קובי , טענת כי : זהו דבר מוטעה מהסיבה השפוטה שהתקושרת היא דבר סבוייקטיבי , לפי איך שאתה מציג זאת היא דבר אובייקטיבי . התקשורת מכוונת לאינטרסים שלה ולרצון שלה להשפיע על המתרחש .
גם איפה בדיוק הגדיה בפיורנטינה? אפשר לחשוב שהוא נולד בפירנצה ומשחק שם איזה 35 שנה... הוא נמצא שם כולה שנתיים אחרי שכבר עבר ביובה,למה שלא ירצה להתקדם או להרוויח יותר כסף? זה הרי טבעי.. איפה הצביעות פה בלשקול את ההצעה? איך אתה יודע שנחתם חוזה? היית שם? הרי שבדרך כלל אתה צריך לקבל את אישור הקבוצה(פיורנטינה במקרה זה) כדי לדבר עם השחקן על חוזה ובמקביל מדבר עם הקבוצה על מחירו,לאחר ששני הדברים נסגרים השחקן עובר... פיורנטינה שקלה בעצמה את ההצעה.. למה דלה ואלה לא בוגד? חדל שטויות אין פה שום צביעות,שקל את ההצעה,דחה אותה,פיורנטינה דחתה והוא שמח שנשאר שם זה הכל...
קובי, חוסר היכולת או הרצון שלך לזהות את הדמיון בין המקרה של מוטו לזה של אקווילאני הוא מגוחך עד כדי טיפשי. שני השחקנים לעולם לא אמרו בתקשורת על רצונם לעזוב. שניהם מסרבים להעריך את חוזהם תחת התנאים שמצעים להם. על שניהם הוגשה הצעה מקבוצה אחרת ועל שתיהן שתי הקבוצות סירבו. מוטו רוצה להרוויח יותר מתקרת השכר בפיורנטינה 1.5 ואילו אקוואליני דורש 2.5 למרות שמצעים לו 1.5. גם הוא לא נאמן למועדון ואם הייתה הצעה רשמית של יובנטוס (כמו במקרה של רומא) גם כאן הסימן שיש דברים בגו ואקווילאני לא היה מסרב להצעה הזו. ההבדל היחיד כאן שאקווילאני הוא שחקן בית ואילו מוטו הוא סה"כ מקצוען שמתפרנס מכדורגל. העובדה שהוא קפץ עם אוהדי הקבוצה לא הופכת אותו לנאמן יותר או לראוי יותר להערכה, אבל מחווה זו אכן העניקה רגע של אושר לאוהדי הקבוצה, אז לשפוט אותו על כך יהיה טעות. העובדה שגררת את הגידופים שלך לרמה של גזענות והעלבות נמוכים לא מוסיפה לך כבוד, ובוודאי שלא מחזקת את טענותיך.
ועוד דבר, לכתוב שאני לא נותן לתקשורת לכוון את מחשובתי כי במקרה של מוטו זה שחור על גבי לבן ואילו במקרה של אקווילאני זה שקר וכזב זו עצימת עיינים אינפנטילית.
