כך היה כשריאל מדריד טסה למתפרצת ורונאלדו קיבל את הכדור בכנף. הוא חתך בקלילות שלושה שחקני הגנה אבל נבלם בסופו של דבר. בכל פעם שהברזילאי קיבל את הכדור - הקהל ידע שהוא צריך לעמוד, שמשהו גדול עומד לקרות. כך היה גם במחצית השנייה, כשהלגרה מסר לראול שהעביר קטנה לרונאלדו. הפנומן עצר על החזה, העביר קדימה ומשך הצידה בזכות רגל ימין, ובתוך כמה שניות שיחרר בעיטה חדה ברגל שמאל אך הכדור פגע בקורה. ראול עט על הריבאונד אבל החליק ופגע בקורה גם הוא - אתלטיקו מדריד ניצלת. מה-זה ניצלת. בהמשך ראול קיבל כדור ארוך אבל נכשל מול השוער, ומהלך קבוצתי נוסף, במעורבות של פיגו-בקהאם-רונאלדו, הסתיים בכך שהברזילאי איחר בכדור הרוחב, אין דבר. קיירוש מצא זמן להחליף את ראול ולהעלות את גוטי.

'עוד כמעט אחד', אמרו בשידור על טורס, שהגיע לשני מצבים מעולים. במחצית הראשונה, קצת אחרי השער של ראול - הבלם נובו שלח כדור עומק נפלא, טורס פתח את המנוע, ורץ ורץ ורץ - אבל מול איקר בעט החוצה. בהמשך הוא ניסה את כוחו שוב מחוץ לרחבה בכדור שרק פספס מעט את המסגרת. רק נזכיר, שרק ב-2006/07, בדרבי האחרון שלו נגד ריאל מדריד, בסיבוב השני - הוא הצליח לשבור את המנחוס נגד ריאל. ובחזרה ל-2003 - זה היה מאותם משחקים בודדים בהם איקר שמר על שער נקי במהלך אותה עונה, וזו הייתה משימה קשה.

אחרון חביב היה בקהאם שבאמת עשה הכל כדי להסתגל לעמדה במרכז השדה. הוא פתח את עונת הבכורה בלבן בצורה טובה - שערים נגד סראגוסה בסופר-קופה ונגד בטיס בליגה ועוד המון בישולים, חידש ושינה את סגנון המשחק עם כדורים ארוכים ויותר גולים בהגבות. רץ בלי הפסקה, וברור שליד קשר אחורי אמיתי(ברוב העונה הלגרה שיחק כבלם, וקמביאסו זכה לייבוש) - זה היה נראה טוב יותר. בקהאם רצה לכבוש גם הוא. לפני הסיום האנגלי קיבל את הכדור באגף שמאל, התגבר על שחקן אחד, התקדם לעבר השער ובעט גבוה. אין דבר, הוא בכל-זאת זכה לתשואות. עד חודש מרץ, ריאל מדריד הובילה את הטבלה בספרד, העפילה לגמר גביע המלך ועברה את באיירן בדרך לרבע גמר ליגת האלופות. ומאז...

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס| סאלגדו, ראול בראבו, פאבון, רוברטו קרלוס(סולארי, 90')| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(גוטי, 83') ורונאלדו(פורטיו, 88')

אתלטיקו מדריד: בורגוס| גאספר, לקי, לוס סאנטוס, סרג'ח| נובו, איבאגאזה, דייגו סימאונה, קיקי מוסאמפה(רודריגו, 60')| ניקולאידיס(פאונוביץ', 60') ופרננדו טורס

תקציר המשחק

 

כדור הזהב של מודריץ'!

הקשר הקרואטי בן ה-33 זכה בפרס ונישל מהמעמד את כריסטיאנו ומסי שלא זכו בתואר לראשונה מזה עשור, והשלים שנה מהאגדות כשכל המשפחה 'ביציע'. הכל על היום המיוחד שעבר על לוקה שלנו - בהמשך

ערב הענקת כדור הזהב ללוקה מודריץ', אני הייתי מאלה ש-'העזו' לערער על הקביעה. לא שאני ממעיט בערכו של מודריץ' ומורשתו, ועל הצניעות האופיינית שלו, אבל חשבתי שגם השנה כריסטיאנו רונאלדו ראוי לפרס. אלא שעם ההכרזה הרשמית על לוקה - קשה היה שלא להתרגש. הקרואטי הצנוע הוא זה ששובר את המונופול של כריסטיאנו ומסי שחלקו את התואר בעשר השנים האחרון, חמש זכיות לכל אחד. כבר בחמישי, לפי הדיווחים, התקשרו מ-'פראנס-פוטבול' להודיע לזוכה על כך שנבחר, והיה חייב לשמור על דיסקרטיות. אז תהיו בטוחים שמודריץ' ידע, אבל עד לרגע קבלת הפרס הוא לא האמין שזה קורה לו. התלבש יפה, הגיע עם הילדודס וכל המשפחה 'ביציע', וחייך חיוך ענק.

על העונה האחרונה של מודריץ' מיותר להרחיב. 'השנה של מודריץ', כתבו עליו במארקה על רקע תמונה מכל אירועי המפתח שלו. גולת הכותרת היא ההעפלה ההיסטורית לגמר המונדיאל אחרי טורניר ענק שלו(שער נפלא נגד ארגנטינה בשלב הבתים, בין היתר) טורניר עם אינספור הארכות והכרעות מהנקודה הלבנה, בסיומו מדינה שלמה לא הייתה יכולה להתאבל אחרי ההפסד 4:2 לצרפת. כמובן שהוא היה חלק מריאל מדריד שזכתה בפעם השלישית ברציפות בליגת האלופות, גם אם לא היה נפלא כבעבר. מודריץ' הוא הקרואטי הראשון בהיסטוריה שזוכה בפרס המכובד, ושימו לב לזה - השחקן הראשון איי-פעם שנבחר גם לשחקן המצטיין במונדיאל, גם לשחקן השנה של פיפ"א, וגם זוכה בכדור הזהב.

