נבחרת ישראל: קמפיין מאכזב נוסף הסתיים

לא שיש לי הרבה דברים חיוביים לומר על שלמה שרף, אבל אי אפשר להשוות את הקמפיין הראשון שלו לאלה של הבאים אחריו. זה היה הקמפיין הראשון של ישראל בעידן האירופי הקבוע (אחרי הביקור החד פעמי עשור קודם לכן) וזה היה סוג של הלם תרבות. אי אפשר לומר ששרף לא למד ממנו והעמיד דברים אחרים מאוד בקמפיינים הבאים.

בדיעבד, אגב, עם הנבחרות של מקומות 4-3 במונדיאל שאחרי וצרפת, זה היה בית קשה בטירוף.

 

כי גם היינו דרג אחרון. אולי רק לקראת מונדיאל 98 היינו דרג 3 אז שישבו עם הקמפיינים מאז.

 

מה שמדהים הקמפיינים הראשונים של הזרים נילסן ופרננדז היו כמעט הכי טובים, בניגוד לקמפיין של קשטן שקיבל נבחרת שלדעתי הייתה נבחרת מוכנה בזוכת גרנט, קמפיין לאחר מכן ראינו את היכולות של קשטן באמת כמאמן נבחרת...

 

לגוטמן יש חלק עצום בכשלון הזה ולהגיד שהוא לא אשם זאת פשוט טעות. נכון שהוא לא האשם היחידי ובראש ובראשונה יש את השחקנים שהיו צריכים לתת יותר וולהראות יותר מחוייבות וכו' וכו'.. אבל החלק העצום של גוטמן בכשלון נובע מזה שהוא נדבק לטקטיקה ההגנתית הסגורה גם מול נבחרות קטנות כמו צ.אירלנד ואזרבייג'אן. במקום לשחק את הבונקר הזה, או אם נרצה לקרוא לו בשם אחר - ה-'מערך הטקטי הסגור' הזה, אך ורק מול הנבחרות הגדולות הוא השריש בשחקנים את השיטה הזאת וגרם להם לשחק ככה גם מול נבחרות נחותות. מה יצא? מערך שבו לשחקנים ההתקפיים המעטים שמשחקים בהרכב בכל פעם אין שום חופש פעולה והם לא יכולים להביא לידיי ביטוי את היצירתיות שלהם.

כנראה שה4-0 שחטפנו מרוסיה והתיקו במשחק הראשון של הקמפיין מול אזרבייג'אן הכניסו אותו לטראומה שאחריה כל מה שהיה חשוב לו זה שהנבחרת לא תתבזה. וזהו בעצם. זו המטרה. לא לשחק יפה, בטח שלא לעלות, ספק אם לנצח, העיקר מבחינת גוטמן לא להתבזות יותר.

מצידם של כל אוהדי הכדורגל בארץ כמעט, מול נבחרות כמו אזרבייג'אן וצ.אירלנד היה אפשר לעלות עם 20 חלוצים, בטח ובטח במשחקי הבית. ואם גם אז היינו רואים את אותו משחק אפור, חסר יצירתיות, שבלוני, משעמם, שקוף, (מגעיל, דוחה, מכוער) שהנבחרת שיחקה, אז באמת היינו יכולים להגיד - זה מה יש.

 

מה כבר שרף עשה שונה בקמפיינים הבאים?
הרי בקמפיין שאחרי (מוקדמות יורו 1996) סיימנו 5 כשרק את אזרבייג'אן עברנו בטבלה.
במוקדמות מונדיאל 1998 סיימנו במקום האהוב עלינו - 3.
את מוקדמות 2000 הוא הצליח לסיים במקום השני תודות לנבחרת אוסטרית מפוררת שקיבלה 9 בספרד.

אבל זה לא רק הוא ספיציפית. באופן כללי יש פה מין הילה כזו סביב הנבחרת ההיא של שלמה שרף בשנות ה90. אם זר ישמע איך מדברים על הנבחרת שהייתה לנו אז היא יחשוב שמינימום עשינו דאבל ועלינו למונדיאל 1998 ואז ליורו 2000. איזה דברים אתה שומע... "הקהל היה סביב הנבחרת", "המדינה הייתה משותקת כשיש משחק של הנבחרת"... יאללה חלאס עם הבולשיט הזה כבר. היינו ונשארנו נבחרת בינונית. אז היה דור מוכשר יותר מהיום, אבל התוצאות הן אותן תוצאות - מקום שלישי.