אני רואה שהרבה אנשים כאן פשוט לא מכירים את הפרשה. למי שאין כוח לקרוא את הכתבה שפורסמה כמעט בכל מקום על הביקורת של פראדה להתנהלות של פיורנטינה מוזמן לקרוא את הסיכומון של אחד הכותבים של צ'אנל4 ואז לחזור להגיב בהתאם. מוטו נשאר בפיורנטינה עם משכורת נמוכה יותר אחריי שהסכים לעבור לרומא, חתם על החוזה ורק התערבות של הנשיא בדקה ה90 פיצצה את העסקה. כל הכבוד? על מה???? זאת לא הבחירה שלו. הכוונה הייתה לעובדות נטו, מצד אחד הרבה דיבורים על אקווילני, מצד שני הסכמה של שחקן לשחק בקבוצה יריבה בשביל להרוויח יותר כסף. אין שום צביעות בלשקול הצעה, צביעות היא להסכים להצעה ואחריי שהמועדון לא אפשר לו לעבור לרומא, הוא קופץ עם האוהדים ששרים נגד המועדון שהוא הסכים לעבור אליו. רומא קיבלה אישור לדבר עם השחקן, סגרה איתו את כל הפרטים כולל חתימה ואחריי שהכל היה כבר סגור, דלה ואלה דחה את ההצעה. זאת בעצם הביקורת של רומא על המהלך. אני ינסה להסביר את זה בצורה יותר פשוטה ומובנת: כשאתה משחק בפוטבול מנג'ר, מקבל הצעה על שחקן, מסכים להצעה, הקבוצה הקונה רשאית להציע חוזה לשחקן עצמו, אחריי שהשחקן מקבל את ההצעה, הצד המוכר צריך לחתום ולאשר את ההעברה, וזה החלק היחידי בעסקה שהיה חסר.(ולמי שעדיין לא הבין אני לא מבסס את הטענה שלי על המשחק אלא מביא דוגמא ממנו כדי להיות יותר ברור) יש דימיון בין שני המקרים אבל לא בהבטים שעסקנו בהם. יש הבדל ענק!! בין לרצות להרוויח יותר במועדון שלך לסיכום עם קבוצה יריבה בשביל להרוויח יותר. הדבר היחידי פה שמגוכך וטיפשי זה שאני חוזר על עצמי יותר מפעם אחת בויכוח שבו צד אחד מציג עובדות והצד השני מתבסס על הגיון ושמועות בתקשורת. ושוב אני אחזור על עצמי, ברגע שאקווילני יסכים לעבור ליובנטוס ורומא תמנע ממנו את המעבר (ויום לאחר מכן אקווילני ישיר פו פו פו פו ביאנקונרי באסטארדו), רק אז אני אוכל לכלול את שני השחקנים ברשימה אחת. רשימה ששייכת לקיבו, ויירי, פיגו וכו'.
קובי, גם אם דבריך הם אמת לאמיתה ואין להם שום קשר להפלגות הדימיון של התקשורת, עדיין יש פער בין הביקורת שלה מוטו ראוי לבין דברי הנאצה, מהם ניגרה אלימות מילולית שהשתמשת. ולא משנה אם תסביר את זה עוד מאתיים פעם הפער הזה לעולם לא יגושר. ובכלל, ההתעקשות שלך, עד כדי נעיצת ציפורניים, בערכים שעברו זמנם, תוך כדי דריכה בזלזול על ערכים שגם עוד אלף שנה האנושות תעמוד על גביהם, כמו כבוד לזולת, יכולה להביא לחמת זעם ומורת רוח כל אינטלקטואל. אז גם אם אתה מחזיק בדעה קיצונית, אם ברצונך לנהל דיון נעים רוח ואינטלגנטי, בחר את מילותיך בקפידה. אני אחזור לדיון ברשותך. אתה שאלת אם המעשה של מוטו קנה אותי. שאלת אותי כאוהד פיורנטינה ולא כאוהד רומא או נשיא בית המשפט לאתיקה. ולכן עניתי לך, שכאוהד פיורנטינה, המעשה של מוטו אכן עבד עלי, בדיוק כפי שאני מאמין שהוא עבד על רוב האוהדים אשר בימים האחרונים ישבו על הקוצים מרוב דאגה לאבד את הכוכב הגדול ביותר שלנו. אף אחד, לא ראה וכמובן שלא יראה מעכשיו את מוטו כאחד שמוכן לוותר על הכל למען הסמל, אבל כיוון שאף אחד מאיתנו לא ויתר על 8 מיליון אירו עבור הסמל לפניו, אין לנו זכות לשפוט אותו, בוודאי ובוודאי בעידן בו שחקנים אשר מוותרים על סכומים כאלה אפשר לספור על אצבעותכף יד אחת וגם זה יהיה יותר מדי. אני חש גם שאינך מעריך את המילים "סליחה" ו"מצטער" וחבל שכך, כי למילים אלו משקל אשר בכוחו לטלטל את העולם, אני רואה את הפעולה של מוטו ככזו שביטאה את רצונו להתנצל ולהתפייס וממקום מושבך אינך יכול לשעת בוודאות שפעולה זו נבעה מכוונה אחרת.