כמובן שהאירוע היה ארוך מאוד, נמשך למעלה מ-5 שעות עם תרצו, מהגעת השחקנים ואנשי האליטה של הכדורגל, ביניהם פלורנטינו פרס, איך לא, ועד חלוקת הפרס האחרון. לאט-לאט פורסמו הדירוגים של השחקנים, הטופ 30, החל מאיסקו שלא זכה לנקודות, מרסלו במקום ה-19, הקפטן ראמוס, דרך בייל ובנזמה שהיו בצוותא במקום ה-19, קורטואה מהמקום ה-14 ורפאל ואראן השביעי - מכובד. כריסטיאנו רונאלדו סיים כסגנו של מודריץ', התהפכו היוצרות, ועל אף שכצפוי נעדר מהטקס - תהיו בטוחים שהוא בירך כמו שצריך. מודריץ' קטף 753 נקודות, הרבה מעל כריסטיאנו השני עם 478 נקודות, כשגריזמן מסיים במקום השלישי עם 414. במארקה פירסמו בהמשך את הבחירות של כל העיתונאים, והישראלי - נוח קליגר, בחר באמבפה במקום הראשון.

פלורנטינו פרס חיכך ידיו בהנאה וכמובן דיבר על 'סיפור האהבה ו-'ההיסטוריה המיוחדת' שיש למועדון הזה עם כדור הזהב. באתר הרישמי ציינו את כל הזוכים, גם אלה שלא זכו בפרס על תקופתם בריאל מדריד כמו פאביו קנבארו, קאקא, מייקל אואן ואחרים. מודריץ' עצמו יישאר קצת לנוח בפאריס ובלי קשר הוא לא היה משחק נגד מליה במשחק הגביע. בריאל מדריד מחכים שיציג את הגירסה הטובה ביותר שלו, מה שטרם קרה העונה. ומה היה למודריץ' עצמו להגיד?

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/12/03/internacional/1543870536_722235_1543872237_noticia_normal.Xxx

"זו הרגשה ייחודית שקשה לי כרגע לבטא במילים. אני רוצה להודות לכל חבריי, למשפחה. עזרתם לי להיות שחקן ואדם טוב יותר. ותודה לכל מי שבחר בי". בהמשך הוסיף מודריץ' - "אם זכיתי בכדור הזהב כנראה שעשיתי דבר מיוחד. כילדים יש לנו חלומות. החלום שלי היה לשחק בקבוצה גדולה. כדור הזהב הוא יותר מחלום עבורי. זה כבוד לזכות בתואר ולהקדים את כריסטיאנו ומסי ועוד כשרונות ענק. המפתח? עבודה קשה, התמדה ועקביות, לא להישבר ברגעים קשים. תמיד אמרתי, שום דבר טוב לא בא בקלות". מודריץ', למי שהיה ספק, רוצה לפרוש במדי ריאל מדריד. "נותרו לי עוד שנתיים בחוזה ואני מקווה שאוכל להישאר עוד קצת. בכל-מקרה אני מאוד רוצה לפרוש בריאל מדריד. אני מקבל הרבה חיבה ואהבה מהאוהדים ומכולם. המשפחה שלי נהנית במדינה ואני רוצה להמשיך ליהנות בכל רגע מהמועדון הגדול הזה ולזכות בתארים".

"בהיסטוריה של כדור הזהב ייראו שחקן מקרואטיה, מדינה קטנה וצנועה, וכמה אני מעריך את הבית שלי והמקום ממנו באתי. כריסטיאנו ומסי הם שחקנים היסטוריים, מהגדולים איי-פעם, אי-אפשר להשוות אף אחד לשני אלה. אני עדיין לא מאמין שאני כאן על חשבון אחד מהם, והם חברים שלי".

בהמשך נחשף קטע שאמר מודריץ' בראיון ודיבר על זינדין זידאן. מודריץ סיפר:"כשזידאן מונה למאמן הוא התקשר אליי למחרת ודרש ממני להיכנס למשרד. הוא הסביר לי מה הוא מצפה ממני ככדורגלן. שמחתי לשמוע מה הוא חושב עליי ויצאתי מהשיחה מרוצה, האמנתי שיום אחד אוכל לזכות בכדור הזהב כמוהו. הוא היה האליל שלי". הוא גילה קצת על העבר - הוא נבחר בדינמו זאגרב בגיל 15 לשחקן המצטיין לאותה קבוצת גיל, וזה היה הגביע הראשון שלו. ארסנל דחתה אותו בגיל 18 וזה רק דירבן אותו להשתפר, ובסופו של דבר מצא את עצמו בקבוצה אחרת בלונדון. בטוטנהאם לדבריו התפתח מאוד כאדם ובזכות הארי רדנאפ עבר הסווה לעמדה אחורית יותר ולמד לקרוא את המשחק בצורה טובה יותר. מודריץ' עצמו הצביע לואראן, כריסטיאנו וגריזמן.

בשער ה-AS כתבו 'מודריץ' - זהב-לבן' על רקע הדירוג של חמשת הראשונים, ובמארקה ציינו שזכה בכל הפרסים האינדיבידואליים האפשריים, על רקע הציטוט שלו שלא העז לחלום על זכייה בכדור הזהב אלא רק על לשחק בקבוצה גדולה. הברכות והאיחולים מהחבר'ה החלו לזרום. החבר הטוב מאתיה קובאצ'יץ', היום בצ'לסי, כתב על שחקן ענק ואדם יוצא דופן. הקפטן ראמוס היה הראשון לברך, בתמונה מביתו על רקע מודריץ' מניף את הגביע. לוקאס ואסקס, וגארת' בייל חברו מטוטנהאם עוד - היו הבאים בתור.

