מעבר למה שאמר מנשה על ההרגשה שרק זה נחשב לשירות משמעותי וזה לא מכבד עבור כל החיילים שהקריבו את נפשם לא ללכת בדרכם (יש גם את העניין של לחץ חברתי. אני לא יודע איך אני אסתכל ל-2 בני הדודים (החורגים) שלי בעיניים אם אני אהיה מש"ק חינוך או מוכר בשק"ם...), מה שאלעד אמר על התחשלות, חוויות וחברים ובעיקר הצורך של המדינה, ומה שאתה בעצמך אמרת על ציונות ופטריוטיות (למה אתה סבור שזה נעלם מהחברה?)- יש גם עוד סיבות שאני למשל רוצה ללכת לקרבי: 1. כמו שאמרת, לאכול קש. איפה עוד בחיים מישהו פער לי ת'לסתות וידחוף לי קש בכל הכוח לפה? זה כן משהו שאני רוצה לעבור, גם בשביל ההתחשלות, בשביל להבין מה זה, בשביל ההרפתקה, בשביל להגיד שעשיתי את זה, בשביל לחוות את כל רגשות הלוואי של זה. למה אנשים הולכים לעשות בנג'י ועוד משלמים על זה כשהם צונחים לעבר האדמה בתאוצה של 9.8 מטר לשנייה וכשסכנת קריעת החבל מרחפת מעל ראשם? תנאים טובים יש לי בבית, גם אפשרות לפתח מיומנויות מחשבים למיניהן... 2. אני לא מכיר את הצבא ואולי אני נאיבי- אבל אני, בתור שק תפוחי אדמה חסר כל משמעת עצמית, מאמין שיחידה קרבית זה המקום שבו עומדים מעליך בכל הכח ומכריחים אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה אבל צריך, וזו ההזדמנות האחרונה שלי. 3. יש אנשים שפשוט להלחם זה בדם שלהם. מורעלים קוראים לזה. 4. היית בצו ראשון? ראית מי אלה הבוחנים והבודקים וכל המשרתים שם? הייתי שם פעמיים (http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/mad.Xxx) ואני לא רוצה להיות כזה, ולפי מה שהרעילו אותי כל הג'ובניקים כאלה... 5. מתקשר למה שאמרתי מקודם: יחידות קרביות מסוימות נחשבות למקום של האיכותיים יותר מאשר תפקידים זניחים בג'וב, כשלזה נוסף לך כל העניין של להכיר את כל הגוונים של החברה הישראלית. 6. 750 זה יותר מ-300, ונראה לי שתנאי הקבע שלהם והסיכוי שירצו אותם טוב יותר. אלעד- שירתת במשטרת ישראל מטעם צה"ל? מה זה היה? וזה ממש הולך בלי מפקדים ומג"דים ומ"פים? אתה כפוף רק לשוטרים? ריקי- למרות שיש לי חבר שמשרת בביטוח לאומי ועושה דברים מעייפים ומשמעותיים, אצלי לפחות זה נתפס כשירות סוג ג' של עבודה קלה, לא תובענית ולא הכי משמעותית. יכול להיות שהתפיסה שלי מעוותת, כלומר לא יכול להיות- אלא די בטוח, אבל האנשים שיחכו לך באזרחות גם יחזיקו בתפיסה הזו. אתה לא חייב לרקוד לפי נגינת החליל של אותם אנשים מעוותים עם תפיסה מעוותת, אבל אם זה משהו שמפריע לך מציע לך לעשות שירות צבאי- כמו שאלעד אמר: בשביל החוויות והחישול. שירות לאומי זה משהו שתמיד אפשר לעשות בכל רגע, שירות צבאי זה סוג של "זכות". מחויבות אישית עשית? אז זה בערך אותו דבר רק תכפיל את ה-60 שעות פי 13. אני למשל החלטתי להמשיך את המחויבות שלי, שהייתה קלילה ומהנה מכל הבחינות לעוד שנתיים- אני לא מרגיש צדיק גדול בזה, לא שאני מציל את הספרייה שאני מתנדב בה (שהיא מאוד אמידה, שבזה כשאני חושב טמון הכל), ולא שמה שאני עושה זה "תרומה לקהילה"- אני אולי מקל על הנטל שלהם בקצת ועוזר להם יותר, אבל הם יתקיימו באותה מתכונת בלעדיי. לפי כל מה ששמעתי- שירות לאומי זה אותו עיקרון. ****אבל סך הכל לא הייתי שם, ואני ממש לא חושב שאני מבין בזה****
