ריאל מדריד 2014/15:: רפא בניטס מגשים חלום ילדות

נפרד בדמעות

בגרון חנוק ודמעו ששטפו את פניו, איקר קסיאס נפרד מריאל מדריד אחרי 25 שנה במסיבת עיתונאים קצרה, והבטיח 'עוד אשוב'. קשה היה שלא להזיל דמעה יחד איתו..

תתחילו לעכל: איקר קסיאס כבר לא ריאל מדריד. השחקן שכולנו גדלנו עליו כינס היום את מסיבת העיתונאים הרשמית ונפרד לשלום אחרי 25 שנה בהן שירת נאמנה את החולצה הלבנה והגן בכבוד על השער וגם על ערכי המדרידיסימו. בימים האחרונים עבדכם הנאמן עבד 'שעות נוספות' מול המקלדת כדי להרים פרוייקט פרידה ראוי מאיקר, אבל זה פשוט לא מספיק, הטעם החמוץ נשאר. מעבר לתמונה של איקר בוכה ששוברת אותך לרסיסים, לפעמים אני תוהה למה במועדון שלנו זה לא יכול להיות אחרת? היירו, גוטי, ראול, אתם יודעים.. ותסלחו לי שאני מטנף ככה עם המקלדת, אבל איקר קסיאס, אחד המדרידיסמו הגדולים בהיסטוריה - עוזב בטריקת דלת, ולא 'בדלת הראשית' כפי שהבטיחו לנו. הוא עוזב כמו סמרטוט ריצפה.

אף-אחד לא באמת יודע מה קרה שם בדלתיים סגורות בין המועדון ואיקר. מה שבטוח הוא שהיחסים בינו לבין הנשיא היו גרועים אפילו 'מיחסי עבודה'. כולכם כבר קראתם ונחספתם לראיון המדכא והביקורתי של הוריו של איקר בהם פתחו את הג'ורה על הנשיא פרז. אולי איקר התעקש עד היורו האחרון, אבל יש דברים שהם הרבה מעבר לכסף. מסע ההכפשה הזה לא הגיע לו, ממש לא. אני מתאפק לא להזכיר דוגמאות של שחקנים גדולים שנפרדו מהם כמו שצריך.

לא כך תיארתי את הפרידה מאיקר. פינטזתי על מסיבת עיתונאים חגיגית בה האולם בברנבאו מפוצץ בגביעי אירופה והאליפויות בהן זכה, דיוקן ענק עם שמו והמילים 'Gracias Iker' מתנוסס מאחורה, קליפ פרידה מרגש מוקרן ואפילו שחקני עבר ששיתפו איתו פעולה והם 'בנמצא' כמו פרננדו היירו ששימש כעוזר המאמן, זינדין זידאן מאמן ריאל מדריד קסטיליה - נמצאים במסיבת העיתונאים כמו גם הצוות המקצועי וחבריו לקבוצה. אשתו שרה קארבונרו והילד הקטן מרטין, שלא נדבר על האוהדים, שחלקם הקטן כן יודע להעריך את איקר ובימי שישי ושבת הגיעו לולדבבאס עם שלטי תמיכה. ומה קיבלנו? מסיבת עיתונאים קרה, ריקה ודלוחה, ללא הנשיא וצוות השחקנים שהמריאו למחנה, ללא שום צבע, צלילים או דימיון, שאורכה רבע שעה בסה"כ. איך אפשר?

http://as02.epimg.net/videos/imagenes/2015/07/12/portada/1436696011_139463_1436697860_doscolumnas_normal.Xxx

****

איקר הגיע מתוח מאוד למסיבת העיתונאים, ניסה לרכך את הקרקע עם בדיחה קצרה, ואחר-כך התחיל. "קודם כל, צהריים טובים לכולם, תודה רבה לכם שבאתם והצטרפתם אליי ברגע המיוחד הזה. היום אני מגיע לשלב הזה בו אני נפרד מהאצטדיון הגדול ומכולכם(אנשי התקשורת), ובעיקר מריאל מדריד. כפי שאתם יודעים, החל מאתמול אני כבר לא חלק מריאל מדריד ואני עובר לשחק בפורטו. אני רוצה להגיד שלעזיבה שלי היו שני גורמים עיקריים - ראשית, התמיכה והאשלייה שנתנו לי הנשיא, המנהל המקצועי והמאמן. אנחנו מכירים אחד את השני זמן רב. ושנית, קיבלתי הרבה חיבה מהאנשים בפורטוגל ואני חושב שזה יעד נפלא. אני אעשה כמיטב יכולתי כדי לא לאכזב. אני להוט לזכות בהרבה תארים בקבוצה החדשה, תודה רבה על האמון, פורטו".

