אינני מדבר על חוקים משנות השישים. עד לפני כמה שנים ברגע ששחקן ייצג נבחרת מסוימת ברמה בינלאומית כלשהי, הוא כבר לא יכל לעבור ולייצג אחרת. זה אולי לא מנע לגמרי מקרים כמו עם בואטנג, אבל צמצמם אותם מאוד. כיום יוצא שנבחרות כמו אנגליה, צרפת, הולנד, גרמניה מגדלות כשרונות בשביל נבחרות אחרות. בגלל שאירופה הפכה לרב תרבותית, מלא שחקנים יכולים ללכת ולהתלבש על נבחרת ממדינה שסבתא שלו נולדה שם, לצורכיו הפרטיים לחלוטין. לגבי מועדי האליפות, מה שאתה כותב נכון אולי רק לדרום אפריקה, נמיביה, מוזמביק. ברוב המכריע של מדינות היבשת לא ניתן לשחק בקיץ.
דווקא את פולין הבאת כדוגמא? הנבחרת שסובלת דווקא משחקנים פולנים שעורקים לנבחרות אחרות דוגמת פודולסקי וקלוסה.
פודולסקי וקלוזה גדלו וחיו את מרבית השנים שלהם בגרמניה. אני בטוח שאוברניאק או הבלם הצרפתי החדש שלהם לא חיו ולא שיחקו שנייה אחת בפולין.
באתי רק לציין ששכחת את ריקלמה. בכל מקרה בתור אחד שהיה במונדיאל 2006 ונהנה בטירוף, חבל לי שהערך של כדורגל הנבחרות ירד.
אני לא אוהב את הזלזול הזה, שים את עצמך במשפט הזה ונראה אותך אומר שבואטנג אקוואדורי כמו שאתה ישראלי/ רוסי (תלוי מה יותר מדבר אליך). צריכים להקשיח את החוקים בעיקר לגבי ביטול האפשרות לתמרן בין נבחרות לפני ששיחקת משחק רשמי, אבל חוץ מזה- אין מה לעשות. יש גלובאליזציה, יש איחוד אירופי, כל אחד מהם ובעיקר האחרון מעצבן אותי- אבל כדי לבטל את מה שהולך עכשיו בנבחרת גרמניה (נבחרת של מהגרים ובני מהגרים מטוניס, פולין, ברזיל וטורקיה)/ אוסטרליה (נבחרת של מהגרים מאיטליה, קרואטיה, אוקראינה ועוד)/ ישראל (נבחרת של בני מהגרים ממרוקו, סודאן, פולין, רומניה, ספרד ובערך כל מדינה בעולם), צריכים לבטל את כל החוקים לקבלת דרכון. עכשיו כשיש פחות קשר בין השחקנים למדינותיהם- גם מן הסתם כל אחד יזרוק זין על הנבחרת שלו, וזה מתבטא לא רק בנכונות של שחקנים לבוא לנבחרת- אלא במה שהולך בכלל בנבחרת כשהם משחקים (לי באופן אישי, מפריעים אלה ששותקים במעמד ההמנון). זה לא שהעולם הפך לכסף טהור, אחרי הכל יש לא רק כסף אלא גם אינטרסים, ולרונאלדו יש אינטרס מובהק להציג את עצמו כפטריוט של פורטוגל (לא יודע לצורך מה), וכל פעם מחדש- כשהוא בכה בגמר יורו 2004, כשבמוק' מונדיאל 2010 הוא היה פצוע אבל הבטיח לבוא ולעודד את פורטוגל מול בוסניה כמו אחרון האוהדים, זה מרגש אותי. אז היום זה לא כמו פעם, פעם שחקנים היו מוכנים להגיע לבית"ר בליגה השנייה כי זה היה כבוד גדול, פעם גם היה כבוד ענק בטח לשחק עבור לידס או נוטינגהאם פורסט, פעם... דברים משתנים, והם לא תמיד לרעה. אי אפשר לכפות עם לאומיות (שבימינו, לא קיימת) על כל שחקן להתייצב לשחק למען נבחרתו, וזכותו המלאה של KPB לסרב לזימון/ לפרוש- לו הייתי אוהד גאנה הייתי שופך עליו רפש, אבל בתור אוהדים ניטרלים אנחנו צריכים להבין את זה.
או קיי יכול להיות שזה היה בנושא אחר ואני לא מוצא כרגע את המקום הספציפי. בכל אופן אני ביקרתי את חוקי הייצוג מדינה של פיפ"א וכתבתי שאין לי כל עניין בנושא חוקי אזרחות במדינה זו או אחרת וציינתי שאלו שני דברים שונים.
חוק ייצוג נבחרת צריך להיות קשור אך ורק לדרכון, לא כמה דקות כל אחד שיחק בליגה המקומית, גר באיזור או איפה נולד- להגביל צריך נבחרת בוגרת, ואם אתה מתעקש גם צעירה בכל משחק ידידות רשמי, למרות שהחוק הזה דפק לא מעט שחקנים ונבחרות בזמנו (למשל ישראלביץ' ומגמאדוב שלא יכלו בגלל הופעות בנוער לשחק בנבחרת ישראל). ובימינו כשדרכון של מדינה זה מצרך כל כך קל להשגה, אין ברירות. ואנחנו- דווקא אחת המדינות שיותר נהנות מזה. (רק שאנחנו מתרצים את זה שכן יש לכל השחקנים שלנו זיקה לאומית משותפת (http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/dry.Xxx)).
עוד אחד שאומר לא. איבו באלדה סירב לשחק בנבחרת האולימפית של סנגאל. החלוץ שרק זה עתה תפס מקום בהרכב של אוססונה אומר: " כשנותנים לך הזדמנות, צריך לנצל אותה עד הסוף. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות 15 יום בחוץ."
