על חוסר התשוקה והמאמץ של קבוצות העילית

הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י Barcik, ‏17/1/04.

  1. Barcik

    Barcik Member

    הצטרף ב:
    ‏28/8/03
    הודעות:
    6,708
    לייקים שהתקבלו:
    0
    ריאל מדריד של העונה, הקבוצה ה"גלקטית" של בקהאם, רונאלדו, זידאן, ראול, פיגו ורוברטו קרלוס, משחקת העונה כמו קבוצה "איטלקית" מן השורה. קירוש דוגל בשיטה בה קבוצתו לא מוציאה יותר כוחות מן הדרוש על שום קבוצה. מתוך 13 נצחונות בחצי הראשון של העונה, 7 הושגו בהפרש של שער (כולל נצחונות ביתיים על אספניול, אלבסטה, מורסיה ובטיס). האמת היא שאפילו בנצחונות מול ברצלונה ודפורטיבו, מדריד הייתה רחוקה מלהראות את מלוא יכולתה. באופן מעליב כמעט, מדריד דילגה על יריבותיה בלי להזיע, כמו מכשולים קטנים שלא מגיע להם תשומת לב.
    באופן בלתי נמנע, ריאל מדריד איבדה לא מעט נקודות בגלל גישה מזלזלת זו. במחזור הליגה האחרון, מול ריאל סוסידאד, שחקני ריאל היו בטוחים שהשער יבוא מעצמו, אך קארפין החזיר אותם לאדמה. אבל למרות התקלות הרגעיות האלה, המכניות הלטינית של ריאל מדריד בדרך כלל לא מאכזבת, והכוכב התורן שלה ידאג להוסיף שלוש נקודות למאזן.
    המצב הזה נכון לקבוצות רבות אחרות פרט לאלופה הספרדית. באנגליה, שלושת המוליכות (ובעיקר ארסנל) נראות כמו קבוצות על הילוך שני בכמעט כל משחק. פערי הרמות בין בין דרג א' ודרג ב' של הפריימר ליג מאפשרים למוליכות לשחק על "טייס אוטומטי", בלי התלהבות ומאמץ. מההתמצאות המועטה שלי בכדורגל האיטלקי, קיבלתי את הרושם שהתופעה תקפה גם לקבוצות כמו מילאן ויובנטוס (וסליחה לאוהדים אם עשיתי עוול לקבוצותיכם).
    זוהי תמונת המצב של קבוצות העילית האירופאיות. ההתלהבות והתשוקה לכל משחק מתה. הקבוצות הגדולות שומרות כוחות למשחקי העונה, למחזורים האחרונים, ולשלבים המאוחרים של ליגת האלופות. פרט להבלחות הנדירות של רביעיות, חמישיות ושביעיות, העשירון העליון של אירופה נראה קר ומכני.
    אי-אפשר לומר שאין לתופעה זו הצדקה. הטופ של אירופה משחק כ- 60 משחקים בעונה, וקשה לצפות להצגה בכל משחק. כמו כן, הבדלי הרמות מאפשרים לקבוצות העל לשחק מול "נמושות הליגה" בזלזול, ולקחת את מלוא הנקודות.
    זהו הכדורגל המודרני. ההצגות החודשיות של כוכב זה או אחר משכיחות מאיתנו את חוסר התשוקה, אך היא עדיין נראית לעין. הצגות היום לא מחפשים ב"אולד טראפורד",ב"דלה אלפי" או אפילו ב"סנטיאגו ברנבאו" של ה"הארלם גלובטרוטרס של הכדורגל", אלא ב"ויסנה קלדרון", ב"קרייבן קוטאג'" או ב"אולימפיקו".
     
    נערך לאחרונה ב: ‏17/1/04
  2. rainman

    rainman משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏1/9/02
    הודעות:
    17,977
    לייקים שהתקבלו:
    0
    האשמה לא רק בשחקנים..
    אם היו פחות משחקים אז כל משחק היה נחשב..
    אי אפשר לצפות מבקהאם למשל שכל משחק [בערך פעמיים בשבוע] ייתן 75 עד 90 דקות של לחימה ומאמץ..הוא בכל זאת שחקן ולא מכונה..בריאל זה עוד מסתדר כי כל יום יש כוכב אחר שמכריע את המשחק.
    אבל בקבוצות אחרות זה כבר הופך לבעיה..
     
