נבחרת ישראל: אלישע לוי הוא מאמנה החדש של נבחרת ישראל

גם היום הוא יותר טוב מהרוב. יש סיכוי שגם עם רגל אחת.

 

הוא לא יותר טוב מאף אחד

 

הייתי מוסיף את בן ביטון ואת וובה בראון ואת שהר.

 

גם אני לא, אני חושב שצריך לבנות סגל שיהיה צעיר אבל גם לא יהיה צעיר מדיי, לבנות על שחקנים חדשים ומוכשרים כמו קנט סייף, רועי קהת וכו' לזמן שחקנים יותר מבוגרים כמו שהר זהבי ובוזגלו.
מה שבטוח עמדת השוער היא העמדה הכי בעייתית של הנבחרת.
אין שוער אחד שהייתי בוטח בו והייתי נותן לדודו גורש להיות בקמפיין הזה כי שוער זה עמדה שהנסיון בה הכי חשוב וכרגע אין לאף שוער ישראלי מספיק נסיון בשביל לעמוד בשער הנבחרת.
קליימן רק העונה מצליח לנפק עונה טובה, אריאל הרוש אחריי פציעה ואף פעם לא הצליח לנצל את הכישרון שלו, אופיר מרציאנו שחקן ספסל...

 

ד"א זה יכול להיות הרכב טוב לקמפיין הבא:
דודו גורש
עומרי בן הרוש/רמי גרשון, שיר צדק/רמי גרשון, איתן טיבי, אלי דסה
כיאל/קלטניס
אצילי, ניר ביטון, ערן זהבי, קנט סייף/רפאלוב
תומר חמד/מואנס דאבור.

כאשר הסגל הבא יכול להיות נהדר:
שוערים: דודו גורש, אריאל הרוש ובוריס קליימן
שחקני הגנה: עומרי בן הרוש, טוואטחה, דוידזאדה, רמי גרשון, שיר צדק, איתן טיבי, עומר דנינו, בן ביטון, אלי דסה.
שחקני קישור אחורי: ניר ביטון, קלטינס, נטע לביא, אלמוג כהן/וובה בראון, כיאל ושירן ייני
קישור התקפי: קני סייף, רועי קהת, עומר אצילי, ערן זהבי, מאור בוזגלו וכו'
חלוצים: תומר חמד, בן שהר, עומר דמארי, מואנס דאבור.

 

לעלות בהרכב אחד עם בן הרוש וכיאל זה התאבדות. אין במגרש מספיק חמצן שיגיע לשניהם למוח זה שווה גול אחד לפחות.
בגדול מסכים איתך לגבי ההרכב. אני הייתי שם את זהבי בחוד,ובוזגלו באגף.

 

אתה ראית את כיאל לאחרונה?

 

לטיפשות אין תאריך תפגוה.

 

כיאל מהרגע שעבר לברייטון הוא אחד מהשחקנים האהובים על אוהדי הקבוצה שם, ושניים שאני בקשר מאוד טוב והדוק איתם (שולחים לי כל פיפס שמפורסם על כיאל וחמד), מחזיקים ממנו השחקן הכי טוב של הקבוצה שלהם.

מת על זה שאנשים נתפסים לסטיגמה על שחקן ולא יודעים לשחרר.



לגבי סגל לנבחרת - לדעתי כל שחקן שאין סיכוי ריאלי שיהיה חלק מהקמפיין של 2020, אין שום טעם לזמן, ובטח שלא לתת לו לשחק מעכשיו. גם ככה לא נשיג כלום בקמפיין הקרוב, שבו אין סיכוי בשום פנים ואופן. אז עדיף ששוער (למשל), ישתפשף עכשיו, כשלטעויות שהוא יעשה יהיה מחיר נמוך (יחסית), מאשר בקמפיין הבא.
בחיים לא מזמן - לא את בן-חיים (שאני מאוד אוהב), ולא את דודו גורש (שלדעתי נהנה מחוליית הגנה בעונה נהדרת יותר מאשר מציג יכולת גבוהה בעצמו, ואני מעדיף לא מעט שוערים בליגה על פניו).

אישית אני הייתי מחמיר, ואומר שבאופן כללי - אם אתה היום בן 26-27+, ועוד לא תפסת מקום של קבע בנבחרת עד היום (כשאתה אמור להיות בשיאך או מאוד קרוב לכך), מצטער, פספסת את הרכבת. זה כולל את בראון (שלא לדבר על יובל שבתאי), וגם שחקנים כמו ריקן שכן זומנו במהלך הקמפיין האחרון (למרות שספציפית על ריקן אולי לא הייתי ממהר לוותר בגלל הורסטיליות, למרות שבשביל זה יש את ייני).

