חחחחח אזרחות עאלק... כפי שעומר אמר, זה סיווג בטחוני, אכן בדרך לתחקיר הבטחוני. אני משער שאת ממויינת לאיזשהו תפקיד במודיעין בטח שעברת את השלבים הראשונים, ולכן קיבלת את החוברת המתישה הזאת. כשאת מסיימת למלא את אמורה לשלוח להם ואז לקבל זימון לתחקיר בטחוני, שהוא בעצם אימות הנתונים שכתבת בחוברת הזאת.
חוברת מטישה? דף אחד משני הצדדים... מיונים? לפני חודש היה לי צו ראשון, עוד לא קיבלתי שום זימון או מנילה
אה אז זה לא זה. תחקיר בטחוני כרוך בלא מעט טלפונים ופרטים שצריך לברר כדי למלא את זה. אבל סביר שזה קשור לסיווג בטחוני.
משהו שמעניין אנשים במשך עשורים במדינה שלנו ואני מניח שהסוגייה הזאת מעניינת גם היום. לאן אתם נוטים להתגייס בעתיד? אתם רוצים להיות קרבים? ג'ובניקים או שמא תומכי לחימה? מה הסיבות שאתם נוטים אל הייעוד שלכם? האם ג'ובניקים נחשבים פחות עבורכם מאשר לוחמים, האם המדינה מתייחסת בהתאם לאופן השירות?
בד"כ ג'ובניקים הם דווקא יותר מתומכי לחימה. ההבדל הגדול בין שני הסוגים הוא שטח השירות. אנשי המטפ"ש לדוגמא, משרתים בשטחים ולכן נחשבים לתומכי לחימה (למרות שאלה פקידים לכל דבר) לעומת אותם חברים באותה יחידה שמשרתים בקריה (קש"ח וארב"ל) ונחשבים לג'ובניקים. למה ג'ובניקים הם לרוב יותר מתומכי-לחימה? כי רוב התומ"לים הם אפסנאים, טבחים, נהגי שטח וכו' בזמן שגם צוותי 'שחקים' ו'תלפיות' נחשבים לג'ובניקים לכל דבר. בשורה התחתונה, ההבדל הוא בתפקיד עצמו ולא בהגדרה ג'ובניק/תומ"ל שהיא בעצם קשורה יותר בבסיס או בתפקיד (כשתומ"ל הוא ג'ובניק שטוחן יותר ורואה 160 שקל יותר כל חודש). לגבי האזרחות- במקום עבודה מוכר ונחשב יעדיפו בד"כ את מי שהגיע ל'חבצלות' במודיעין גם על פני לוחם שייטת אימתני...
כמובן שכל מה שהרגע אמרת זה לא אמיתי כי אמא לא יכולה להיכנס לבקו"ם בשום סיכוי (למעט אם אמא היא הרמטכ"ל או כל קצין במילואים שיש לו דרגה יותר גבוהה מכל מי שבשער.... לגבי הבדיקות שתן- הכוונה היא לדף סיכום הבדיקות. כשאני הייתי בצו הראשון בא בחור אתיופי עם הבדיקה עצמה (תניחו שהוא לא התקבל יותר מדי בסבר פנים) לגבי הראיון בצו הראשון- הבדיקה העיקרית היא בדיקת המוטיבציה. אם תצהיר שאתה מעונין ממש לשרת בצה"ל תוך התחשבות קטנה ככל האפשר במיקום (רחוק מהבית/קרוב לבית קרבי/ג'ובניק שייטת/גדודים טייס/נהג) יסתכלו עלייך בעין מאוד יפה. הצבא אוהב אנשים כמוך. התבטאויות כמו "טייס או כלום!!" יורידו לך את הקב"א. ישאלו אותך גם לגבי מעגל החברים שלך. מי שיספר שיש לו אלף חברים הכי טובים יחשב לטיפש, מי שיספר על בדידות יחשב לבעל קשיי הסתגלות. ההמלצה היא לספר על שלושה-ארבעה חברים מאוד קרובים ומעגל חברים משני בסדר גודל של 10-15 אנשים שאיתם שומרים על קשר. לגבי תחביבים- אוהבים לשחק עם מכשירי חשמל? יופי! פאזלים? גם מעולה! משחקי חברה (כדורגל למשל)- אחלה! עדיף לא להצטייר כמתבודד ולגרום לתחביבים שלכם להראות כמה שיותר טכניים. זוהי דמותו של האדם החושב. לגבי איחורים- המתשאל הוא גם בן גילכם. הוא מודע לעובדה שבחור עם זקנקן ועגיל בגבה הוא לא הטיפוס שיגיע ל-95% מהשיעורים בזמן