האם אתה ביקרת בכלא ביטחוני? זה כלל ידוע בכל בתי הכלא, שכדי לשלוט באסירים אתה צריך לגרום להם לחשוב שיש להם מה להפסיד. איך תגרום לאסיר עולם לחשוב שיש לו מה להפסיד? ע"י שיטת מקל וגזר. אתה יכול להרעיב את האסיר ולהחליש אותו פיזית, אבל גם לאסיר, כל אסיר, יש זכויות אדם בסיסיות.
StevieG, אני יכול לענות לחיוב על כל השאלות אותן שאלתי אותך. אתה מדבר על זכויות אדם (אתיקה) ועל מקל וגזר (תועלתנות) בפסקה אחת - זה מצחיק.
עובדה שלא... אני אישית מכיר בנאדם שישב בכלא באשמת אונס שלא היה (שמעתי את זה גם מהמתלוננת, ובכלל - בעירה קטנה של כמה אלפי אנשים כולם יודעים על כולם, במאוחד כשמדובר ב"גטו רוסי"). אבל היו אנשים שדאגו לזה. הוא לא קיבל שום משפט הוגן ושום צדק.
לגבי משפט קצב כולו יש לי בעיה אחת גדולה עם זה. אי אפשר לשפות על דברים שנעשו לפני זמן, כאשר נורמה ציבורית הייתה אחרת לגמרה, לפי נורמות של היום. מה שנחשב כאונס או הטרדה מינית היום - יכול להיות שהיה נתפס באותם שנים כפלירט רומנטי, או יחס רגיל בין עובד ומעביד. אם קצב התנהג באותו זמן לפי מה שהיה מקובל בחברה - הוא זכאי.
לא התעמקתי אך נדמה לי שהוא יושב על מעשיו של 1991. עז נורמות היו מה זה אחרות... גם ב-2001 זה עדיין לא היה בדיוק כמו היום.
האם ישבת בכלא או במעצר? האם אתה מסוגל להבין בכלל את התחושה של לשבת בכלא? לא "ישבתי" הרבה זמן. כולה שבוע בכלא 6, ומתוך זה יום אחד בבידוד. ההרגשה הכי גרועה בעולם. שבועיים לפני כן סא"לים שיבחו את תפקודי, והרגשתי כל יכול. עשיתי טעות, נענשתי עליה. החווייה של לאבד אחריות על חייך, שאנשים אחרים קובעים לך מתי אתה ישן, משתין, אוכל, זה נורא. מי שלא ישב בכלא מעולם לא ידע איזו תחושה נוראה זאת. לכן, חשוב לשמור על זכויות האסירים. כל הדיבורים האלה על בתי המלון של האסירים מצחיקים אותי. אתה לוקח לבן אדם את החירות, שהיא הדבר הכי חשוב בחיים האלה, תאמינו לי. אתה לא יכול לחסל להם כל שביב של נורמליות. אם מדברים גם על שיקום(וגם אסירים בטחוניים צריכים שיקום, על מנת שלא יחזרו לטרור), אז הנורמליות תחזיר את השפיות. זכויות אדם גם לאסירים.
יומיים במעצר בבסיס שלי, שבועיים וחצי בכלא 6 ושבוע וחצי במעצר חיצוני בכלא בטחוני - בו גם חוויתי מרד פלסטינאי והשתתפתי בדיכויו (כי לשוטרים צבאיים אין רובאי נורמלי שמאפשר להם לזרוק רימונים). בכלא 4 עשיתי שמירות 4/8 במסדרונות של הבידוד ושאר הפלוגות המיוחדות בהן העצירים משתינים על המד?כים כי כבר אי אפשר להוסיף להם עוד זמן בכלא. החלק הכי לא נעים היה היומיים במעצר בבסיס שלי: הפרינציפ היה לקחת אותי ולהשפיל אותי - מפקד שעושה עבודות רס?ר מול החיילים שלפני 12 שעות עמדו מולו בשלשות. שאר התקופה הייתה פארודיה עלובה של הטירונות שלי. הרגשתי גרוע שבעתיים בכל נקודה בחודשיים הראשונים של השירות שלי כטירון מאשר בכל התקופה שלי כאסיר. אני מצטער על כך שהמפקד שלך זרק אותך לכלא, זה לא משהו שצריך לעשות לג?ובניקים עדינים. ושוב: אתה מגוחך ומתעלם מכל מה שנאמר לך - אתה המדיין הכי גרוע שאי פעם נתקלתי בו. אם מחליטים שמדובר בעניין מוסרי (זכויות אדם) אז אין מקום לשיקולים תועלתניים. אם מחליטים שמדובר בתועלתנות (שיקום וכד?), אז צריך לבחון את ההצהרות המגוחכות וחסרות הגיבוי שלך בעניין (מי אמר שאפשר בכלל לשקם אסיר בטחוני? האם אפשר לשקם את הרב עובדיה יוסף ולהפוך אותו לאתאיסט?).