אורי, אין לי מה להוסיף יותר לגבי מוטו מכוון שאני לא משוכנע שאתה מכיר את פרטי העיסקה, או שאולי בוחר לא להכיר אותם כדי לא ללכלך את המשקפיים הורודות שלך. אחרת למה להתפס על מילה או משפט שאין לה שום משמעות וקשר לפואנטה? אם שנינו נתמודד בעתיד על תפקיד מנהלי בהיכל התרבות, אני יפרוש מהמירוץ מסיבות מוסריות (הרי פעם קראתי לשחקן כדורגל ממוצא רומני,צועני). האם ניסית לדפדף מעט בעמודי החדשות (האמינים שבינהם) לפני שאתה מטיל ספק בנושא שעליו אני מעביר ביקורת? טענה לי בכנות, אם מחר רומא תציע הצעה רשמית על שחקן פחות משמעותי כמו פאציני למשל, הוא יסכים לעבור ליריבה השנואה ויחתום איתה על חוזה אך משהו ישתבש בתוכניות של דלה ולה והוא יבטל את העיסקה, האם לא תעביר ביקורת על השחקן שקיבל כל כך הרבה מהמועדון והאוהדים? יום לאחר מכן הוא ישיר עם האוהדים מי שלא קופץ אדום-צהוב, זה לא ידליק לך נורא אדומה? אני לא רואה פה שום מחילה, רק ניסיון עלוב (שהשד יודע איך הוא עבד על אוהדים מסויימים) להחזיר את האמון והאהדה של הקהל. אולי התגובה נראת לך קיצונית ומוגזמת אבל זאת לא עוד פליטת פה של אוהד מאוכזב. ניסיתי לתאר את עצמי בנעליהם הסגולות של אוהדי פיורנטינה, ואני לא מבין איך אפשר לעודד שחקן בכיר בקבוצה שעושה צחוק מהאוהדים שלו. ההתנהלות של מוטו בעיניי גרועה יותר אפילו מזאת של חברו לנבחרת. לא רק שהוא ירק לבאר שממנו שתה, הוא גם ירק לבאר שאליו הוא כל כך שאף להגיע, אותה באר שאני כל כך אוהב. יצא לי לראות בימים האחרונים לא מעט תגובות של אוהדי פיורנטינה ורובן דומות לזאת של אורי. התחלתי לחשוב שבמקרים מסויימים, לאוהדים של קבוצות שונות, יש אופי שונה, ציפיות שונות ותגובות שונות על מקרים זהים. בהמשך לכך אני מתחיל לחשוב שהאוהד(שוב בלי להכליל) לא בוחר קבוצה שאותה הוא רוצה לאהוד, אלא מתאים את תכונותיו למועדון שהכי מתאים לו. אני לא בחרתי לאהוד את רומא, הערכים האלה ש"עברו זמנם" הם אחת הסיבות העיקריות לאהבה הרבה שלי ושל עוד מאות אלפי אוהדים ברחבי העולם. אני רוצה לראות סמלים בכדורגל, שחקנים אהובים שמחזירים אהבה לאוהדים ולמועדון שלהם. אני רוצה לראות מועדון כדורגל, לא חברה עיסקית בידיים זרות. אבל לצערי הערכים האלה נכחדים ביחד עם הסמלים שאותם מחליפים רודפי בצע מנוולים בלי טיפת כבוד למקום ולאנשים שהביאו אותם למעמד הזה. ברגע שגם האוהדים השלימו עם המציאות החדשה, אין סיבה שתוך כמה שנים לא נהפוך לאנגליה.
דווקא אני כן מסכים עם קובי פה, מוטו אף פעם לא הראה אופי אמיתי של שחקן נשמה. מצד שני, אורי צודק למרות שאני לא מסכים איתו, הרי האוהדים של פיורנטינה מאוד כעסו וצעקו "VENDUTO" אחרי ששמעו שמוטו כמעט ברומא. הערכים באמת נעלמים ומפה אנחנו מגיעים שוב לדיון שהקמתי לא מזמן על אורי, עליו הוא אמר שהמחנות באיטליה של אוהדים לא מתחלקים כמו שצריך לפי דעה, או כך הבנתי. אחזור למוטו ואגיד שמהסיפורים שראיתי וקראתי באינטרנט {לא נשכח את פרשיית הקוקאין}, הבנאדם לא סתם נקרא בקהאם האנגלי, ממש לא סתם. אפילו מורן אטיאס הצליחה לרדת עליו "עם הנביחות" שלו....