ויחזיק בממוצע 87.5 בבגרות לפני בונוס. אל תנסו לרמות אותו ותודו על תדירות נמוכה של מעידות. לגבי מקרה של אלתור- אני עדיין לא סגור לגבי מהות הסעיף הזה, מומלץ לספר על תיקון של מכשיר חשמל בעזרת רכיב ממכשיר אחר או השתלטות מוצלחת על תקלה במנוע. סיפורים על איך הצלחתם להיכנס דרך החלון ולשכנע את המורה שלא איחרתם לא יתקבלו בברכה. זה עד כמה שאני זוכר. תוסיפו קצת 'אני מאוד אוהב את צה"ל' בשילוב של 'אני לא מעוניין לרצוח ערבים (אבל אעשה זאת למען הצבא והמדינה) ודרככם לצד"ך (ציון האיכות בראיון האישי) גבוה סלולה. אל תיפלו לזה שהמאבחן מאוד מעוניין בלשמוע את הסיפורים שלכם או שהוא באמת גבר איתכם ספציפית ויסדר לכם את התוצאות, זו העבודה שלו ועדיף רק פעם אחת להיות עוד אדם פשוט ולא התותח המלהיב שאתם באמת! בהצלחה!! (אם מישהו רוצה הרחבות, שישלח בפרטי ואני מבטיח לשפוך כמה שאני יכול כשאחזור הביתה שוב)
אני לא יודע בשביל מה כל ההרצאות האלה של מה כדאי, אמפלמן. אני חושב שהכי חשוב הוא שתבואו לראיון, תספרו מה שאתם חושבים, ומה שנכון. להמציא דברים, להשמיט דברים או לעוות דברים כי מישהו ממליץ (גם אם הוא עשה קורס מאבחנים ואומר לכם מה הוא מצפה לשמוע כדי לתת קב"א 56) זה טפשי לדעתי. הכוונה היא טובה, אבל אני חושב שהכי טוב זה לספר מה שמרגישים וחושבים למראיינת וזהו. אתם גם לא צריכים לשנות את דרך החיים שלכם לפי מה שאמרו לכם שהצבא חושב שטוב. גם כשתתמיינו לכל מיני דברים ותבקשו מהחבר'ה טיפים בכל מיני שלבי מיונים, בתכלס כל ההמלצות שלהם זה בעירבון מוגבל גם אם הם עברו את המיונים. נסתרות הן דרכי צה"ל ואי אפשר לדעת מה המשקל של כל דבר בתוצאה הסופית. להיות עצמכם זו תמיד עצה טובה, מכאן ועד בכלל. "חבצלות", הפרויקט היוקרתי של חיל המודיעין החל רק באוגוסט האחרון את המחזור הראשון של פעילותו. בכללי, במקום עבודה שעוסק בתחום טכנולוגי אני מניח שיעדיפו בוגרי תוכניות של צה"ל שמשלבות לימודים אקדמאים, כמו עתודה אקדמאית, "חבצלות" הטרי, "תלפיות" שרץ כבר כמעט 30 שנה עד כמה שידוע לי, וגם קורס הטייס והחובלים שבשנים האחרונות מקנים גם תואר אקדמי, ומתיימרים לקבל אוכלוסיה איכותית מכל מיני בחינות.
להיות עצמך זו עצה מאוד נאיבית לתת למישהו שמצטרף לארגון שמודד אנשים עם אמצעים מפגרים לחלוטין כמו קב"א. בזמנו עברתי שלב במיונים כי כשאמרו לי להרים את הטלפון הרמתי אותו פיזית במקום להרים את השפופרת. הסיבה היחידה שעשיתי מעשה מטומטם שכזה הייתה כי הוהרתי מפני ה"התקלה" הזו מראש. איפה מבחנים כאלה ואיפה "היה עצמך"? לא לחינם צה"ל הוא ארגון שמתגמל את התחמן באופן ממוסד ומסודר, בזמן שהשקט והצייתן נרמס על ידיו (ואני מעיד כאן כדוגמא למישהו מהזן הראשון).
לייזר כל כך צודק. צה"ל גוף מאוד מתוחמן, גוף שמשאיר אינספור מקומות לפרצות, ששיטות המיון שלו שטותיות ולא משקפות (ולי יש קב"א 54 ודפ"ר 80, נתונים שמעל הממוצע). אין הרבה מערכות כמו צה"ל שמאפשרות לדבילים מושלמים לעבוד עליה ולהגיע לתפקידים נחשקים. צאו בבקשה מהסרט שצה"ל מערכת יעילה, מערכת המיון הצה"לית מסורבלת, טיפשה ומרובעת לחלוטין.