לאחר שהודיע על היעד החדש, וכמובן ששמר הרבה-הרבה-הרבה דברים בבטן, איקר עבר לסכם את התקופה במדי ריאל מדריד, משימה קשה עד בלתי-אפשרי. "ועכשיו, אני רוצה להתייחס לכל המדריריסאס. אחרי 25 שנה שאני מגן על החולצה של הקבוצה הטובה בעולם מגיע יום קשה, היום הכי קשה בחיי הספורטיבים והלא-ספורטיבים. אני אומר שלום למועדון שנתן לי הכל. הזמן עבר כל-כך מהר, זה נראה כאילו רק אתמול הייתי בן 9 ולבשתי בפעם הראשונה את החולצה של ריאל מדריד, צעד ראשון בדרך לחלום שהתגשם. במהלך התקופה הזו, כל הזמן הזה, סבלנו, נהנינו, צחקנו, בכינו, והיינו ביחד. היו לנו בעיקר זמן טובים וגם זמנים פחות טובים. המועדון הזה לא לימד אותי רק להיות ספורטאי אלא עיצב אותי כאדם, עזר לי לגדול, גיבש אצלי את הערכים - כבוד, ידידות, מחויבות, תשוקה לניצחון ומעל הכל ענווה. ידעתי שבכל מקום בו אני הולך אני מייצג את ריאל מדריד, אני מייצג את הערכים האלה".

"היום אני גם רוצה להזכיר את כל החברים המיוחדים שהיו במהלך הקריירה שלי, עברתי איתם כברת דרך. חווינו רגעים ייחודיים וחד-פעמיים, כאלה ששחקנים יכולים רק לחלום עליהם. החברים לקבוצה לא היו עמיתים לעבודה אלא כמו משפחה אחת גדולה, היו לנו דמעות של שמחה ועצב גם יחד. אני משאיר מאחוריי הרבה חברים טובים ויודע שתמיד אוכל לסמוך עליהם. אני רוצה להודות לכל המאמנים שהיו לי מאז שגילו אותי בטורניר הידידות ההוא, אלה שצירפו אותי לקבוצה של ריאל מדריד, ועד המאמן האחרון קרלו אנצ'לוטי. אני זוכר את כולם, מכל אחד למדתי משהו ומכולם יחד למדתי הרבה". איקר הודה גם כן להוריו, לשרה אשתו ולבנו, אמר ששיתף אותם לכל רגע במה שעובר עליו ובטח בשלב הזה המרגש בחייו. איקר הוסיף שהוא תמיד רצה לפתור את כל הבעיות והיה גאה בקבוצה.



"ואת השורות האחרונות אני מקדיש לכולכם, ריאל מדריד וכל המדרידיסטאס, שאניו יודע גבולות. תודה על התמיכה ללא תנאי מאז שהפכתי לחלק מהקבוצה הראשונה בגיל 18. תודה רבה שעזרתם לי לזכות ולהניף כל תואר אפשרי, תודה על כל ניצחון שהושג בזכותכם, הייתי גאה לשמש כקפטן במועדון העצום הזה במשך חמש שנים, תמיד ניסיתי למשוך את המועדון למעלה וההצלחה הקבוצתית הייתה חשובה לי מכל". איקר חזר על משפט קסוע שלו - "יש ביטוי שאני תמיד אומר בכל ראיון ואני חוזר עליו כדי שאנשים יפנימו - 'יותר חשוב לי שיזכירו אותי כאדם גדול מאשר כשוער גדול''. אז..תודה רבה לכם, אלף תודות, לכולכם. לעולם לא אשכח את המועדון ובכל מקום שאליו אגיע אצעק 'HALA MADRID'. איקר בטוח שהוא עוד ישוב - "אני לא אומר לכם שלום כי זה לא נכון להגיד. אנחנו עוד ניפגש כאן...בקרוב".

להתראות ותודה על הכל, סאן-איקר.

