ערן לוי; כדורגל גרמני בטייק אווי

באמת שזה לא היה קשה. ידענו שהרטה תפסיד, רק לא ידענו כמה. אחרי השער השני בדקה העשירית או משהו כזה כבר הבנו מה עומד לקרות. המחצית השניה היתה הרבה יותר פילוסופית ביציע. לא היה עצב, זה אפילו הצחיק לפרקים. לראות קבוצת כדורגל בבונדסליגה ברמה ואיכות כל כך ירודה שלא מצליחה להתמודד ולו במעט עם קבוצה אחרת, תהא גדולה אשר תהא. זו היתה חווית צפיה קצת אחרת. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx

 

http://sportbild.bild.de/SPORT/bundesliga/2012/04/07/1-fc-kaiserslautern-1899-hoffenheim/fg/FC_20Kaiserslautern_20-_201899_20Hoffenheim_2012__25878877__MBQF-1333818743,templateId=renderScaled,property=Bild,height=349.Xxx

כוכבים יש רק בשמיים

לפני שש עשרה שנים הגיע לראשונה קראסימיר בלאקוב לבונדסליגה. שטוטגרט, ששלוש עונות קודם לכן זכתה באליפות הרביעית שלה, חיפשה שחקנים שיעזרו לה לחזור לצמרת, וכך עברו שני מיליון יורו אל ספורטינג ליסבון, בתמורה לקשר הבולגרי, שהיה אחד השחקנים המוערכים בליגה הפורטוגלית במהלך ארבע שנותיו במועדון.
בלאקוב, מכוכבי דור הזהב של נבחרת בולגריה שסיימה רביעית במונדיאל 1994, מצא במהירה את מקומו בהרכב של שטוטגרט לצד ג'ובאני אלבר ופרדי בוביץ' (כיום המנהל המקצועי של המועדון), שיתוף פעולה שזכה לכינוי "Das magischer Dreieck", משולש הקסם. בעונת 1996/7, שהסתיימה עם זכייה בגביע הגרמני, הבקיעו השלושה למעלה משישים אחוזים משערי הקבוצה.
בתום אותה עונה, ועם מעברו של ג'ובאני אלבר לבאיירן מינכן, פורקה שלישיית הקסם. שנתיים מאוחר יותר עזב גם בוביץ' לטובת בורוסיה דורטמונד. בלאקוב נשאר במועדון ובסגל עד לפרישתו ממשחק פעיל בשנת 2003.