 

בעשור האחרון הפרס הזה היה 'מועדון סגור', ואפשר להבין כי יש שני שחקנים היסטוריים כאלה, שהם יציבים בניגוד לזידאן, שהם בריאים בניגוד לרונאלדו נאזאריו, שהם משתפרים כל אחד בניגוד לאחרים, ולהוציא מקרים נקודתיים(נניח ריברי ב-2013 בגלל הטרבל) - זה תמיד הגיע להם, לכריסטיאנו רונאלדו או מסי, אבל לפניכן יש תחושה שהיו הרבה שחקנים שקופחו. לוקה מודריץ' שבהחלט לא השאיר אחריו מורשת מיוחדת בניגוד לצ'אבי או אינייסטה - זכה בתואר והם לא, גם ראול לא, הנרי לא ועוד ועוד. אני שמח עבור לוקה כי הוא צנוע, עובד קשה, הוא קיבל פרס על 'מפעל חיים'. בגדול אני מסכים איתך.

https://www.realmadrid.com/img/horizontal_940px/_3am0742_h_20181204124537.Xxx

אגב, באינסטגרם תוכלו לראות את ראמוס לא נותן למודריץ' רגע אחד של נחת ליהנות מהפרס, ובסטורי הוא אפילו העלה תמונה ליד כדור הזהב וכתב 'מתי אני', שיהיה...

 

מתכוננים לגביע: איסקו, אסנסיו, קיילור ו-ויניסיוס ישחקו!

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/04/15439571936206.Xxx

ריאל מגיעה לגומלין עם יתרון גדול של 4:0 ולמעשה מדובר במשחק לפרוטקול בלבד, אבל סולארי לא מזלזל ולמרות שאין הרבה על כף המאזניים, יהיו שחקנים בכירים שישחקו. או יותר נכון - כאלו שרוצים לחזור להיות בכירים. איסקו שלא נכלל בסגל למשחק החוץ במלייה, שהיה הפרמיירה של סולארי בתפקיד - יפתח בהרכב, כך גם השוער הנשכח קיילור נאבאס, אסנסיו שאיבד את מקומו ללוקאס ואסקס וכן ויניסיוס שמיעט לשחק מאז פלזן בליגת האלופות. אפשרות נוספת עבורם תהיה במשחק הנעילה של שלב הבתים נגד צסק"א מוסקבה ביום רביעי הבא. אודריוסולה, חאבי סאנצ'ז ו-ואלוורדה, אלה חלק מהצעירים שישחקו גם כן.

איסקו - פרס או עונש? בשעה טובה ומוצלחת, איסקו יזכה בחולצת ההרכב לראשונה בעידן סולארי, במשחק השמיני. לעתים, כמו במשחק נגד רומא - הוא אפילו לא היה בסגל, ולעתים שיחק לדקות ספורות. איסקו צריך לשחזר את הקצב וזו יכולה להיות התחלה טובה עבורו. הוא לא הבקיע מאז הסאן-ממס בחודש ספטמבר. הוא בטח לא תיאר לעצמו בתחילת העונה, עם לופטגי האהוב כמאמן - שהוא יהיה זקוק למשחקים כאלה כמו מחר.

הנה אסנסיו. עם עזיבתו של כריסטיאנו היה נראה שלספרדי יש טאבו בהרכב. מה שיקרה בפועל - אסנסיו ישחק כדי לתת מנוחה ללוקאס ואסקס שכבש נגד רומא ו-ולנסיה, שערים קלים אמנם, אבל הוא רץ הרבה. אסנסיו קיבל את הבמה מסולארי ופספס בגדול במשחק רע מאוד נגד אייבר באיפורואה. לזכותו ייאמר שכולם היו חלשים.

קיילור חוזר. הסנטיאגו ברנבאו תמיד הוכיח חיבה מיוחדת לקיילור נאבאס, שזכה עם הקבוצה בצ'מפיונס בשלוש העונות האחרונות, ומחר האוהדים יפגשו בו שוב. עם לופטגי, קיילור זכה לשחק לפחות בליגת האלופות ושמר על שער נקי נגד רומא. עם הגעתו של סולארי ברור שקיילור צנח לעמדת השוער השני, שהוא לא אוהב. מצב כזה היה לקיילור גם בעונת הבכורה בלבן בה איקר היה השוער הבכיר. לא מזמן התראיין קיילור ואמר - "הייתי השוער שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות ועכשיו אני שחקן ספסל". תיהיו בטוחים שבכל-מקרה חשוב לו לשמור על שער נקי, והאמונה תמיד מובילה אותו.

זמן ילדים. ביום ראשון ריאל תשחק נגד הואסקה בליגה. ראמוס ו-ואראן חייבים מנוחה, לפחות אחד מהם, כך שחאבי סאנצ'ז ישחק. רגילון יהיה המגן השמאלי במקום מרסלו איתו אף-אחד לא לוקח סיכון. ואלוורדה עשוי לשחק דווקא ע"ח מרקוס יורנטה שרשם 180 דקות במשחקים האחרונים ומתרוצץ בלי סוף.