 

מתפתח דיון על איקר גם בפורום של ריאל ואני מעתיק את ההודעה משם.
לאו דווקא מכוון למישהו ספציפי אבל כמובן שזו משנתי בנוגע לאיקר.

http://as02.epimg.net/videos/imagenes/2015/07/12/portada/1436695882_635888_1436698063_doscolumnas_normal.Xxx

1) ביממה האחרונה הפורום ההוא שוב מבליט עד כמה לאנשים יש זיכרון קצר, וגם כמה הם כפויי טובה.
2) וואלה יופי, יש טרנד חדש - 'לשחק אותה אדישים', עד כמה הפרידה מאיקר לא מזיזה להם ובלה בלה בלה.

כאלה שהם מנותקים מהמציאות או ללא תחושת זמן - 'איקר זה לא איקר מ-2010'. נו באמת. הוא זכה ביורו עם ספרד ב-2012 והיה נפלא כשהוא בקושי סופג שערים ונמצא שם במאני-טיים. הוא היה שם באליפות גדולה עם ריאל מדריד, רשם את ההצלה ההיא מול מאנו דל-מוראל וגם בקלאסיקוס השונים, את הפנדלים נגד באיירן אתם לא זוכרים? ב-2011 יש לו מניות גדולות בזכייה בגביע והוא היה עדיין שוער אדיר. בלעדיו המאניטה בקאמפ-נואו הייתה הופכת לתבוסה מהדהדת שעד היום לא היינו שוכחים. מי שיש לו בעיית זיכרון שיכנס לאינטרנט ויראה קטעי וידאו אבל לזרוק לאוויר משפטים חסרי תכלית זה הכי קל. אולי אלה ב-2012 זוכרים לו את שתי בעיטות חופשיות כושלות של קאסורלה ומרקוס סנה, נו באמת.

הנקודה הבאה - דייגו לופז. הציג חצי עונת שיא במדי ריאל מדריד ופתח בהרכב בצדק על חשבונו של איקר שהיה צריך להמשיך על הספסל. הוא הצי יכולת מדהימה בכל משחקי המפתח - בארסהX3, יונייטדX2 וגם רשם הצלות נהדרות מול דורטמונד. כנראה שחצי העונה הזו הייתה תקופת השיא שלו ולא שיקפה, הוא פשוט הוציא מעצמו יותר. בעונה אחר-כך אני לא זוכר אותו כזה גדול. אני זוכר דווקא גולים מגוחכים בקלאסיקו וגם בדרבי עם פצצה של גאבי מרחוק. לא בדיוק הביא ערך מוסף. עכשיו תגידו שהצל של איקר הפריע - נכון, אבל גם איקר עמד בסיטואצייה בלתי-אפשרית בזמן האחרון.
קיילור נאבאס שוער גדול והוא היה צריך לקבל את הצ'אנס בהרכב, אי-אפשר לשפוט אותו לפי העונה שעברה. אבל איקר רצה להילחם על מקומו, כך אמר, ולא נתנו לו. ואל תשכחו שגם קיילור קצת לוקה במשחק הגובה למשל ולא כל שוער שהיה מעולה בקבוצה כמו לבאנטה או בנבחרת קטנה, אנדרדוג תמיד - יכול לעמוד בשער של המועדון הטוב ביותר. זו המשרה הכי כפויית טובה בכדורגל העולמי. בעוד כמה שנים, כשלריאל יהיה שוער בינוני - אתם תיזכרו בסאן-איקר שהיה מנייה בטוחה למשך למעלה מעשור.

ועכשיו לז'וזה מוריניו. שוב, הוא סיפסל את איקר בצדק, איקר טעה אני מניח. אבל מוריניו לא אלוהים, גם הוא טעה, אסור ללכת שבי אחריו, הוא עשה את הדברים בצורה מלוכלכת ומגעילה, הסתכסך עם כל העולם. הוא עשה המון בריאל מדריד, הניח את היסודות בלה-דסימה אבל גם מצא לעצמו שעיר לעזאזל. העונה האחרונה שלו, עונת 2012/13, כשריאל גומרת את הסיפור בליגה כבר בדצמבר - היא אחת הכושלות ביותר שאני זוכר, דווקא בגלל איכות הסגל, דווקא בגלל האליפות שלפניכן. לכל השוסטרים והלושמבורגויים והלופז קארויים לא היה את כריסטיאנו רונאלדו בקבוצה, למשל.
רק מוריניו היה יכול להתנהג לקסיאס בצורה כזו ולעשות עליו 'חרם' בגלל שאיקר בתור קפטן ניסה לפשר עם שחקני ברצלונה ולהשרות אווירה נעימה בנבחרת. אף מאמן אחר לא היה מגיב ככה. אפשר לחשוב שראול היה הולך מכות עם שחקני בארסה בקלאסיקוס. ראול אפילו פעם אמר שהוא מאחל לברצלונה בהצלחה בליגת האלופות(אחרי שריאל מדריד הודחה כמובן) ושהיא מהווה כבוד לכדורגל ולספרד. כמובן שאני לא משווה בין ראול ואיקר, אבל עדיין.

