ספרד זכתה ביורובאסקט 2015

כמו שאמרתי מוקדם יותר היום - לוח המשחקים שישראל קיבלה הוא הכי אידאלי שאפשר היה לבקש. גם בגלל שאנחנו משחקים תמיד בשעה נוחה והנבחרת ביום למחרת נטחנת עד 11 בלילה, אבל בעיקר בגלל שזה הכריח אותנו לתת כבוד ליריבה, משהו שהספורט הישראלי לא מצטיין בו בלשון המעטה. אם פינלנד לא מראה לנו פחות מ24 שעות קודם לכן עד כמה היא מסוכנת אנחנו באים למשחק הזה בגישה ישראלית טיפוסית שזה בכיס שלנו ויבוא בלי מאמץ. מצד שני לרוסיה רכשנו כבוד רק בגלל השם כשבפועל הם באמת לא שווים הרבה, ואם הם היו מראים את זה לפני המשחק נגדנו גם אז היה מצב שהיינו מחפפים. מחר בעצם יגיע המבחן הגדול מול נבחרת שדווקא כן הפגינה חולשה עד עכשיו בטורניר (אלא אם כן איבאנוביץ' מכין משהו לצרפתים היום...). אין לנו את הפריבילגיה לזלזל באף נבחרת, חייבים להתכונן לכל משחק כאילו זו נבחרת סרביה בצד השני.

 

לא יודע אם כדי לחכות לשון. הוא חסר ניסיון והרגליים (והידיים) רועדות לו בכל שנייה שהוא במגרש. מצד אחד של המגרש הוא מחטיא צעד וחצי נוח (ומחטיא גם את שתי הזריקות שקיבל על העבירה) ומצד של המגרש עוברים אותו בקלות גדולה מידי כשהוא גם מבצע 2 עבירות מאוד לא חכמות.

את יבזורי קשה לי לאכול. מצד אחד עשה היום כמה נקודות חשובות, מצד שני יש לו כל כך הרבה רגעים שאתה תופס את הראש ולא מבין איך שחקן ברמה הזאת טועה בצורה גסה כל כך. סתם דוגמא שעולה לי בראש, קלע היום שלשה בצד אחד, במקום לטוס להגנה הוא חגג את הסל סימן עם היד ירד באדישות להגנה, כל זה כשהפינים כבר תוקפים, ובסיום ההתקפה מגיע העונש כשהשחקן של יבזורי נשאר לבד וקובר שלשה מה שמבטל לחלוטין את השלשה של יבזורי רגע קודם.

דווקא את פישר אפשר וצריך להרוויח יותר באליפות. היחידי שמסוגל באמת לתת לנו אופציה בצבע, גם בהגנה וגם בהתקפה.

שורה תחתונה, ניצחון גדול נוסף של הנבחרת. הפינים הזכירו לי אותנו אחרי שמתחנו את ספרד לפני כמה שנים במשחק הראשון ואז נפלנו מהרגליים במשחק השני. אבל מה אכפת לנו? עשינו את העבודה עם משחק שני רצוף של הגנה רצחנית.

 

טוני תסתכל רגע למעלה, מה אתה רואה?

 

יוצא לי עד עכשיו בכל יום לראות 3 משחקים ואני חייב לומר שישראל היא הנבחרת הכי מרשימה מבין כל אלה ששיחקו עד עכשיו ויצא לי לראות (וזה כולל בין היתר את סרביה, צרפת, גרמניה ועכשיו גם את קרואטיה ויוון). אני רואה עכשיו יוון-קרואטיה, שתי נבחרות כל כך מוכשרות שמשחקות כל כך לא חכם, שחקני NBA שמאוד תורמים לקבוצות שלהם באים לאליפות הזאת נפוחי חזה ונראים כמו אוויר במקרה הטוב ומזיקים לנבחרת שלהם במקרה הרע. כולם מעיפים שלשות לא קשורות לכלום ואני נזכר במשחק של ישראל, שחקנים מחפשים תמיד את האופציה הכי טובה בהתקפה ומקבלים החלטות בצורה מאוד בוגרת.

הפתעה נעימה.