חסה אני לא מאמין שאתה בן 17 וגם על הצבא הצלחת להוציא כזאת חפירה. כל מה שתגידו לפני לא משנה כלום, על הצבא אפשר להגיד משהו חכם/הגיוני עם הבנה במה שאתה אומר רק אחרי שנתיים שאתה שם, לפני זה הכל הבל הבלים. ריקלמה, לא יודע אם זה היית אתה אולי אני לא זוכר נכון, אבל רק לפני כמה זמן שאלת שאלה על בדיקות סמים אז אני מניח שאתה עדיין בשלב הצעירות פעירות בצבא ולפי הדיבור שלך אני משער שאתה סובל בקרבי ומנסה לעבור להיות ג'ובניק מקוצרות או שאתה כבר ג'ובניק בתפקיד חסר משמעות ועדיין עושה יום מלא שזה נראה לי הסבל הכי גדול שקיים בערך. אם אתה באמת בשלב הצעירות והפעירות המילה שלך עדיין לא שווה פה הרבה. תחכה כשתסיים שנתיים בשירות. בכל מקרה גם אם זה אתה וגם אם לא, מה שבאתי להגיד לך זה שנכון שזה גוף מסריח, אבל מבחינתי לפחות בגלל שזה צבא ההגנה של ישראל, העובדה שהכל קומבינות ושיטות רקובות בחלק גדול מהמקרים עדיין זה לא צריך לשנות הרבה. זה הצבא שמגן על המדינה שלך וכל עוד אין לך כוח השפעה אתה חייב לתרום. וחוץ מהקטע של לתרום לצבא למרות המסגרת המסריחה שהוא, זה לתרום לעצמך. אתה נכנס לצבא ילד ויוצא ילד בוגר. אתה לומד להסתדר עם אנשים שבחיים לא הכרת, להתמודד עם מצבים שהיית בורח ושם אתה לא יכול ובין היתר אתה לומד להיחלץ מצרות ולהבין קצת יותר את החיים. אז כן אתה יכול להגיד שזה קשקוש, אבל אם אתה באמת חושב ככה כנראה לא עברת חווית צבא אמיתית וחבל שכך כי גם אחרי כל הציניות, 90% מהישראלים שדיברתי איתם מסכימים עם הבסיס הזה שפירטתי בסופו של דבר.
אדון ריקלמה היקר, הצבא זה לא פיקניק ולא תוכנית כפי בקשתך. מי כמוני ידע מה זה לאכול חרא מגוף שרבים ממפקדיו הם אנשים חסרי תועלת בעלת מנת משכל של ג'ירפה, ועדיין - כל הדברים האלו רק מחשלים אותך לאחר מכן באזרחות. אני התחלתי את שירותי כלוחם ועקב סיבות רפואיות נשרתי והפכתי להיות תומך לחימה. חד משמעית אני אגיד לך, כל מי שמשרת רחוק מהבית בתנאים של בסיס סגור(במיוחד כלוחמים) - לומד ומתבגר. לפני הצבא הייתי ילד מושתן בן 18 שחושב שהוא יודע הכל וכל העולם קטן עליו, בצבא אתה מקבל את הכאפה שמחזירה אותך למציאות ומסבירה לך טוב מאוד באיזה סביבה אתה חי (המזרח התיכון, ומדינת ישראל בפרט) והופכת אותך לבן אדם שהרבה יותר קל לו להתמודד עם קשיים של עבודה, הסתדרות לבד, מגורים מחוץ לבית - את כל הדברים האלו אתה לא תרכוש לא בקרייה ולא בתל השומר ידידי. וכן, גם קצת ציונות. זה שבצבא יושבים כל כך הרבה קודקודים שכל קשר בינהם למציאות מקרי בהחלט לא אומר שצריך לוותר ולצאת מהצבא, כמו שרבים וטובים עשו את זה לפניי, ורבים וטובים יעשו את זה גם אחריי, אין שום סיבה שאף אחד במדינה הזאת לא יעמוד ב3 שנים.