*
לפני כחודש חזר קראסימיר בלאקוב לבונדסליגה. שטפן קונץ, מנכ"ל קייזרסלאוטרן, שבאוקטובר האחרון האריך את חוזהו של מרקו קורץ בעונה נוספת (עד 2013) ועד לפני כמה שבועות תמך בו ללא לאות והפנה את המקטרגים לתקציב הנמוך של המועדון, החליט בתום המשחק ה-16 ברציפות ללא ניצחון לשלוף את שפן חילופי המאמנים. קונץ לא סטה ממסגרת התקציב הצרה שלו ושלף את בלאקוב מאימון היידוק ספליט ללא תמורה, כפי הנראה בשל אי סדרים כספיים במועדון הקרואטי.
עוד לפני משחקו הראשון כמאמן קייזרסלאוטרן (2:0 בפרייבורג) עסקה התקשורת הגרמנית בשאלה אחת ויחידה: למה בלאקוב? מה יש בשחקן העבר הבולגרי שקסם לשטפן קונץ, בעיקר מאחר שבניגוד קריירת המשחק שלו לא נהנה בלאקוב מהערכה מקצועית גבוהה כמאמן?
בלאקוב, שעם פרישתו ממשחק הצטרף לצוות האימון של שטוטגרט, בחר בתום שלוש עונות כעוזר מאמן הקבוצה לרדת לליגה הרביעית על מנת לעבוד כמנג'ר-שחקן במועדון וו.פ.צ פלאואן המזרח גרמני. בשנתיים בהן עבד בסופר ליג השוויצרית פוטר מגראסהופרס ציריך שלושה מחזורים לסיום העונה וירד לליגה השנייה עם סט. גאלן (בפעם הראשונה בהיסטוריה של מועדון הכדורגל הוותיק בשוויץ).
*
גם כשחזר לבולגריה לא חווה בלאקוב נחת. הוא חתם על חוזה חמש-שנתי בצ'רנומורטס בורגס וסיים את העונה במקום השמיני, לפני החלטת הנהלה להתיר את החוזה עמו בטענה שאינו האיש המתאים לעבוד במועדון במשך חמש שנים. שנה וחצי עברו עליו ללא תעסוקה עד שבתחילת הקיץ האחרון הצטרף להיידוק ספליט.
לפני שהגיע לקייזרסלאוטרן הספיק בלאקוב להיות מועמד לרגע לאימון הרטה ברלין שלאחר פיטורי מיכאל סקיבה. אפיזודה זו נקטעה באיבה עם פרסום דבריו של קפטן הרטה, אנדרה מיאטוביץ', יוצא היידוק ספליט בעצמו: "אני לא מאמין שבמצבנו הנוכחי הקשה, עלינו להעסיק מאמן שמעולם לא אימן בבונדסליגה. באופן אישי אני חושב שהוא לא יכול לעזור לנו".
*
בקייזרסלאוטרן חתם בלאקוב על חוזה לעונה וחצי עם אופציה לעונה נוספת. בשבוע הראשון שלו בתפקיד הוא סגר את אימון הקבוצה המסכם בפני עיתונאים ואוהדים והפסיד במשחק על שש נקודות לפרייבורג.
במסיבת העיתונאים שנערכה בתום אותו משחק ההפסד נשמע בלאקוב מעט מנותק: "עשינו שתי טעויות וספגנו שני שערים, אבל אני מרוצה מהמורל בקבוצה", והוסיף כי "למרות שני השערים ראיתי גם דברים חיוביים".
שבועיים חלפו מאז, חמישה מחזורים נותרו לסיום העונה וקייזרסלאוטרן קבורה עמוק יותר במקום האחרון ובפער של תשע נקודות מהמקום המוליך למשחקי המבחן. הצלחתן היחסית של היריבות למאבק התחתית אאוגסבורג, המבורג ופרייבורג, סיבכו במאבק הירידה את פ.צ קלן והרטה ברלין ובמקביל קירבו את קייזרסלאוטרן עוד יותר לירידת ליגה.
לבד מהחוסר באיכות איבדה הקבוצה את הביטחון, התשוקה והאופי. עם 19 משחקים רצופים ללא ניצחון ועם ההתקפה החלשה בליגה (18 שערים) הפכה משימת הצלת הקבוצה מירידה לבלתי אפשרית.
בלאקוב, נטול ההצלחה המקצועית כמאמן, אינו מצליח ולו לרגע להותיר רושם של קלף מנצח, הערך המוסף למאבק הירידה, אלא של סותם חורים שבא להעביר את זמנה השאול של הקבוצה בליגה הראשונה. הצהרתו הקבועה, עליה חזר באותה מסיבת עיתונאים מדוברת, רומזת לא מעט על השאיפות האמיתיות שלו, וכפי הנראה גם של הבוס שלו: "אם לא נצליח, נתחיל לבנות את הכול מחדש".
*
ורק כריסטיאן טיפרט, קפטן הקבוצה, בחר להתנהל בעולם מקביל וניסה להישמע אופטימי ובעיקר לוחמני: "האמונה בהישרדות תהיה גדולה יותר אם נתחיל לנצח כבר במשחק הבא (מול המבורג). אין לנו עוד ברירה, אנחנו חייבים שלוש נקודות. הבנת המצב אינה דומה לניצחון". ערב המחזור ה-31 אפשר להניח שגם טיפרט מתחיל לחשב את קץ ימי הבונדסליגה של קבוצתו לאחור.



דה באזר - בלוגים של ספורט
http://debuzzer.com/wp-content/themes/Debuzzermainnana2/images/debuzzerlogo.Xxx

 

כתבה מצוינת, ערן.
אפשר לומר שמי שבאמת נכשל פה זה שטפן קונץ. למה להביא מאמן חסר ניסיון והצלחות לקבוצה שנואשת לנקודות ואוויר לנשימה? אני חושב שבלאקוב ידע שגם אם הוא יעשה הכל נכון הוא לא יצליח להציל את קייזרסלאוטרן וזו גם הסיבה להתבטאויות המוזרות שלו שהזכרת כאן. אם לא כך, אז המצב חמור. אין לי ספק כי קייזסלאוטרן תרד ליגה ואת האמת, אני מאוד מופתע מהשתלשלות העניינים במועדון שכן בעונה שעברה הם סיימו במקום השביעי בטבלה. מעניין אותי גם עתידו של איתי שכטר במועדון, האם הוא יישאר שם בעונה הבאה או יעזוב לקבוצה אחרת.