 

מרשימה זה גם תולדה של איכות יריבות. בואו נחכה עם השוואה אמיתית בינינו לבין התותחיות של הטורניר, אבל הכיוון נראה טוב. מאוד מתחבר לשתי הנקודות האלה שארז חוזר אחריהן אחרי כל משחק. צניעות ורעב.

 

מקום 2 אם נסיים. מי יכולה לבןא בשמינית מהבית השני? יש סיכוי לפקסס עלייה לרבע פה או שכל יריבה בשמינית תטחן אותנו?

 

אני מדבר בעיקר על סגנון המשחק ההתקפי של הנבחרות האלה שהוא לא חכם בלשון המעטה. תראה את קרואטיה שיש לה צמד עמודי חשמל שמשחקים ברמות הכי גבוהות של היורוליג והם צריכים לחצוב נקודות מריבאונד ההתקפה של מטר השלשות האינסופי שהגארדים שלהם לוקחים. אני מבין שהמשחק מתפתח לכיוון של תחרות שלשות אבל שחקנים צריכים להבין שהם לא סטפן קרי ולא קייל קורבר ופשוט לרסן את עצמם, זה מזעזע לראות.

 

מסורתית נבחרות טובות נכנסות לקצב בטורניר ככל שעובר הזמן בגלל זה נראה לי שעדיף לא לייחס חשיבות גדולה מדי לאיך שהן משחקות כרגע. יש גם מידה מסויימת של זחיחות מהמעט שיצא לי לראות מהקבוצות הגדולות. זה טבעי לשלב הזה. קשה לי להאמין שהם מפגרים מספיק בשביל להמשיך עם תבנית משחק שנשענת על שלשות לאורך טורניר שלם. אני מסכים שהנבחרת שלנו משחקת מאוד יפה לעין. זה כבר המשחק השני שלנו עם 20 אסיסטים.

 

ספאנוליס. איך הבן אדם מסוגל ללכת בכלל עם ביצים כאלה ענקיות.

הווינר הכי גדול של הדור הזה.

 

ונגיד והיה נס ועברנו את גרמניה. ברבע עדין מוצלבים עם ספרד?

 

עד איפה הגעת?

 

ההגנה שלנו עד עכשיו נהדרת, לא פחות. נכון שיש מגמה כללית בטורניר להפציץ משלוש אבל במקרה שלנו זה הרבה בגלל שהנבחרת שלנו עושה עבודה גדולה בצבע ומכריחה את היריבה לזרוק משלוש. הרבה אגרסיביות, מצופפים בפנים כמה שניתן, אין סלים קלים בצבע, לא מפסיקים לזוז בהגנה ולעשות חילופים. נכון שעדין קשה לנו בריבאונד בגלל מחסור בגובה וגבוהים, אבל מבחינה אגרסיבית ומחויבות אנחנו שומרים עד עכשיו כמו בגמר גביע. וכששומרים חזק ועושים עצירות, נפתחת אופציה לרוץ, ואז שחקן כמו ליאור אליהו למשל פורח (מילה טובה לאליהו שגם שומר מצוין באליפות).

ועם כל זה, עדין צריך לזכור שקיבלנו את אחד הבתים החלשים באליפות. יש הבדל בין סרביה או ספרד או אפילו גרמניה לבין רוסיה הנוכחית או פינלנד יום אחרי שנכנסה להארכה. ומי שצריך להיזכר שוב בהבדלים יקבל אותם מול צרפת שהיא היחידה מהבית שלנו מהדרג הראשון.

ואם להמשיך את השיחה על ההגרלה, אם היינו מקבלים בהצלבה את בית D, היינו יכולים לפנטז על הישג גדול באליפות. אבל בשלב הזה המזל נגמר וקיבלנו הצלבה עם בית המוות.

בשלב המוקדם הרבה מהנבחרות הגדולות די זחוחות והרבה מהכוכבים הגדולים די מתפרעים. ככל שהטורניר יתקדם והחשיבות תעלה הנבחרות הגדולות יגיעו למשחקים באווירה של להיות או לחדול כשהשחקנים הגדולים יבינו את המעמד ויתאימו את עצמם ואז ההפגזה משלוש תפסק מה שיעמיד את הנבחרת שלנו מול נבחרות מגוונות יותר ואיכותיות יותר שגם אם ניתן את המקסימום מולם לא בטוח שזה יספיק.