"איקר קסיאס הוא לא השוער שחלמתי עליו" - נו באמת. אולי ההגנה פח שהייתה לו הייתה זו שלא השרתה ביטחון? לריאל מדריד אף-פעם לא הייתה הגנה טובה ויציבה באמת להוציא עונה אחת-שתיים. תמיד איקר היה מופקר. שמות גדולים כן הגיעו, פחות או יותר מעונת הקאפלו - אבל משחק הגנה אמיתי? לא היה. תמיד אנדרלמוסיה מוחלטת. סאלגדו ורוברטו קרלוס שיחקו כקיצוניים לכל דבר והיירו והלגרה לא בדיוק היו קנבארו ונסטה. מי כן 'שוער החלומות?' איקר היה במשך עשור השוער הטוב ביותר באירופה. לא נכנס לויכוחים מול בופון, צ'ך ועוד, אבל תיזכרו שהסגנון של ריאל מדריד תמיד היה התקפי ומופקר, לא כמו של יובנטוס או צ'לסי.

ודבר אחרון 'מעולם לא התחברתי כל-כך לאיקר'. ילד שהגשים חלום של מיליונים, שלא רק היה שחקן על אלא גם הפגין כל-כך הרבה אמוציות - הבכי בגמר בשנת 2000, הבכי ב-2002, הבכי מול סראגוסה ומאיורקה בעונת הקאפלו, הבכי בלה-דסימה. זה כל-כך מקסים לראות ספורטאים לוקחים ללב. ותאמינו לי שאיקר היה הכי מתוסכל אחרי הגול בגמר נגד גודין. לא התחברתם לאיקר. נו באמת.

 

כל מאמן שמכבד את עצמו היה מגיב כמו שמוריניו הגיב בזמן ששחקן עושה משהו מאחורי הגב שלו.

מוריניו לא מושלם, רחוק מזה. במועדוני כדורגל ובחדרי הלבשה יש פוליטיקה פנימית ואי אפשר להתעלם מזה. בתור המאמן הוא נמצא במעמד גבוה יותר מכל שחקן בחדר ההלבשה, כולל אגדות מועדון. קסיאס חשב אחרת, בצדק או לא, ולכן מוריניו הגיב ככה. גוארדיולה היה עושה את אותו הדבר, כך גם כל מאמני האליט שפקדו את עולם הכדורגל בעשור האחרון.

 

אני לא בקיא במאחורי הקלעים ומאבקי האגו בחדר ההלבשה של הבלנקוס, אני יודע שהיה סיפור עם איקר בתקופה של מוריניו לא יותר מזה. מבחינה מקצועית אני חושב שריאל יכולה ליהנות מאיקר כשוער מחליף מנוסה וברמה גבוהה, אבל בהרכב אפשר וצריך לכוון ליותר ודה חאה הוא יותר לדעתי. היום כמובן. בעולם מושלם איקר היה נשאר ונותן גיבוי מהספסל, תורם מהניסיון וכו', אבל ממה שאני קורא בין השורות זה לא עולם מושלם ולכן האופציה הזו לא הייתה על הפרק.

מבין לחלוטין את אוהדי ריאל שמאבדים סמל שליווה אותם כל כך הרבה שנים, אני בטוח שפה בפורום יש כאלו שהוא ליווה אותם מהרגע שהחלו לאהוד את הקבוצה, אבל במידה ויש שם מאבקי אגו אני מבין לחלוטין למה גם הוחלט להיפרד.

