לא יודע זה מה שהוא אמר, אני אישית לא זוכר אפילו מי היו בגמר. אבל זה זוטות, הנקודה המרכזית היא שכשאתה בא כאנדרדוג הלחץ הוא על היריב, לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה. יובה אחרי ההדחה על ידי באיירן זכתה לאינספור מחמאות, האם ריאל על אותה תצוגת משחק ועל אותם שערים גם היתה זוכה למחמאות במידה והיתה מודחת? אני לא חושב, בלשון המעטה.
גודין ואובלאק (אולי) לא, אבל גריזמן וקוקה בהחלט כן. דורטמונד ממש לא התפרקה כשהכוכבים עזבו: הלך גצה, הגיע מיקיטריאן; הלך שאהין, הגיע גונדוגאן; הלך לבנדובסקי, הגיע אובמיאנג; הלך קנגווה, הגיע רויס. קלופ ידע איך ואיפה למצוא את השחקנים אותם יהפוך לכוכבים ואני לא רואה הבדל גדול בינו לבין סימאונה שנהנה בעצמו מלא מעט star quality במדריד: פלקאו, קורטואה, קוסטה, לואיז, קוקה, גריזמן. נכון, לא מדובר בפצצות הכישרון של ברצלונה או ריאל, אבל הוא לא שולח למגרש (רק) נגרים. מדובר בקבוצה טובה.
קוקה הוא כוכב בעיניך. אבל אם תסתכל בדיון של המשחק הראשון בין השתיים אתה תמצא כאן גולש שטוען שהוא אוברייטד וסתם שחקן בינוני (לא מתחייב על הציטוט המדויק אבל ברוח הדברים האלה). לא שאני מסכים איתו, אבל זה מכניס אותך לפרופורציות בכל הנושא הזה. אם נגיד שמסי ורונאלדו (סוארז גבולי) הם בליגה משלהם אז אפשר יהיה לומר ששחקנים כמו דה בריינה, אובמיאנג, אגוארו וכו' הם דרג מתחת. יש מצב שגריזמן נכנס לשם (לדעתי כן). קוקה ממש לא. הוא לפחות דרג מתחת, וזה ממש לא אומר שאני לא מעריך אותו בכלל. לגבי דורטמונד - נכון שקלופ הצליח לייצב את הספינה אחרי ששחקנים עזבו אבל לא תמיד. קודם כל מיקיטריאן השתלב גרוע מאוד בשתי העונות הראשונות שלו, רק העונה טוכל מצא לו את התפקיד המתאים. גם לאובמיאנג לקח עונה כדי להתפוצץ. זה ההבדל בין המקרים כי באתלטי אני לא רואה שום נפילה ביכולת, הם שומרים על אותה הרמה כל הזמן. That said, בהחלט יש שם שחקנים טובים. אבל כאלה יש גם בPSG, בצ'לסי, במנצ'סטר סיטי, בארסנל. אתה מבין לאן אני חותר.
אפשר לראות כמה אתלטיקו כמעט נחנקה נגד איינדהובן העונה ועברה רק בפנדלים אחרי שני משחקים חלשים, בעוד לברצלונה היא עשתה את המוות ואפילו הייתה טובה יותר ברוב הזמן מ-180 הדקות. דייגו סימאונה לא יהיה האלכס פרגוסון של אתלטיקו, למרות שהם ירצו בזה אני מניח, עם כל הכבוד לרומנטיקה ולחיבור הבאמת מיוחד שלו למועדון. ביום בו הוא יילך החוזק של המועדון הזה יימדד כי הוא יותר חשוב מגריזמן, קוקה ואחרים. אני חושב שיש לו סימפטיה מיוחדת לאינטר. הבעיה שבמקום כזה הוא יצטרך לבצע חריש עמוק ותוצאות לא יגיעו בין-לילה. הוזכרו כאן מאמנים גדולים, אני מאוד מחזיק מקאפלו, בא פעמיים לריאל מדריד בשתי קדנציות שונות בהפרש של עשור ופשוט עשה עבודה מדהימה. הניח את היסודות ל-לה-ספטימה, גביע האלופות השביעי וזכה באליפות ב-1996/97 מול בארסה המפלצתית של רונאלדו-פנומנו, וכעבור עשור, אליפות מס' 30, אליפות הרומונטדות, אליפות של אופי. ניקה את כל הזבל של הגלאקטיקוס. בכל-מקרה, לא חושב שהמאמנים שצויינו כאן הצליחו בקבוצה כזו שהייתה אנדרדוג כמו(להוציא את מוריניו ופורטו) אתלטיקו גם אם אני לוקח בחשבון שפרגוסון הפך בעצמו את יונייטד לאימפריה אחרי עונות של דשדוש. בכל-מקרה ברור שסימאונה ימדד לאורך זמן גם אם החמש שנים האלו מדהימות. גם מוריניו נעצר מתישהו. בקיץ דיברו על התקפה של 80 גולים, כל שחקני הרכש של אתלטיקו הכוונה. אבל עם ג'קסון זה לא התחבר, וייטו מיעט לשחק. הניסיון לא צלח. בתור אחד שעוקב אחרי הקבוצה שבוע אחרי שבוע, אני מסכים שהייתי רוצה לראות את אתלטיקו משחקת כדורגל יותר נורמלי נגד יריבות אחרות והעונה עד לחודש וחצי האחרונים היא הסריחה את הדשא במלוא מובן המילה. אבל השינוי המנטאלי, כמו למשל נגד ריאל מדריד - פעם אתלטיקו הייתה מפסידה דרבי עוד במנהרה - הוא לא פחות חשוב. דורטמונד בעונה האחרונה של קלופ הייתה קבוצת כדורגל מזעזעת שגם לא הצליחה לנצח בגמר הגביע את וולפסבורג.