 

אצל שרף היה שיפור מתמיד מקמפיין לקמפיין והנבחרת מילאה את ר"ג.
במוקדמות של 96 ניצחנו פה את פולין, רומניה וצרפת בקושי השיגו כאן נקודה. הרומנים היו אז נבחרת בכירה מאוד. גם בחוץ בגלל החמצות גדולות שלנו הפסדנו להם.
ושוב כאמור אז לא היה שום ניסיון ברמות האלה לשחקנים שלנו.

מוקדמות מונדיאל 98 ניצחנו את בולגריה ובחוץ נגדה השופט פשוט הרג אותנו. אחרת אולי היינו מעפילים להצלבה, כי השופט גם הרג את הרוסים במגרש הזה.

 

אני יותר רואה את זה ככה שעם שלמה שרף לקח לנבחרת (ולו) קצת זמן להיכנס לעניינים באירופה ואם בהתחלה סיימנו מקום 6 ו-5, אחר כך הגענו למקום הטבעי שלנו - 3. זה שאלה שבאו אחריו הצליחו לסיים בדיוק באותו מקום לא אומר שהם נכשלו, פשוט כי מקום שלישי היה ונשאר המקום הריאלי שלנו כמעט בכל הגרלה.

אז שלמה שרף קיבל פעם אחת את אוסטריה המפוררת בפוקס ולקח מקום 2. בסדר.
אם היה מקבל במקום אוסטריה את שבדיה בהגרלה הזו, גם אז היינו מסיימים 3.

נכון שאצל שלמה שרף ר"ג היה מבצר עבור הנבחרת.
צרפת שנצחנו אותה בפאריז חזרה לפה אחרי שנה ויצא 0-0. רומניה עשתה פה תיקו, פולין הפסידה ובמוק' 1998 את בולגריה ניצחנו פה ומול רוסיה ספגנו שער שוויון בדקה 80.

לעומת זאת אבל במשחקי חוץ הנבחרת תחת שלמה שרף הייתה מפסידה משחקי חוץ עוד במטוס.
על תוצאות התיקו המכובדות והנצחנות בר"ג היו הפסדים במשחקי הגומלין בחוץ.
אפילו לקפריסין בחוץ הוא הפסיד.
הוא חכם גדול לבקר את גוטמן על משחק הכנתי בפורטוגל. הוא אולי עלה "התקפי" ברוסיה וכאלה עאבל בדקה 20 כבר היה 2-0, שלא לדבר על הצמד של גוגיץ תוך 10 דק' בלימסול.

ובלי קשר לכל זה, היה לו אכן את הדור הכי מוכשר שהיה פה, וגם זה לא באמת היה שווה מקום בטורניר גדול. אז די כבר עם הבלבולי מוח האלה על איך היינו איזה אימפריה בימים של ברקוביץ ורביבו, זה פשוט לא נכון.

 

אבל היום נטחנים בבית ע"י נבחרות בכירות ולא מצליחים לנצח את אזרבייג'ן וצפון אירלנד. הדור של היום פחות מוכשר אבל מחפה על זה עם יותר ניסיון מגביעי אירופה שם מדי פעם כן מצליחים להשיג ניצחונות יפים וכמה שחקנים כבר טעמו מליגת האלופות.

 

נגד בולגריה, פולין ולסובקיה אצל שרף היו 5000 צופים בר''ג...סתם מוכרים לכם חארטות.
הקמפין היחיד שהיה מלא באמת זה של גרנט ב2006, שם כל משחק היה מפוצץ וגם נגד איי פארו באו 30 אלף

 

!
הקמפיינים של שרף היו כל כך מדהימים כי הם היו הקמפיינים הראשונים בעידן אירופאי והוא היה המאמן הראשון...

אבל בפועל לא באמת קידם את הנבחרת, הוא פשוט קיבל את הנבחרת הכי טובה שהייתה יכולה להיות לו ולא ניצל את זה...

