זה היה ברור לי לחלוטין, וגם רשמתי ככה בוואטצאפ, שהוא יחטיא ויהיה הדמות הטראגית. הוא פשוט כזה, וראו את זה על הפרצוף שלו. בלי קשר לבישול הזה.
אז מה ציפית בדיוק? שאלגרי יקדיש את כל השבוע לגביע ויזנח לחלוטין את המשחק נגד אטלנטה? שהוא יעלה עם דיבאלה ויסחט אותו עוד יותר? שבונוצ'י וברצאלי יתאבדו כאילו זה המשחק של החיים שלהם? שלמינה יגרום לאלגרי להבין שהוא טעה כשהוא נעל אותו במחסן?
הלוואי שגם הגמר יגיע לפנדלים. המחשבה על ג'יג'י מול ג'יג'י עושה לי טוב (ג'יג'י המקורי הוא השוער הטוב ביותר שיצא לי לראות אי פעם אבל בפנדלים הוא מעולם לא היה עילוי. לג'יג'י החדש לעומת זאת יש מבנה גוף שיכול לאפשר לו להגיע בערך לכל מקום בשער מבלי לנחש)
@ADP , אני מסכים עם הכל פרט לדגש על הגינוי שבעיניי מגיע הרבה יותר לשחקנים מאשר לאלגרי. לא יכול להיות ששחקנים שממתינים כל העונה לדקות משמעותיות נראים ככה כשההזדמנות שלהם סוף סוף מגיעה. אין ספק שההכנה של אלגרי הייתה רעה, ועדיין ציפיתי מאלו שעלו להרבה יותר טירוף והקרבה. אני מסתכל על זה כסוג של אודישן בו הם היו אמורים לשכנע את אלגרי שהמקום שלהם בהיררכיה נמוך מדי ולמעט זאזה שמשחק באותה אינטנסיביות גם מול אינטר וגם מול פרוזינונה כולם נכשלו, בדגש על רוגאני (פריסיץ' ביזה אותו), הרנאנס (למינה משמעותית יותר טוב כויצ'ה-מארקיזיו) ומוראטה (השחקן הכי מעצבן בעולם בנקודת הזמן הנוכחית). קצת הזוי שבמשחק הכי חלש שלנו בשנים האחרונות אנחנו עדיין יוצאים מנצחים אבל בסך הכל נראה לי שכולם יצאו איכשהו מרוצים. אינטר הוכיחה שאפשר גם אחרת, אלגרי לא שילם על ההרכב שהעלה והניטרלים קיבלו יופי של משחק. הלאה לברגאמו.
ביזיון. אין מילה אחרת, יש עניין בסיסי של גישה,ולקבל 3 שערים זה גם עניין מנטאלי, ופה נכשלנו לחלוטין. המחמאות לאינטר, שהגיע להם לעלות באיזשהו מקום,השאלה רק מה אינטר תלמד מהיכולת הזאת. לגבינו, אני מסכים עם הדעה על שחקנים שלא ניצלו הזדמנויות. שרוגאני יסתום תפה שלו ויגיד תודה שהוא זוכה לשבת בספסל ליד הזיעה של בארצאלי לפני שהסוכן שלו מתלונן על דקות משחק.
פאלאסיו צ'וקר, זה כבר שנים ככה. גם בגמר המונדיאל הוא החמיץ מצב נוח עד כמה שזכור לי. הוא והיה מצוין, יסדר מצבים וירוץ. אבל כשזה משנה באמת, הוא יחמיץ. זה קרה המון פעמים במדי אינטר, ומבחינתי מאנצ'יני לא היה צריך לתת לו לבעוט.
פלאסיו כבר בן 34, עם תפקיד מינורי בסגל, ונקרא לעזרה רק בגלל שהפלופים שקניתם בעשרות מיליונים מציגים מספרים של קבוצת אמצע טבלה. אתמול הוא נכנס ובמהלך מבריק אחד כמעט ניצח את המשחק (אם רק במקום באטהד היה שם חלוץ). לסמן אותו כאחת הבעיות של אינטר או להוציא עליו תסכול של הפסד דווקא אחרי משחק טוב שלו (ושל כל הקבוצה בכלל) נראה נורא מגוחך מהצד.
אז אני מבין שזה נראה מגוחך, ואני חושב שהאשמה על היכולת של החלוצים הפלופים (ללא ספק!) היא של מאנצ'יני לא פחות מאשר שלהם. השיטה מחורבנת, המאמן פחדן וזה היה נראה רע מההתחלה. יש לציין שההתקפות של מאנצ'יני באינטר תמיד נראו נורא, מלבד זלאטן שהוא תופעה. זה לדעתך מקרי שההתקפה של אינטר תחת מאנצ'יני, מאז 2004 מסתמכת על יכולת של כוכב יחיד ולא על קבוצתיות? בהתחלה זה היה אדריאנו עד שהשתגע ואז זלאטן. שיתקת אחד מהם ואינטר אבודה. ובנוסף, פאלאסיו משחק בהרכב כבר מספר משחקים. הוא מחמיץ ומלבד לרוץ הוא לא תורם מספיק. הוא היה שחקן גדול, אבל זה כבר לא המצב. וגם בשיאו לא היה שחקן שאתה סומך עליו במאני טיים.
היו לו הרבה שחקנים טובים גם מסביב לזלאטן ואדריאנו כמו קרספו, פיגו, קרוז, קישור מושלם, הגנה מושלמת, סגל מושלם עם 2 שחקנים מוכחים על כל עמדה. מניח שאז אף אחד לא דיבר על שיטה מחורבנת או על זה שהוא פחדן. היום הכלים שלו פשוט בינוניים ואני לא בטוח שמאמן אחר היה מוציא מהם יותר. כאן למשל: אנו רואים שחקן שלא חזק\מהיר\טכני מספיק כדי לגבור על השומר שלו באחד על אחד (שזה בסדר), אך גם כזה שלא מנצל את הדריבל האיטי יחסית להצטרפות של חבריו לקבוצה ובוחר להוריד את הראש ולנסות לגנוב את ההצגה ממצב מסובך יותר. אין כאן לא יכולת, לא מחשבה ולא אופי שיכולים להספיק לקבוצת צמרת באיטליה. כאשר מנצ'יני בוחר את פלאסיו על חשבונו, אין מדובר כאן על "שיטה" או "פחדנות", אלא על בחירה לוגית בשחקן שיספק את מה שהמאמן\קבוצה יבקשו ממנו. גם אם זה פחות מבעבר כשהיה צעיר יותר.
