ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

הרצפים הארוכים בהיסטוריה של ריאל מדריד בלי שער..

כל אירופה משננת בעל-פה את הבצורת של ריאל מדריד: יותר משלושה משחקים בלי שער(פיחואן-דרבי-צסק"א). אם נדייק - חמש שעות ו-19 דקות, מאז השער של מרקו אסנסיו במשחק נגד אספניול. מיותר להוסיף שבעידן הכריסטיאנו לא קרה מעולם שריאל מדריד לא כבשה בשלושה משחקים רצופים. כמוכן, לאחר עשרה משחקים רשמיים כמאמן ריאל מדריד, לופטגי רואה עד כמה ההתקפה חלשה: 17 שערים בלבד ב-10 משחקים, רקורד של 1.7 שערים בממוצע למשחק. המספרים ישתפרו, אבל השאלה בכמה. בתקופת כריסטיאנו הרקורד תמיד נע סביב 2.5 שערים למשחק ובשיאו הגיע גם ל-3 שערים בעונת 2011/12. הנה ההשוואה לעשור האחרון:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/a/a9020697d4491c15e8527469733a19efda08dace.Xxx

לא רק קארים בנזמה('החיים האחרונים שלו? צ'אנס אחרון? תהו במארקה), שהיה מעדיף לשכוח את המשחק הראשון בו הוא עולה עם סרט הקפטן של ריאל מדריד(עוד משחק בלי שער), ספג ביקורות קשות, אלא גם מרקו אסנסיו שלא לוקח את הצ'אנס. במארקה כתבו עליו טור דיעה שהוא 'משחק באש', אבל הכוונה הפוכה - הוא לא מראה מנהיגות ולא מתקדם. 'אסנסיו קיבל צ'אנס מהמאמן - קום, לך, תעשה מה שאתה רוצה. צ'אנס להיות היהלום של ריאל מדריד - והוא מעלה ספקות רבות בחודשים האחרונים', כתב חוסה לואיס הורטדו במארקה.

https://e02-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/03/15385234699138.Xxx

המאמן לופטגי, מסכימים כולם, הוא רק 'הקורבן', קורבן הנסיבות. בסקר גדול במארקה שכותרותו 'מי הפושעים', כלומר מי אחראי לביזיונות של ריאל מדריד, גם האוהדים מבינים זאת. למעלה מ-108 אלף אוהדים הצביעו, והנה התוצאות: רק 4% טוענים שאפשר להתחבא מאחורי מכת הפציעות, 24% מאשימים את המאמן, 25% את השחקנים עצמם שמבלפים, והרוב הגדול, 47%, טוענים שהנשיא פרס והמנכ"ל חוסה אנחל סאנצ'ז שאחראיים על הרכש - אחראיים למשבר. באינסטגרם של ה-AS שאלו את האוהדים למי הם מתגעגעים יותר - לכריסטיאנו או זידאן?

כמוכן הנה שבעת הרצפים הכי שחורים בהיסטוריה של ריאל מדריד - החיפוש אחרי הגול.

496 דקות בלי שער בעונת 1984/85. זה הרצף הארוך ביותר בהיסטוריה של המועדון ולואיס מולווני היה על הספסל. סנטיאגה, ואלדאנו ובוטראגיניו. ריאל רשמה שיא לא ברור של חמישה משחקי ליגה רצופים בלי שער, זה היה נורא, והיא לא כבשה גם נגד אינטר במשחק הראשון בגביע אופ"א, אלא שאתם מכירים את הברנבאו והחוקים שלו ורוח החואניטו. ריאל ניצחה בגומלין 3:0 וזכתה בגביע אופ"א הראשון שלה.

409 דקות ללא שער בעונת 2005/06. זו הייתה עונת מעבר קלאסית. לופז קארו החליף את ואנדרליי לושמבורגו. אנחנו נמצאים באמצע העונה. ריאל סיימה בשלוש תוצאות תיקו רצופות - היא לא כבשה נגד ולנסיה במאסטייה בתיקו המאופס, איכזבה נגד בטיס בברנבאו וגם נגד ארסנל בהייבורי בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות מה שהוביל להדחתה. ראול התאושש מפציעה וחזר חלוד בעונה בה רונאלדו בעיקר פצוע. רוביניו וזידאן היו משמעותיים. רונאלדו כבש ברגע האחרון במשחק החוץ בסראגוסה וחילץ נקודה וגם קטע את השיא השלילי.