ומה בדיוק הוא עשה שם בשנת 1991 שזיכה אותו בתואר אנס? דיגדג את המזכירה שלו? אני לא יודע את הפרטים ואם מישהו יודע אני אשמח אם יבהירו לי על איזה בדיוק דבר הוא הורשע כאנס.
מצחיק, הסיפור שלי מאוד דומה לשלך. מאוד. יש גם שיקולים מוסריים, וגם תועלתניים. זה לא שחור או לבן. אתה מעדיף להסתכל על העולם מנקודת מבט של שחור ולבן, כדי לנסות להוכיח אותי. השיקולים התועלתניים טובים למנהלי הכלא, כמו גם לתושבים הנורמטיביים, והשיקולים המוסריים הם לטובת האסירים. צריך איזון. אתה פוסל ישר שיקום של אסירים פלשתיניים? אתה צודק, בוא לא ניתן להם כלום, וכשהם יצאו מהכלא, הם יינקמו. בן אדם שאין לו מה להפסיד הוא הכי מסוכן, כי אז הוא חופשי לפעול ללא עכבות. צריך לת להם משהו שהם יכולים להפסיד, גם בתוך הכלא וגם מחוצה לו. לא כל הפלשתינים הם קיצוניים כמו עובדיה יוסף. ישנם כאלה שאי אפשר לשקם, אני מקבל את זה, אבל יש גם חלק שאפשר, ועליהם צריך להלחם, וזה נכון לגבי כל סוגי האסירים.
לא, זה לא נכון לגבי כל סוגי האסירים! יש כאלה שכדי שהם לא יחזרו לנקום, אתה צריך לשלול מהם את החופש לכל החיים ולא לתת להם אפשרות אחת לחולל משהו בכלא, גם במחיר של בידוד. וכמה בכלל אסירים בטחוניים אתה מכיר שהשתקמו? חוץ ממסעב חסן יוסף שהגיע לזה דרך הדת, לא שמעתי שום סיפור כזה.
זה כי אתה לא שומע עליהם, מן הסתם. זה לא מעניין. ולהשתקם זה לא אומר רק להיות פישראלי ציוני פתאום. להשתקם זה למצוא את דרך הישר, דרך השלום. שי הרבה אסירים פלשתיניים שעברו את המסלול הזה. יש לכלא מספר מטרות - הרתעה, הרחקה מן החברה ושיקום. יש מעשים חמורים כמו רצח, בגידה ופשעים חמורים אחרים שאתה מקבל עליהם מאסר עולם. אתה לא כולא מישהו לכל חייו רק בגלל החשש שהוא ינקום. אם הוא נתפס מאיים, שיואשם שוב. אבל אתה לא יכול לכלוא מישהו לנצח רק בגלל חשש. תאר לך איפה זה יכול להגמר? אתה לא יכול לכלוא מישהו על פשע שהוא עוד לא ביצע(לצורך העניין, גם תכנון או איום לבצע, נחשב פשע).
StevieG, אתה עילג. אתה מדבר בעקרונות שהם שחור לבן (זכויות אדם) ובמקביל דוחף לדיון עיקרון שהוא לחלוטין עיוור צבעים (תועלתנות). עינוי אסירים הוכיח את עצמו כאמצעי מועיל, אך הוא נוגד את זכויות האדם. העמדה שלך בנושא אולי ברורה, אבל רק בגלל העובדה שכ העמדות שלך צפויות מראש ללא שום קשר ל_עקרונות_ שאתה מתיימר להאמין בהם. אני לא מנסה להוכיח אותך: אני לא חושב שיש מישהו בדיון הזה שמתייחס אליך ברצינות, אלא פשוט מנסה להסביר לך שאתה סותר את עצמך - ובתגובה אתה ממשיך לקשקש. ממתי זכויות אדם זה משהו שמתפשרים עליו או מאזנים אותו? אתה שמאלן בלאי. הסרקזם העלוב שלך - הפתרון הנצחי לכל טיעון שאין לך אומץ לשקר או רמז של עובדה לגביו - לא מטעה אף אחד: סיפורי המחבוש העצובים שלך לא משקפים הבנה כלשהי של מערכת הכליאה האזרחית או הצבאית, בטח שלא בהקשר של הפלסטינאים, שהם למעשה שבויים בידי מערכת שהם כלל לא מכירים בזכויות שלה לעשות כן (פן משמעותי מאוד בשיקום אסירים, אבל ניחא היום שלך בבידוד בטח שווה חמישה ספרים בנושא). ממה נובעת הסלידה הקיצונית שלך משימוש בעובדות? למה בכל דיון איתך אני מוצא את עצמי נתקל בהנחות חסרות כל בסיס והפרחות אקראיות מהאוויר? האם המציאות לא איכזבה אותך די פעמים באי-התאמתה לרעיונות שאתה מאמין בהם? דבר אחרון: אין שום דימיון בין החוויות שלנו; לא בין השירות הקרבי שלי לליקוק הניירת שלך ולא בין 42 הימים שלי כאסיר צה?ל לשבוע העלוב שגרם לך לבכות על מר גורלך. אז סא?ל נתן לך ח?ח כי הקלדת לו מכתב ללא שגיאות. כל הכבוד.