 

אלעד,
אני שמח שאתה מגיב כאן, הדיונים איתך פנטסטיים. שוב, כתבתי את הפוסט הזה בפורום של ריאל מדריד, זה חד משמעית לא היה מכוון אלייך. מבחינתי כשאוהד ריאל אומר שקשה לו להתחבר לאיקר זה שווה ערך לכך שאוהד ארסנל לא התחבר לתיירי הנרי.
אגב, דווקא כי אני מעריך אותך הייתי מוותר על התוספת האחרונה בהודעה שלך, 'זה קורה איתך בכל דיון', לא יודע, מיותר, נראה לי ילדותי לכתוב דבר כזה, קצת קטנוני, מעליב אפילו, ולהתעסק בטפל.
אני חושב שיש כל-כך הרבה דברים להתווכח עליהם, אז מיותר לדבר שוב ושוב על הקרב המתיש של איקר נגד בופון. לדעתי איקר מס' 1 והסברתי למה. בופון שיחק בקבוצה מעט יותר הגנתית, הוא לא נחשף שוב ושוב. הוא היה רושם שתי הצלות גדולות במשחק ולא עשר. לא הייתה לו הגנה של סמרטוטים. איקר בגיל 21 רשם סדרת הצלות בגמר ליגת האלופות. אני זוכר גם עונות בינוניות יחסית לבופון.
בכל-מקרה, איקר ירד דרסטית בכושרו אחרי 2012, לא אחרי 2010, מי שיש לו בעיית זיכרון, ושוב, לא מכוון אלייך - שיעבור על דיונים קודמים בפורום, שיראה קצת וידאו.

גם אם איקר איבד את זה עם השנים מבחינת המנטאליות, אני חושב שהדרך שבה מוריניו בחר היא חד משמעית לא נכונה. בריאל מדריד היו כן שחקנים שהתחברו אליו מאוד כמו גראנרו וארבלואה. אבל איך גם עם מקצוען אדיר כמו כריסטיאנו רונאלדו שמשקיע בכל אימון ומשחק כאילו רק עלה מהנוער, והוא פחות מעורב בחדר ההלבשה ובטח לא מדבר עם עיתונאים - מוריניו הצליח להסתכסך? כל האמירות האלה 'רונאלדו יש רק אחד' וכל מיני עקיצות הן מאוד ילדותיות, מוריניו היה חייב לשחרר. בלי כריסטיאנו - מוריניו לא זוכה בכלום במדי ריאל. ועם כל הרכש והצלצולים של מוריניו - הוא גמר את הסיפור בליגה בחודש דצמבר.

גם אני מניח שדויד דה-חאה יגיע, אבל בינתיים זה לא קרה. מועדון גדול היה צריך קודם כל להנחית מחליף ורק אז לתת לאיקר ללכת, זוהי משנתי. אם דה-חאה ייתן לריאל מדריד 50% ממה שאיקר נתן לה אני אהיה מאוד מרוצה. במנצ'סטר יונייטד אגב היו לו הרבה קשיים בהתחלה וזה עשוי לקרות גם בריאל מדריד. תפקיד השוער בריאל מדריד הוא הכי כפויי טובה שיש. נראה אם דה-חאה יהיה בלתי-ניתן להכנעה כמו ביונייטד כבר ביום הראשון שלו בלבן.

 

גם מסי פטור מעבודת ההגנה בברצלונה לצורך העניין והויכוח ביניהם היה משמעותי יותר. ואף-אחד משום מה לא מדבר על הקטנוניות והמרירות והילדותיות של מוריניו, המשפטים כמו שאמר על כריסטיאנו בהשוואה לרונאלדו הברזילאי למשל, אי-אפשר היה להימנע מזה? חבל ששני ווינרים כאלה נפרדו זה מזה בצורה קודרת. אני ממש לא מסכים איתך גם ב'חלוקת האחוזים' בין מוריניו וכריסטיאנו.
מוריניו צדק אולי בהחלטה לספסל את איקר אבל בסיום אותה עונה במשחקי הגארבץ' טיים בליגה הוא לא היה יכול לשתף אותו אפילו במחזור הסיום, זו התנהגות? כמובן שיש גם התעלמות מצידכם על העונה העלובה ב-2012/13, מוריניו נכשל בענק וחיפש שעיר לעזאזל. מילא איקר סופסל כשהיה את דייגו לופז, אבל להגיד שאנטוניו אדאן שוער יותר טוב מאיקר בנקודת הזמן הזו, נו באמת. אפילו אנטוניו אדאן לא האמין בזה. מוריניו נלחם ונלחם ונלחם וגרם לסערה בכוס מים. איקר אולי טעה אבל הוא לא מדליף סדרתי, הוא לא חפרפרת וטובת המועדון חשובה לו. תראו את התמונה מחצי הגמר נגד דורטמונד ב-2003 כשאיקר היה שחקן ספסל. יש תמונה שלו יורד על הבירכיים ומתפלל לגול בדקות האחרונות וחיי את המשחק כמו אחרון האוהדים. אי-אפשר להוציא את מוריניו נקי.
לא ניסיתי להוריד מערכו של דויד דה-חאה, הוא שוער נפלא ואני אשמח אם יצטרף, וכל זה לא קשור לעובדה שנפרדו מאיקר בצורה מזעזעת. דה-חאה אגב נכנס לנעליים מאוד-מאוד-מאוד גדולות, יותר גדולות אפילו מאלה שהותיר ואן דר-סאר ביונייטד בזמנו. הוא יהיה תחת זכוכית מגדלת. ואיקר התמודד במשך שנים עם הגנה פח, הרבה יותר מהשנתיים של דויד דה-חאה. אגב, הוא עדיין לא שחקן ריאל מדריד, עובדה שריאל מגששת אצל קיקו קאסייה, ומה יהיה אז?