שמע אתה תותח בהשערות אחי, אני חושב שזה הכוח שלך, לשער דברים. ממש קלעת בומבה בהכל כל הכבוד לך! http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/huh.Xxx איך ניחשת שאני קרבי או ג'ובניק? יפה מאוד. מעניין מה האופציה השלישית? עכשיו ברצינות, עם כל הניחושים האלה לא פגעת בכלום. לא אני שאלתי על הבדיקת שתן אני עניתי על השאלה. אני לא סובל בקרבי, אני לא עושה "יום מלא", אני לא רוצה לעבור להיות "ג'ובניק מקוצרות"(מה זה כל המושגים האלה שפה של קרביים?) כי כבר הסתדרתי בתפקיד שאני לא רוצה לשפר בו כלום. ואני גאה לומר שזה אך ורק בזכות עצמי כי ההבדל בין איפה שהייתי בחודשים הראשונים(בסיס סגור ליד אילת-הבסיסים שהכי קשה לצאת מהם) לאיפה שאני עכשיו(בסיס פותח כמה דקות מהבית) הוא עצום. ואני גאה בעצמי שהצלחתי להסתדר ככה אחרי הרבה מאוד סבל אז אני כן חושב שהשירות הצבאי עזר לי מאוד. אני לא צריך ללכת לקרבי כדי לצאת עם ראש מורם ולהגיד אחרי השחרור הייתי ועשיתי, אין לי איזה תסביך נחיתות ואני מספיק גבר ומקבל את עצמי גם בלי להיות קרבי ויותר מזה אני חושב שהשירות הארוך והמייגע שאני עושה חישל אותי יותר מאשר אם הייתי בקרבי. עברתי דברים שבאמת אני לא מאחל לכם אותם.
ריקלמה, תפסיק עם התירוצים של - "זה לא מועיל לי" או "אני לא נחות"... תגיד שפשוט אין לך את מה שצריך לשירות קרבי, או שאולי זה מעצלנות או ויתור עצמי. שכל מה שאתה רוצה זה לצאת הביתה כל יום.
שאלה קטנה. ביצעתי לפני חודש ניתוח לייזר בעיניים, עדיין יש לי בעיות של יובש ואין מצב שאני יוצא החוצה או נוהג בלי משקפי שמש. קיבלתי לחודש הבא מילואים בשבטה, שבוע. הלכתי לרופא עיניים שהוא גם מנתח שרשם לי מפורשות שהוא ממליץ על 3 חודשים מבלי שמש, אבק וחומרים אחרים. שלחתי את המסמך הזה למשרד הקישור והיום התקשרו להגיד לי ש "לאחר שיחה עם הרופא הצבאי הוחלט שאתה כן כשיר". מה יש לעשות עכשיו? אני יודע שיש וועדה רפואית אבל זה על ניתוחים ומקרים יותר קיצוניים לא?
מה לא מספיק רציני בתהליך הבראה מניתוח לייזר בעיניים? רק אנשים בלי גפיים מקבלים פטור זמני ממילואים? תילחם על שלך, מספיק אנשים כבר אכלו מרורים מהצבא רק כי לא היה להם כח להילחם על שלהם. לפחות במינימום תשלח להם מכתב שמפרט את המצב שלך (כמו העובדה שאתה לא יכול לצאת מהבית או לנהוג בלי משקפי שמש) יחד עם המכתב ותבקש לקבוע ועדה רפואית שתדון במצב הרפואי שלך. ותדאג שכל המכתבים שאתה מביא מרופאים יהיו עדכניים, גג חודש מיום הועדה. בהצלחה http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx .
ריקלמה, זה ש"עברת מסעות קשים" בוויכוחים המייגעים שלך על האטימות של הצבא לא הופך אותך לגיבור וגבר גדול,. אם אתה חושב שאתה גבר בלי שום קשר זה כבר משהו אחר, אבל אל תעז בכלל להשוות את המשחקי ביורוקרטיה האלה לקרבי כי גם אני עברתי את זה. זה אולי נותן לך מושג יותר טוב על איך להצליח לסבול על תקן יום יומי ועדיין להישאר עם כוחות להילחם על מה שאתה רוצה ולהשיג אותו.
אין לזה תשובה ודאית, זה מאד תלוי איפה הוא מוצב ומה המצב הביטחוני באותו הרגע. אם אתה מתכוון למשתמש בנשק במונחים של קול אוף דיוטי אז לא הרבה, אבל הוא כן ישתמש בו לפעולות שלא צריך לפרט פה יותר מידיי.