 

לך לכל קמפיין שהיה לנבחרת בשנים האחרונות ותראה כמה מ"שחקני העתיד" של אותו קמפיין באמת הגשימו את הציפיות מהם והפכו לשחקני העתיד של הנבחרת. אין לי מספר מדוייק או כוח לחפש, אבל לא נראה לי שיותר מדי.
הנבחרת צריכה לנסות להיות תחרותית ולבנות מסורת של הצלחות, לא לעשות חישובים מיותרים לגביי העתיד.

 

במרבית הקמפיינים האחרים, הייתי מסכים איתך. הנבחרת לא תעלה למונדיאל הקרוב. בתרחיש האופטימי, הנבחרת תסיים במקום השלישי, התרחיש הריאלי (לדעתי) מדבר על מקום רביעי.
להיאבק על מקום שלישי אפשר גם עם שחקנים פחות מנוסים, הסיכויים לא ייטו משמעותית לרעתנו, כי אותם שחקנים מנוסים לא הצליחו לגרום לנו לסיים במקום השלישי בבית משמעותית נוח יותר. מי שלא הצליח לסיים במקום השלישי בבית עם ווילס, בוסניה ובלגיה - סביר שלא יצליח לסיים במקום השלישי בבית עם ספרד, איטליה ואלבניה. ולנבחרת ישראל יש משחקים קשים באופן מסורתי במקומות כמו מקדוניה. לכן, את "שכר הלימוד" שצריך לשלם על שחקנים צעירים, אני מעדיף לשלם במזומן ובמכה אחת, מאשר כשבתקווה הסיכויים ייטו יותר לטובתנו.

 

לא במקרה של שוער, שוער צריך יציבות ונסיון גם בקבוצה ואין לך אף שוער שמתאים לקטגוריה הזאת.
לדעתי חוץ מעמדת השוער שאר העמדות אפשר להתפשר עליהן ולקדם שחקנים צעירים יותר.
אבל זאת רק דעתי כמובן.

 

עמדת השוער היא העמדה הכי קריטית בכדורגל ושוער בלי נסיון זה דבר הכי גרוע שיכול להיות.
שאר העמדות באמת אפשר להתפשר על שחקנים יותר צעירים.

ד"א בעכו לא הייתה לו הגנה חזקה והוא עדיין לא ספג כל כך הרבה שערים 42 לפניי שנה ולפניי שנתיים כאשר עכו היו רוב הזמן מועמדים לירידה.

 

לא כל ״שחקני העתיד״ הפכו למצליחים, אבל רוב השחקנים המצליחים היו בשלב מסויים ״שחקני העתיד״. לכן, עדיף להשקיע עכשיו( בקמפיין שגם ככה אין לך סיכוי להשיג כלום) בכמה שיותר ״שחקני עתיד״ כדי שהקמפיינים הבאים תוכל לדעת מי שווה נבחרת.

 

לגורש יש 227 הופעות מתוכן 63 עם שער ריק.
חיימוב עם 169 (וצעיר מגורש ב-7 שנים) מתוכן 68 עם שער ריק. במרחק של שתי עונות מלאות מגורש.
הרוש עם 203 (וצעיר מגורש ב-8 שנים) מתוכן 66 עם שער ריק. אילולא הפציעה העונה, היה כמעט עם אותו מספר הופעות (לא שיחק ב-17 משחקים העונה).
אפילו מרציאנו עם 145 הופעות (וצעיר מגורש ב-9 שנים) מתוכן 42 עם שער ריק. אם לא היו לו יועצי אחיתופל, הוא היה כמו חיימוב, במרחק של שתי עונות מלאות מגורש.
(הנתונים מ-transfermarkt).

אלא אם יסבלו מפציעה, כל השלושה ישחקו גם בעוד 4-5 שנים לפחות, ואם נלך לפי תקדים גורש, אז לפחות עוד 8 שנים (4 קמפיינים). שלושתם גם היו עם הנבחרת ומכירים את המערכת.
יש לי תחושה שאם מרציאנו היה חותם בסוף בבאר-שבע, ומישהו היה מציע את גורש היית פוסל אותו על הסף ואומר שמרציאנו חייב להמשיך בשער, ואין שום הגיון בהצעה של גורש.


ושלא יתפרש כאן שאני מחזיק יותר מדי מהשוערים האלה, אבל אין שום טעם להשקיע בגורש כשוער, אם הקלף המרכזי שלו זה הנסיון, והאלטרנטיבות שלו לא נופלות כל כך הרבה מאחוריו. ובאמת זה לא שאני חושב שמישהו מהשלושה הוא עילוי גדול, אבל כל מה שלגורש יש להציע, אני חושב שלפחות להרוש וחיימוב יש, ולא פחות (חיימוב והרוש שניהם שימשו כקפטנים, כמו גורש; מאבקי תחתית - צ'ק; מאבקי צמרת - צ'ק. חיימוב אפילו שיחק בשלב בתים אירופי).
ממרציאנו אני ממש לא תופס, ולא תפסתי יותר מדי אף פעם. יש לו לא פחות יח"צ מלהרוש (וזה חתיכת הישג).