טוב אז תלכו כולם לפי רשימת המכולת של 3-4 חברים קרובים, "אני אוהב לעזור להורים" ו"חשוב לי לתרום למדינה" וכל מה שאמרתם פה, גם אם זה אתם וגם אם לא. שיהיה בהצלחה לכולנו.
אני לא חושב שצה"ל צריך להעניש מישהו (ושיבוץ נוראי הוא עונש - לא פחות ולא יותר) על כך שהוא לא תואם את אמות המידה המוסריות או החברתיות שלו. כל עוד אתה עושה את תפקידך הסופי על הצד הטוב ביותר ובצורה כנה - אין בך כל רבב. זה פשוט חבל לפסול את עצמך על סמך פליטת פה מפגרת לאיזו מטומטמת משועממת. צריך להתייחס למצבים כאלה כמו לראיון עבודה עתידי - מישהו מתנהג כמו "עצמו" כשהוא רוצה להשאיר רושם חיובי ככל האפשר על המעביד? צה"ל אמנם משלם גרושים, אבל התגמול מגיע בדמות שירות שלא כולל קיפול מדים, סחיבת פגזים או גירוז זחלים. כששאלו אותי בצו הראשון אם אני אלך להלחם אם הדבר ידרש ממני, אמרתי שאעשה כל דבר שצה"ל ידרוש ממני מתוך אמונה בתרומה למדינה שגידלה אותי. שיקרתי במצח נחושה, בידיעה מלאה שבאותו רגע לא היו לי שום כוונות להתגייס וששירות קרבי לא בא בחשבון. כשהתגייסתי כל הדברים הללו כבר השתנו - עשיתי גיבושים, מבדקים והלכתי לשרת ביחידה התנדבותית (שתעזור לי לצבור כמעט 60 ימי מילואים תוך פחותר משנה בקרוב). אני בטוח שתרמתי לא מעט למדינה במהלך השירות שלי בסדיר ובמילואים ולמרות כל הקשיים הכרוכים בכך (מילואים על תקופת מבחנים באונ', כפי שיהיה ב2006) אני אמשיך לתרום אפילו כשהאינטרסים האישיים שלי נפגעים מכך באופן בלתי הפיך. אם בצו הראשון שלי הייתי אומר את האמת, סביר להניח ששני הצדדים היו מפסידים בעסקה. צה"ל היה מפסיד חייל טוב ואני הייתי זוכה בשירות דפוק לגמרי. כל השירות שלי אמרו לי לא לדבר לחינם - האויב מאזין. קחו את העצה הזו מעט אחורה בזמן - האויב הראשון שלכם בשלבי המיונים השונים הוא מי שיכול לתקוע אותכם בשיזפון, אל תתנו לו סיבה לעשות לכם את זה - תמיד יש זמן לדפוק לעצמכם את כל השירות אחרי שתעלו על מדים, חבל לעשות את זה מראש. מי שעובד על המערכת זוכה להערכה ממנה. תחשבו על זה כעל מבן פסיכוטכני מתוחכם - אם יש לך מספיק שכל לתת להם את מה שהם רוצים לשמוע, אתה מספיק טוב ( אם אין לך את מה שנדרש - אתה כישלון; אם אין לך את השכל לזייף - אתה כישלון בריבוע.). בהצלחה!
לייזר, כמובן שאין לי את הניסיון שלך כי עוד לא התגייסתי, אבל גם אני עברתי גיבושים ומבדקים בדרך ליחידה התנדבותית. אמרתי להם בדיוק מה שאתה אמרת, רק שלא שיקרתי באותו הרגע.
אז העצה שלכם לצו הראשון שיהיה לי עוד חודש,לשקר במצח נחושה בלי להשאיר רבב שאני ילד טוב שעוזר להורים ומצפה לקרבי,למרות שיש לי מטרות להיות קרבי כמו הסבא,האבא והאח עכשיו. למרות שהאח עכשיו הולך לקורס חובשים.
גל..אולי בגלל שזאת הייתה הדיעה שלך בערך.. אצלי הדיעה התחלפה כל יומיים היו ימים שרציתי להיות הכי קרבי בעולם ולפעמים שיכענו אותי שהכי טוב זה ג'ובניק.. באותו יום שמעתי לעצות הפוכות לצערי שצריך להגיד שאני לא רוצה קרבי ושאני לא אתפנה וכאלה אז זה דפק אותי בסוף..כמו שאמרו פה...צה"ל מתגמל אנשים לפי כמה שהם יודעים לתחמן את המערכת..