  3. Julian Joachim

    Julian Joachim Member

    הצטרף ב:
    ‏30/7/02
    הודעות:
    7,506
    לייקים שהתקבלו:
    0
    אני מרגיש ככה כבר הרבה זמן. לי אמנם זה פחות מפריע כי אני אוהב את הלחימה (אוהד לידס לא לשכוח) אבל אם הייתי אוהד של אחת ה"גדולות" אני חושב שהייתי מרגיש מאוד מתסוכל מהמצב הזה.

    מחשבה שחשבתי עליה בזמנו...
    למה לא לקצר את המשחק ל 80 דקות ולתת אפשרות לחילופים בלתי מוגבלים? ככה אנחנו נראה כדורגל יותר משוחרר רוב הזמן, והרבה יותר טקטיקה ומחשבה מצד המאמנים...
     
  4. ArsenalFan

    ArsenalFan Member

    הצטרף ב:
    ‏18/8/03
    הודעות:
    5,994
    לייקים שהתקבלו:
    0
    זה ניתוח די נכון לגבי רוב הקבוצות, ולא מעט צריך לייחס ליוהרה של ממש, ראו את זה היום במשך 67 דקות במוליניו, עד שיונייטד ספגו את השו?ק. לגבי איטליה- זה כן בולט אצל יובנטוס, קצת פחות אצל מילאן. באנגליה, הדוגמא הקלאסית היא מנצ'סטר יונייטד דווקא, ואני ממש לא חושב שזה נכון לגבי ארסנל, ומטבע הדברים אני אתייחס בעיקר אלינו:

    בשנה שעברה חייבים להודות שהיו הרבה (יותר מדי) משחקים כאלה, ושילמנו עליהם ביוקר, אבל השנה התחושה היא שהם הולכים ומתמעטים. זה כן קרה מול וולבס ולסטר, שהן באמת ברמה אחרת מקבוצות אחרות בפרמיירשיפ, ומול האחרונה שילמנו בגדול ב-2 נקודות שאבדו ובסוף העונה נבכה רבות עליהן. גם כשעשינו את זה מול וולבס בכריסמס התעצבנתי מאוד על חוסר ההשקעה. אבל השנה אני מרגיש שהשחקנים באמת מנסים ומשתדלים ועושים הכל במהלך כל המשחק, כמעט בכל המשחקים. לפעמים זה בא לידי ביטוי גם בהצגות. זה לא קרה גם כשאיבדנו נקודות באברטון ובבולטון, שם היריבות שלנו לחצו אותנו והיו טובות יותר בחלקים גדולים של המשחק. גם בניצחונות שלנו העונה זה קרה מעט מאוד. בדרבי עם טוטנהאם הייתה הרבה לחימה, אבל מעט יכולת. במידלסברו בשבוע שעבר ארסנל לא נחה גם ב-3:0, ואני לא מדבר כבר על אינטר... בסאות'המפטון ארסנל הפסיקה לשחק בדקה ה-70, בגלל שנלחצנו מהסיטואציה אחרי שכל המשחק שכבנו על סוטון. אני חושב שארסנל למדה את הלקח מהעונה שעברה, והלחימה כן חזרה ברוב המקרים, הבעייה היא שהקבוצה כבר קצת עייפה ודי שחקה את החומר שלה, ובאופן כללי מתקשה לשחזר את יכולת השיא שלה (תמיד יש יוצאי דופן של הברקות שמראים למה הקבוצה הזו מסוגלת), ולכן גם לא נזכה באליפות.

    אני לא חושב שאפשר לומר על שחקנים כמו תיירי הנרי ורובר פירס שהם לא נלחמים נונ-סטופ או שהם חסרים התלהבות. הם דווקא כן יוצאי דופן מול הכוכבים העצלים של ריאל מדריד. לפעמים זה גם בא לידי ביטוי בהצגות, ואם לא- זה לא בגלל זלזול או סתם הסתפקות בהילוך ראשון.
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!