 

אחת הטעויות הגדולות ביותר שמסמנות את העונה הזאת של לאוטרן היה המכירה של אילצ'ביץ' להמבורג. גם האובדן של לאקיץ' היה מכה מתחת לחגורה.
שניהם אגב לא מוצאים את עצמם בהמבורג ובהופנהיים (ולפני זה בוולפסבורג).
הניסיון להביא שחקנים לא מוכחים (בינהם גם וורמוט ושכטר לצערי) הביא את לאוטרן למצב בו הוא מצוייה.
קורץ מאמן מצויין שניסה והעובדה שגם בלאקוב לא מצליח מלמד בעיקר על הסגל החלש של לאוטרן).

 

http://images.zeit.de/sport/2012-04/otto-rehhagel/otto-rehhagel-540x304.Xxx

התקווה מתה אחרונה

בשישי בערב צפיתי באחד הסרטים המטרידים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. אני אוהב סרטי אימה ולמרות ההיצע הכללי הרדוד אני ממשיך לתור אחר זה שיצדיק את המשך הסוגה. "התולעת האנושית 2" מתקרב לזה, אם כי אני לא בטוח שאני עדיין בנוי לפסגה הזו. פסיכופט מכוער ואכזרי, שמתעלל בלמעלה מתריסר איש, כשאת חלקם הוא מחבר האחד לשני, פנים אל אחור, בעזרת אקדח סיכות.

זה נראה אכזרי יותר ממה שזה נשמע, ואחרי שילד בן שלוש עם מוצץ, שהוריו נרצחו באכזריות, החל לבכות, צפו ועלו רגשות האב שבי ונזקקתי להפסקה של שעה כדי להאמין שאני עומד לצפות בסרט שכזה עד הסוף. נשארתי עד הסוף ואין לי סיוטים בלילה. זה היה רק סרט, גם הפסיכופט מופיע ברשימת הקרדיטים בסיום. החיים מרגשים פחות, והסיוטים שהם מזמנים משמעותיים יותר, לפחות לחלקנו.

הסיוט הנוכחי שלא יוצא לי מהראש הוא השבת הבאה, והוא גם מציאותי הרבה יותר מאיזו תולעת אנושית. הייתי שם גם בשבת לפני שנתיים כשהרטה ירדה לליגה השנייה. אז נחרץ גורלה שבוע קודם לכן, אבל משחק אחרון בליגה הוא משחק עצוב. ובשבת רבים הסיכויים שהפעם המשחק האחרון בליגה יהיה גם משחק הירידה.

אני זוכר איך הרגשתי אז, בשמונה במאי 2010, ואני יודע שהפעם זה יהיה גרוע יותר. כי אז ידעתי שזהו המשחק האחרון בליגה, והפעם עדיין קיים הסיכוי. שוב להגיע לאצטדיון האולימפי, שוב לשמוע מכל החבר'ה שאף אחד מהם לא מצפה למשהו חיובי, שוב להפסיד ושוב להיות בבית שעה אחרי שהמשחק הסתיים, כי למי יש חשק להישאר לבירה ליד החוליגנים. רק הם נשארים אחרי הפסד.

שוב לרדת ליגה, חוויה מעצבנת ולא נעימה. חושב על כל השבתות ששרפתי על כדורגל רע ועל עוגמת הנפש המצטברת.

מרטין שבור לגמרי, כבר שבועות הוא מבטיח שהוא לעונה הבאה לא יגיע. הוא איבד את החשק ואת האמונה, מוחא כפיים בסרקסטיות אחרי עוד איבוד כדור של ראמוס, עוזב את היציע עוד לפני שהסתיים המשחק.