390 דקות ללא שער בעונת 1975/76. מיליאן מילאניץ' היה המאמן. הבצורה החלה דווקא בגומלין נגד באיירן מינכן בחצי הגמר במשחק בגרמניה, מה שעלה לה בהדחה(הפסד 2:0 בחוץ אחרי 1:1 בברנבאו), וזה היה המשחק שפתח שורת מאבקים אדירים בגביעי אירופה בין שתי האימפריות. לאחר-מכן ריאל השלימה עוד שני משחקי ליגה ללא אף שער, בסה"כ 390 דקות. הקבוצה זכתה באליפןת בכל-זאת.

387 דקות בעונת 1981/82. שנות ה-80 התחילו לא משהו. עם בוסקוסב על הקווים ריאל לא כבשה בארבעה משחקים - שניים בליגה, אחד בגביע המלך ואחד בגביע אופ"א. סנטיאנה, חואניטו, שטילקה ופינדה היו הכוכבים באותה העונה.

374 דקות ללא שער בעונת 1983/84. אמיליו בוטראגיניו עלה לגדולה במשחק החוץ בקאדיס כדי לשבור את הבצורת, כשעל הקווים עומד עוד אגדה, אגדה גדולה יותר כמו דון די-סטפאנו. קבוצת הקינטה דל-בויטרה שתשלוט בספרד ביד רמה - החלה את צעדיה לאט-לאט. ריאל סיימה בתיקו נגד ולנסיה וריאל סוסיאדד בליגה וכן בתיקו נגד ברצלונה בגביע המלך במשחק הראשון. ברמון דה קראנזה של קאדיס התוצאה הייתה 0:0 עד שבוטראגיניו בהופעת הבכורה בקבוצה - עשה לזה סוף.

363 דקות ללא שער בעונת 2002/03 - אין ספק שזה מפתיע שריאל מדריד של הגלאקטיקוס בהובלת ויסנטה דל-בוסקה גם כן נמצא ברשימה. לריאל מדריד ההיא כנראה יש מעט נסיבות מקלות. היא שיחקה מול ריאל סוסיאדד בברנבאו(קרב אליפות בדיעבד) לא רע וראול נגח לקורה. בהמשך היא יצאה לקאמפ-נואו למשחק נגד ברצלונה במה שזכור היטב כ-'משחק ראש החזיר'. בהמשך היא יצאה לסאן-סירו למשחק נגד מילאן החזקה ונכנעה 1:0 בליגת האלופות. רונאלדו היה פצוע באותו הזמן וראול ומורו לא הספיקו. ריאל באה עצבנית למשחק החוץ במאיורקה ורונאלדו כבש שער מהיר ועשה לזה סוף. ריאל ניצחה 5:1.

325 דקות ללא שער - עונת 2006/07. פאביו קאפלו על הקווים וכולנו זוכרים איך העונה הסתיימה. אבל בחצי הראשון היו פאנצ'רים רבים, רק רוד הבקיע. ריאל ספגה תבוסה מביכה מול רקראטיבו בדצמבר 2006 והובסה 3:0. היא המשיכה למנחוס הגדול שלה בריאזור, והפסידה 2:0 בהופעת הבכורה של מרסלו ומשחקו האחרון של רונאלדו, וסיימה בתיקו מאופס מול בטיס במשחק הראשון במסגרת שמינית גמר גביע המלך. הרצף נשבר במשחק 'הצעירים' נגד סראגוסה בברנבאו, רוד דחק לרשת אחרי בישול של היגואין בבכורה שלו בקבוצה. ככה זה כשראול ואחרים היו פצועים.

 

יצא לי לחשוב על זה לאחרונה ולהשוות בין ההרגשה שלי אחרי שראול עזב(עבורי הוא תמיד יהיה הגדול מכולם) לעומת המצב היום עם עזיבת כריסטיאנו(ללא ספק הוא מספר2 שלי כשחקן מועדף). ואחרי חודש ומשהו בעונה כשהכדורגל רץ ואין גולים וכמובן שמתגעגעים אליו.