גם ויניסיוס. עם הגעתו של סולארי היה נראה שאפקט ויניסיוס צובר תאוצה. שני בישולים מול מלייה בגביע, דקות נגד ויאדוליד בברנבאו במשחק ליגה, בו כביכול הביא את המפנה מהספסל, והוא גם שיחק חצי שעה נגד פלזן כשהמשחק היה גמור והספיק לבשל לקרוס. אלא שמאז הוא קיבל רק רבע שעה אבודה במשחק באיפורואה. נגד ולנסיה ורומא הוא לא שותף וגם לא בבלאידוס. בנזמה ובייל לא יכללו בסגל ככל-הנראה, כך שתהיה לו הזדמנות לשחק, בודאות, גם אם מהספסל. מריאנו יזכה לדקות כשהוא בריא ושלם..

 

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/06/15441109795504.Xxx

ריאל מדריד הביסה 6:1 את מלייה בברנבאו בגומלין בגביע המלך וכמובן תהיה בשלב הבא. שאלת השאלות היא לגבי איסקו ואסנסיו שכבשו צמדים - האם הם חוזרים לעניינים? איסקו כבש שער אחד בבעיטה מדהימה לחיבורים, גול אופייני, וענד את סרט הקפטן. ויניסיוס כבש ובישל אך היה מסורבל והמפסיד הגדול היה מריאנו שלא הצליח לכבוש ונאלץ לנטוש את המשחק לפני הסוף בגלל פציעה.

הברנבאו התגעגע גם לקילור נאבאס בין הקורות, ונהנה ובעיקר מהגולאסו של חאבי סאנצ'ז - בלם או חלוץ? הוא כבש את שער הבכורה בקבוצה הבוגרת בטאץ' יוצא דופן ומייד נישק את הסמל. אפרופו בלם, חסוס ואייחו רשם הופעת בכורה העונה, הגיע הזמן. "אני שמח עבור כולם", סיכם סולארי, ודיבר על המחוייבות בהגנה ובהתקפה. זה היה ה-זמן לתת דקות גם לפראן גארסיה מקסטיליה, ע"ח קרבחאל ששיחק כמגן שמאלי הערב(סולארי הבטיח שזה לא יקרה) ועבור פידלאגו, החלוץ שמפציץ בקסטיליה. היחיד שאולי לא לקח את הצ'אנס בשתי ידיים היה מריאנו שהיום הגרוע שלו הסתיים בפציעה, כמה אירוניה, וריאל שיחקה בעשרה שחקנים בדקות האחרונות. 'איסקו ואסנסיו סחבו את המכונית', סיכמו במארקה, בעוד ב-AS כתבו 'השניים מבקשים חנינה'.

 

הנתון המעודד של סולארי| וגם: ראיון של קרוס

חלק מההבדל? אצל סולארי כבשה ריאל מדריד 25 שערים ב-8 משחקים, כאשר לא פחות מ-13 שחקנים שונים הבקיעו. אצל לופטגי ריאל כבשה 21 שערים ב-14 משחקים, כאשר רק 8 הבקיעו. צריך להיות הוגנים ולציין שסולארי אימן את הקבוצה בגביע המלך בניגוד ללופטגי וזה היה טבעי ששחקנים צעירים ישחקו ויכבשו, אבל זה לא רק זה. אפשר לדבר על לוקאס ואסקס שכבש שני שערים עם סולארי בשבוע שכלל את האולימפיקו ואת ולנסיה וניצל את ההזדמנויות שלו, את דני סבאיוס שכבש גולאסו מדהים בבלאידוס נגד סלטה ויגו, וגם קרוס כבש אצל סולארי - במשחק נגד ויקטוריה פלזן בליגת האלופות. בנזמה כרגע הוא מלך השערים אצל כל אחד מהם - 6 אצל לופטגי ו-4 אצל סולארי. אצל בייל למשל, הוא כבש 4 עם לופטגי ו-2 עם סולארי. אסנסיו כבש שלושה עם סולארי ואחד עם לופטגי. מרסלו דווקא כבש שלושה שערים בשבוע אחד אצל המאמן המפוטר.

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/47579161_1691257157641958_492525808460496896_n.Xxx?_nc_cat=101&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=8b4f53449a7dd2a5e817fb972d48b9bb&oe=5C9655B9

בהקשר זה כתבו במארקה על קבוצת הילדים של סולארי והציגו את הגרף עם חלוקת כל הדקות מהרגע שהצטרף. קארים בנזמה מוביל עם 572 דקות וקצת אחריו הקפטן ראמוס(544) - ככה זה שנאצ'ו פצוע ו-ואייחו אף פעם לא כשיר, ואחר-כך טיבו קורטואה עם 540 דקות כלומר שישה משחקים מלאים(לא שיחק בגביע). קריסטו, פראן גארסיה ופידלגו ערכו הופעת בכורה במשחקי הגביע נגד מלייה. הדוגמא הטובה והטרייה ביותר היא מרקוס יורנטה שנכנס לעניינים ושיחק בכל שלושת המשחקים האחרונים, וגם צמד המגנים. שימו לב שאודריוסולה הוא הרביעי עם 503 דקות בעידן סולארי, והמגן השמאלי רגילון ששיחק בבלאידוס בין היתר וניצל את הפציעה של מרסלו(405 דקות). ובצד השני, אם לא נחשיב את הקאנטרוס החדשים(את ואלוורדה כן) - איסקו במצב רע עם מספר הדקות החמישי הכי נמוך - הוא שיחק יותר רק מואייחו ומריאנו, קאסמירו ו-ואראן. לוקאס ואסקס שישי במספר הדקות ואחריו במעט דני סבאיוס שכבר עבר את מספר הדקות שלו אצל לופטגי.

