אני מכיר רק את התנאים בקרבי, אני לא יודע איפה אתה הולך להיות, אבל מבחינת מה שאני מכיר היציאות שלהם טובות (ככל שעולים בפז"ם הם יותר טובות), תנאים גם כן לא רעים בכלל (למפקדים שלנו בטירונות היה חדר עם פלייסטיישן, מקלחות, שירותים, מקררים, טלוויזיות וכד')
להיות מפקד של טירונות 03 ומעלה, אם אתה מורעל, זה תפקיד טוב מאד, חשוב ומהנה לדעתי. אם זה בטירונות 02 ומטה אז זה כבר נהיה מגעיל. בעיות משמעת חמורות, גימלים, פטורים, בקיצור אולי יש כאלו שאוהבים את זה אבל אותי אישית כל הסיטואציה די מגעילה.
מהמנילה ממויינים רק ל 02 וכדי להגיע ל03 צריך להתחיל בתפקיד קרבי כך שאשקול את האופציות, תודה בכל מקרה.
אם יש לו במנילה תפקיד של מפקד כיתת טירונים אז זה יהיה של 02.03 ומעלה צריך להיות לוחם,לסיים מסלול ולצאת לקורס מ"כים.
אני רוצה משהוא לא מסובך מדי, משהוא שקשור בטכנולוגיה נראה לי מעניין. קרוב לבית יכול להיות יותר טוב. הם לא ינסו שתישאר ביחידה, ואז יש פחות אפשרויות? אפשר להמשיך למקום אחר בקלות?
תאמינו או לא, לפני חודש בערך קיבלתי החזר נסיעות על יום מילואים (תרגיל צו 8) שהתרחש לפני שנה וחצי אולי... החזר נסיעה + היום מילואים עצמו. השתחררתי לפני חודש וחצי מתעסוקה, שלחתי בדואר את תלושי הנסיעה. האם עוד פעם אני צריך לחכות שנה וחצי? יש בכלל משהו מסודר בכל הקטע הזה? או שזה כמו חבילה מאיביי, פעם מגיע מוקדם פעם מתעכב?
כתבה מעניינת בהארץ על הצבא היום, והמסלול שעוברים חיילים קרבים חדשים, לקחו את מחזור נוב' 11 של הנחל ב931 כדוגמא.. ''צבא שונה לגמרי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx '' - זה נראה לי יכול לעזור מלש"בים שחושבים על מסלול כזה, וסתם מעניין לכאלו שסיימו את הצבא, לראות אם משהוא שמתואר אחר ממה שהם עברו. http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.1972988 הכתבה המלאה.. http://pastebin.com/xKfsteai http://i.imgur.com/AcmIzbM.Xxx
מוזר שעדיין לא התייחסו כאן לתחקיר המקצועי אודות חטיפת גלעד שליט, אשר חשף כשלים חמורים בהתנהלות צוות הטנק בו הוא שהה: http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?Pn6VQ=E&0r9VQ=HMHL הדעה שלי בנידון די חופפת לזו של "עלה ירוק":
כשריונר אני יכול להגיד שהשחיקה בקווי הטנקים האלה גורמת ל100% מהלוחמים להתנהג כמו שליט. לשבור שמירות, לחפף בעמדות, לא להקשיב בתדריכים. השונה במקרה הזה הוא ששליט נכנס להלם ולא ניסה אפילו במעט להילחם כמו שלימדו אותו בשנה שקדמה לחטיפה הזו. וזה חבל.
נווה אבל הוא היה במהלך די מוקדם של השירות שלו. אחרי משהו כמו 8 חודשים בצבא. בלי קשר, עד שאתה לא נמצא במצב שלו אי אפשר לדעת מה היינו עושים, אבל בכל זאת יש כאן משהו שמפריע לי. הוא קיבל אות גבורה מהרמטכ"ל. יש אנשים בדומה לחיילים שהיו איתו שבחרו להלחם, אנשים שנפלו במלחמות קיבלו אותות גבורה, והוא קיבל אחד כזה כשעמד מולו מחבל לא חמוש והוא עם מאג לידו ועדיין אמר לו "אל תירה אני אבוא איתך". אגב, מה שיותר מעניין זה שככל הנראה המחבלים כלל לא רצו לחטוף חייל, הם רק רצו לעשות קצת בלגן, להרוג כמה חיילים. חוליה שהמטרה שלה לחטוף חייל לא הייתה מכניסה לטנק 3 רימוני רסס. הסיכוי לצאת מזה בחיים (שזה כבר נס) הוא קלוש.