במקרה של ראול כמובן שזו הייתה מכה רגשית שאין לה תרופה ומה גם שהייתי צעיר יותר. כמה רציתי שהוא יפרוש ויעביר קריירה שלמה בריאל, מה גם שלא הוגן שהוא סיים ככה כשהוא פצוע ולא יכלו להיפרד ממנו. מצד שני מה שריכך את הכאפה זו האמונה הברורה שלי במוריניו ובקבוצה שיש, גם כשקיבלנו חמישייה ארורה אז - כאילו על הקבוצה הזו היה כתוב "קבוצה מנצחת".

לגבי כריסטיאנו אז גם יש מימד רגשי והתחברתי אליו, לגולים ולסגנון ולהכל, המון חולצות, וכמובן שיש כאן חיסרון מקצועי עצום. חסרים 50 גולים בעונה. ידעתי שיבוא היום והוא יילך אך לא הרגע, לא יחד עם זידאן. עוד לא. אמנם ראול עשה עונות יפות בשאלקה אבל ברור שההפסד המקצועי היה נמוך. וריאל מדריד מודל 2019 היא...קבוצה שברירית.

 

המשחק של בארסה ו/או מסי אתמול היה סימן קריאה לכל מי שחשב שיש לנו סיכוי. מודריץ' אכן כנראה צריך ללכת למרות שאני מקווה שבהמשך העונה יהיה יותר טוב. את טוני קרוס ובעיקר בנזמה אני לא יכול לראות. ראמוס לא יסופסל, ובלעדיו חצי מהווינריות תיעלם.
אני לא אומר שהיו צריכים להתאבד על ניימאר או אמבפה אבל בהחלט על האזרד וגם במחיר גבוה ובכל מקרה הפער בין האפשרויות האלה לבין ויניסיוס ומריאנו שהגיעו..זו חרפה, זרקו עונה לפח. אסור לפתוח עונה ככה. ברור שלופטגי הוא הקורבן. לגבי אסנסיו שים לב מה תירגמתי.

אני חושב ששיפוץ הברנבאו לא שייך. זה פרוייקט בתשלומים שמדברים עליו מאז...2014 ואף אחורה מזה. מי מבטיח לנו שבקיץ הזה יהיו הזדמנויות טובות יותר לרכש?

 

לופטגי מציג: פתיחת העונה הגרועה מזה 20 שנה!

אין ספק שהטבלה הבאה תעשה למאמן ז'ולן לופטגי עוול ולכולם ברור שהוא הקורבן, ועדיין, מהמספרים אי-אפשר לברוח. ביחס לעשרת משחקי הבכורה, בהם ניצח המאמן בחמישה בלבד - זו פתיחת העונה הגרועה ביותר של מאמן בריאל מדריד בקדנצייה של פלורנטינו פרס. אף מאמן עד עכשיו לא השיג רקורד של פחות משישה נצחונות. כדי להגיע למצב כזה צריך ללכת אחורה בזמן 20 שנה, עד לעונת 1999/00 והפתיחה הקטסטרופלית של ג'ון טושאק שניצחה בארבעה בלבד, אבל עידן פלורנטינו כמובן החל ב-2000/01.

בשנה שעברה למרות כל הטענות, זידאן פתח טוב מאוד אם מסתכלים על התמונה כולה - עם 7 נצ', 2 תוצאות תיקו(לצערינו, שתיהן בליגה, בברנבאו - נגד לבאנטה ובטיס) והפסד בודד - נגד בטיס במחזור החמישי. כמובן שניקח בחשבון את הזכיות בסופר-קאפ האירופי נגד מנצ'סטר יונייטד וכן את צמד הנצחונות על ברצלונה בסופר-קופה. בעונה הראשונה המלאה של זידאן על הקווים הוא כלל לא הפסיד - 6 נצ' ו-4 תוצאות תיקו. כמוהו גם רפא בניטס שכזכור לכם נבעט בחודש ינואר. בעשרת משחקי הפתיחה הוא ניצח 7 משחקים וסיים 3 פעמים בתיקו(בין היתר בדרבי בויסנטה קאלדרון כשריאל הובילה וספגה שער מאוחר, ובעיקר במחזור הפתיחה - 0:0 נגד גיחון במחזור הפתיחה).