נתון אחרון שפורסם לגבי סולארי הוא כמות השערים, וכמובן שסולארי נהנה ממזל וממשחקים נוחים. ריאל לא כבשה רק נגד אייבר והבקיעה בשבעה משמונת משחקיה. ולנסיה בברנבאו זה משחק לא פשוט ואולי גם נגד רומא והבלאידוס, אבל כמובן שיש שני משחקי גביע באמצע בהם ריאל כבשה עשירייה. בכל-מקרה, ריאל עם ממוצע של 3.125 שערים עם סולארי בשמונת משחקיו. פלגריני ב-2009 הציג רף גבוה יותר של 26 שערים בשמונת המשחקים הראשונים שלו - 3.25.

טוני קרוס בראיון:"לא הייתי רוצה להיות מאמן, להמשיך עם החיים האלה רחוק מהבית הרבה זמן, וזו שליטה בלעדית על הקבוצה". קרוס מספר שלא חשב מעולם על מקצוע אחר ושאחיו הגדול היה זה שלקח אותו לשחק כדורגל. "בגיל 16 כבר התאמנתי עם הקבוצה הבוגרת של באיירן מינכן, בזמן שהחברים שלי התעסקו בעיקר בלימודים". הוא הולך עם נעלי ספורט לבנות לכל מקום - "זה אתגר עבורי ללבוש מגפיים שחורים למשל, אתגר גדול", זו ממש השריטה שלו. על המעבר מבאיירן לריאל - "זה היה צעד גדול עבורי, הייתי בן 24 ועזבתי את המדינה שלי ואת כל מה שאני מכיר. אבל אני מרגיש טוב מאוד כאן. אשתי נהנית, הילדים שמחים, אני מצליח, מזג האוויר טוב, ואתה יודע...גם בכדורגל הכל בסדר", צוחק.

ונסיים עם עדכוני העברות: במארקה דיווחו שהיכולת הטובה של חאבי סאנצ'ז הבלם מקסטיליה משהה את העניין במאריו הרמוסו מאספניול(גם הוא תוצר מחלקת הנוער של המועדון). ייתכן ובקיץ ריאל תרכוש את הבלם אבל בינואר זה לא יקרה. מנגד, מי שמחפש את דלת היציאה בינואר הוא השוער קיילור נאבאס שממש לא נספר ע"י סולארי

 

https://realmadrid.co.il/Images/topicClasico03-0408122018.Xxx

כך נשבר הנאחס

לפני 15 שנה שברה ריאל את הרצף השחור משחור שלה בקאמפ-נואו והשיגה 2:1 על ברצלונה בניחוח ברזילאי - כשרוברטו קרלוס ורונאלדו כובשים. הקבוצה של קרלוס קיירוש, דווקא היא, שברה חוק בן 21 שנה. כך זה קרה…

נחסוך ממכם את המנטרה הרגילה עד כמה עונת הקיירוש החלה בצורה מבטיחה, למרות הכל, על קבוצה שמנצחת על אוטומט ורונאלדו זוהר בצד אחד ואיקר בצד השני, ואפילו בקהאם שהשתלב לא רע - הכל לעומת הסיום העלוב. נגיע לת’אכלס: הנה משהו ש הקבוצה של קיירוש הצליחה לעשות ואחרות לא: לנצח בקאמפ-נואו. לא הקינטה דל-בויטרה שהייתה אחת מהקבוצות החזקות בהיסטוריה של הליגה וזכתה בחמש אליפויות רצופות, עם האחרונה המרשימה ביותר; לא ריאל מדריד של קאפלו ולא ריאל מדריד של דל-בוסקה. דווקא הקבוצה של קרלוס קיירוש הייתה זו שקטעה את החוק הלא כתוב - ריאל מדריד מגיעה לקאמפ-נואו ותמיד מפסידה. הניצחון האחרון(בליגה! לא שכחנו את שתי ההקפצות של זיזו ומקמנמן בדרך לגלאזגו ב-01/02) לפניכן היה ב-1983/84 עם 2:1 בתחילת העונה משערים של חואניטו וסנטיאנה.

הקלאסיקו שוחק כהרגלו ביום שבת, ושתי הקבוצות הגיעו ממקומות שונים בטבלה ובמומנטום אחר לגמריי: בארסה נראתה איום ונורא והובסה, התפרקה 5:1 במאלגה בעוד ריאל מדריד סגרה עניין בדרבי מול אתלטיקו תוך 20 דקות עם שערים נפלאים של ראול ורונאלדו, החזיקה במקום הראשון ע"ח ולנסיה והובילה בעשר נקודות על ברצלונה. רונאלדו(11) וראול(6) כבשו רק שער אחד פחות מברצלונה עצמה. נהיה הוגנים ונספר לכם שרונאלדיניו נעדר מהמשחק בגלל פציעה מה שהקשה מאוד על הסיכויים של ברצלונה. אבל היא ניצחה מספיק קלאסיקוס, בטח בביתה, גם כשהייתה הקבוצה הפחות טובה.

אז ברצלונה חסרה את הכוכב הגדול שלה ולהפתעת רבים - גם לואיס אנריקה שתמיד התעלה נגד ריאל מדריד - סופסל. ואצל הקבוצה של קיירוש? כרגיל, הזידאנס והפאבונס. במרכז ההגנה - פאבון וראול בראבו הצעירים, כשהלגרה משחק במרכז השדה לצד בקהאם. באותה עונה כבר ראינו ימים עם קישור פיפה סטייל פיגו-זידאן-גוטי-בקהאם, אבל לא הפעם. המשחק נפתח באיומי סרק מרחוק מצד שתי הקבוצות שבהחלט היו צריכות את שלב הגישושים. ריאל ניסתה לשחק באחריות בעוד בארסה שיחקה עם אינסוף תשוקה אך ללא איכות.