משחקי ביורוקרטיה? אתה חושב שלשבת בכלא חדשיים זה קל(זה רק כליאה אחת בלי לדבר על האחרות)? אני יכול להגיד לך רק שישב איתי חייל קרבי מכפיר שנכנס 20 יום על שתייה בחדר שכל הזמן בוכה לי על זה שהוא מת לחזור לבסיס ושכל יום בכלא זה סבל ושהוא מת לעוף מכאן. בסופו של דבר כל אחד מקבל את זה אחרת אבל אין ספק שזה לא כיף וזה מאוד מתיש נפשית, ולא להאמין למי שאומר לכם שכלא צבאי זה טיול וכאלה, פשוט חרטטן שרוצה לשחק אותה גבר שכלום לא מפריע לו. למרות שהאמת היא שגם בכלא אזרחי יש לך תנאי מחייה יותר טובים. אז לקרוא לזה משחקי בירוקרטיה זה מפגר. מה אתה חושב שבשביל לצאת מבסיס סגור אתה צריך פשוט לדבר? לא אתה צריך לסבול במשך חצי שנה לפחות(אני שנה) ושאני אומר לסבול אז ממש לסבול. אתה גם עברת את "המשחקי בירוקרטיה" האלה? אתה בטוח? באו לקחת אותך פעם ב2 בלילה לוכדי עריקים שלוקחים אותך למעצר מסריח ולא נותנים לך בכלל להגיד להורים או להכין איתך תיק כשאתה יודע שאתה הולך לפחות ל40 יום מחוץ לבית? מנשה, אני באמת חושב שחוץ מלתקוע לי את החיים זה לא יעשה כלום, חוץ מכמה חוויות. מספיק לי אחי הגדול וכמה חברים שלי כדי להבין שאני לא צריך את זה. יש לי את מה שדרוש אני 1.90 ושוקל 95 פרופיל 97 עם שום אסטמה ושום כלום ועובדה שבהתחלה שלחו אותי לקרבי(נחל, בהתחלה גם ביקשתי נחל אבל הבנתי שזו טעות). עצלנות או ויתור? אולי אבל אני חושב שזה יותר בשביל לחיות את החיים כמו שצריך...
http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx לפי מה שאני קורא פה בין השורות ומנסה לנחש את הגילאים, אני מניח שאני היחיד כאן שיצא לו לשרת בלבנון ובכל הרצינות מדובר בחווייה הכי מעניינת ומאתגרת שיכולה להיות על כל המשתמע מזה. היו רגעים מדהימים והיו רגעים משביזים ומסוכנים מאוד, אבל כמכלול אם נכנסתי לצבא באנטי גדול ורציתי להיות ג'ובניק, יצאתי משם בנאדם אחר לגמרי, עצמאי מאוד שעבר דברים שלא הרבה זוכים לעבור אותם (שוב, אני מדבר לטוב ולרע). לי יצא לטעום משני העולמות, שכן הייתי תומך לחימה במודיעין שדה כמפעיל מכ"מ שיוצא למארבים עם החי"רניקים בלבנון (יענו רובאי מצחיק אבל בפועל עושה את אותו הג'וב כמו של החי"רניקים) ואחרי שנתיים שירות (שבהם גם שירתתי בהר דב אחרי הפינוי ובאחת השבתות שהייתי בחופשה בוצעה החטיפה בשנת 2000 במוצב שלנו), נתנו לי צ'ופר - להיות סמב"צ בבסיס הראשי שלנו בצריפין ליד הבית. האמת, גם שם נהניתי כי לא הייתי "ג'ובניק" רגיל. לא הייתי כפוף למסדרי הבוקר והשטויות האלו ודי עשיתי חיים, אבל באמת באמת שמבחינת חברים, להעריך דברים ולהתבגר, אני חושב שבסיס סגור ו/או קרבי זה הדבר הכי טוב שיש. מצד שני אני מכבד פה גם את האחרים שמעדיפים לשרת קרוב לבית, זו זכותם המלאה ואני לא חושב שזה תפקידנו להגדיר מי "תורם יותר או פחות" וזה בטח לא מראה על מי גבר מספיק או לא. שכל אחד יעשה את החשבון נפש שלו ואיפה אם בכלל הוא רוצה לשרת. שי, שלא תעז לוותר לקישור. לי הם עשו טובה ששיחררו אותי ממילואים שבוע לפני החתונה שלי ואח"כ כשהילד שלי נולד, אבל אני אשכרה הייתי צריך להלחם בהם. יש לך סיבה מספיק צודקת, לא לוותר להם, להלחם עד הסוף. הם לא יעזו לעשות לך כלום על זה. ריקלמה, אני חלילה לא מזלזל בבעיות שהיו לך ובטח יש לך את הסיבות שלך, אבל אתה בטח יודע שצבא, על כל אטימותו, הוא גם לא תכנית כבקשתך כי אחרת לא היינו כאן כדי לשוחח בפורום. גם אני לא רציתי קרבי, בכלל לא רציתי צבא, אבל אני בניגוד אליך לא מה"עושי בעיות שנכנסים לכלא", קיבלתי את זה שיש לי פרופיל 97 וביקשתי כמה שפחות קרבי. אז בפועל מבחינת המסלול קיבלתי את זה, אבל שירתתי כקרבי בסוף לכל דבר. אתה מתלונן כאן על כלא, אבל אתה צריך להבין שאת הכלא הבאת על עצמך. כמו שאמרת, אני מניח שייעצו לך לעשות בעיות כי "הכלא זה בדיחה" ואחרי שעשית את הבעיות ולקחו אותך לכלא, הבנת שזה לא פיקניק...אז את מי בדיוק אתה מאשים פה?