על פתיחת העונה הטובה ביותר אחראי ז'וזה מוריניו, בתחילת דרכו. בעונת 2010/11 ריאל רשמה אמנם תוצאות תיקו מאוכזבות בליגה בפתיחת העונה, כבר במחזור הראשון במשחק החוץ במאיורקה, אך ריאל השתפרה והגיעה למאזן של 8 נצ' ו-2 תוצאות תיקו. קרלו אנצ'לוטי ניצח בארבעת משחקי הליגה הראשונים עד שמעד נגד ויאריאל בחוץ, ופתח עם 6:1 בצ'מפיונס בגלטסראיי במשחק החוץ, והפסד הבכורה שלו(מאזן 8-1-1) היה בדרבי הידוע לשמצה בברנבאו. גם פלגריני ניצח שמונה משחקים בתחילת דרכו ב-2009/10. הוא הפסיד לסביליה בפיחואן בליגה(2:1) אחרי מאזן מושלם בחלוף חמישה מחזורים, ולמילאן בסנטיאגו ברנבאו בליגת האלופות(3:2).

פתיחת העונה הטובה ביותר של ויסנטה דל-בוסקה הייתה בעונת 2002/03. ריאל זכתה בסופר-קאפ האירופי אחרי ניצחון 3:1 על פיינורד, ניצחה בליגה את אספניול ופירקה את רומא(3:0 באולימפיקו) וגנק(6:0 בברנבאו) במשחקי הפתיחה של ליגת האלופות, וסה"כ רשם מאזן של 7-3-0. קרלוס קיירוש גם זכה בתואר בתחילת הדרך, והוא קיבל את המכונה המשומנת של דל-בוסקה. הוא הפסיד למאיורקה בסופר-קופה הספרדי אבל תיקן עם 3:0 בגומלין. בעשרת משחקיו הראשונים ריאל ניצחה 7 פעמים והפסידה פעמיים(גם נגד ולנסיה במאסטייה).

פאביו קאפלו וברנד שוסטר, בין השנים 2006-2008, כמובן שזו תקופתו של ראמון קאלדרון - פתחו במאזן זהה של 6-2-2. שוסטר הפסיד פעמיים לסביליה בסופר-קופה הספרדי, ובליגה הציג מאזן טוב. בעונת 2004/05 קמאצ'ו החזיק מעמד מעט מאוד זמן ואחרי שהתפטר, בהפסד 1:0 לאספניול, החליף אותו מריאנו גארסיה ראמון. ריאל לא סיימה אף משחק אחד בתיקו בעשרת משחקיה הראשונים ורשמה מאזן 6:4. גם לושמבורגו ב-2005/06 לא סיים אף משחק בתיקו - 7 נצ' ו-3 הפסדים.

http://www.realmadrid.co.il/images/RM-ENTRENADORES.Xxx

 

כל דבר שאפשר לכתוב על לופטגי לא ישנה יותר מדי, גם אם ויניסיוס היה משחק יותר(זה חייב לקרות במצב האיום של הקבוצה - אין סגל), גם אם ואייחו ואודריוסולה היו משתלבים יותר ברוטציות(הראשון פצוע רוב הזמן), ולא באמת ציפיתי שהוא יהיה האיש שייספסל את בנזמה, ולטובת מריאנו. מה שכן, מאוד מעצבן אותי לשמוע את הראיונות שלו, הוא כביכול חיי בבועה, גם אם אני לוקח בחשבון שיש הבדל בין מה שאומרים כלפי חוץ לבין מה שקורה במסדרונות ולדבבאס. "הקבוצה טובה", "יצרנו הזדמנויות", "יש סגל מעולה", "היה חוסר מזל", "אנחנו תחרותיים", "יש לנו אותו מס' נקודות כמו המוליכה" - נו באמת.
ומעבר לכך שתי תהיות לגבי לופטגי:
- עד כמה משחק המסירות הנוראי הזה בדומה לספרד נגד רוסיה - הוא באחריותו. עוד פס ועוד פס ולא קורה כלום בניגוד למשפט האגדי של שלומי ארבייטמן.
- זו רק תחושה כזו, לופטגי 'מסונוור' עד מהשם 'ריאל מדריד'. לא התעקש מספיק על חיזוק הסגל בקיץ. ברור שהמילה היא של פרס, ועדיין...