אני לא בהכרח מוצא קשר בין חוסר קרדיט לשחקנים הצעירים לבין הצורה העלובה בה נפרדים מסמלים ובראש ובראשונה איקר והיירו. בלתי-נתפס שאיקר עזב בודד וגלמוד במסיבת העיתונאים.

 

סיכום עידן איקר - דברים שכדאי לדעת

לואיס אלברטו מהמארקה פתח את הספרים ושקע עמוק-עמוק כדי לפרסם 50 דברים מעניינים על הקריירה של איקר.

50 דברים שלא ידעתם על איקר קסיאס:

http://estaticos02.marca.com/imagenes/2015/07/12/futbol/equipos/real_madrid/1436720292_extras_noticia_foton_7_0.Xxx



1. איקר הורחק 3 פעמים ב-725 המשחקים שלו במדי ריאל מדריד. פעמיים בליגה, מול אוססונה(2005-06) ואספניול(2010-11), ופעם אחת בגביע נגד חימנאסטיק(2001-02)

2. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו במדי ריאל מדריד בגיל 18 שנים ו-115 ימים(12 בספטמבר 1999), השוער הצעיר בהיסטוריה של ריאל מדריד.

3. ראול, עם 447 משחקים, הוא השחקן היחיד ששיחק יותר משחקים ממנו באותה תקופה שלהם יחד.

4. איקר שיחק בשבע מסגרות רישמיות עם ריאל מדריד - ליגה, גביע, ליגת האלופות, סופר-קופה ספרדי, הגביע הבן-יבשתי, המונדיאליטו וסופר-קאפ אירופי - וזכה בכולם.

5. איקר שיחק בסה"כ ב-11 משחקי גמר וזכה ב-9.

6. לא פחות מ-13 מאמנים עברו בריאל בתקופתו - טושאק, דל-בוסקה, קיירוש, קמאצ'ו, גארסיה ראמון, לושמבורגו, לופז קארו, קאפלו, שוסטר, חואנדה ראמוס, פלגריני, מוריניו ואנצ'לוטי. הוא לא הספיק לעבוד עם בניטס..

7. וכמה נשיאים התחלפו? שישה - לורנצו סאנז, פלורנטינו פרז, פרננדו מרטין, לואיס גומס, ראמון קאלדרון ו-ויסנטה בולודה.

8. איקר פגש 94 יריבות שונות בכל המסגרות. הכי הרבה משחקים - נגד ברצלונה.

9. הוא שיחק נגד פורטו פעמיים בליגת האלופות בעונת 2003-04 בליגת האלופות, ניצח פעמיים וספג שער אחד.

10. כשוער ריאל מדריד הדף 17 פנדלים בקריירה.

11. חואקין קאפרוס הוא המאמן שהתמודד מולו הכי הרבה פעמים.

12. אודיאנו מאיינקו הוא השופט ששפט את איקר הכי הרבה פעמים.

13. איקר השחקן שניצח הכי הרבה דרבים לאורך ההיסטוריה.

14. תחזיקו חזק - איקר שיחק בסה"כ 63101 דקות במדי ריאל מדריד

15. מאזן הספיגות: איקר ספג 751 שערים ב-725 משחקים במדי ריאל, ממוצע של 1.03 שערים למשחק.

