זה לא שמועות שכן לא מדובר בידיעות שאין להן אישור, אלא בהמצאות וחלק מהפולקלור. נכון לעכשיו, לפני שהתחילו הגמרים, לאף אחת משתי הקבוצות האלו אין יותר מדי זכות להתלונן על התנהלות הקונמבול/שופטים בקופה הזה. שתיהן נהנו מטעויות שיפוט, לעתים גסות ולעתים החלטות גבוליות, גם החלטות VAR שנויות במחלוקת, ושתיהן גם שיתפו שחקנים מושעים ולא קיבלו על כך עונש (במקרה של ריבר שיתוף קיצוני יותר, אך להגנתם באמת שקשה לטעון ברצינות לאשמה של המועדון). בנוסף, הקונמבול אמנם לא הכריח אבל כן התערב בצורה גסה יחסית, ודי חסרת תקדים, באוטונומיה של הצוות המקצועי של נבחרת אורוגוואי בקשר לזימונים סביב הגמר. דבר שנועד להקל על שני הצדדים (נאנדס ומז'אדה). משעשע לראות בכיינות של שני הצדדים במקרה הזה, למרות שהפעם לשם שינוי מדובר בעיקר באוהדים והמועדונים שומרים באופן יחסי על "ממלכתיות"
לגבי מה שאתה מכנה המצאות - בחרתי גם לתאר כתיאורית קונספירציה מכיוון שהיא נשענת על יסוד עובדתי. יש מי שיטען שהפרשנות הניתנת לה קיצונית - מן הסתם כי היא נובעת מאימת ההפסד שבמקרה זה גדולה בסדר גודל מאימת הפסד רגילה. עבור קונמבול הגמר הזה חלום שהתגשם. אולי באמת עזרו לו שם להתגשם ואולי גם זו תיאוריית קונספירציה. הנקודה המרכזית שלי בכל אופן אינה הקונספירציות אלא התקווה שרק לא יחרבנו את זה עכשיו עם הנפצות של שיפוט, גז פלפל (שגם הוא נבע בראש ובראשונה מאותה אימת הפסד) ושאר ירקות.
יסלח לי אהובי אליאס, אבל אני חושב שניפחו לגמרי את הסיקור התקשורתי של המשחק הזה. נכון יש יריבות היסטורית, נכון יש הרבה שנאה, נכון יהיו 254252145 איש באיצטדיון. אבל בוא, זה לא תגידו לי עכשיו בארסה-ריאל או יובה-נאפולי. מדובר ב-22 שחקנים שרק מיעוט קטן מהם יגיעו לטופ העולמי, וגם זה יהיה אחרי שיתחשלו קודם באירופה. בארגנטינה זה הדבר הכי חשוב שיש מסכים, באירופה קצת פחות.
הרמה המקצועית לא רלוונטית. זו יריבות בעוצמה ענקית שתשוחק על הבמה הכי גדולה שיש בדרום אמריקה. משחק חד פעמי שהסיכוי לנקום הפסד בו הוא כמעט ולא קיים.
העניין הוא שגם הטורניר עצמו לא אטרקטיבי במיוחד מחוץ לדרום אמריקה. הרי בינינו סמואל, אם לא הסופר קלאסיקו כמה סיקור היה לגמר הזה? אפסי. זה לא שריבר ובוקר נלחמות על גמר הצ'מפיונס. נ.ב כל מה שאני כותב עכשיו לא נועד לזלזל חלילה בשרשור שאני כותב בו. יש לי ריספקט לכדורגל הדרום אמריקאי ולכותבים פה. הביקורת שלי היא על הסיקור התקשורתי שלדעתי קצת יצא מפרופורציות.
שוב, הרמה המקצועית (מסכים שזה לא ברמה אירופאית) לא רלוונטית. עוצמות הרגש שמתלוות לאירוע הזה לא דומות לשום דבר אחר ושם הנקודה(כי כמו שאמרת, הטורניר עצמו זה לא האישיו). אני בספק אם תמצא דבר דומה אפילו אם היה לך משחק כמו שציינת בגמר ליגת האלופות.
רמת הכדורגל היא אחד הפרמטרים הזניחים בעניין שהסופרקלאסיקוס האלה צריכים לעורר בצופה הנייטרלי. וההסבר שלי פשוט.
אני לא יודע איך הסיקור התקשורתי כי אני לא ניזון מהסיקור התקשורתי (מחוץ לארגנטינה). יכול להיות שהוא יצא מפרופורציות ויכול להיות שדווקא עכשיו הוא נכנס לפרופורציות. עניין של השקפה. אפשר לקחת אינספור עובדות רנדומליות ולהוציא מהן מסקנות כאלו ואחרות - ריבר קיבלה אישור לשחק עם שחקן מורחק לאורך כל שלב הבתים ומעבר, זו עובדה -> מעיד על כך שהקונמבול רוצים לעזור לריבר לזכות, זה פולקלור. אין שום ביסוס עובדתי לכך שבוקה תקבל טובה. מאקרי או לא מאקרי לא חסר לבכיינים עובדות בשביל "להוכיח" כזה ביסוס במידה ותתקבל החלטה כלשהי שהם לא יאהבו. פולקלור וחרטא. לפני מאקרי וכריסטינה, כשראסינג נהנתה מאיזשהי טעות או החלטה מתעדפת, זה היה "בגלל קירשנר". טענת מגירה שנשלפה במקרה הצורך ולא נחלשה בקרב המשתמשים גם כשהיו אירועים, ולא חסרו כאלו, בהן המועדון יכל להרגיש מקופח. גם העובדה שאלו היו שנים מהפחות מוצלחות של המועדון, לפרקים, לא הפריעו לטענה הזו.
אוהדי בוקה וריבר מרגישים כעת כמו שאני ועוד מיליוני אוהדי מילאן ואינטר חשו לקראת חצאי הגמר של 2003 בליגת האלופות. הרמה והאיכות לא רלוונטית. ולאור ההתפתחויות של השנים האחרונות בכדורגל האירופאי, האלופות נראית בשנים האחרונות פחות מעניינת מהליברטדורס.