 

קצת חדשות:
- לגבי לופטגי, ב-AS כתבו חגיגית בשער העיתון שהוא ייקבל הזדמנות אחרונה בקלאסיקו ולמשחק הזה יהיו השלכות גדולות. במארקה מנגד אמרו שכרגע אין תזוזה.
- אתמול כמיטב המסורת פורסמה רשימת 30 המועמדים לכדור הזהב. קארים בנזמה ועוד שבעה. בקיצור: לריאל מדריד יש שמונה נציגים(כל אלה שמתחבאים מאחורי כריסטיאנו שנכלל גם הוא) - קורטואה, ראמוס, ואראן, מרסלו, איסקו, מודריץ', בייל ובנזמה
- מעבר לדיווחים על פציעה של בנזמה שבספק לקלאסיקו, עוד סטטוס פצועים: מרסלו ואיסקו חזרו להתאמן והם יהיו עם ריאל מדריד אחרי פגרת הנבחרות, קרי במשחק הבית נגד לבאנטה.
- טוני קרוס ערך את משחקו ה-200 בקבוצה במהלך ההפסד 1:0 נגד אלאבס.
- ראמוס ונאצ'ו ושאר החבר'ה תמיד היו 'תותחי אינסטגרם', כתבו שהמועדון הזה לא לעולם לא נכנע ושריאל מדריד תחזור לנצח, שיהיה.
- חורחה ואלדאנו, שחקן, מאמן והמנהל הספורטיבי של ריאל מדריד לשעבר - "בריאל מדריד אין אף שחקן בסגל הזה שהוא גולר".

 

ההזדמנות הגדולה של מריאנו

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2018/10/08/primera/1539031435_652390_1539100832_noticia_normal.Xxx

דמיינו לכם את התסריט הבא: מריאנו פותח בהרכב לראשונה מאז הגיע לריאל מדריד וכובש בברנבאו נגד לבאנטה - רגע של נחת ושבירת הרצף השלילי. בהמשך הוא כובש שוב ועושה כן גם במשחק ליגת האלופות באמצע השבוע נגד ויקטוריה פלזן. למרות שקארים בנזמה יהיה כשיר לקלאסיקו - המאמן לופטגי מעדיף את הטירוף של מריאנו והחלוץ מגשים חלום ופותח בהרכב במשחק הגדול. עד כאן הפנטזייה...

'למריאנו יש שני כדורים', כתבו על החלוץ ב-AS הבוקר. כפי שהתבשרתם, בנזמה נפצע וייעדר עשרה ימים. הוא יספיק להגיע לקלאסיקו אבל מריאנו אמור להשתלט לראשונה על חולצת ההרכב בשני המשחקים הקרובים שלנו. 'המשחקים האלה הם חור קטן בו מריאנו חייב לעבור, להתחיל את התקופה שלו בריאל מדריד והפעם באמת'. מאז שמריאנו הגיע, ריאל שיחקה כבר 8 משחקים. מריאנו שותף בחמישה משחקים כמחליף. הוא אמנם רשם בכורה מדהימה עם גולאסו ענק נגד רומא(שיחק 17 דקות), אבל את הצ'אנס הכי רחב שלו היה נגד אלאבס כשעלה במחצית במקום בנזמה. נגד אלאבס מריאנו לא הצליח לעזור, וגם במוסקבה, אבל במשחק החוץ נגד הרוסים הוא היה דינמטי, פעלתן ופגש את הקורה. בסה"כ הוא שיחק העונה 155 דקות.