16. במשך 16 השנים שלו כריאל מדריד רשם 2144 הצלות!

17. איקר שיחק לצדם של 139 שחקנים בריאל מדריד.

18. פפ גוארדיולה הוא המאמן שניצח אותו הכי הרבה פעמים.

19. מבין המשחקים הרשמיים - 725, איקר פתח בהרכב 722 פעמים וב-709 משחקים השלים 90 דקות.

20. מסי כבש נגדנו 17 שערים, השחקן שהכניע אותו הכי הרבה פעמים.

21. איקר הוא השחקן עם הכי הרבה נצחונות בתולדותיה הליגה - 334

22. הוא שמר על רשת נקייה ב-259 משחקים.

23. איקר השחקן שרשם הכי הרבה דקות בהיסטוריה של ריאל מדריד בליגה.

24. ויסנטה דל-בוסקה הוא המאמן שנתן לו לשחק הכי הרבה משחקים.

25. מול יריבו הוותיק בופון הוא התמודד 8 פעמים והמאזן הוא 3 נצחונות לכל צד ועוד 2 תוצאות תיקו.

26. הכי הרבה שערים שאיקר ספג במשחק היו - שישה שערים, זה קרה פעמיים.

27. ג'ובאני היה השחקן הרכש שכבש נגדו בליגת האלופות.

28. גיורגיוס קראיסקאס הוא המגרש שבו ערך את הופעת הבכורה שלו באירופה, נגד אולימפיאקוס.

29. קארו, דל-פיירו ואלבר הם השחקנים שכבשו נגדו הכי הרבה שערים באירופה, ארבעה כ"א.

30. סליהימידיץ' היו היריב מולו רשם הכי הרבה הפסדים - 7 הפסדים ב-11 משחקים.

31. לואיס פרננדס היה המאמן של אתלטיק בילבאו כאשר איקר רשם את הופעת הבכורה בליגה.

32. ג'רמי הקמרוני היה השחקן הראשון שכבש שער עצמי לרשת של איקר.

33. בעונת 2008/09 הוא ספג את מס' השערים הגבוה ביותר בקריירה שלו, 52 שערי חובה.

34. המקום הכי נמוך בו איקר סיים בליגה - המקום החמישי בעונת 99/00.

35. איקר רשם 99 משחקי ליגה ברציפות(!) בין השנים 2008-09 ועד 2010-11, אז הורחק נגד אספניול.

36. ג'ולן גררו היה השחקן הראשון שכבש נגדו שער.

37. ולאסן מחטאפה היה השחקן האחרון שכבש נגדו.

38. לא פחות מ-328 שחקנים שונים כבשנו נגד איקר בליגה.

39. בליגת האלופות היו אלה 129 שחקנים שונים

40. דאודן איבנייז היה השופט ששלף לעברו הכי הרבה כרטיסים צהובים בליגה - 5 כרטיסים צהובים.

41. רוסו מנומנסיה היה השחקן הראשון שכבש נגדו שלושער.

42. דג'אלמינייה מלה-קורוניה היה הראשון שכבש נגד איקר בברנבאו.

43. כאמונה תפלה איקר תמיד נתלה על המשקוף לפני המשחק.

44. ולסו היה השחקן הראשון שכבש נגדו בפנדל.

45. מסי כבש את השלושער הראשון שלו בקריירה נגד איקר.

46. איקר זכה פעם אחת בתואר הזאמורה - בעונת 2007/08 אז ספג 32 שערים ב-36 משחקים.

47. שלוש פעמים בעבר איקר הוחלף בגלל פציעה, פעם אחת בליגה, פעם אחת בגביע ופעם אחת בליגת האלופות.

48. מאלגה היא הקבוצה נגדה יש לאיקר את הרקורד הטוב ביותר - 18 נצחונות ו-5 תוצאות תיקו

49. בליגה הספרדית איקר ביקר ב- 38 אצטדיונים שונים.

50. באיצטדיון המאסטייה הוא שיחק הכי הרבה - 15 משחקים.

http://cdn.playbuzz.com/cdn/99ac3eb1-af30-4431-be1d-37e815a6f085/cdbd42f6-77d8-448d-bcd0-4635aadad0a8.Xxx

- המארקה מזמין אתכם לטריוויה חביבה על איקר. באיזה דקה נכנס בגמר הקסום בגלאזגו? מי הראשון שכבש נגדו בקלאסיקו? ועוד, ועוד.