האיום הרציני הראשון היה מצידה של בארסה כשצ’אבי סובב כדור חופשי נהדר אבל איקר הדף לקרן. ומנגד, ריאל מדריד כבשה - שוב צד שמאל החזק שלנו באותו ערב, זידאן מוסר לרוברטו קרלוס שבועט כדור חזק, שפוגע בשחקן הגנה וחודר לרשת של ואלדס הצעיר, 1:0 לריאל מדריד. כאמור, בארסה הייתה לא פחות טובה וריאל הציגה את המינימום. לואיס גארסיה החמיץ מצב לא רע מחוץ לרחבה ולחצי השני הוא כבר לא עלה. ריאל הייתה יכולה לסגור עניין די מהר, אבל לא עשתה את זה - בקהאם מצא את עצמו בצד שמאל ושלח מסירה מדהימה ברגלו החלשה, קוקו פספס וראול החמיץ ממצב שאסור לו להחמיץ.

אוברמארס היה המסוכן בשורות ברצלונה ובחן את איקר בפצצה מרחוק, והשוער הדף כמובן. המצלמה עקבה בעיקר אחרי לואיס אנריקה שלעס מסטיק על הספסל והיה מאוד מתוסכל. קלייברט נכנס למשחק עם בעיטה חזקה אבל למרכז השער. רבע שעה לסיום, המשחק הוכרע: פיגו נלחם על כדור אבוד ובגלישה הצליח למסור לשטח לרוברטו קרלוס. המגן, שכבר כבש שער קודם לכן, שלח מסירת רוחב נהדרת שהפכה לבישול, כשראול מפנה את הדרך באלגנטיות במהלך דומה לשער נגד אתלטיקו שלושה ימים קודם לכן. רונאלדו בעט חד לפינה ועשה 2:0. ריאל מדריד ציפתה לנצח וחגגה די באדישות.

בדקה ה-83 קלייברט נגח פנימה אחרי כדור קרן ובעיקר הביא לסיום מרתק כשבארסה מצמקת ל-2:1. כשעל המגרש היו גם סביולה, שהחליף את מוטה במקומה התקפית מובהקת, וגם קווארסמה, עוד ילד צעיר ודריבליסט - זה היה מעניין. איקר עוד רשם הצלה גדולה לקראת הסיום וזהו-זה, ריאל מדריד מנצחת 2:1 בקאמפ-נואו. בגלגול הקודם של האתר קראנו לזה ‘אחרי עשרים שנה’. ריאל ההיא המשיכה לדהור, וניצחה גם את דפורטיבו לה-קורוניה בברנבאו במחזור שאחר-כך, עם שער דרמטי של ראול. עד שהכל התרסק לקראת הסיום. לפחות יש עוד משחק למזכרת - ויאדוליד, הדרבי והקאמפ-נואו. וכמובן שאנחנו מתגעגעים לשחקנים האלה…

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס| סאלגדו, פאבון, ראול בראבו, רוברטו קרלוס| פיגו, הלגרה, בקהאם, זידאן| ראול(סולארי, 86’) ורונאלדו(פורטיו, 77’)

ברצלונה: ויקטור ואלדס| גאברי(קווארסמה, 86’), פויול, רייזיכר, ואן ברונקוסט| קוקו, צ’אבי, מוטה(סביולה, 78’)| ג’רארד, לואיס גארסיה(אוברמארס, 46’) וקלייברט

 

סיקור המשחק הזה שכתבתי עורר הדים בפורום של ריאל והצית ויכוח על השנים האחרונות או יותר נכון על כך שריאל נכנעת לבארסה בעידן המסי. הנה משנתי בעניין:

כמה פעמים ברצלונה ניצחה אותנו ובגדול ב-10 השנים האחרונות? היו אפילו עוד שתי תבוסות עם רונאלדיניו, שהן עוד נחשבות לסבירות. אני מתבייש להגיד. לנו היה את הפאסיו עם שוסטר, משחק שאפשר היה לתת בו חמישייה, וזהו-זה פחות או יותר. אם נסתכל על השנים שקדמו להן, אני תמיד נותן שתי דוגמאות - עונת 2002/03, ריאל קבוצה טובה הרבה-הרבה-הרבה יותר מבארסה שבמחזור האחרון רק מצליחה להשתחל לגביע אופ"א(מסיימת מקום שישי, כשבילבאו שהתמודדה איתה - הפסידה לנו במשחק האליפות), הפער היה 22 נקודות ליגה לטובתינו. ובמפגשים הישירים? 0:0 בקלאסיקו ראש החזיר בקאמפ-נואו ותיקו 1:1 בברנבאו כשלואיס אנריקה משווה אחרי יתרון של רונאלדו, ושיחקנו לא טוב. גם המשחק בקאמפ-נואו שנתיים קודם לכן זו דוגמא טובה, בה בארסה הייתה טובה יותר מול ריאל(אולי אפשר לייחס את זה ל-‘אנטי פיגו’ ולעוצמות שלא נראו אף-פעם במגרש הזה), אבל אם הקינטה דל-בויטרה הפסידה שם חמש שנים ברציפות למרות שזכתה באליפות, אז…
בשנים שבהן בארסה הייתה פחות טובה מאיתנו היא הצליחה להוציא תוצאות מדהימות, כאילו הרגישה אנדרדוג מה שאנחנו לא מסוגלים, כאילו הבינה את חשיבות המשחק, כאילו אולי עשתה התאמות שאנחנו לא. כמה פעמים זה קרה ההיפך?

אם לא שלוש הזכיות שלנו בצ’מפיונס ברציפות, שזה חסר תקדים ופסיכי בכל קנדה מידה, בטח כשרוב שחקני הסגל כבר מעבר לשיאם, ובכלל 4 זכיות ב-5 שנים - המצב באמת היה מחורבן. במועדון שלנו יש שני דברים שמעניינים, לצערי: ליגת האלופות, ואח"כ הפודיום האלה של כדור הזהב וערבי השקר. אין ספק שההרגשה שלי שהם מבינים את המהות של הקלאסיקו ומתאמצים יותר מאיתנו. מה שכתבתי היה כדי ‘לחפש סיבות’ או אולי ‘נחמה’ ובטח שלא כדי לנגח את ברצלונה.