יוהאנס היה כאן גם כשהרטה שיחקה בליגה השלישית. הוא לא מתרגש מעוד ירידה. זוהי הרטה, הוא תמיד אומר לי, ככה נראים החיים שלנו.

http://www.sport1.de/media/_redaktion2012/sportarten_2/fuball/___2bundesliga/vereine_9/herthabsc_1/Lasogga5x4_Diashow.Xxx

בליגה השנייה מורחים כל מחזור על ארבעה ימים. שלושה משחקים בשישי, שניים בשבת, שלושה בראשון ואחד בשני. בשישי צריך להתארגן מראש על משמרת מוקדמת יותר, כי המשחק מתחיל בשש בערב. בשבת ובראשון מתעוררים מוקדם מדי בבוקר של סופ"ש כדי להתחיל ללגום לפני אחת בצהריים. מהמשחק בשמונה ורבע בערב יום שני לא חוזרים הביתה לפני חצות.

כשאני צופה במשחקי הבונדסליגה השנייה אני תמיד משווה אותה לליגת ווינר, ותמיד ווינר מפסידה. יש שם איכויות שבחיפה ותל אביב אפשר רק לחלום עליהן. יש שם קשיחות ששחקנים ישראליים לא היו עומדים בה. יש הרבה יותר צופים מאשר בבלומפילד או בקריית אליעזר.

כשאני חוזר לסטנדרטים אליהם התרגלתי בשנים האחרונות, אני משווה בינה לבין הבונדסליגה הראשונה וחוזר למציאות. הייתי בששים משחקי ליגה ועוד עשרים בליגה השנייה, ומה אני אגיד לכם – ליגה ראשונה שווה הרבה יותר.

בשבת בערב היא התקשרה. יום קודם אמרתי לה שאם ימות הסיכוי אוותר על המשחק ואפגוש אותה לסיבוב קניות בעיר. היא אמרה לי: "אז אני מבינה שהתוכניות שלנו בתוקף". אמרתי לה שלא. הסברתי לה שהאפס-ארבע מול שאלקה עדיין לא סגר את הסיפור, שגם קלן הפסידה ושהסיכוי לא מת. יש משחק על החיים בשבת ואין מצב. לא נורא, ניפגש ביום ראשון. הרטה הצילה אותי ממסע קניות, בטח זה שווה משהו.

דה באזר - בלוגים של ספורט
http://debuzzer.com/wp-content/uploads/2010/10/debuzzerv13.Xxx

 

http://www7.pic-upload.de/07.08.12/q2aglgqw67z.Xxx

המופע של גילי ורמוט - עונה שניה

ממש מושבה ישראלית נהייתה לנו כאן, בבונדסליגה השניה. גילי ורמוט בעונה שניה בקייזרסלאוטרן, איתי שכטר גם כן (אבל תחזיקו אותו, הוא הולך) ובן שהר עושה עצירה בטור האירופי שלו, הפעם בהרטה. בברלין יפגוש שהר את רוברטו פונצ'ץ', בעונה שעברה במכבי ת"א ועכשיו שחקן אוניון ברלין ויריבו לדרבי הקרוב )מחזור רביעי, 3.9).

אמרו שוורמוט לא מעוניין לשחק בליגה השניה בגרמניה, שהוא רוצה ליגה בכירה באירופה, והמו"מ הקצרצר שעלה על הפרק (תיכף אחרי שגישושים בני דקותיים עם סלטה ויגו התפוגגו להם) היה עם הפועל תל אביב, קבוצה מליגה אירופית בכירה.

מישהו כתב פעם באיזה פורום כדורגל שהליגה השניה בגרמניה טובה כמקור שחקנים זרים לליגת העל. ככה זה כשלא יודעים מי זה מוחמדו אידריסו או פביאן לוסטנברגר, בנימין לאות' או דניאל אדלונג. יודעים, בטח שיודעים מי הם תומאס קראפט ומיכאל רנסינג, אבל מי מאמין אפילו לרגע שהם משחקים בליגה השניה.

כשקייזרסלאוטרן מקצצת בתקציב עקב ירידת ליגה היא מוחקת 16.5 מיליון יורו, שמשאירים יותר מ-30 מיליון יורו בכיס. מאה וחמישים מיליון.

