הפעם הראשונה ששמעתי על רומא הייתה בעונת 99/00 כשאחי קנה לי חולצה של נקאטה. אני לא זוכר איך ולמה הפכתי לאוהד של הקבוצה, זה פשוט קרה. עם הזמן רומא הייתה הקבוצה שהייתי בוחר לשחק איתה בפיפ"א וקונה חולצות/צעיפים שלה. (אותו סיפור יש לי בערך עם נבחרת איטליה) החברים שלי עד היום לא מבינים למה אני אוהד רומא http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx .
אני יתחיל איך התחלתי להתעניין בכדורגל אחר כך כדורגל איטלקי ואחר כך קייבו, הסיפור שלי עם הכדורגל כבר התחיל מגיל 6-8 (כמובן לצפות במשחקי כדורגל רשמיים ולא לשחק בשכונה), אני עדין זוכר את המשחק הראשון שהלכתי לצפות בו במגרש העירוני בסכנין (היום דוחא), בני סכנין נגד אכסאל (הסתיים 4:0 לסכנין :aaa021: ). ממה שזכור לי שבמשפחה שלי אז אחי היה אוהד אינטר (בגלל האידול שלו רונאלדו), ואחי השני היה אוהד את פיורנטינה (בגלל האידול שלו בטיסטוטה), אהבתי את הוויכוחים שלהם והעניין שלהם לקאלצ'ו אז החלטתי להצטרף, ממה שאני זוכר היית רק מאוהב בכדורגל האיטלקי אז גם היית צופה קצת בכדורגל גרמני ואנגלי וחבבתי את באיירן וארסנל, לא הייתי אוהד איזה קבוצה ספציפית אבל חבבתי את יובנטוס בליגה האיטלקית, בשנת 2001 קייבו עולה לסרייה א', בחופשת החורף קייבו כבר במקום הראשון, שנה לאחר מכן קייבו רוכשת את בירהוף (כמה אהבתי את השחקן הזה) אוקיי עדין מבשלים באהבה, בעונת 2006/2007 לא יודע למה התחלתי להעריץ, הייתי חייב לסבול שהאחרים היו צוחקים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/haha.Xxx "אתה אוהד קייבו!!". בקיצור: בשנת 2001-2005 מחבב (איך קבוצה צנועה כמו קייבו מצליחה לעמוד בפני הקבוצות הגדולות), בשנת 2006 ביום אחד אני מצהיר {{{אני רשמית אוהד קייבו}}}... מוזר מאוד זה פשוט קרה !!!
אני התחלתי להיות אוהד של מילאן בשנת 1998 בגביע העולמי אז שני אחים שלי היו עם איטליה ואחד מהם היה עם מילאן שהוא היה כל הזמן אומר לי מילאן! מילאן!, הגיעה הפיפא 99 אני לא הכרתי אף קבוצה חוץ ממילאן לקחתי את מילאן וכך אני לאט לאט אהבתי את מילאן כי בפיפא כל הזמן הייתי מנצח והייתי חושב שמילאן היא קבוצה גדולה כמובן שהיא זאת שבגללה אני מנצח ולא אני מנצח , אחר כך התחלתי לצפות בכדורגל האיטלקי וחשבתי שאינטר היא זאת הקבוצה שאני הייתי משחק בפיפא ובעונה 99 אהבתי את פירלו מאוד ואח שלי אמר שזאת היריבה העירונית של מילאן ואז ידעתי מי מילאן ומי אינטר ובא פירלו למילאן ומאז אני אוהד מילאן כל זה בגלל פירלו וגם התעניינתי מאוד כשאמר לי אח שלי שהיו גם במילאן, בה ,ג'ורג ויאה ,וואן באסטן וצפיתי בכמה סרטים אז להם וכך אני אהבתי את מילאן . עוד דבר שבגללו אני אהבתי את מילאן ואת פירלו היה לי משחק שמו ( פרימיר ליג מנג'ר ) הייתי מאוד אוהב את פירלו רציתי לקנות אותו היה עולה אם אני לא טועה במשחק זה היה עולה 9 מיליון יורו אבל אינטר הייתה משחקת אותו חלוץ ולא קשר בגלל זה הייה עולה כחלוץ 1.5 מיליון יורו קניתי אותו תפקדתי אותו כקשר ומכרתי אותו ב 9 מיליון וכך עשיתי 2 פעמים עד שהיה לי כסף ואני חשבתי שאני צוחק על אינטר בתריק הזה בגלל זה אהבתי את מילאן .