יש מספרים שאני לא רוצה לרשום, והמהפך החל אפילו בשנות ה-90, עם שתי אליפויות בלבד של ריאל מדריד, כשהיא מאבדת שתיים אגב במחזור האחרון בטנריפה. רובינו בקושי ראינו את ריאל מדריד אז. אני מקווה שביום שמסי יפרוש מצב האליפויות כבר יתאזן, אבל הם בהחלט עולים עלינו. ב-2003, נקודת קיצון למשל - לריאל היו 29 אליפויות ולברצלונה 16 בלבד - פער של 13. היום, לנו יש 33 ולברצלונה 25, עם אופצייה ל-26. הכנסתם אותי לדיכאון.

 

המשחק אתמול היה קטסטרופה גם ביחס לבטנדרט הנמוך שלנו, חבל שאי-אפשר לזרוק חצי מהשקרנים בלבן. התוצאות עם סולארי מעולות אבל הכדורגל רע.
לא סיימנו במקום הרביעי כבר 15 שנה, מאז עונת הקיירוש. תמיד הגענו למקום שני איכשהו וגם המקום השלישי היה בעונת הדסימה, צמוד כשהראש בצ'מפיונס ובגמר. אנחנו גבוליים בסגל הזה לגבי ליגת האלופות ואני מקווה שזו תהיה הסטירה החזקה ושפלורנטינו התעורר. אני לא מאמין שעם הסגל הזה אפשר לחבר כמה נצחונות רצופים מול קבוצות טובות. אתמול הוא סבל פחות ובמחצית חתך לברנבאו לגמר הליברטדורס, ריבר נגד בוקה.

 

כשפלורנטינו פרס חזר היה ברור שצריך מהפכה. הפעם אני חושש שבמועדון לא מודעים לכך, אבל זו הנחמה היחידה שלי מכל מיני הפסדים צורמים כאלה שהם לא נגד ברצלונה. הייתה לנו קבוצה טובה יותר אז ב-2008/09, גם בלי ‘8 מועמדים לכדור הזהב’. קבוצה שקיבלה בראש ובגדול בסוף אבל יצרה סיבוב שלם בלי הפסד. הקבוצה הזו לא מסוגלת לחבר שני משחקים טובים. אסור להיות מושפלים ככה לעולם, בברנבאו. וההרכב שסולארי עלה איתו היה נכון בניגוד לכל מיני פרשנים שם בערוץ. מבחינתי צריך לרוץ עם הילדים עד הסוף, נמאס מהוותיקים החלשים. ויניסיוס להרכב כי אין משהו יותר טוב.
במבט לשמינית הגמר, אני מקווה שלא נקבל את מנצ’סטר יונייטד כדי לא להרוס את הקלאסה והאצילות שהיה במפגשים האלה לאורך ההיסטוריה. ברמה מקצועית כל יריבה תהיה מאתגרת וקשה, אולי חוץ מזו של הבית ההוא ברמת הליגה האירופית. גם אייקס זה סופר מסוכן. אין קבוצה. אבל איזה קטע, בדיוק אתמול הוצג הספר לזכייה בגביע ה-13 ופרס זרק עוד כמה קלישאות. החיים יפים.

 

התפתח דיון קל בפורום של ריאל, בין היתר לגבי איסקו ואסנסיו. חבר טען שהבעיה של אסנסיו היא הבעייה במגרש ושעדיין אפשר להבחין בניצוצות של וורלד קלאס. משנתי:

איסקו ואסנסיו לא דומים פרט לעובדה שהם מאכזבים. ברור שלאיסקו יש ברזומה איזה 100 ומשהו משחקי הרכב, בתקופות שונות, במערכים שונים, ודווקא השנה הוא בתקופה הגרועה ביותר שלו. מה שכן, לגבי אסנסיו, אף אחד לא אומר לו לרדת כל-כך אחורה, לדעתי זה נטו חוסר ביטחון והבעייה אצלו, יותר קל לבוא לחצי ולתת עוד פס סתמי מאשר לעשות פעולה שוברת שיוויון - לנסות כדור עומק מתוחכם(אני זוכר בישול שלו לבייל בקלאסיקו, כדור ענק לכריסטיאנו בסופר-קופה בקיץ וגם ללוקאס ואסקס נגד פאריס) או לבעוט. אין ספק שבצד ימין הוא טוב יותר אבל גם כשהוא במרכז לא קורה כלום, ואני מצפה ממנו להיות קצת יותר טוב גם בצד שמאל.
אגב, שוב, הסיומת זה מה שאפיין אותו - יותר מדריבל, יותר מחוכמת משחק, יותר ממהירות(מול משחק עומד), הוא צריך חמישה מצבים של מאה אחוז כדי לתת גול השנה. היה יכול להכריע את הדרבי למשל.

 

התקשורת קוטלת אחרי צסק"א

היממה האחרונה במדריד אחרי התבוסה הביתית לצסק"א הייתה סוערת, נגדיר זאת כך. איסקו חטף את מרבית החיצים לא רק על יכולתו אלא על התנהגותו, סירובו לקבל את סרט הקפטן וגם סינון הקללה, בערך, לצד הקהל, מה שגרם לסולארי המאמן, קרבחאל ועוד - להתכווץ בחוסר נוחות בעמדות הראיונות. ב-AS כתבו בשער העיתון הבוקר שאיסקו מחפש את הדרך החוצה וכך גם המועדון, שהפרידה תהיה הדדית. במועדון כועסים על מצבו הפיזי הרעוע. עם לופטגי הוא שיחק 70% מהדקות, ועם סולארי 32% בלבד.