ככה יש כסף להחתים ארבעה עשר שחקנים על חוזים בני שנתיים עד חמש שנים, הכי טווח ארוך שיש. ככה דואגים להעברה הבולטת בבונדסליגה השניה – החלוץ הקמרוני מוחמדו אידריסו, שהבקיע בעונה שעברה 14 שערים ב-26 משחקים עבור איינטרכט פרנקפורט, ושעליו אמר המאמן ארמין פה: "הוא היה הערבו?ת שלנו, הוא שיגר אותנו לבונדסליגה".

*

בשני בערב הגיע תורה של קייזרסלאוטרן לפגוש את אוניון ברלין ולפתוח את העונה עם המשחק המרכזי של המחזור הראשון. עוד משחק ראשון לעונה, עם כמעט 32 אלף צופים וחלודה בעצמות. מחצית ראשונה עם מצב אחד לכל קבוצה ועם שליטה מוחלטת של לאוטרן במרכז השדה. אחרי שהמאמן פרנקו פודה לא הפסיק להחמיא לורמוט בשבועות האחרונים הוא העלה אותו בהרכב הראשון. ככה פותחים עונה, וגילי היה בכל מקום. השדר הגרמני הזכיר את שמו פעמים רבות (ור-מוט במלרע) וורמוט דאג שזה יימשך עד לסיום המחצית.

גם במחצית השניה היה ורמוט פעיל, ולמרות שני שערים מפתיעים של אוניון הוא המשיך ללחוץ ולדחוף את קייזרסלאוטרן קדימה. ואז הגיע הרגע של המשחק, לפחות עבורי – כדור קרן מדוד של ורמוט לתוך הרחבה הגיע לאידריסו שניער מעליו את פונצ'ץ' ונגח פנימה. ודווקא אז הוכרז חילוף – פודה הולך על 2:4:4, מכניס את החלוץ איליאן מיצ'נסקי ומוציא את ורמוט.

ארבע עשרה דקות מאוחר יותר ואידריסו עם השער השני שלו והשוויון. שוב בנגיחה, שוב מול פונצ'ץ', הפעם בלי עבירה. גם השלישי הגיע, בדקה ה-86, אחרי שהנדריק צוק שלח את הכדור בבעיטה מ-16 מטרים לרשת.

מיצ'נסקי, המחליף של ורמוט, יכול היה לגמור את המשחק, אבל בעט מקרוב החוצה. מרק פפרצל הברלינאי בעט פנימה בדקה ה-90 בצד השני והישווה. 3:3. החלודה התמוססה. וגל אוחובסקי היה אומר: "גבירותי ורבותי, הבונדסליגה השניה התחילה עכשיו!".

*

בהתחשב במספר הרב של הקבוצות הצעירות, ובהיות ורמוט חלק ממערך קבוצת צמרת מובהקת בליגה הזו, הוא יכול לתפוס חלק מרכזי בעלייה לבונדסליגה. זה בטח שווה יותר מירידה בהולנד.

בבונדסליגה השניה קבוצות חזקות ובעלות היסטוריה עשירה כמינכן 1860, הרטה ברלין, פ.צ קלן, בוכום ואיינטרכט בראונשוויג; קבוצות קשוחות כפאדרבורן, ארצגבירגה אווה, קוטבוס ודינמו דרזדן; קבוצה של שכונה (אוניון ברלין של קופניק עם סיפור היסטורי מרתק) וקבוצה של חברה (פ.צ אינגולשטדט של AUDI);

אם היתה לי מילה אצל ורמוט הייתי מייעץ לו להישאר בקייזרסלאוטרן. שכר טוב, תנאים נוחים, מתקנים משוכללים, תקשורת אוהדת ו-171 אלף מותגי בירה. אני רוצה ישראלים בבונדסליגה השניה, וכמה שיותר. תישאר, גילי, תישאר.