קובי, ההבדל הוא שאני חושב עם הראש ואילו אתה עם הרגשות. וכמו תמיד במקרים האלו, אני צודק ואילו אתה מחזיק באשליה שאתה צודק. אי אפשר לתת לרגשות לשלוט בך, אחרת אתה מאבד את ההגיון. אני רוצה לראות כמה שחקנים ברומא, המועדון שאתה כל כך משבח את האופי שלו אל מול זה של פיורנטינה, היו נשארים במועדון אם היה לו תקרת שכר של 1.5 מיליון אירו... הרשה לי לחשוב בהגיון ולומר לך אף אחד. אתה יכול לא לאהוב את המצב כיום, אבל זה מה יש, זו החברה של היום, ולכן דמויות כפי שאתה מצפה לראות, כבר אי אפשר למצוא בעולם הכדורגל, ואם כן אני מבקש ממך למנות לי כמה. גם אוהדי פיורנטינה, ואני ביינהם יודעים להעריך הקרבה, ולכן בטיסטוטה הפך כאן לאליל ופריי מוערך, אבל אנחנו גם יודעים להבין שבמציאות כדורגל זהו ביזנס בו שחקני הכדורגל הם מקצוענים שבאים לעבוד ויש להתייחס אליהם בצורה כזו. כפי שכתב פה יואב "מוטו אף פעם לא הראה אופי אמיתי של שחקן נשמה" ולכן לא אני ולא אף אחד מאותם אוהדי פיורנטינה, לא ציפה ממנו שיקריב את הכל תמורת הסמל. אני ראיתי בו את העובד המצטיין וכן, כמו כל אוהד פיורנטינה, אני שמח שהעובד המציין שלנו נשאר אצלנו כיוון שהוא מאוד חשוב לנו מקצועית. אתה בכוח נכנס פה לפסים שאין בהם צורך ("שאתה מכיר את פרטי העיסקה, או שאולי בוחר לא להכיר אותם כדי לא ללכלך את המשקפיים הורודות שלך") כיוון שאני בקיא בפרטי העיסקה, אלא שאני בוחר להתייחס עליה כעיסקה ולא כבסיס לערכים שלי ואילו אתה הוא זה שלובש את המשקפיים הוורודות וחושב שדה רוסי היה חותם על חוזה לעוד 5 שנים ולא עוזב למנצ'סטר או לכל מועדון אחר אם תקרת השכר שרומא היתה מציעה לו היתה עומדת על 1.5 מיליון אירו. בדיוק כפי שעזב מנסיני, שהרי גם הוא, בדיוק כמו מוטו לסגולים, חייב למועדון שלו הכל. אל תעשה מעצמך צחוק! משפט כמו שרשמת :"מוטו חלאה ולא מתאים לקבוצה עם ערכים כמו רומא ואני מאוד שמח שלא אראה את הפרצוף הדוחה של הצועני הבוגדני הזה בקבוצה שאני אוהד." אינו שווה את החלל הקברנטי אותו הוא תופס, זו רמה הנמוכה והאווילית ביותר שאפשר להגיע. שוב, כפי שכבר הזכרתי, נתת לרגשותיך לכתוב במקום הראש שלך ואין זה יהיה ממטה מכבודך להודות בכך ולהצטער על זה. איך אתה רוצה להחזיק בערכים כמו כבוד לסמל, אם אין לך שום כבוד לבני אדם.