פתיחת העונה של בנזמה הייתה סנסציונית ממש עם חמישה שערים בארבעת המשחקים הראשונים, אבל לאחר-מכן חזר למצב הרגיל שלו והבצורת עומד על שבעה משחקים בהם מיעט לאיים על השער ולבעוט למסגרת. מריאנו ייקבל את הצ'אנס להתחרות בבנזמה. כשהגיע לריאל מדריד הוא דיבר על החלום להיכלל בסגל נבחרת ספרד וכמובן שזה לא קרה. הוא לא נכלל ברשימת המוזמנים של לואיס אנריקה. אבל מריאנו רוצה להתחיל לתת גולים בריאל מדריד קודם כל, שהיא שונה לחלוטין מליון שם בלט בעונה שעברה. בליגה הצרפתית אשתקד היו לו כבר שישה שערים בשלב הזה, המחזור השמיני, כשהוא כובש צמד כבר במשחק הבכורה שלו. אם נתייחס לליגה הצרפתית בלבד, מריאנו כבש אשתקד כל 140 דקות.

לופטגי לא רוצה להיות שם: הקושי של המאמנים הספרדיים בריאל מדריד

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/08/15390206491623.Xxx

מה משותף לכל החבר'ה מהתמונה למעלה? כולם מאמנים ספרדיים. ורק ויסנטה דל-בוסקה הצליח בריאל מדריד. רפא בניטס היה המאמן הספרדי האחרון בריאל מדריד והוא החזיק מעמד חצי עונה(215 ימים). פחות או יותר כמו חואנדה ראמוס שהחליף את שוסטר בדצמבר 2008 (174) ולופז קארו(178 ימים). קמאצ'ו שבר את הכלים והתפטר ביוזמתו אחרי 117 ימים אחרי שלא ראה עין בעין עם פרס לגבי התנהלות המועדון, שחקני הרכש, הכוכבים ועוד. מריאנו גארסיה ראמון היה מאמן זמני אחריו, למשך 101 ימים בלבד. עד שבא וואנדרליי לושמבורגו. האם יש סיכון להיות מאמן ספרדי בריאל מדריד? מאז עידן דל-בוסקה - נראה שכן.

המאמן המעוטר ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד הוא מיגל מוניוס האגדי שגם החזיק מעמד פרק זמן מדהים של 14 שנה, מ-1960 ועד 1974, והוא זכה ב-12 תארים. ויסנטה דל-בוסקה זכה בשבעה תארים(שתי זכיות בליגת האלופות, פעמיים אליפות ספרד, הסופר-קאפ האירופי, הגביע הבן-יבשתי והסופר-קופה הספרדי), ועמד על הקווים 1314 ימים(מ-7 בנובמבר 1999 ועד 23 ביוני 2003), שלוש וחצי עונות(סה"כ 1432 אם נתייחס לשתי קדנציות קצרות שלו). גם הוא עזב אגב בבאסה, אחרי שחוזהו לא הוארך למרות שזכה באליפות. אחריו, אף-אחד לא הצליח.

"השורה התחתונה בריאל מדריד היא התוצאות. ריאל מדריד תמיד רוצה לזכות בהכל. אתה חייב תמיד לנצח שם. יציבות היא לא רק האחריות של המאמן. הוא כמובן תלוי בין שני גורמים - השחקנים שעל כר הדשא וההנהלה שמחליטה לגי עתידו. אבל אולי זה נכון שמעריכים יותר מישהו שהוא 'מבחוץ'(לא ספרדי), אולי", טוען לופז קארו. "אף-אחד לא יכול להגיד שלא נתתי את הנשמה לריאל מדריד", אמר מי שאימן את קסטיליה ואז ב-5 בדצמבר קפץ כיתה. כמובן שהוא עזב אחרי שסיים את העונה בלא תואר(והדחה בשמינית הגמר). קארו מקווה שגורלו של לופטגי יהיה שונה ומשוכנע שהוא מאמן טוב. "ריאל מדריד צריכה להיות סבלנית איתו, רק כך אני מנתח את המצב", אמר.

מריאנו גארסיה ראמון, 'החתול מאודסה' - "דל-בוסקה היה מדרידיסטה ולופטגי גם כן עבר בריאל מדריד והוא יודע מהו המועדון, אבל המפתח הוא היום-יום. לכל מאמן יש תקופות לא טובות כשהתוצאות מאכזבות. דל-בוסקה היה שקט אבל ידע לקרוא את המצב ולאחד את הקבוצה. הוא וזידאן יצרו אקלים מדהים לקבוצה. זה לא משנה אם אתה מדרידיסטה או לא. הדבר החשוב הוא שהנשיא מאמין בך גם בימים הרעים. המפתח טמון באמון הנשיא". הוא מוסיף שפלורנטינו נתן שקט לזידאן כשהתוצאות בליגה היו קטסטרופליות, וללופטגי מגיע יחס זהה. "הכדור לא נכנס גם כשריאל עשתה את הכל נכון. ריאל מדריד שווה יותר ממה שהיא משיגה כרגע". גארסיה רמון מצביע על נקודה נוספת - "אחרי גביע העולם, בטח בקבוצה כמו בריאל מדריד ששלחה הרבה נציגים - תמיד פתיחת העונה בעייתית". לדבריו 'מקרה בניטס' עלול לחזור.