*

http://debuzzer.com/wp-content/uploads/2010/10/debuzzerv13.Xxx
דה באזר - בלוגים של ספורט

 

התגעגעתי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx

גילי היה מעולה שלשום. למרות שכאוהד הפועל הייתי מאוד שמח שהוא יחזור ארצה וישדרג אותנו המון, אבל הוא עשה את הבחירה הנכונה. בארץ לא כל כך מבינים את הבחירה הזו להישאר "בליגה השנייה" במקום לבוא ארצה ולתפוס את עיניהם של סקאוטים שונים וזאת בדיוק הבעיה של התקשורת הישראלית ואוהדי הכדורגל הישראליים שלא מבינים כל כך בליגה שנקראת הצוויטה בונדסליגה והם צריכים להבין שמעבר לעובדה שזו ליגה מאתגרת ומעניינת פי 19 מהליגה הישראלית, ורמוט נמצא במקום חדש היום בקייזרסלאוטרן. הוא הגיע לגרמניה בקיץ שעבר כשהוא היה פצוע והיה חייב לעבור ניתוח, לא הצליח להשתקם ומצא את עצמו מבלה במשחקי המילואים ובהשאלה בדה חראפשחאפ.

לגילי יש מזל שהנהלת לאוטרן התעשתה ושמה סוף לסקנדל שנקרא מרקו קורץ, לא מבין עד עכשיו איך הם לא אמרו לו שלום אחרי 5-7 משחקים ללא ניצחון. כפי שזה נראה, פודה מאוד מאוד מחבב את ורמוט, בונה עליו ונותן לו את הקרדיט, גילי מבין את זה ומנצל את זה כמו גדול. מבחינתו העונה נפתחה בצורה הכי טובה שהוא יכול היה לבקש, שיחק 60 דקות, בישל, השאיר את חותמו במשחק הזה ויצא ממנו כמו גדול, אני מאמין שזה ייקח אותו רחוק העונה. בכלל, קייזרסלאוטרן נראית מעולה והתוצאה משקרת במשחק הנ"ל. אידריסו זה רכש "בינגו" ואני מתלהב גם מזוק (זוק או צוק? זאביק זלצר חייב ללמוד איך להגות שמות נכון) שאם ימשיך ככה אז הוא הולך להיות אחת מהפתעות העונה.

 

אני רואה שאתם מחפשים סיבות ל-למה הליגה השנייה בגרמניה אולי עדיפה על הראשונה בישראל. האין זה מובן מאליו?

אני לא מצליח לחשוב על סיבה אחת שמצביעה על עליונות של ליגת העל לעומת הליגה השנייה בגרמניה.

אולי חוץ מזה שדרך ליגת העל אפשר להגיע למוקדמות ליגת האלופות.

 

מוקדמות ליגת האלופות זה לא הכל בחיים. בוא נאמר שלליגה השנייה בגרמניה יש הרבה יותר חשיפה מאשר לשחק בסיבוב השני של מוקדמות ליגת האלופות. אתה אומר שדרך ליגת העל אפשר להגיע למוקדמות ליגת האלופות אבל אתה שוכח שדרך הצוויטה בונדסליגה אפשר להגיע לבונדסליגה, אחת הליגות (אם לא ה-ליגה) הכי אטרקטיביות בעולם, שזוכות לחשיפה הגדולה ביותר ובכלל היא אחת הליגות היותר מעניינות באירופה.

מי שמצליח בליגה השנייה בגרמניה יודע שצפוי לו עתיד איכותי הרבה יותר לאחר מכן, כי יש יריבות גדולות יותר, הרבה יותר עניין ואתה נמצא בטופ הכדורגל האירופאי, בעוד מי שיצליח בישראל יגיע למוקדמות ליגת האלופות, אולי יתמזל מזלו והוא יעפיל לשלב הבתים ולאחר מכן הוא ימשיך לעוד עונה מול עירוני רמת השרון והפועל עכו (מבלי לזלזל).

מצטער, אבל אם תשים לכל הליגיונרים היום את האופציות הנ"ל - האם לשחק בליגה השנייה בגרמניה או בליגת העל על כף המאזניים, לדעתי רובם יבחר בליגה השנייה בגרמניה. אבל אולי זה רק אני.

 

מי שיעדיף את ליגת העל הוא פשוט מטומטם (או שהסוכן שלו מטומטם). לא חסרים אנשים כאלה...

 

אולי, אבל יש כאלה שאחרי עונה מזעזעת (וכשאני אומר מזעזעת אני מתכוון לכאלה שלא קיבלו דקות משחק והיו הרבה מאוד משחקים מחוץ לסגל) בחו"ל יעדיפו לחזור לליגה הביתית שלהם שממנה הם יוכלו לפרוח שוב. במקרה של ורמוט זה לא הצעד הנכון לעשות.