שחקן מצוין, אישיות גדולה שהעובדה שלא עזב את מילאן לאורך כל כך הרבה שנים רק עושים את הסיפור שלו להרבה יותר מיוחד. נהנתי מאוד מהאלגנטיות שלו ומהאופי שהוא הקרין, אני שמח שזה נמשך על כל כך הרבה זמן ואפילו חבל שלא יותר. היה תענוג לקרוא את הפרוייקט, תודה רבה חברה.
אולי האיטלקי היחיד שאהבתי וכנראה רק בגלל שהוא היה כל כך לא איטלקי. תמיד ג'נטלמן שאף פעם לא עושה הצגות. שחקן נהדר בכל האספקטים של המשחק. אחד המגינים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/eusa_clap.Xxx
שחקן ענק. עצום, אחד השחקנים הבודדים מחוץ לאנגליה שאהבתי. קצת היה לי לא נעים לקרוא תדיון כי כנראה שלא במתכוון סגנון הכתיבה גרם לי להרגיש שמדובר באדם שכאילו נפטר....היה קצת לא נעים. כאילו נפרדים ממנו לתמיד. פאולו יישאר בעולם הכדורגל עוד שנים רבות אין לי ספק בכך, אחד הדברים הטובים הבודדים שיצאו מהכדורגל האיטלקי.
אני תוהה למה היה צורך המשפט האחרון דווקא בדיון על מאלדיני? ואם זאת אני מבקש שהדיון פה יישאר על פאולו מאלדיני ולא יגרר למשהו אחר ולגבי מאלדיני עצמו,אני לא חושב שיש מה להוסיף,הכל כבר נאמר. רק ניתן לחלוק כבוד אחרון לבאמת אחד הנפילים האחרונים...
בעולם הכדורגל של היום נדיר למצוא שחקנים שלא רודפים אחרי הכסף והתהילה. פאולו מלדיני היה אחד מאותם השחקנים, בנוסף הוא היה מנהיג, מקצוען אמיתי, שחקן למופת ובן-אדם נהדר. למרות שבאיטליה יש לי סימפטיה ליובנטוס, קשה היה שלא להתאהב בשחקן הנדיר הזה.
אין ספק שתארים הוא מרכיב חשוב בבחירת השחקן הגדול ביותר/שחקן ההגנה, אבל זה לא הפקטור העיקרי. הרי במצב כזה, סיידרוף הוא השחקן הטוב ביותר של הדור.....אם כבר, לדעתי הוא בין שחקני ההגנה הטובים בזמנים מכיוון שהראה המשכיות מדהימה, מלבד יכולת נהדרת ומנהיגות, וגם ידע להתאים את עצמו לזמן המודרני. שחקן ענק, וכן יירבו כמוהו. נ.ב מדהים לחשוב על שחקן ששיחק עם בארזי ופאטו. האיטלקי יכול להיות סבא של הברזילאי, ומלדיני שיחק עם שניהם...מדהים.
למאלדיני יש יותר תארים מסיידורף גם. ברור שזה לא המרכיב הכי חשוב, אבל הוא עולה על אחרים גם באספקטים אחרים. יש מעט מאוד שחקנים שמשחקים במשך יותר משני עשורים ברמה הכי גבוהה לאורך כל הקריירה, ויש מעט מאוד שחקנים שזכו בכל כך הרבה תארים. יש רק אחד שעשה את שניהם בצורה מרשימה כל כך כשחקן מוביל ומנהיג.
שחקן הגנה אדיר, שמה שעשה אותו יותר אדיר ממה שהוא זו הנאמנות שלו למילאן. עם כמה שאני לא אוהב את מילאן, מאלדיני הוא בהחלט שחקן שאני מעריך מאוד, וחושב שהוא צריך להיות מודל לחיקוי לשחקנים צעירים רבים שצריכים לקבל החלטות אם להישאר במקום מסוים או לעזוב.
תכנית מיוחדת בחלקים על פאולו מלדיני. מומלץ לצפות בכל הסרטונים:: חלק ראשון חלק שני חלק שלישי חלק רביעי חלק חמישי חלק שישי חלק שביעי חלק שמיני חלק תשיעי חלק עשירי חלק 11 חלק 12 חלק 13 חלק 14 חלק 15 חלק 16 חלק 17 חלק 18 http://www.spor3.com/images/gallery/1093/1.Xxx הרבה נוסטלגיה ועניין. הסרטונים מדובבים לאנגלית.
אני חושב שהדיון על התארים הוא מגוחך. מלדיני זכה בדבר שהוא יותר גדול מגביע עולם (אם הוא לא היה פורש מהנבחרת זה היה הוא שמניף גביע ולא קנבארו) ויותר מגביע אלופות ויותר מכל תואר שיש בעולם-הוא זכה במעמד של השחקן אולי הכי גדול של מילאן. הוא זכה בתואר הסמל הכי גדול של מילאן. אני חושב שאין תואר שמשתווה לדבר כזה. אהבת האוהדים והערכה של היריבים היא התואר הכי יפה שאפשר לקבל כשאתה פורש.