הבוקר בתקשורת ניתחו יותר לעומק את הבעיות המוכרות. במארקה הציגו את אחד מסיפורי העונה - רמונטדה אחת בלבד. במחזור השני בליגה ריאל פיגרה בג'ירונה משער של בורחה גארסיה, אבל ראמוס השווה בפנדל לפני המחצית, וריאל מדריד ניצחה 4:1. בסאן-ממס, ריאל פיגרה מול בילבאו במחזור הרביעי והמחליף איסקו השווה בנגיחה. אבל זהו-זה. הסטט' מראה: אם ריאל מדריד בפיגור - היא תפסיד. חוץ מג'ירונה, המאזן הוא כזה: 7 הפסדים ותיקו. נגד לבאנטה בברנבאו ריאל הצליחה רק לצמק(פיגרה 2:0). נגד צסק"א היא פעמיים נקלעה לפיגור ולא הגיבה. ריאל הפסידה גם לסביליה, לברצלונה, לאלאבס ברגע האחרון, והובסה באייבר. בסופר-קאפ האירופי נגד אתלטיקו, ריאל אמנם השוותה אחרי השער המהיר של דייגו קוסטה ואף הובילה 2:1, אבל נקלעה להארכה והפסידה.

חוסה פליקס דיאס מהמארקה כתב שהשחקנים מתחילים להתרגל להפסיד וזה הכי גרוע. זה היה הפסד שמיני של ריאל מדריד ב-24 משחקיה העונה בכל המסגרות. חלון ההעברות נפתח עוד מעט וגם סולארי רוצה חיזוק. הסגל של ריאל עמוס בכוכבים מאכזבים והאוהדים מאבדים את הסבלנות. 'יותר מדי שחקנים קיבלו יותר מדי הזדמנויות ולא ניצלו אותה'. 'הקבוצה הזו צריכה יותר מכל - רעב, מוטיבצייה, אשלייה, ושחקנים חדשים!'. עוד הוא מאשים את איסקו על תגובה בעייתית כלפי הקהל.

אותו הפסד נגד צסק"א לא היה רק הגבוה ביותר של ריאל מדריד באירופה בברנבאו, אלא גם המשחק הראשון מזה 45 משחקי בית רצופים, בו ריאל לא כובשת. הפעם האחרונה הייתה בחצי גמר הצ'מפיונס נגד בארסה ב-2010/11, במשחק הראשון בברנבאו, משחק בו פפה הורחק בכרטיס אדום. מאז ריאל כבשה 127 גולים ב-44 משחקים, ממוצע של 2.9 שערים. עד לרביעי...

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/13/15446573388292.Xxx

במארקה התעקשו שהקהל יבחר מי היה הכי גרוע נגד צסק"א, סקר למזוכיסטים. נכתב שהשחקנים הצליחו נגד מלייה בגביע בברנבאו אבל נגד צסק"א זו הייתה אופרה אחרת. ברשימה השחורה, לא מעט שחקנים בכירים: בייל, איסקו, אסנסיו, מרסלו, וגם אחד בדרגה מתחת - ואייחו. בייל שעלה להציל את המולדת ונפצע - 'זכה' ל-33%, מוביל במעט על איסקו(30%), ואחריו מרסלו(14%), ואייחו(13%) ואסנסיו(10%).

'איסקו עובר את התקופה הקשה ביותר שלו בריאל מדריד', כתבו במארקה. איבד את מקומו בהרכב ומיעט לשחק תחת סולארי. לא התאושש מניתוח התוספתן, אבל בעיקר מאכזב. היה יכול לכבוש שער מצמק שהיה מביא ל-2:1, אחרי פעולה גדולה של ויניסיוס, אבל השתהה. 'המשך דרכו במדריד מוטל בספק יותר מתמיד'. מרסלו נראה לא בסדר, ולא ברור למה. במועדון אמרו שהוא צריך דקות ולא דיווחו על בעייה פיזית רצינית. הוא היה הקפטן בתצוגת הנפל, ולא תרם דבר אפילו התקפית. האוהדים חיכו להמשכיות מבייל אחרי ששבר את הבצורת בליגה עם הוולה נגד הואסקה, אבל שוב התאכזבו. לא איים על השער, לא היה מסוכן, רחוק שנות אור מהמנהיג לו ציפו. אסנסיו היה הפחות גרוע מבין השחקנים, כידרר בביטחון וגם איים על השער, אבל הגול היה מאוד חסר. לא בטוח שזה הרשים מספיק את סולארי כדי שייתן לו צ'אנס. ואייחו קיבל צ'אנס לשחק. אבל חאבי סאנצ'ז הילד נראה בטוח ממנו. עם חזרתו של נאצ'ו - ספק מתי ואייחו ישחק שוב. קורטואה אפילו התאכזב מואייחו אחרי השער השלישי.

 

אני לא רוצה שזה יקרה, גם אני מחבב אותו, אמנם לא מהשחקנים האהובים עליי באמת בסגל, אבל יש לו את הקסם שלו. מצד שני: חמש וחצי שנים זה המון זמן, יש לו בהרכב מספיק משחקים אצל מספיק מאמנים ומספיק שיטות. בתחילת דרכו בקבוצה, בקו התפר בין הגעתו של בייל ועד לכשירות של הוולשי - איסקו היה טוב, לפרקים אצל אנצ'לוטי ואצל זידאן מפברואר 2017 ועד לסיום הוא היה קראק. כנראה שהוא חייב אתגר חדש. העונה הוא לא דומה לשחקן כדורגל וזו בושה, לא פחות.