ברשותכם אני אכתוב על האהדה שלי לנבחרת איטליה ולא על מילאן (זה יבוא אולי בפעם אחרת). לשאלה של 'מה הרגע המאושר בחייך?', יש לי תשובה אחת ויחידה. בדיוק לפני שנה (פחות 4 יום), איטליה שיחקה בחצי גמר המונדיאל מול גרמניה בדורטמונד. שתי הדקות האלה בסוף הארכה לקחו אותי למצב של אופוריה שלא ידעתי שקיים. הייתי אומר אורגזמה, אבל גם זה לא מתקרב אפילו לעוצמה של הרגשות שלי באותם רגעים. במבט לאחור, היה בזה משהו קצת מפחיד... פשוט איבדתי את העשתונות והגבתי בצורה שאם הייתי מבוגר ב-40 שנה, הייתי מסיים את הערב עם התקף לב. כל הרגשות הללו התפרצו לאחר שנים של תיסכול מנבחרת שנדפקה כל פעם מחדש, כל פעם בגלל משהו אחר. ביורו 96' לא הבנתי הרבה מה קורה. לא ידעתי איך עובדת שיטת הבתים ולא הבנתי בדיוק את חשיבות האירוע. רק ידעתי שאני אוהב את האיטלקים האלה. הסוף ידוע, לא עברנו את שלב הבתים. למונדיאל בצרפת הגעתי כבר הרבה יותר מוכן. אני ואבא שלי תלינו את לוח המשחקים בחדר כמה חודשים לפני תחילת הטורניר וסימנו את הבית של איטליה (והולנד, הנבחרת של אבא). שנאתי את צרפת. שנאתי את הנבחרת הביתית הזאת שכל הקהל תמך בה (גם בגלל שהביסה בשלב הבתים את ארץ מולדתי, דרום אפריקה), שנאתי את הדרך בה ניצחו את פראגוואי האומללים בסוף תוספת הזמן מהשער של בלאן ושנאתי את היהירות הזו של דוגארי וחבורתו. ה0-0 ברבע הגמר היה המשחק המלחיץ הראשון שלי כאוהד כדורגל. אני זוכר איך קפאתי כשהכדור של רוברטו באג'יו עבר סנטימטרים ליד הקורה של בארטז (או לאמה? את זה אני לא זוכר) והכי אני זוכר את הפנדל האחרון של די ביאג'יו. אותו טיל למשקוף שהיקנה לי בפעם הראשונה את הרגש המוכר של אכזבה לאחר משחק כדורגל. את יורו 2000 אני אזכור בעיקר בגלל שהייתי חולה בלדקת ריאות (כן, אמצע הקיץ... אל תשאלו http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/wink.Xxx ) ו-3 שבועות העברתי במיטה מול יורוספורט. אינספור תקצירים, ניתוחים, משדרים וספיישלים שודרו בערוץ לכבוד הטורניר והייתי מרותק למסך מהבוקר ועד הערב. שלב הבתים היה די קל בשביל איטליה, כמו גם רבע הגמר מול רומניה. חצי הגמר היה מזוויע מבחינת איטליה ודי מביש נוכח הכדורגל העלוב והפחדני שהוצג באותו משחק. בגמר הייתי פסימי. אחרי המשחק נגד הולנד הייתה לי הרגשה שהפעם המזל לא יעמוד לצידנו ושהצרפתים השנואים יזכו עוד פעם. כל כך רציתי לנקום בהם על ההדחה במונדיאל. להפתעתי (ולהפתעת כולם אני מאמין), איטליה הציגה משחק טוב ודי התקפי מול צרפת וגם הובילה 1-0 ממהלך מצויין שנגמר בשער של דלבקיו בתחילת המחצית השנייה. ההחמצות של דל-פיירו הוציאו אותי מדעתי , אבל איכשהו הנבחרת החזיקה מעמד עד לסיום. או שלא... ישבתי מול הטלוויזיה והתפללתי שהשופט ישרוק לסיום. הייתי כל כך שמח ומאושר שהנקמה הושגה ושהצרפתים הכלבים הפסידו לנו. 