הצעד של אות הגבורה באמת פופוליסטי ולא רציני. גלעד שליט יותר משעשה משהו משמעותי, הוא סמל בגלל הסיטואציה שנקלע אליה. היה ללא ספק במקרה הזה צירוף של המון כשלים שגרם לכל הסיטואציה הזו. לגבי ההתנהלות של שליט בזמן ששבו אותו... הכי קל לשפוט אותו, אבל בשורה התחתונה הוא לא היה צריך להיות שם. הוא לא בן אדם שיסתער על מחבל. ככה זה כששולחים חיילים לקרבי רק על סמך זה שהם לא משוגעים והבריאות שלהם סבירה. מה שהיה לי הזוי במיוחד (שוב, מבלי לשפוט, אני רק מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה) זה ששליט, אחרי ששמע את חבריו נהרגים, אחרי שזרקו שלושה רימוני רסס לתוך הטנק שלו, יצא מהטנק ונכנע במחשבה שלא יהרגו אותו. האם הוא לקח בחשבון שירצו לקחת אותו בשבי? או שהחיות האלה פשוט יחוסו עליו? לעולם לא נדע. ואני מוכרח לומר שזה צעד מאד אמיץ מצידו לספר את האמת על מה שקרה.
http://www.kan-naim.co.il/artical.asp?id=17800 לא זכה באות, אבל צה"ל הכריז עליו ככזה באופן לא רשמי למחצה.. אפשר להתפלמס אם מי ששרד שבי נחשב לגיבור, אולי מבחינת עצמו ומבחינת ה"רוח האנושית", אבל לא מבחינה צבאית, בקושי לאומית. אתה אומר שגם לגדודים הקרביים הרגילים צריכים להיות מיונים נוספים? כי לפי מה ששמעתי והבנתי דווקא צה"ל כן מסוגל לקחת אנשים בריאים ולא חולים בנפש, ולאמן אותם פיזית ומנטלית לרמה של לוחמים, לא? אגב אומץ, אז אני חושב שגם אם צבא מקצועי זה פיתרון נכון שיכול לפתור הרבה בעיות, צה"ל כל כך השתרש כעמוד יסוד בחברה הישראלית שאם נבטל את גיוס החובה יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת... אם מישהו היה אומר לי מחר שהגיוס חובה מבוטל וצה"ל לא צריך אותי ואת הנתונים, הייתי מתחרפן. אולי אני מסתכל על זה מנקודת מבט אנוכית של צה"ל כהזדמנות לחוויה ואתגרים, אבל אני בטוח שאני לא השמיניסט היחיד שחושב ככה ולא הבנאדם היחיד שצה"ל הוא חלק מהווי, מהמחשבות או התכניות לעתיד שלו. שלא לדבר על החברה הישראלית כולה...
האמת שאני לא יכול לשפוט אותו אבל די הפתיע אותי שהיה נראה שהוא מעדיף להיות שבוי בשבי מאשר למות. נכון שבדיעבד זה התגלה כהחלטה נכונה, אבל אם היה נופל לשבי הסורי או הלבנוני, הוא היה מצטער כל החיים על הרגע הזה ומתחרט שלא ירה לעצמו כדור בראש. בלי קשר לתפקוד של שליט יש כאן כשלים רבים. העובדה שאף אחד בקשר לא הודיע על ההתקלות, לא לחצו על לחצן המצוקה שיש בכלים האלו, היו כוחות רבים סביב הטנק, גם במרחק של רק כמה מאות מטרים, ועדיין הם לא ידעו בכלל שהייתה תקרית. שאם כבר ההחלטה של המפקד היא לצאת מהטנק ולהסתער (נשים לרגע בצד אם ההחלטה הזו הייתה נכונה או לא- וברור שהייתה שגויה), אין דבר חצי שרק חצי מהצוות יוצא והשאר נשאר בכלי.