מילאן של קאפלו אמנם לא היתה קבוצה קטנה בדיוק , אבל מול בארסה של קרויף היא הגיעה כאנדרדוג ואנחנו זוכרים איך זה נגמר מוריניו לקח 2 גביעי אירופה כאנדרדוג. לסימאונה כרגע אין אפילו גביע אחד.
השורה האחרונה שלך מסכמת את כל הדיון בינינו. סימאונה עושה עבודה מעולה עם סגל טוב. אני לא מוריד טיפה מערכו, אבל הוא לא ממש עושה את זה עם הסגל של חטאפה, דפורטיבו או אפועל ניקוסיה.
אמת. עד לקדנציה האחרונה שלו בארגנטינה, אצלנו בראסינג, הוא בהחלט לא היה "מאמן הגנתי". למיטב זיכרוני האליפות שלקח עם אסטודיאנטס, שהייתה הפתעה יחסית והוא בהחלט לא היה הפייבוריט, הייתה עם סגנון לא הגנתי בכלל, אח"כ בריבר אולי משחק ההתקפה פחות עבד אבל המערכים שלו לפעמים היו כאלו שבפיפא אתה תנסה בפיגור בסיום. יכולת שיא של קאריסו באותו טורניר, איך הוא נפל, החזיקה את הקבוצה הפגיעה הגנתית שלו. את הקדנציה בסאן לורנסו אני פחות זוכר, או קטאניה, ורק אצלנו, למרות קמפיין מצוין מבחינת תוצאות אגב, הוא קיבל ביקורות על משחק הגנתי וזה אכן היה סגנון מאוד לא סקסי למרות חומר שחקנים שיכל אולי יותר (בדיעבד, הקבוצה נראתה רע אחריו עם סגנון פחות הגנתי). אני לא ממש מתחבר לדיון הזה, אבל תייגת והחזרת אותי לעשור הקודם בארגנטינה אז באתי
בוני גינצבורג? זה שלא הפסיק לבקר את ניימאר בעונתו הראשונה רק על סמך תג המחיר שלו וכעבור שנה הפך את עורו? או כשפתח בשידור על יציע העיתונות, כינה אותה "תכנית אלימה" וכעבור שנה הפך לחבר פאנל קבוע? תעשו לי טובה באמת.
WOW, איזה פלאשבק! מישהו מהותיקים זוכר את הדיון האגדי ההוא? הנה, מצאתי: http://www.asoccer.co.il/threads/סופר-קאלצו-המחזור-ה-31-בסרייה-a-דרבי-במילאנו.28717/page-12#post-1460682 ההפרש הוא 3.5, לא 4! ואני בעיקר מנצל את זה שאנדריי כבר לא פה כדי להתווכח איתי בנושא.
אני חושב שזה שרונאלדו נותן תרומה של חלוץ למרות שהוא ווינגר משפיע קצת על ההתיחסות אליו כי אוטמטית אתה משווה אותו לריברי, הזארד ,ניימאר ושחקנים כאלה עם דריבל מדהים וטאצ' אלגנתי בכדור, כשמדברים על חלוץ נהנים מדברים אחרים שהוא עושה סוארז שהזכירו מעליי זה דוגמא קלאסית, הטאצ' שלו עם הכדור אפילו גמלוני משהו וזה לא מונע מרוב אוהדי הכדורגל להנות מהמשחק שלו.
איזו באסה נפלה עליי עכשיו כשאני מסתכל על הדיון הזה: דרבי סקודטו במילאנו. איפה אנחנו היום. יובנטוס ורומא בקרב על הכבוד. איפה אנחנו היום. ראנוקיה צומח להיות בלם ענק ומונע עם זריזות ומיקום שערים של מילאן. איפה הוא היום. אלגרי מאמן "אסון". איפה הוא היום. איפה אנדריי?
קשה לשכוח את ההייטריות לאנגלופילים, הספק רצינות-ספק פרובוקציות, הגיפים וכמובן הבעות הפנים של מוריניו כתשובה חדה לכל דבר. משתמש ענק.