'איטליה אלופת אירופה!' אמרתי לעצמי. התקפה אחרונה, כל טעות אפשרית נעשית ב-15 השניות האחרונות של תוספת הזמן. ישבתי המום מאותו רגע ואילך... צפיתי בהארכה במבט של זומבי. לא הגבתי אפילו כשטרזגה דפק את הוולה שלו לחיבורים. ראיתי אותו מוריד את החולצה ומתחיל לרוץ כמו מטורף כשברקע השחקנים בלבן המלכותי (תלבושת החוץ של איטליה בזמנו, תלבושת הכדורגל הכי יפה ומושלמת שיצא לי לראות, של קאפה) בוכים וקורסים על הדשא. גם הפעם לא הלך... כל כך קרוב ועדיין לא מספיק. ידעתי שהנה אני צריך לחכות עכשיו עוד פעם לפחות שנתיים עד שאני אראה את הנבחרת שלי זוכה בתואר. זהו בינתיים. עוד מעט אני אמשיך. קצת הפסקה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx
יניב, אני רואה שהשיחה שלנו אתמול השפיעה ( http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/tongue.Xxx )..אחלה דיונים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/smile.Xxx בכל מקרה, התחלתי להתעניין בכדורגל האיטלקי לפני 6 שנים. האהדה עצמה למילאן, התחילה לפני 5 שנים כשהקבוצה שחקה נגד הפועל ת"א באופ"א. לא יודעת למה דווקא אז, נגד קבוצה ישראלית, התחלתי לאהוב ממש את הקבוצה מאותו משחק. אולי זה היה אינזאגי שכבש אותי (ולא-לא בגלל המראה http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/biggrin.Xxx ), אולי מלדיני (שלא שיחק באותו משחק, כמו חצי הרכב של מילאן פחות או יותר) אבל בתור אוהדת הקבוצה, אי אפשר שלא לאהוב את הקפטן והשחקן המדהים הזה..אין לי תשובה חד משמעית. בכל מקרה, מאותו משחק ממש התחלתי לעקוב אחרי הקבוצה, נסיתי בכל דרך אפשרית לצפות במשחקים ולהתעדכן בכל הפרטים, שמועות וכדומה. מונדיאל 2002 הוסיף לכך והאהדה לנבחרת האיטלקית החלה גם באותה תקופה. במונדיאל סופסוף יצא לי לראות חלק משחקני הקבוצה בפעולה, בטלוויזיה (ולא רק באינטרנט כמו שהיה לפני כן או שרק מתעדכנת באתרים-כי לא שדרו אז את הליגה האיטלקית), מה שעוד יותר קירב והדביק אותי ב"חיידק" שנקרא מילאן. וזהו אפשר להגיד..מאז הפכתי רשמית לאוהדת מילאן ונבחרת איטליה :aaa15:
אני התחלתי לאהוד את יובנטוס בגמר ליגת האלופות של 96/97 - יובנטוס נגד דורטמונד. לא יודע למה דווקא התחלתי לאהוד את הקבוצה המפסידה, אבל לפי מה שזכור לי זה שיובנטוס הייתה הרבה יותר טובה ושיחקה כדורגל טוב. מהגמר הזה התחלתי להעריץ את דל פיירו בגלל הגול הנדיר שלו.
כמו כל ילד ישראלי ממוצע שנולד לכדורגל ולא זוכר את עצמו בלי חג פורים היא הזדמנות להתחפש לשחקנים שאנחנו רואים במסך.בתור ילד בגן לא הבנתי הרבה,אהבתי את ברזיל ואת ביתר אבל חוץ מזה לא הבנתי יותר מדי.ידעתי על שמות כמו ברצלונה מילאן ויובה אבל הרבה הם לא אמרו לי. 'יש ברצלונה או יובנטוס' אמר לי אבא,כשהוא משאיר את מוכר החנות על הקו ממתין לתשובה.את התשובה אתם בוודאי יכולים לנחש,את הסיבה גם אני לא יודע.רולטה רוסית של ילד בגן שהשם יובנטוס צילצל לו יותר טוב באותה השניה והשפיע עליו עד היום.עד היום הוא ביאנקונרי.
תמיד אהבתי את מילאן. בתור ילד הייתי משחק איתם בפיפ"א (עוד מימות פיפ"א 97....) אז במילאן היו את בובאן, בירהוף, ג'ורג' וואה, מלדיני, אלברטיני ורוסי השוער... מלפני 3 שנים התחלתי לאהוד את מילאן ברצינות...אני בטוח שזה נבע מהפיפ"א במחשב...