מאז דל-בוסקה, רק ז'וזה מוריניו חצה את אלף הימים - 1097, וייתכן והיה ממשיך אם היה רוצה בכך. הפרידה הייתה הדדית. לושמבורגו החזיק מעמד 340 ימים, קאפלו 358, פוטר למרות שזכה באליפות הרמונטדות ב-2006/07 וביצע שינוי בקבוצה. שוסטר החזיק מעמד 519 ימים. פלגריני פוטר אחרי עונה אחת בלבד, עונת הגלאקטיקוס2 הראשונה(358 ימים). אנצ'לוטי הביא את הדסימה אבל שילם על כך שהקבוצה לא זכתה בתואר גדול בעונה השנייה ואימן 698 ימים. זידאן התפטר ביוזמתו אחרי 778 ימים.

לופטגי כרגע נמצא במועדון 114 ימים. הגרף המלא של יתר המאמנים - כאן. במארקה שאלו את האוהדים כמה זמן לופטגי יחזיק מעמד. כרגע יש פחות מ-5000 אוהדים שהצביעו. האופטימיות - יישאר למעלה משנה אחת כי יזכה בתארים. הפסימיות - יעזוב בטווח המיידי. אופצייה נוספת - לפני פגרת חד המולד. עוד אופצייה היא שיישאר עונה אחת. כמובן שב-AS פורסם לא מזמן שלופטגי ייבחן בין לפי הקלאסיקו, בעוד במארקה נכתב שהמועדון לא רוצה לבצע זעזוע.

*****

מי שהתראיין בינתיים ודיבר על מצב הקבוצה הוא נאצ'ו, זה שתמיד נלחם. זה שבניגוד ליתר השחקנים שנותנים בראש ומתחנפים לאוהדים ברשתות החברתיות, כמו ראמוס - באמת אפשר להאמין שהוא לוקח ללב את המצב ויילחם. "זה עניין של רגעים. כרגע הכל נראה שחור ולא טוב, היריבות שלנו מנצחות, אנחנו נענשים על כל טעות, סופגים, היריבה מתגוננת ואנחנו לא כובשים. השבועיים האלה עם הנבחרות הם זמן טוב לניקוי ראש, נחזור עם הרבה כוחות מחודשים לשנות את הדינמיקה.

עזיבתו של כריסטיאנו. "בתחילת העונה אנחנו כבשנו הרבה שערים ובקושי דיברו עליו, הוא התחיל עם כמה משחקים בלי שער ביובה, ואמרו שזה קרה משום שהוא עזב את ריאל. אז כמובן שזה לא נכון. כריסטיאנו כבודו במקומו מונח הוא כבש 50 שערים לפחות בכל עונה, אבל אנחנו לא אשמים שהלך ואין לנו מה להתחרט על מה שקרה".

על לופטגי. "אנחנו שתי נקודות מאחורי המוליכה, כך שהמצב לא טוב אבל גם לא קטסטרופה. בריאל מדריד כל תיקו או הפסד מקבל משמעות כפולה ומכופלת, ואולי אפילו פי אלף. כמובן שאחרי שלא כבשנו ארבעה משחקים זה נראה כמו משבר. אבל השחקנים עם המאמן, אנחנו נלך איתו עד המוות. אנחנו רגועים. חווינו מצאים כאלה ואולי אפילו גרועים מזה. תמיד הצלחנו לדחוף קדימה ולהיות תחרותיים. אני לא יכול להבטיח לכם שריאל מדריד תזכה בכל התארים אבל ריאל מדריד תמיד תילחם על הכל. נראה מה יהיה".