אני לא רוצה להגרר לדיון שנפתח פה, דיון שמשווה בין עקרונותיהם של שחקני רומא מול אלו של שחקני פיורנטינה וכו'. אני רוצה להגיב על מה שהתחיל את כל הדיון הזה - המעשה של אדריאן מוטו. יש לי בעיה איתו ועם המעשה הזה. אלא אם יש פה משהו חשוד ונסתר מאחורי הקלעים שאנחנו לא יודעים עליו, אדריאן מוטו חתם מרצון על חוזה ברומא. לגיטימי לחלוטין. יותר שכר (דבר משמעותי בגיל 29), קבוצה בשלה יותר לזכות בתארים - אין לי בעיה עם זה. הבעיה שלי היא עם ההתנהגות המזויפת שבאה בעקבות ביטול העיסקה. אתה לא חותם על חוזה במועדון, רק כדי לרקוד/לקפוץ ולהשתתף בחגיגה רגעית של הקנטות כלפי אותו מועדון, 24 שעות אחר-כך. שני תסריטים: התסריט הראשון - מוטו חותם על חוזה ברומא. דלה-ולה מבטל ברגע האחרון את העיסקה. למחרת אדריאן מוטו קופץ ב"א קי נון סאלטה...." ומשתתף בעיקרון בהילולת האנטי-רומא. התסריט השני - מוטו חותם על חוזה ברומא. דלה-ולה מאשר את העיסקה. למחרת אדריאן מוטו מוצג רשמית בטריגוריה, מתעטף בצעיף של רומא ולובש ג'יאלורוסו. שני התסריטים אפשריים וכל מה שמפריד ביניהם, הוא החלטה רגעית של נשיא פיורנטינה. שני תסריטים שונים, אותו שחקן - באחד הוא קופץ ושר נגד רומא, בשני הוא מתעטף בצעיף שלה. אני אשמח לדעת איך זה נראה לכם הגיוני.
נכון, מדובר במעשה בזוי, אבל אין צורך להוציא הכל מפרופורציות, מוטו לא דרך על דגל רומא, או התבטא בגנאי נגד המועדון, אלא הצטרף לשירה "מי שלא קופץ ...". לא שפעולה זו ילמדו בבית הספר למוסר, ברור שזה לא כך ולכן עוד בהודעה הראשונה שלי התייחסתי רק לפן המקצועי של המעשה: "גם אני כמובן, שבשבועות האחרונים דאגתי שנאבד את הכוכב הכי גדול שלנו, שמחתי לשמוע על האירוע, כיוון שלאחריו אני בטוח שמוטו כבר לא ילך." אבל זה חדש לכם? חסר שחקנים שמחליפים מועדונים כמו גרביים ומנשקים את הסמל... אלה לא חסר, מי שכן חסר זה דמויות שאתם מבקשים להשוות את מוטו אליהם, דמויות אשר רואים בסמל את מושא אהבתם הראשון. האחרון שעוד היה כזה, כזה שויתר על המון למעו הסמל, היה כריסטיאנו לוקארלי, ולא פלא שכל מגזין שרצה לדבר על התופעה תמיד נאלץ להשתמש בדוגמה שלו, אבל מה? בסופו של דבר גם הוא נשבר ועבר למיליונים. אני בטוח שלא רק הוא, עוד אלפי שחקנים אחרים, החזיקו בימים בדעות זהות לאלו שקובי דורש כאן בכל תוקף, אבל כאשר הצמידו להם אקדח לרכה הטעון במיליונים, דעות אלה שלהם זזו הצידה. ואני רק טוען, שאסור לנו לשפוט אותם על כך, כפי שכתב פעם אנדרה ז'יד, שכבר השתמשתי בציטוטו זה "הבטחתו של הזחל אינה מחייבת את הפרפר." ועד שאף אחד פה מאיתנו לא סירב לאקדח טעון מסוג זה, אין אנו רשאים לשפוט את המעשים של אלה שכן.
כן יש משחק לזכרו של ארטמיו פראנקי. אחרי שלכל אימון מגיעים מאות עד אלפים, אחרי שלמשחק זניח מול קבוצה מהליגה הרביעית הגיעו כמעט עשר אלף, מיותר לציין שכל הכרטיסים למשחק מול ברצלונה כבר נמכרו. אגב, כל ההכנסות מהמשחק יתרמו ליוניצף.