גרנט לעומת זאת אחריי הכישלון בקמפיין הראשון שנבע לדעתי בגלל שהנבחרת שיחקה בחוץ גם במשחקי בית בגלל הפיגועים, עובדה שקמפיין אחריי זה עשינו תוצאות מדהימות בבית ובחוץ מול אירלנד שוויץ וצרפת, כאשר צרפת לאחר מכן מגיעה לגמר ושוויץ מצליחה גם להפתיע...

וזה היה עם הנבחרת הפחות מוכשרת התקפית מהנבחרות האחרות.

 

אם הולכים להתייחס לקמפיין הראשון של שרף ככישלון כי מה שעשה בקמפיינים הבאים היה צריך להיות טבעי, אז באמת אין סיכוי למאמן בנבחרת ישראל לצאת טוב. זה היה קמפיין ראשון של ישראל באירופה, הכדורגל הישראלי כולו למד דברים חדשים, ברמת הקבוצות והנבחרת. ההבדל המשמעותי בין הקמפיין ההוא לבאים הוא שבראשון ישראל קיבלה בראש כמה פעמים, וזה הפך לנדיר מאוד, אולי אפילו לא קרה שוב עד דנמרק, אני לא מתחייב משחק-משחק. ישראל הפכה לנבחרת שבשבילה לשחק נגד היריבות האלה באירופה זה דבר טבעי. ההתקדמות לדרג השלישי לא היתה איזה דבר מובן מאליו, צפוי ובלתי נמנע - אולי כמובן חוץ מאשר ליוהרה הישראלית, שגם חושבת שהיא צריכה להיות ביורו ובמונדיאל.

 

הנבחרות הנחותות מאיתנו היחידות ששרף הצליח לנצח בבית זה אזרבייג'אן, קפריסין, לוקסמבורג וסן מרינו.
וגם אזרבייג'אן של 1996 הייתה ממש נמושה, בניגוד להיום.

כמו שנכתב פה, בניצחונות בר"ג על בולגריה ופולין היו אולי 10-15 אלף צופים. האגדה הזו על זה שבימי שלמה שרף כל משחק בר"ג היה מלא - זה שקר אחד גדול.

אני לא חושב שתחת שלמה שרף התוצאות של הנבחרת היו רעות בסה"כ, אבל הן גם לא היו כאלה שאמורות לתת לו לגיטימציה להעביר ביקורת על מאמנים אחרים.
לשלמה שרף היה את הדור הכי מוכשר שהיה לכדורגל הישראלי בעידן המודרני והוא עשה עם זה בדיוק את מה שגרנט, גוטמן ופרננדז עשו - מקום שלישי.

 

http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/goodpost.Xxx

בפועל קיבלנו את הנבחרת הטראומטית והפאסיבית ביותר שאני זוכר בעשרים השנה האחרונות,
ארבעת הימים הרעים הראשונים של הנבחרת חרצו את גורלו של קמפיין שלם.

זה לא יכול להיות שהדבר הזה יחזור עליו שנית. אסור להמשיך במסלול המייאש הזה של נבחרת שמידרדרת מקמפיין לקמפיין, צריך לעשות סטופ והיערכות מחדש עם ראייה רצינית לעתיד שתיעשה על ידי אנשים אינטילגנטים. נמאס לי להיות עד לעתיד כדורגל שמופקר בידי אנשים שלא חושבים מעבר להסתכלות שיטחית של היום ומחר, פשוט נמאס.

כל הרגש שהיה לנו מהנבחרת הבוגרת הזו עובר בלי שאף אחד שם לב לנבחרת הצעירה.

 

איך בדיוק הנבחרת "מדרדרת מקמפיין לקמפיין" אם כמעט תמיד אנחנו מסיימים באותו מקום?

ואם הדרך וצורת המשחק היא מה שחשוב ולא התוצאה, אז איך בדיוק הולכנו אחורה לעומת הקמפיין הקודם נניח? נגד גיאורגיה ולטביה בבלומפילד ראינו הצגות? מול יוון בבלומפילד ראינו איזה כדורגל יותר יפה לעין ממה שראינו אצל גוטמן?

אותן תוצאות, אותה יכולת.

 

היום כשכל כך הרבה נבחרות סביבך מתקדמות אין דבר כזה לעמוד במקום,
או שאתה משתפר או שאתה מדרדר, ולא קשה לנחש איפה אנחנו נמצאים על הסקאלה הזו!