99\00 ,התחלתי לראות כדורגל איטלקי. אהבתי במיוחד את באג'יו של אינטר,בובאן ממילאן,דל פיירו מיובה וקרספו מפארמה ואז יום אחד התיישבתי לראות רומא-פארמה באולימפיקו ואמרתי לעצמי,קרספו,בוגוסיאן,פוסר וכל השאר הולכים לאכול אותם. אני לא זוכר ממש את התוצאה אבל כן זוכר את טומאסי מרים בהתלהבות את הידיים והקהל שואג ביחד איתו, קאפו וקאנדלה שותפים את הקווים, טוטי, דל ווקיו ופאולו סרג'יו בהתקפה שיחקו כל כך יפה ששכחתי מקרספו ומפארמה. רומא התחילה את העונה ההיא בסערה והובילה את הליגה כמעט חצי עונה. הסוף ידוע כמובן כשלאציו לקחו את האליפות ובאותו רגע זה ממש עיצבן אותי ולא הבנתי למה. בקיץ רומא לקחו קצת קשה את האליפות של לאציו והתחילו במסע חיזוק עם בטיסטוטה,מונטלה,נקאטה שהגיע בחורף, אמרסון ווולטר סמואל. עונת 2001\2000 נפתחה ובכל משחק שיצא לי לראות רומא ניצחה אחריי תצוגות כדורגל שהתסיימו באליפות. http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/peace.Xxx http://www.geocities.com/asromarules/totti2.Xxx
לפני קרוב לעשור, כשפיפא 98 היה משחק חדש... פשוט אהבתי לשחק עם מילאן ומאלדיני(אבל גם את באטיגול אהבתי נורא).
האמת? לא ברור. מגיל 4 אני במשחקים של הפועל חיפה. בהתחלה, אבא משך אותי למשחקים. מהר מאוד הגיע השלב שאני משכתי אותו. אבל אבא שלי לא היה כזה חולה כדורגל. מגיל קטן דוד שלי החדיר בי את האהבה לכדורגל, ובין לבין דאג לשטוף לי את המוח עם אמירות פרו-איטלקיות ואנטי-אנגליות. כך שכבר בסביבות גיל 7-8 ידעתי שאיטליה זה אני, רק נותר לבחור קבוצה. למה דווקא מילאן? באמת שאני לא יודע. אולי המשיכה הראשונית היתה בתלבושת הפסים האדומים-שחורים שדמתה לזו של הפועל חיפה, אולי שבצ'נקו ומאלדיני, לא ממש ברור. בגיל 10 בערך התחלתי יותר להתעניין במילאן. זה התחיל בעידכונים לגבי הקבוצה, נמשך בכניסה לאתרי אינטרנט של המועדון ומהר מאוד כבר ידעתי בעל פה את סגל השחקנים, ככה זה כשאתה עוד בבית ספר יסודי. המפנה הגדול החל כשנרשמתי לאייסוקר בסביבות גיל 12-13 (לפני 4-5 שנים). בזכות החומר הנפלא של האנשים כאן למדתי המון על מילאן, הכדורגל האיטלקי והכדורגל בכלל. מאז ועד היום, אני רוסונרו בדם ואיטלקי בנשמה.
מדברים איתך על כדורגל איטלקי גבר... ככה, השחקן הכי אהוב עליי הוא רונאלדו.. בפעם הראשונה שראיתי כדורגל בטלוויזיה זה היה כשרונאלדו פירפר את ההגנה של סלטה ויגו במדי ברצלונה בדרך לשלושער וניצחון 2:3 גדול... רונאלדו עבר מברצלונה לאינטר ומאז אני אוהד של הכחולים שחורים ממילאנו עד היום, עם כל ההפסדים ועם כל האכזבות... כשרונאלדו הגיע למילאן הרגשתי מבואס קצת אבל זה עבר... הכי שמחתי בדרבי האחרון שרונאלדו כבש את השער היפהפה מולנו ועדיין ניצחנו... לפני שבועיים אחי היה באיטליה וקנה לי חולצה מקורית של אינטר ליום הולדת, דבר שרציתי הרבה מאוד זמן... סיפורים שהכי זכורים לי מאינטר: הדרבי הראשון בעונת 2005/6 שבו ניצחנו 2:3, אחרי איזה שנתיים-שלוש שלא ניצחנו בדרבי. אני זוכר שעשיתי שיעורים בגיאומטריה חח ולא הייתי מרוכז בכלל במחברת ובספר התרכזתי רק במשחק וכשאדריאנו שם את הכדור ההוא ברשת איזה צעקה בבית... עוד סיפור שזכור לי הוא ההדחה בשנה שעברה מליגת האלופות נגד ויאריאל, הייתי כל כך מבואס, לא זוכר באסה כזאת מקבוצה שהיא לא ישראלית, זאת הייתה הדחה ממש כואבת... האליפות השנה הייתה מתוקה מאין כמוה ובעונה הבאה כשיובנטוס תשחק בליגה, יהיה הרבה יותר קשה לשמור על התואר ואם נצליח, זה יהיה יותר מתוק... !!!FORZA INTER
